שו"ת חתם סופר/ב/סה
שו"ת חתם סופר 
ב סה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום רב להרב המופלא כבוד מהו' משה עלישטאבי נ"י:
נפשו בשאלתו אודות רועה ערל שאמר שנכנס זאב בחצר ובתוכו מאה צאן והמית א' ופצע א' והנשארים נמלטו וההוא אמר שבירידת הזאב לחצר מרעשו נפלה המחיצה של החצר ושאל השואל אם יש היתר לצאן הנותרות כי הוא הפ"מ ואפי' אם נתיר להשהותם יב"ח או עד עבור והולדה מ"מ שיהוי החלב הוא ג"כ הפ"מ:
הנה דין זה פשוט דאע"ג דקטע רישא דחד מיניהו מ"מ כיון שנפצע גם א' א"כ ממ"נ אי בתר דקטע רישי' דהך פצע את זה ונמלט מידו א"כ אזדא לי' כללא דנח רוגזי' וא"נ קודם שהרג זה פצע מ"מ אזדא ליה חזקה דאין הנדרס נמלט מיד הדורס וכולם בספק שמא נדרסו קודם וה"ל כולם ספק דרוסה ואסור אפי' להשהותם יב"ח וגם למוכרם לנכרי שמא יחזור וימכרנו לישראל וכל זה מבואר ופשוט:
אך שריותא דהנך צאן נ"ל דהולך הוא קדמת אישור ג' סברות אשר תעבורנה לפנינו כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שפטו משפט הרועה והצאן והחצר, הנה אנחנו לא ראינו זאב שנכנס בין הצאן ורק מצאנו א' מת וא' נפצע ואי לא הי' הגוי לפנינו היינו אומרים ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא וה"נ כיון שאין זאב לפנינו נוכל לתלות בסבה אחרת שאינו אוסר בדרוסה ודברי הגוי לא מעלים ולא מורידים כמוכח מההוא דערלה ועזקה ועיין ש"ך סי' קכ"ז סק"כ ואם נאמר שהימני' בעל הבית וסומך על דבריו א"כ אם נאמין לו שבא זאב נאמין לו נמי שנפלה המחיצה בכניסת הזאב והיה מקום רחב ובקעה פתוחה להצאן להמלט מיד ומותרים כולם כמ"ש בעל התרומה וסמ"ג ורשב"א ופסקו בטוש"ע ובבקעה כ"ע לא פליגי דמותרי' כולם אפי' יש מי שנפצע כמוכח ממ"ש ד"מ גבי ישב לו ציפורן בגבו של א' מהם ופשוט וא"כ ממ"נ אם נאמין לגוי דנכנס זאב נאמין נמי שהי' כר נרחב ומותרים כולם ודומה זה למשנה ב' פ"ח דעדיות אם מאמינים אתם שהורהנה כו' ומיירי בפסולי עדות כמ"ש תי"ט שם בשם ראבי"ה וה"נ דכוותי':
אלא שיש לפקפק תינח לדעת הסוברים דלעולם תלינן בכלבא כל שאין דורס לפנינו ומכ"ש להרא"ה שאפי' יש גם דורס לפנינו לעולם תלינן להקל אבל להרשב"א וסייעתו כל שאין ההיתר מצוי טפי תלינן להחמיר א"כ אפי' לא נאמר לן מהנכרי שנכנס זאב ומצאנו כבש א' נהרג וא' נפצע אפשר שהיה תול' בדורס שנכנס והיינו חוששין לכל הצאן וא"כ אזדא ליה ממ"נפ הנ"ל דאפי' לא נאמין לנכרי שנפרצה הכותל בשעת כניסת הזאב ולא נאמין נמי שנכנס זאב כלל מ"מ בלא דבריו נמי ניחוש לדורס שנכנס:
לזה נצטרף עוד היתר שני והוא דאפי' בלי פרצה בחומה ס"ל לרשב"א דחצר גופי' מיקרי מקום רחב אפילו בלא בקעה ואעפ"י שהרב"י נסתפק בלשון רשב"א מ"מ כל מעיין בצדק בלשון חידושי רשב"א וגם בלשון בעל התרומות בעצמו יראה שאין שום סברא להעמיס בלשונו ספיקו של ב"י וגם לא חלוקו של ב"ח לחלק בין עוף המעופף ובין בהמה אלא לעולם חצר מקרי מקום רחב וכן פסק משאות בנימין ויהיב שיעור' כל דלא מגיע לי' בחד שחי' כבריש פ' אין צדין וסתם חצר הכי הוא וכבר הארכתי בזה בראיות ברורות בתשו' א' זה שנתיים וכעת מצאתי רובם בתשו' מהר"ם לובלין וברוך שכוונתי ואין לי להאריך עתה כי לא באתי לסמוך עתה על זה בשגם דהש"ך סקכ"ד משוי לי' ספיקא דדינא ואמנם מ"מ כיון שהכותל פרוצה לפנינו א"כ דל דברי הרועה מהכא וה"ל ס"ס ספק שמא היתה פרוצה מיד וה"ל כבקעה דלכ"ע ה"ל מקום רחב ואת"ל נפרצה אח"כ מ"מ דלמא הלכה כרוב הפוסקים דאפילו חצר לחוד נמי מיקרי מקום רחב ויכול להתהפך שפיר כמובן מה תאמר שם אונס חד הוא שמא הגיע הזאב שמא לא הגיע אף אנן נאמר זה הוא מה שבקשנו שיהי' ספק על ספק לא על ושרי' וכ"כ הב"ח דהיתר מקום רחב הוא משום ס' על ס' לא על אלא דהכא אנו מסופקי' אם היה מקום רחב או לא והרווחנו בס"ס הזה שיהיה עכ"פ ס' על ס' לא על ושרי':
ואם מפני שאנו מדמים לא נעשה מעשה להתירם באכילה להדי' מיד אבל להשהותם יב"ח מבלי לחוש לתקלה נוכל לסמוך על הנ"ל לכאורה:
ונצרף לזה עוד היתר שלישי והוא כיון שלא ראינו זאב שנכנס כלל נהי דנתלה להחמיר בזאב מ"מ אין לנו לומר שנכנסו ב' או ג' זאבים ודי לנו לומר על צד ההכרח שנכנס זאב אחד והנה קיי"ל זאב א' אינו אונס מפני שהרועה יכול להציל וא"כ חזקה על הפועל שעשה פעולתו אעפ"י שהוא נכרי כיון שהוא שומר ממונה על כך וזה הוא אומנתו מסתמא הקדים ברועים ומקלות בכל מה דאפשר ומסתמא לא נשאר שם זאב אלא כשעה חדא ולא היה פנאי לדרוס כולם ולא רובם וסברא זו גם כן כתבו מהרמ"ל בתשו' בלי שום ראי' וסברא אלא מסתמא ע"ש ואולי הי' שם רועה ישראל שהעיד שלא נשאר שם זמן רב מ"מ נלע"ד פשוט מהנ"ל שלא הי' שם זמן רב ולא דרס רובם נמצא מן התורה בטלו הנדרסי' ברוב דמן התורה אפי' בעלי חיים בטילי ואינו אלא קבוע דרבנן ובמ"ש תוס' בב"מ גבי קפץ א' מן המנויין כבר הלכו בו נמושות אין כאן מקומו ומ"מ האמת כן הוא דליכא אי' דאורייתא וא"כ י"ל דלא מצינו חשש תקלה בש"ס להדי' בכה"ג דהא שרקפא דס' דרוסו' אפשר שהיו כולם בספק אבל היכי דאין כולם בספק אלא מיעוטא ובטלי ברובה מ"הת וא"נ משתלי ואכיל חד מיניהו בתוך יב"ח אין כאן אי' דאוריית' דרובם לא יאכל ע"י שגגה ותקלה א"כ מותר להשהות' יב"ח ומכ"ש ע"י צירוף כל היתרי' הנ"ל נ"ל בלי פקפוק להתיר שיהוי יב"ח ואי פריש מיניהו שלא בפני ישראל עד רובא מותרי' אותם שפירשו אפי' תוך יב"ח:
וראיתי בתשוב' מהרמ"ל שיצא לדון להתיר אפי' החלב עפ"י הסברא הנ"ל שיחליבם בתוך כלי א' שתתבטל ולא חשש לביטול אי' לכתחלה ע"ש אלא שהוא ז"ל בא חשבון שיהיה ס' בחלב של היתר ואני אומר אבא שיער בס' ואני אשער להתיר אפילו רק ברובא כיון דיש כאן כל הני התרי' דלעיל שאפשר להתיר אפי' הצאן בעצמם ונהי דהצאן לא נתיר אפי' ע"י בטו' משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי מ"מ החלב יש להתיר לחלוב כל הצאן בכלי אחד והחלב שנתערב אינה דבר חשוב ובשגם שהוא הפ"מ ויש ג"כ עוד ס' שאפי' נאמר שיש עוד דרוסה דלמא איכ' ששים בחלבן של כשרים ואם יסכים עמי הגאון מהו' דוד נ"י אזי דרינא עמו כי היכי דלימטנא שיבי מכשורי הכ"ד הכותב בחפזון רב בלי עיון בשום ספר החותם בברכ'. פ"ב עש"ק ח"י תמוז תקעג"ל. משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |