שו"ת חתם סופר/ב/נב
שו"ת חתם סופר 
ב נב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכל טוב לי"נ הרב המאה"ג המופלג והמפורסם כערוגת הבושם זית רענן יפה פרי תואר קרא שמו לשם ולתהלה ולתפארת כמו"ה אברהם נ"י אב"ד דק"ק ל"ב יע"א:
נעימות ימינו הגיעני לנכון ונפשו היפה בשאלתו שאלת חכם בעובד' דהוה פר שאינו מסורס שרדפוהו ולא השגוהו עד שירו בו חיצים קנה שרפה שרע"ט והגיעוהו ועודנו חי אחר יב"ח אי יש לחוש הואיל וחיצים מלובנים הם אולי יכול לטרפה לחיות יב"ח ואפ"ה טרפה וצלל במים אדירים כדרכו להעלות ממצולות מים עמוקים מרגניתא בפלפולא דאורי' ובעי מינאי לחוות דעתי לדינא להלכה למעשה:
הנה הגאון שביעקב בחי"ד סי' כ"ה דעגולי שרע"ט העבים ואינם חדי' דקים כקוץ ומחט הרי נידונים כקנה בחלל הגוף שיש לו בדיקה ואפי' לשמא הבריא לא חיישי' אחר הבדיקה יע"ש להתיר עכ"פ בהפ"מ, ואני עני חששתי לו לנחמרו בני מעים נהי משום ניקב ליכא ע"י בדיקה מ"מ ע"י רתיחה נחמרו והכא אפי' בבהמה ניחוש לכ"ע דוקא בנפלה לאור דאיכא עור וצלעות המגינים עיי' ש"ע סי' נ"ב ש"ך סקי"ו אבל בנכנס חץ מלובן אל המעים גם בבהמה איכא למיחש לכ"ע ולפמ"ש ש"ך סוף הסי' דאין אנו בקיאים בבדיקה דדמי' לנפולה א"כ אסורה עד אחר יב"ח אם אירע שנשתהה דלכתחילה אסור להשהות משום תקלה. והנה דין נחתך בסכין מלובן לענין איסור והיתר דטריפות לא נתבאר אך לענין היתר עגונה מוזכר שלהי יבמות ובטוש"ע א"ע סי' י"ז סעי' ל' ולא נתבאר יפה ואבאר בעזה"י. בש"ס מוקי רבא בסכין מלובנת ופי' ריטב"א ב' דיעות לרמב"ן וסייעתו מיירי כל הסוגי' במקום שאינה עושה טרפה כלל אבל במקום שעושה טרפה לא מהני ליבון ולשארי פוסקים אפי' במקום שעושה טרפה מחמת כאב חיתוך כגון נחתכו רגליה מהארכוב' שאין הטרפו' מחמת חסרון האבר אלא כאב החיתוך ממית ואז כשהחיתוך ע"י סכין מלובן אינינו כואב ולא נטרף מעולם אבל אם הטרפה מחמת ניקב או ניטל האבר ההוא לא יועיל סכין מלובן:
ולפע"ד ראיה ברורה לזה שאין עלי' תשובה דהרי בחולין אמר ר"ז ליבן סכין ושחט בה וכו' והרי"ף לא פסק כר"ז וכ' שמ"ח ס"ט ססק"ב דמדאמר רבא ביבמות בסכין מלובנת ש"מ לא ס"ל חדודה קודם ללבונה ע"ש ואמנם עכ"פ יקשה אר"ז נהי דאית לי' חידודה קודם ללבונה מ"מ מאי שקיל וטרי התם והאיכא צדדי' ודחיק מרווח רווח תיפק ליה שהוא מלובן ואינו מטריף אע"כ היכא שהוא טרפה בעצמותה לא מחמת כאב אלא ניקב הושט טרפה מחמת האבר בזה לא מהני ליבון סכין עיין ש"ע י"ד סי' כ"ו סעיף א' דלא הוה נבלה אלא טרפה ועיי' עירוכין כ' ע"א במתני' ערך ראשו וכו' ומסיק נשמה תלוי לרבות מן הארכובה ועתוס' שם ויל"ד בשלמא ראשי וכבידו לא זו ראשו דהותז הוה מת אלא אפי' דטרפה בעלמא א"כ נשמה תלוי' בו מאי מרבינן טפי אע"כ לרבו' טרפה שמחמת כאב שאפשר לחתוך בסכין מלובן ומ"מ כיון דאי חתכו בסכין סתם ימות ואין לו רפואה מיקרי נשמה תלוי בו - ומ"מ הוקשה לתוס' מ"ש ארכובה האיכא עוד טרפות דמחמת כאב ותירצו לאפוקי מרשב"א דאינו טרפ' כלל ומוכח כהנ"ל דלא כחלקת מחוקק סי' י"ז ס"ק י"ט דלא ראה דברי הריטב"א הנ"ל עיין שם:
וכבר הלכו בו נימושות בכוונת הרמב"ם פי"ג מגירושין ולפע"ד לפרש ע"ד הב"ח אבל לא מטעמי' - ואומר כי הרמב"ם ג"כ פי' הסוגיי' כרמב"ן וסייעתו במקום שאינו עושה טרפה וקאמר הרמב"ם בבבא ראשונה אם נשחט בו שנים וכדומה ואפי' ברח מעידי' אותו דהרי אין לו רפואה וימות בודאי ואך אם ירו בו חיצים או הוכה מכת חרב במקום שאינו עושה טרפה ואפי' עוף אוכל מאותן מקומות וגם הוא צלוב לא מיבעי' ברח אלא אפי' צלוב לא שנחנק אלא תלוי כמו תלוה וזבון באופן שאינו יכול לברוח לעשות לו שום רפואה או סמתרא שהרי נתלה ומכת חרב בלי סמא הוא סכנת נפשות בכ"מ כדאמרי' לענין חלול שבת מ"מ אין מעידין עליו ולא פי' הטעם והיינו שמא הי' החיצי' מלובנים ולא נעשה טרפה כלל:
ועיין דברי רמ"ה שבטור א"ע סי' י"ז נפלאו דמתחיל ברשב"א ומסיים כרבנן דרשב"א וא"א לפרשם מבלי הג"ה מועטת ומ"ש אבל צ"ל אעפ"י והכי פירושו ס"ל אפי' לטרפה דמארכובה נמי אינו מועיל ליבון ולא כווי' כיון שהוא טרפה אע"פ שאינו אלא מחמת כאב וס"ל בהא הלכה כרשב"א דכל שאינו טרפה ויכול לכוות ולחיות אח"כ אין מעידין ובהא הלכה כרבנן מארכובה ולמעלה טרפה דלא כרשב"א דס"ל מארכובה ולמעלה אין טריפות כלל - והשתא קאמר כל שיכול לכוות ולחיות אין מעידין דהלכה כרשב"א אבל מהארכובה ולמעלה אפי' נכוה לפנינו אין מעידין דהלכה כרבנן דמקום טרפות הוא כן נראה לפע"ד לפרש:
ועכ"פ מאי דקמן בהמה זו שרי' לכל הדיעות אפי' נזרקו עלי' חיצים חדי' כמחט וקוץ מלובנים - דמשום נחמרו בני מעיים ליכא דהא חי יב"ח וכן משום ספק נקב בני מעיים ליכא ג"כ כנ"ל ואע"ג דהי' סכין מלובן דממ"נ לכל הדיעות אין ליבון מועי' אלא לטרפות דמחמת כאב אבל טרפות דבני מעיים לא יועיל ליבון דהטרפות שמחמת עצמו לא יועיל ליבון וכמ"ש ריטב"א וכאשר הוכחנו וגם לא יעלה על דעת להמציא שהוא טרפה אלא שחי יותר מיב"ח ומעלתו כ' דודאי טרפה חיה יב"ח יש תמיה על חכמת מעלתו חלילה לומר כן לא עיין בתשו' הרשב"א סי' צ"ח ומצוה לעיין בה בפנים שכ' והכה על ראש המפטפטים האלו ואמר שלא ניתן סימן אלא לספק אבל ודאי טרפה אם יחיה יב"ח נאמר אירע בו שום סיבה שמא נחלפה וכדומה לקיים דברי חכז"ל וחלילה לומר שחי' כלל אפי' על המיעוט אלא היש"ש פא"ט רוצה לקיים דברי האומרים מיעוט יש ע"ש אבל חלילה לומר ודאי טרפה יחיה אם יחיה איננו טרפה וכיון שהוא טרפה לא יחיה חוץ מן היתרת כמ"ש רשב"א שם בתשובה שהוא כניטול וכל שהניטול אינו חיה יב"ח אוסר היתר אפי' חי' ע"ש וכן י"ל באלו העופות שניקב הגלגולת וחי יב"ח ומולידים מ"מ טרפה הם כיון שאין הטרפות מחמת עצמם אלא שסוף קרום לנקב ונקיבת הקרום אינו חי יב"ח א"כ היא טרפה מיד בנקיבת הגלגולת וכ"כ שמ"ח וכן ראוי' להורות בכל כיוצא בזה ועיין היטב יש"ש פא"ט סימן פ' וצריך להגיה בסוף דבריו שסופו לינקב הקרום ט"ס וצ"ל שספק נקב קרום אבל האי תורא מאן יהיב לן מבישרא ונאכל משופרא דשופרא ומה שנתעורר פר"מ על כ"מ פי"ג מגירושין שכ' דטרפות ארכובה אין ללמוד אדם מבהמה לענין זמן יב"ח ועיין בב"ש סי' י"ז סקצ"ז ועיי' זבחי' קי"ו ע"א תוס' ד"ה דלמא נח גופה טרפה הוה הקשו תוס' הא נח חי כמה שנים אחר המבול וכ' לר"ת ניחא אלא דקשה מאיוב וכ' בה"ז שם לפרש דודאי בזמן חיות יב"ח אין לחלק אלא במיני טרפות וא"כ לר"ת י"ל שהי' לו לנח מום בגלוי שבהמה נטרפת בה ואדם לא מיטריף בי' והיינו דלמא נח גופיה טרפה הוה פי' טרפות דבהמה ולא דאדם אבל אין שום סברה שטרפה דאדם חי יותר מיב"ח ומתמה על כ"מ הנ"ל דקשה עליו ממעשה דעינבל ומש"ס נדה כ"ד אלא תלמיד טועה כתבו והנה בלא"ה נמי דברי תלמיד טועה הנ"ל צ"ע דעכ"פ צ"ל אדם דאית לי' מזל חי יותר מיב"ח וא"כ מאי טעמא התירו לינשא אשתו ואיזה זמן נתנו לה אבל לפע"ד נהי דע"כ ט"ס יש בכ"מ הנ"ל אבל עכ"פ יש כאן מקום לחקור דהא חזינן דפשיטא לכמה ראשונים ביבמות הרמב"ן והרשב"א והריטב"א טרפות שמנו חכמים בבהמה אינם באדם וכן משמע קצת מדהוצרכו לומר טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף משמע אל"ה הוה מחלקים בניהם כיון שאין טבעם שווה א"כ מכ"ש שיש לחלק בין אדם לבהמה כל שלא מנו חכמים - וא"כ ק' מאיוב דפריך ש"ס מיני' בפשיטות מיהו בלא"ה נמי צ"ע גדול מאי פריך מאיוב הא תוך י"ב חדש הוה דכל משפטו אינו אלא י"ב חדש כמבואר במשנה דעדיות ואין לומר דפריך מדחי אחר כך ק"מ שנה ועדיין לא אסיק אדעתי' מעשה ניסים שאני ז"א דהא באמת לא נשפך מרירתו אלא לפי יסורים דימה עצמו כאלו נשפך מרירתו ופריך איך עלה על דעתו שנשפך מרירתו הא לא חי וא"כ קשה מאי קושיין הא תוך י"ב חדש הוה. מזה אומר אני דודאי אדם חלוש טפי מבהמה וכל טריפות דבהמה מכ"ש באדם שימות אי לא בדרי' לי' סמא אך על ידי רפואה יש מאותן הטרפות דאדם דאית לי' מזלא יחיה אחרי נפלו דודאי מזלא בלי מעשה אדם לא יועיל כדאמרי' בעלמא וברכך ד' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה יכול אפי' יושב ובטל ת"ל אשר תעשה וה"נ על ידי רפואה יסייע המזל באיזה טרפות ואותן טרפות לא יועיל להם שום רפואה גבי בהמה מה שא"כ באדם אמנם אי לא עבדינן לי' סמא והרי הוא מכת מות אז גרע אדם לחולשתו מבהמה ולא יחיה אפילו י"ב חדש ושפיר פריך מאיוב דלא עשו לו רפואה כמ"ש תוס' חולין מ"ג ע"א ד"ה יפלח וכו' דכיון ששיער בנפשו מכאוביו כשיעור ישפך לארץ מרירתו אי ס"ד דהוה טרפה בבהמה דנהי דחיה עד יב"ח אפי' בלא רפואה מ"מ אדם לא יחיה בלי רפואה אפילו זמן קצר ולק"מ אר"ת וסייעתו:
ובלאה"נ יש לי דין ודברים אהך דמארכובה ולמעלה הנה בנדה כ"ד בהא דשינטל מן החי וימות אין אמו טמאה לידה וכן ושטו אטום הרבה רשב"א קו' הרבה והעלה דאין לידה וטריפה תלי' זה בזה כלל אלא רבי קבלה הי' בידו כשנולד אדם בכדי שיעור שינטל מן החי וימות איננו ולד לא משום שהוא טרפה אלא סימן ושיעור בעלמא נקט והשתא פליגי אמוראי אליבא דרבי מאי נקרא אצל רבי ינטל מן החי וימות ומר ס"ל אליבא דרבי טרפה חיה א"כ ע"כ לא סגי בארכובה וצ"ל יותר ע"ש ויש להביא ראיה לזה דלרמב"ם כל שניטל טרפה נברא חסר כשר וא"כ בארכובה כל שינטל מן החי וימות מ"מ נברא חסר כשר ואמאי אין אמו טמאה לידה אע"כ לרמב"ם סימן בעלמא הוא כרשב"א אלא לפי זה צ"ל אליבא דרבי פליגי ולחד מאן דאמר ס"ל לרבי טרפה חיה וק' איך אפשר לומר כן הא מבואר בסוף פרק הקומץ גבי מי שיש לו ב' ראשים באיזה מהן יניח תפילין דטריפה אינו חיה ס"ל וכן בחולין נ"ז ע"ב לפי גרסאות שלפנינו רבי אומר סי' לטרפה שלשים יום מיהו בזבחים ס"ט גרסי תוס' ר"מ ע"ש ובגליון ש"ס מ"מ קשי' וע"כ צ"ל אדם שאני ולכל הפחות ארכובת אדם שאני מבהמה ועל פי סברה שכתב רשב"א ור"ן בחולין נ"ז ע"א בשמוטת ירך דעוף כיון שאינו נשען על יריכו כבהמה לא מטריף בי' מכש"כ אדם דאפשר לישב ולשכב ולא ינועו רגלו כלל תדע לך שכן היא שהרי הרמב"ם פסק עד טיבורו לענין לידה ואיהו טריפה אינו חיה סבירא לי' ועוד דפסק ניטל ירך וחללה ניכר נבלה נמי הוה וכן הקשו עליו - ועוד הקשה בספר יש"ש דחילין ק' אחרת דרמב"ם בהלכות שחיטה וכן בפרק ב' מאבות הטומאה מונה נבלה ומטמאה מחיים ניטל ירך וחלל שלו ובסוף פרק א' מטומאת מת באדם לא מנה ניטל ירך אע"כ הוא הדבר שאמרתי בבהמה הוא נבלה ומטמאה מחיים ובאדם אפילו טרפה לא הוה להך מאן דאמר ודקאמר טריפה חי' רוצה לומר הך טריפה דארכובה וא"ש כל הנ"ל:
אלא דלפ"ז תיקשי מתניתן דיבמות דמן ארכובה ולמעלה תנשא וע"כ צ"ל טרפה לא הוה דעל ידי מזלא וסם חי אבל אי לא עביד לי' סמא מוכח מההיא דאיוב דאפי' בתוך יב"ח ימות וא"כ ק' קושי' כ"מ אהפוסקים כהירושלמי דצריכה להמתין יב"ח הא ע"כ מת בתוך יב"ח מדמקשה מאיוב כנלע"ד בכוונת הכ"מ:
מה שנתעורר מעלתו אהא דגוסס מגויד יפה נתעורר וגם בעיני יפלא יתר הדברים נראה דיו במה שכתבתי ובהא דרבא ור"ח כתבתי בחידושי די"ל רבא לדנפשי' סבר טרפה אינה חי' י"ב חדש ור"ח סבר טרפה חי' אך התם אליבא דר' יהודה פליגי בהיפוך רבא אליבא דר"י סובר טרפה חיה מסוגי' דחולין נ"ז ע"ב ור"ח ס"ל אינה חי' כסוגי' דע"ז ועיין תוס' חולין נ"ז ע"ב ד"ה ודלמא וכו' וכן בע"ז ובבכורות ואין להאריך יותר וה' שנותיו יאריך הכ"ד א"נ. פ"ב יום ה' צום העשירי תקצו"ל - משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |