שו"ת חתם סופר/א/קסא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאול נשאלתי מא' מהתלמידים שמסופק אי מת אביו בד' בחדש או בה' בו איך יהי' דינו בכל מנהגי יא"צ באמיר' קדיש והדלקת נר ותענית הנה זה פשוט דהאבלים לא יניחוהו לומר קדיש להפסידם דבכל יום יאמרו לו אייתי לי ראי' דהאי יומא הוא אך הספק אם הוא מחויב עכ"פ לומר קדיש להמציא לו מנין במקום שאינו מפסיד האבלי' אחרי':
הר"ן פע"פ דף ק"ח שם בש"ס אמרינן דמספקא לן אי תרי כסי קמאי בעי הסיבה או תרי כסי בתראי הלכך אידי ואידי בעי הסיבה כ' הר"ן אע"ג דהוה ספיקא דרבנן מ"מ כיון דמיעקרא תקנתא דרבנן לגמרי לא אמרינן ספיקא לקולא ובפ"ק דמגלה כתב עיר המסופקת אם היא מוקפת או לא יקראו בי"ד שהוא יום הראשון שפוגעי' בו ע"ש ועיי' במשנה למלך פ"ג מהלכו' מגלה וצע"ג בשלטי גבורים בגליון מרדכי מס' ע"ז פ' ר' ישמעאל אות קטן א' ע"ש והנלענ"ד מדברי ר"ן הללו דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא היכי שודאי יעבור אדרבנן כגון ספק מוקף חומה נהי בכל יום יכול לדחות דלמא היום לאו יומא חיובא דילי' הוא וספיקא דרבנן לקולא מ"מ אחר שעברו שני הימים ולא קרא בשום א' מהם הרי יודע שעבר בודאי אדרבנן שהרי לא קרא בשום א' מהם ובזה לא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא וע"כ יקרא ביום הראשון שיפגע בו ואז ממילא הוי בשני ספק קרא ספק לא קרא ופטור דספיק' לקולא ומיהו בהא דהסיבה לא הוי סגי אי מסיבין בתרי כסי קמאי דהרי ספק זה הוא לכל ישראל ואי כולי עלמא יסבו בקמאי ואי קמי שמיא גלי' דתקנתא דרבנן קמאי הי' למיסב בבתראי ולא בקמאי והשתא מחמת הספק יסבו כ"ע בקמאי ולא בבתראי נמצא נעקר תקנת רבנן בהסיבה לגמרי דהסיבה דקמאי לא תקנו ודבתראי לא ניסב נמצא בטלו תקנתם לגמרי ובכי הא לא אמרי' ספיקא למיעקר לגמרי לקולא ועיי' סברא זו תוס' נדה מ"ד ע"ב סוף ד"ה דקים לן בגוה וכו' ע"ש ולא דמי' לספק מוקף חומה דא"נ כל הספיקי' יקראו בי"ד מ"מ מיקיימו תקנת' דרבנן בעיירות שהם ודאי מוקפות וליכא ספיקא אלא אקרקפת' דהני גברי המסופקים והם יקראו בי"ד דפגעו בו בתחלה ויפטרו בשני:
ונבוא לנדון דידן דלע"ד אם יש עוד אחים במקום אחר היודעי' בברור יום היא"צ ויעשו תקנתא לנשמת האב בקדיש והדלקה ותענית אם כן הספק מונח רק אקרקפתא דהך גברא לא חמירא ממצוה דרבנן ויעשה כל תקנות הנ"ל ביום ד' לחדש שיפגע בו תחלה וביום השני יהי' פטור מספיקא דרבנן לקולא אך אם אין לו אחים בעולם נמצא ביום היא"צ שצריך האב תיקון לנשמתו ביומא דדינא דילי' ואין לו מי שיתקן נשמתו ואם נימא שיעשה הבן רק ביום הראשון אולי איננו יום היא"צ וביום השני שהוא יום היא"צ והאב צריך לתיקון ואין מי יעמוד בעדו הרי זה דומה להסיבה דמיעקרא תקנתא דהאב לגמרי שאין בן בעולם שישלים צרכו ע"כ יעשה בשניהם מיהו לישב בתענית שני הימים קשה וכ"ש למי שעוסק בתורה אשר ממש יצא שכרו בהפסדו ויש כמה מהאחרונים שכ' דטעם התענית אינו לתיקון נשמת האב רק משום ריע מזלי' דהבן ומאן דלא קפיד לא קפדינן ונהי בעלמא אין להקל כיון שהוזכר בש"ס כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדלי' בפ"ב דשבועות מ"מ בכה"ג יש להקל שלא להתענו' אלא ביומא קמא ויום שלאחריו יוסיף בלמוד ועבודת ה' שזה טוב מכל הקרבנות כנלענ"ד:
ואמנם לכאורה י"ל הא אנן לא קיי"ל כהר"ן הנ"ל אלא עיר המסופקת צריכה לקרות בשני הימים וכן פסק בש"ע סי' תרפ"ח וכפשטות סוגי' הש"ס פ"ק דמגלה בטברי' והוצל ואין צריך לדחוק כהר"ן דממדת חסידות הוא דקרי לזה אני אומר דודאי לא יחלוק אדם דספיקא דרבנן לקולא ונראה דטעם פלוגתתם בזה בפלוגת' הרמב"ם וה"ג דה"ג ס"ל קריא' הלל דאוריית' והחזיק בידו הרמב"ן בס' המצות והרמב"ם השיג על ה"ג בשרשי' שם ולפ"ז כיון דאמרי' בפ"ק דמגלה דאנשי כה"ג למדו ק"ו השתא מעבדות לחרות אומרי' שירה ממיתה לחיים לא כ"ש והרי ק"ו דאוריית' הוא והתורה ניתנה לדרוש בי"גמדות הרי חיוב ההלל בפורים גם כן דאורייתא וקריית' זו הלילא נמצא ספק קריא' ה"ל ס' דאוריית' וקורין בשניה' והר"ן בשם הגאונים ס"ל כשיטת הרמב"ם דהלל בכל י"ט אינו אלא מדברי קבלה השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ומדברי קבלה ילפי ק"ו לקריאת מגלה וס"ל דברי קבלה כדרבנן דמי וספיקא להקל אבל לעולם בגופי' דמלתא לא פליגי על הר"ן בספיקא דרבנן כנידון דידן כיון שאמר קדיש והתענה ביום ראשון שפגע בו שוב פטור בשני:
אלא לפ"ז צ"ע קצת שיטת הרמב"ם שהרי הוא סובר הלל דרבנן ומ"ט החמיר הוא לקרות בשני הימי' בי"ד ובט"ו ומה מתקו בזה דברי הרר יוסף דמבי' הרב"י סי' תרפ"ח דרמב"ם לא אמרה אלא כעין טברי' שהיא מוקף חומה אלא שמסופקים בדין ימה חומותי' דאקבע חומה או בעיר שיש אומרים כך ויש אומרים כך אבל בספק סתם עיר לא אמרי' דהא אין מביאים אשם תלוי אא"כ אקבע אסורי' ותמה הרב"י מה ענין אשם תלוי לכאן נהי דקרבן לא מבי' מ"מ ספיקא לחומרא ועוד מה בין סתם ספק או יש אומרים שהוא מימו' יהושע ב"נ וי"א לא מה ענין לחלק בזה ונוראות נפלאתי על הגאון ז"ל דהדבר ידוע דהרמב"ם ס"ל ספיקא דאוריי' מן התורה לקולא חוץ מהיכי דאקבע אסורא דומי' דאשם תלוי וידוע ומבואר נמי דספיקא דתרי ותרי היכי דלא אתחזק היתרא ה"ל כאקבע אסורא עיי' ר"פ אמרו לו ור"פ ספק אכל וא"כ הדברי' מבוארי' דס"ל לענין מגלה היכי דלא איקבע חומה וגם ליכא ספיקא דתרי ותרי אם כן בדאורייתא כי האי גווני הוה לקולא ונהי מדרבנן הוה ספיקא דאוריי' לחומרא מ"מ הכא בדברי קבלה הוה לקולא וקורא בי"ד ופטור מט"ו משא"כ בספיק' דטברי' דאיקבע חומה אלא לא ידעי' אי חומות ים מהני או לא וא"נ בהוצל דאית אמרי שהוקפה מימות יב"נ ואית אמרי לא הוקפו וה"ל כתרי ותרי וספיקא מן התורה לחומרא וה"נ מחמירי' בדברי קבלה לקרות בשתיהם וא"כ בנידון דידן דליכא אלא דרבנן בלא איקבע וליכא תרי ותרי תבנא לדינא כנ"ל הנלענ"ד כתבתי וחתמתי שמי פק"ק פ"ב יום ב' כ"ב אדר תקע"ד לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |