שו"ת חתם סופר/ב/ל
שו"ת חתם סופר 
ב ל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג מעוז ומגדול נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה דוד המשכיל נ"י אב"ד ור"מ דק"ק ק"ד יע"א:
הלום ראיתי היכן דעתו נוטה בנטית יתרת בדרי דאוני וכן עשה מעשה לשלוח יד להגי' בגליון ספר זבחי שלמים סימן כ"ג ושם כתב שתלה בספר אהל ישראל דלא ראיתי ולא מצאתי דאתי לידי' ואם ככה כתוב שם לא שמיעא לי דלא ס"ל ואברר בעזה"י שרש הדין ומקום מחצבו והגם שהדברים הם כפשוטים ונראים כיתרת מ"מ הם בדרי דאוני:
בבדיקת מהרי"ו הישנים שעם תשובת מהרי"ו וכן הוא בחדשים שנדפסו בפ"ע וכן הועתק בד"מ סימן ל"ה אות ד' ז"ל ויתרת העומדת שלא בדרי דאונה טריפה יש מרבותינו מטריפים אפי' מקמא ויש מכשירים ויתרת העומדת בדרי דאוני וכשנופחים אותה אז היתרת נוטה לצד גבה אז היא טריפה אבל כשנופחים הריאה נוטה לצד קמא של ריאה כשרה עכ"ל מהרי"ו וע"ז כתב בד"מ ומשמע מדבריו אפילו לרבותינו האוסרים יתרת מקמא בכה"ג יש להכשיר או אפשר דאנו סומכים בזו על דברי המכשירים עכ"ל ד"מ:
ומדברי הגאון בעל תבואת שור סימן ל"ה סי"ב למדתי לומר דב' סברות של רמ"א פליגי בהא לישנא קמא ס"ל דהכל הולך אחר השרש ולכ"ע אין כאן שום יתרת אעפ"י שנוטה ומשו"ה נטי' לקמי' כשר אפילו להאוסרים אמנם בנוטה לגבה טריפה מטעם אחר שמתחכך שם בצלעות ולפ"ז נ"ל אפי' נטי' כ"ש ואפי' בחודה למעלה בכל מקום שהוא הכל טריפה בגבה ולישנא בתרא לא ס"ל הא אלא משום יתרת אתאינן עלה ומשום כן למ"ד דמקמא אסור ה"נ אסור אלא אנן סמכי' בהא להקל אפי' במקום שנוהגים לאסור מקמא ולפ"ז כיון דמטעם יתרת אתאינן עלה א"כ אפילו מגבה נמי לא נאסר אלא כשהנטי' עכ"פ נטה כשיעור טרפא דאסא דאל"ה אין עליו שם יתרת וכן משמע בלשון תבואת שור שם סקי"ז:
אמנם ביש"ש פא"ט סימן כ"ט כתב וז"ל תו מ"כ בהלכות בדיקת יתרת העומדת בדרי דאונא וכשנופחים הריאה אז הי' היתרת נוטה לצד גבה של ריאה טריפה אבל כשנטה לצד קמא כשרה (וזה ממש לשון מהרי"ו דלפנינו הנ"ל) וכ' עליו היש"ש ז"ל ואף שמ"כ בבדיקת ישנות כל היכא דקיימא בדרי דאוני ואפי' נוטה מעט לצד חוץ בין מקמא בין מגבה כשירה שבשביל בליטת חוץ לא מטרפי' הואיל ועומד בשוה ומשורש עם חבירתה ע"כ מ"מ נראה שלא להקל מאחר שרבא מטריף כל יתרת אפילו בדרי דאוני נהי דלית הלכתא כוותי' כדקיימי בדרי דאונא מ"מ כל דלא קיימא ממש בדרי דאוני אין לנו כח להכשיר מה שמטריף רבא ומ"מ אם נוטה לצד קמא כשרה ולא כדעת מהרי"ו שמטריף אפי' בנוטה לצד קמא והא דמטריף בנוטה לצד גבה דוקא היתרת אבל בלי יתרת לית לן בה חששא רק שיהא השרש עומד בדרי דאוני עכ"ל יש"ש שם והחלוק הזה האחרון דבאוני בלי יתרת לית לן בה כן משמע מסתימת כל הפוסקים דביתרת עסקי ובאו ואוני מאן דכר שמי' וכן קבע להלכה בתבואת שור שם וע"ש ס"ק י"ז:
וצ"ע דהיש"ש כ' בשם מהרי"ו היפך ממ"ש בספרו ונ"ל בכוונת היש"ש דמפרש דברי מהרי"ו כאותו פי' שכ' ד"מ דהא דמכשיר מהרי"ו מקמא היינו למאן דמכשיר יתרת מקמא וא"כ למאן דאוסר ה"נ דאסר והיש"ש ס"ל להתיר מקמא אפי' למאן דפוסל יתרת מקמא משום דאזלי' בתר השרש והא דפוסל מגבה לאו משום יתרת אלא משום חכוך בצלעות:
והשתא א"ש מ"ש והשיג על הבדיקות ישנות שכ' להתיר בנוטה קצת לחוץ וכ' דלא נ"ל כן אלא דטריפה ומשמע אפי' בנוטה רק קצת אפי' מפחות מט"ד וע"כ משום דס"ל הטעם משום חכוך בצלעות ואוסר אפי' בנטי' כ"ש:
אברא ב"י וד"מ שם בשם מ"כ כתבו וז"ל ומ"כ עוד אם נראה מעט מהריאה כאונה קטנה ויוצא מחתוכי דרי דאוני וא"י אי מקמא אי מגבה נפחי' לריאה אי פונה לפני' הוה מקמא וכשרה ואי פונה לחוץ הוה מלגבה וטריפה ודוקא בליטה יתירה אבל נתעקמה והולכת למעלה אין כאן בית מיחוש כיון שעומדת ומשורש במקום הכשר בשביל שבולטת לחוץ לא מטריף עכ"ל ומהר"ץ הביא זה בשם המרדכי שהביאו הש"ך כוונת המ"כ מבואר דס"ל בהיתרת גופי' אם יצא ממנו בליטה מגופי' ומתפשט לגבה ה"ל יתרת מגבה וטריפה אבל נטי' ועיקום לית לן בה ומינה דאפי' כט"ד כשר בנטי' ועיקום דמטעם יתרת אתאינן עלה ולא מטעם חכוך וס"ל דלא שייך יתור בדבר העומד במקומו ומתעקם למקום אחר אף עפ"י שהעיקום בולט לחוץ אלא דוקא בבליטה ממש והבליטה ההיא צריכה שתהי' עכ"פ כט"ד ועפ"ז הם דברי העט"ז סי' ל"ה ס"ג וז"ל אבל אם היתרת עומדת שלא כסדר שאר האונות וכו' ואם היא עומדת כסדר האונות אלא כשנופחים אותה נוטה לא' מן הצדדים אז אם היא נוטה לצד פנים ואפי' נראה לה בליטה לצד פנים כשירה לכ"ע ואם היא נוטה לצד חוץ טרפה והוא שיש לה כמין בליטה לצד חוץ שהוא כטרפא דאסא אעפ"י שהיא משורשת בדרי דאוני אבל אם אין לה בליטה לחוץ כט"ד אלא שנתעקמה והולכת למעלה כשרה כיון שהוא משורשת במקום הכשר אונות עכ"ל:
ועתה היש חיך מתוק מזה ועפ"י דבריו הם דברי הש"ך סקכ"ד וכן ראוי להורות דהש"ש יחידאי הוא בענין זה דהוא גופא מייתי בשם בדיקות ישנים דמכשרי בנטי' קצת ש"מ דלא ס"ל משום חכוך ומיני' דבעיקום לית לן בה אפי' כטרפא דאסא ולא מקרי נטי' גמורה אלא בליטה ולא עיקום כי הכל נקרא קצת וכן ס"ל למהרי"ו לפירש היש"ש והד"מ כמ"ש לעיל וכן ס"ל למ"כ שבב"י וכן הכריע העט"ז והש"ך וגם הך דחכוך היא סברא מחודשת בכאן לא נמצא בכאן בש"ס ע"כ תפסו במוחלט דלא כיש"ש:
ולהיות דצריך גדר מה נקרא בליטה או עיקום ונראה דכל שהיא משורשת כראוי' בדרי אחד עם האונות ורק למעלה בגובהה וחודה כוטה לגבה מקרי עיקום ושרי' אפי' יתר מט"ד דמבואר דאין חלוק בין ט"ד ליתר מט"ד אמנם אם במקום שרשה היא מתעבה ובולטה גם חוץ למקומה לגבה ואדרבה למעלה היא הולך ביושר ולא מתעקמת אלא למטה במקום שרשה בולטת לחוץ זה הוא בליטה וטריפה אם הבליטה היא כט"ד משא"כ באונה שאינה יתרת כשרה אפילו בכה"ג וכמ"ש גם ביש"ש ובשמלה חדשה ועפי"ז הם דברי הספרא דוקנא בס' זבחי שלמים סי' כ"ג אם היתרת עומדת בדרי דאוני ונוטה בשרש שלו אחר הנפיחה לצד גבה כט"ד טריפה עכ"ל בבבא ראשונה ור"ל שהיא משורשת בדרי דאוני אלא שהיא בולטת למטה גם לחוץ כט"ד טריפה אבל אם היא מושרש כראוי ר"ל כראוי בלי שום בליטה למטה במקום דרי דאוני רק החוד בולט לגבה אחר הנפיחה אפי' כט"ד כשרה עכ"ל והם דברים ברורים:
ובקשתי לי חבר בפירוש זה ומצאתי לי רב גדול ומופלא בבודקים והוא בעל מחזיק בדק שכתב בספר תיקון הבדק בהלכות יתיר סעי' ה' אהא דכ' מהרי"ו דנופחי' אי נוטה לגבה טריפה כ' וז"ל וטעמא דלאחר נפיחה נראית יותר על גבה או מקמה משום כשנופחים הריאה אז מתרחב מקום עמידת שרש היתרת ונמשך אחר בשר הריאה ואז נראה שפיר אם למעלה או למטה הוא, אבל אם נתעקם חודה ושיפולה לצד גבה והשרש עומד מקמא או בדרי דאוני לית לן בה עכ"ל והביאו גם בספר זבחי טובי':
ועוד כתב במח"ב בהלכות יתר סי' ד' וז"ל אם היתרת עומד בדרי דאוני וכשנופחי' הריאה נתעקמה חודה ושיפולה למעלה לצד גבה אפי' העקמומי' גדולה כמו ט"ד כשרה שלא אסרו יתרת שלא בדרי דאוני רק משום שרשה ולא משום עקמומי' ראשה וכ"כ ב"י סימן ל"ה וכו' ונ"ל דדייק מהא דאמר גבי כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו ה"מ ביני וביני אבל מגבה לא ומדאמר אבל מגבה ש"מ דומי' דביני וביני הוא מה התם משורש ביני וביני ה"נ גבה משורש מגבה כנ"ל וכן מצאתי בבדיקת מהר"ם מדלינג וז"ל ותלמודא לא מטריף אלא מגבה ממש אבל עומד ומשורש כשאר אוני בשביל בליטה לחוץ לא מטרפי' וכ"כ הב"י ז"ל כל שלא עומד ע"ג ממש לא נקרא יתרת עכ"ל ונ"ל לומר שאפילו מאן דמטריף יתרת מקמא מכשיר בהכי דהא אמר אין כאן בית מיחוש כנלע"ד והארכתי בזה אף כי מסברא אין צריך אך כיון שראיתי בעל המורה שרצה להטריף בכה"ג והמורה ההוא הרים קול ברבים לומר משמעות דברי מהרי"ו משמע הכי ויראתי שמא יבואו גם אחרים לטעו' בזה לפום ריהטא דלשנא הכי לכן בררתי דברי בראיות ברורות כפליים לברר האמת עכ"ל מחזיק בדק:
ושוב עיינתי גם במהר"ץ ואעתיק לשונו אחר שהבי' דברי מהר"ם ממעדלינג והבי' דברי המ"כ שבב"י בשם המרדכי כ' וז"ל ונ"ל דהאי בליטה יתירה שאמר שהוא גדולה מט"ד דהא שיערו רבנן אפילו ביתרת ע"ג הריאה דוקא כט"ד טריפה הא פחות מט"ד כשרה ואף ע"ג שיש לחוש שמא יתפרק בצלעות שהרי יתרת עומדת במקום א' ואינה יכולה לנטות לא לפנים ולא לאחור ולא לצדו אפ"ה פחות מט"ד כשרה וכ"ש הכא שיכול לנטות לפנים ואין לחוש שמא תפרק בצלעות כמו ביתרת ע"ג הריאה לכן נראה לי שאם הבליטה יותר מט"ד טריפה הא פחות כשרה ושוב מסיים ואת לא תעביד עובדא להכשיר בלא שאלת חכם מאחר שמהרי"ו כ' אם היה נוטה לצד גבה של הריאה טריפה ולא מחלק בין מעט להרבה וכ"כ בתשו' הגאונים אם יתרת קטנה אפי' אחר נפיחה טריפה וכ"ש מגבה ממש עכ"ל וכ' עליו ס' בית לחם דהיינו אם אין השרש עומד במקומו דאם עומד במקומו לכ"ע כשר ושכ"כ בסמח"ב ובס' דמשק אלעזר ושוב ראיתי ס' א' נקרא מנחת יהודה לא פי' כן ואינני סומך על הבודקים האחרוני' האלו שכתבו בלא שרש מה שהיה נ"ל וכבר כתבתי לעיל העיקור ולא באתי עתה אלא לומר שלע"ד לא צדק מעלתו במה שהגי' במהר"ץ גדולה מט"ד שצ"ל כט"ד דתינח ברישא אבל בסיפא א"א להגיה שכ' כן נ"ל שאם הבליטה יותר מט"ד טרפה הא פחות כשרה אם לא שימחוק תיבת יותר ובאמת יהיה איך שיהיה לשון מהר"ץ מגומגם בדיוקו הא פחות ה"ל למימר כט"ד כשרה וגם מה שיעור יש ביותר הלא לא בא אלא ללמוד ק"ו ודיו לבא מן הדין אבל מ"מ ההגה' לא נ"ל ואם דבריו מגומגמים לא נלמוד מהם כלום כיון שבאנו להגיה כרצונינו נעשה מטריפה כשר וההיפוך וכה"ג אמרו חז"ל לאו תרוצי מתרצת תריץ נמי הכי מ"מ דברי בעל זבחי שלמי' ראוים לו ז"ל:
ויש נתלים בלשון הב"ח ובאמת לשונו כלשון מהרי"ו ז"ל וכמ"ש מהר"ם מח"ב שטועים בכוונת מהרי"ו כך טועים בכוונת ב"ח למעיי' שם כי כל כוונתם על בליטת מקום השורש והפר"ח קבע להדיא הלכה כלשון הרב"י שמבואר כוונתו דליכא למיחש בבליטה למעלה כ"א במקום השורש וכ"כ להדיא בכרתי שם דכן כוונת הב"י אלא שבכרתי מסיים שהרבה מאחרונים מחמירי' דלא כב"י וכוונתו אהיש"ש וסיעתו דחששו לחכוך בצלעות והוא לא הכריע והנראה דהמקיל בבהמת ישראל או לצורך שבת לא הפסיד והמחמיר לעצמו תע"ב:
אלא שדברי השמ"ח שם סעי' י"ג נפלאו ממני ולא יכולתי להבין אל מי מקדושים פנה יע"ש היטב דמשמע מדבריו דעיקור הנוטה כשיעור טרפא דאסא קורא לי' בליטה וטריפה ומה שהוא פחות מזה קורא לו עקום קצת וכשר וקשה הא במ"כ שבב"י וד"מ כ' להדי' בשביל שבולטת חוץ לא מטריף עכ"ל מבואר דעקום שלמעלה אפי' אם הוא בולט לא מטריף ואלו הוא ז"ל כ' דוקא מתעקם קצת למעלה ואולי ס"ל כיש"ש וס"ל דיש"ש גופי' לא מטריף במקצת אלא בכט"ד וקורא לי' מקצת כיון שהבליטה אינו מגופי' אלא מחמת עיקום ומ"מ לא ידעתי מנ"ל גם לא הראה מקום בספרו מנ"ל הא ויהיה איך שיהיה דברי זבחי שלמים נכונים הם ואין מזחיחים אותו והרוצה להוציא ממנו עליו הראי' הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פה ק"ק מ"ד נגהי ליום ד' כ"ג תמוז תקס"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |