שו"ת חתם סופר/ב/קד
שו"ת חתם סופר 
ב קד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
העתק השאלה מטריעסט.
אבל שאלה אחרת קטנה יש לי לשאול מאת אדוני הגאון וזאת נחוץ לי מאוד כי נשאלתי על זאת מהרבה סוחרים בכאן ואמרתי להם האמנם יש דבר מה בידי להגיד להם אבל ידעתי מיעוט ערכי והדיבור הקשה יביאון אל משה וזאת היא יש בכאן מ"ומ גדול בין הנכרים בדגים טמאים שנקראים ביזאַשי ובאשכנז אאלפיש והמה באים מאיטלי' מלוחים בחביות ודאי מדינא אסור לישראל לסחור בהם או משום שמא יאכל או משום הרואה ונשאלתי להיות שיש להם שותפות עם א' ערל במדינת מצרים והוא כתב להם שיש להרויח הרבה בזאת שמה וישלחם לו והישראל בכאן אין עושה כ"א זאת הוא הולך לבית הנכרי המוכר אשר לו הרבה מחביו' דגים הנ"ל ואמר לו תמסור להספינה כך וכך סכום חביות דגים ואח"כ משלם הישראל אבל הישראל אינו מקבלם לביתו או לחנותו כ"א מבית אוצר נכרי מוסרים אותם הנכרים אל הספינה והולך למצרים לשותף הגוי והוא מוכרם בריוח והנה לענ"ד אין בזה משום שמא יאכל וגם מהרואים כי מי יראה אם גם הלוקח ישראל בעצמו אין רואה אלא אמירה בעלמא לנכרי המוכר למוסרם להספינה ולהיות הדבר נחוץ מאוד לידע הנני בבקשה פרושה ושטוחה להשיב לי מיד וכו' הקטן יהודה בראנדעבורג: -
רב שלומים לידיד נפשי ה"ה הרבני המופלג והמופלא בתורה ויראת ה' כש"ת מהו' יהודה נ"י:
נעימות ימינו הגיעני לנכון שאלת חכם חצי תשובה ולהיות דברי מעלתו נחוצים בענין לא אוכל להאריך כראוי ואען ואומר כי לכאורה חזרתי על כל צדדי קולא ולא מצאתי להתיר בהדי' אם לא כאשר אומר אי"ה בסוף דברינו ואמנם כי מוסכם מרובי גדולי אחרוני' כי איסור סחורה בדברים האסורים מן התורה ולא הי' להם שעת הכושר עיי' חו"י סי' קמ"ב איסורא דאורייתא הוא כפשטות סוגי' דפ' כל שעה ויעיין ר"סי קי"ז בכנ"הג בהגה' הטור ותשו' ת"ח ח"ג ושי למורא סי' י"ז ויעיין משנה למלך ספ"ח ממ"א ודלא כגליון תוס' שבת"הד סי' ר' אלא שכ' האחרונים דמסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שלא לאסור אלא במכוון פרקמטי' שלו והתירו בנזדמנו לו ומדתלי כתוב בלשון לא יאכל מזה הוציאו חז"ל דהקפידא בדברים העומדים לאכילה אבל בדברים שאינם עומדים לאכילה אלא למלאכה ולמשוח עורות וכדומה מותר כמ"ש ירושלמי שבתוס' וכ"כ תשו' חו"י סי' קמ"ב ולא הוציא הרמב"ם מן הכלל אלא חלב דכתי' יעשה לכל מלאכה ולכאורה צ"ע בפסחים כ"ג פלוגתא רי"הג ור"ע בדרשא דהך קרא יעשה לכל מלאכה וע"ש היטב ולר"ע י"ל דלפי מאי דס"ל כשהותרה נבלה היא וחלבה הותרה ואה"נ איצטרך גופא דקרא יעשה למלאכה להתיר סחורה בחלב כמ"ש רמב"ם ופרקמטי' איקרי מלאכה כמו והאיש במעון ומלאכתו בכרמל וכמ"ש רמב"ן ויקהל איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה ואייתר כל לטהרתו וס"ל לרמב"ם דלא צריך לטהרה תרי קראי לחולין ולקודש וכמו שהקשה פני יהושע באמת היכן מצינו לחלק לטהרה בין הדיוט לגבוה וגמ' לישנא בעלמא נקט שיכול למלאכת הדיוט יהי' טהור ר"ל שיהי' ראוי' למלאכת הדיוט שאין קפידא בטהרה אבל לא לגבוה רוצה לומר לעושי חוליהן בטהרה קמ"ל כל ולעולם גופי' דקרא אתי להתיר סחורה דחלב אפי' במכוון מלאכתו לכך אמנם לרי"הג דס"ל חלבה וגידה לא הותרה ואיצטריך גופי' דקרא להתיר חלב להנאת גבוה א"כ קשה מנ"ל דכל מתיר הנאת הדיוט דלמא להתיר סחורה לגבוה אבל להדיוט אסור אפי' בהנאה וי"ל בדוחק דלא שייך פרקמטי' לגבוה דאין משתכרי' בשל הקדש והוא פלוגתא דתנאי במס' שקלים ויותר נ"ל דכ"כ לעיל דכ' חו"י מדכתיב לא יאכל ש"מ במידי דקיימי לאכילה מיירי קרא. ומשום דלמא אתי' למיכל מיני' והקשה בדילי אינשי מיני' וגם זה דחוק דכבר כ' חו"י הנ"ל דאין לנו לסמוך על הטעם להקל ולהתיר נהי דאה"נ דקרא לא אסר סחורה אלא במידי דקיים לאכילה אין לנו להורות קולא ולומר דטעמא דלמא אתא למיכל מיני' ונתיר היכי דלא אתי למיכל מיני' וכן נוטה דעת הרמ"ע בתשו' סי' למ"ד שאוסר לישראל השוכר שדה מנכרי ומסרה לאריס נכרי ומגדל עליו דברים טמאים לטובת המשכיר שאוסר לישראל השוכר להרויח בזה ואף על גב שאינו בביתו וברשותו ולא אתי למיכל מיניה כלל ומכל מקום גזירת הכתוב הוא כל דבר העומד לאכילה אסור להשתכר בו אפילו לא יבוא למיכל מיניה ומכל מקום נ"ל אהני לן הטעם להחמיר אפילו אין הישראל קונה לעצמו כלל רק משכיר עצמו לגוי להרויח בסחורת דברים האסורים לטובת הגוי והישראל אינו מרוויח בו כלל כי אינו שלו רק בא בשכרו מ"מ אסור משום דלמא אתי למיכל מיני' ולזה אהני הטעם להחמיר אבל לא להקל וא"כ תיהדר הקו' לדוכתא הא איצטריך קרא כל להתיר פרקמטי' לגבוה ומנ"ל להתיר הנאה להדיוט ולכאורה י"ל דמסתבר יותר להתיר הנאת חלב להדיוט שיהי' כמו הנבלה גופי' דשרי' בהנאה ונהי דלא אמרי' כשהותרה נבלה היא וחלבה הותרה מ"מ כשמצינו שום ייתור בקרא נוקמי להיתר הנאה דחלב הדיוט מלאוקמי' אהיתר פרקמטי' דהקדש כנלע"ד ויעיין מה שכתב דגול מרבבה בי"ד סימן קי"ז ולפ"ז לר' יוסי הגלילי אין לנו היתר פרקמטי' בחלב אלא אנן קיימא לן כר"ע: -
היוצא מזה לנידון שלפנינו לכאורה אף על פי שהיהודים אין רואים ולא נוגעים בהדגים טמאים כלל ולא אתו למיכל מינייהו מ"מ אסור להרויח וכנידון הרמ"ע סי' למ"ד הנ"ל ולא ידעתי שום היתר דאם יקנו היהודים הדגים על שמם באופן שיהי' נקנו להם עצמם אפי' לא יגעו בהם ולא יבואו לאכול מהם אך נ"ל בנדון שלפנינו אם הוא הפ"מ יש להמציא היתר דהא אין הישראל מושך החביות כלל לרשותו רק נותן מעות להסוחר המוכר למסור לו כך וכך חביות להספן להוליכם למצרים ע"ש אותן הסוחרים הנכרים דלשם והנה לרוב הפוסקים קיי"ל כר"י דלישראל בכסף ולנכרי במשיכה נמצא ישראל מנכרי לא קנה בכסף ואפי' את"ל קנה בכסף היינו אם הי' מראה לו חביות אלו דוקא והוא נותן לו מעות ודוקא על אלו החביות ואם נפסדו נפסדו ללוקח ואין לו רשות למוכר להחליפם באחרי' ולאכול אלו אז מעות קונה אבל לפי דמשמע מהשאלה המה נותנים מעות להסוחר שיש לו מסחר בדגים אלו שימכר להם כך וכך חביות סתם ויש לו כמה וכמה חביו' ואפי' יפסדו כל סחורה שלו צריך הוא ליתן להם כך חביות שלהם ואפי' לכתחלה יכול למכור כל החביות שבחנותו עתה וליתן להם אחרים ליום הנועד וכל כי האי גונא אין כסף קונה וכמ"ש תוס' ב"מ ס"ד ע"ב ד"ה האי קרוב לשכר וכו' ומ"מ לא קשה וכו' ע"ש נמצא ע"י נתינת המעות לא קנה הישראל. ושוב עיינתי בלשון השאלה דמשמע אפי' נתינת מעות אין כאן עד לאחר זמן ומה טוב שלא יהי' בדעת הישראל כלל להיות לו שום קנין בעצמות הדגים אלא שלוחו של הסוחר שבמצרי' ויהיו כל הדגים שלו ומה טוב אם יודיע כן להמוכר שהוא קונה עבור נכרים במצרים אע"ג דאפי' לא הודיע מכל מקום נקנה לבעל המעות שהוא הסוחר שבמצרים שנקרא בעל המעות שהישראל מלוה לו המעות לקנות עבורו וממילא אי הכסף קונה הרי הוא נקנה להסוחר שבמצרים לא לישראל השליח אפי' לא ידע מזה המוכר דלא קיי"ל כחוכא דבני מערבא ב"ק ק"ב וכמ"ש הר"אש והפוסקים שם מ"מ מהיות טוב להודיע כן להמוכר שקונה עבור סוחר נכרי שבמצרים ואע"ג שלבסוף נוטל חלקו מהריוח משותף נכרי שלו אין בכך כלום דשכר שליחתו הוא נוטל כאריס היורד למחצה שכר ושליש ואף אי מקבל אחריו' יוקרא וכדומה מ"מ כיון שלא קונה הסחורה ה"ל כמקבל אחריו' סחורה של נכרי בביתו של נכרי וכעין שכתבו גבי חמץ עיין א"ח סימן ת"מ גבי מקבל אחריות חמצו של גוי בביתו של גוי והשתא כיון שאין הישראלים אלא שלוחו וסרסורו של נכרי וגם אין משהה בביתו ולא נוגע בהם כלל ואפי' רואה אינו וא"כ מותר ממ"נ אי טעמא משום דלמא אתי למיכל מיני' או למחשדנהו הכא לא שייך זה ואי גז"ה הוא שלא לעשות פרקמטי' הכא אינו שלו ולא קנה מידי כנלע"ד אם האמת כמו שכתבתי שאין האחריו' על הקונה הישראל מטעם המוכר עד שיביאנו לתוך הספינות נמצא שלא קנה הישראל החביו' ההנה בכספו וכמ"ש לעיל רק האחריות הוא מטעם השותפי' עם משותפו לזה ה"ל מקבל אחריות דגים של גוי בביתו וספינת הגוי אבל אם קנאה הישראל מיד מהגוי בכסף קנין גמור ואחריותו עליו ומכ"ש אם קנאו בת"כ כדרך הסוחרים דקיי"ל סטומתא קונה נמצא קנה הישראל וליכא למסמך אלא אהך סברא לחוד שבדעתו לקנות בשליחותו של פלוני על זה לחוד לא סמכתי להתיר אך בהצטרף כל הנ"ל למטונא שיבא מכשורי' ואחתום בכל חותמי ברכות הכ"ד א"נ: -
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |