שו"ת חתם סופר/א/קנד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בענין העברת תער וגילוח בחה"מ:
גרסי' במס' נדה נ"ב ע"ב שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים ובכל מקום פירש"י בתינוק ותינוקת כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל ר"א אומר כדי לקרוץ בציפורן פירש"י לאחוז מעט ר"ע אומר כדי שיהי' ניטלו' בזוג ובפרש"י שהוא שיעורא רבא (מקריצת צפורן עיין מהרש"ל) אר"ח אמר מר עוקבא הלכ' כדברי כולן להחמיר ולכאורה לאו מטעם ספק קאמר דא"כ ה"ל למימר חוששי' לדברי כולן אך קבלה הי' בידי אמוראי' שכן הי' הל"מ כדברי כולן להחמיר והמ"למ פ"ב מטומאת צרעת הקשה דהו"ל לרמב"ם למימר דהוה רק מספיקא ולהנ"ל לק"מ אלא דבפ"ב מאישות הקשה מ"למ עוד למאי נ"מ אומר כדברי כולן הא בסימן אמצעי אין נ"מ כלל ולכאורה לשיטת רש"י וכל הפוסקים זולת הרמב"ם וסמ"ג דכולהי ס"ל דנטילת זוג הוא שיעור אמצעי י"ל קו' הנ"ל דעכ"פ איצטריך האי שיעורא לענין שבת דמבואר פ' המצניע דשיעורא כשיעור מלא פי הזוג וכמה מלא פי הזוג שתי שערות ואע"ג דהתם מלא פי הזוג קאמר לענין שיעור מספר השערות ולא לענין גדלם וגובהם מ"מ מדאתמר הל"מ במלא פי הזוג ע"כ צריך שיהי' גובהם וגודלם כדי שינטל בזוג ולזה צריך שיעור האמצעי הלז ואינך שיעורא רבא כדי לכוף ראשן לעיקרן וזוטא לקריצת צפורן המה להחמיר ולק"מ אלא לשיטת הרמב"ם ששיעור האמצעי הוא קריצת צפורן אהא קשה למה לי האי שיעורא כיון דשיעור זוג של שבת הוא שיעורא זוטא וא"כ אמצעי למה לי ואמנם בחידוד הלכה שבסוף ספר סדרי טהרה תירץ שפיר דנ"מ היכי דנתקדשה לשנים א' כשהי' שיעור שערות כדי שינטל בזוג והשני חזר וקדשה בזמן כדי קריצת ציפורן דדני' בשניהם להחמיר מספיקא וא"ש אלא לפ"ז ע"כ הא דהלכה בכולן להחמיר היינו מספיקא ולא מודאי שכך נאמרה הלכה דא"כ כיון שנאמר מסיני דמשינטלו בזוג תפסו בה קדושי' בודאי שוב אין קדושי שני תופסים בה וא"כ ק' אידך קושית משנה למלך דפ"ב מטומאת צרעת דה"ל להרמב"ם לפסוק שהוא רק ספק ולא ודאי וצ"ע:
והנה שיעור הפיאה באורך מפדחת עד למטה מהאזן ולא שיהי' אורך כל שער כך אלא כל שער שגדל מפדחת עד למטה מהאזן אסור להשחיתו אלא יניח ממנו שיעורא אבל כל השערות הגדלי' במקום ההוא ישנם באיסור השחתה וכל זה באורך אמנם ברוחב הנה הרמב"ם סוף ה"ל ע"ז ומשמשי' כ' דקיבל מרבותיו שיעור הפיאה ארבעי' שערות והסמ"ג השיג דה"ל לבאר כמ"ש בתוספת' שחייב בנזיר ובפיאה על ב' שערות פי' דשיעור רוחב הפיאה מ' שערות הסמוכו' לאזן וחייב על כל ב' שערות מהם ומדלא ביאר כן משמע דלית לי' האי תוספת' וק' מנ"ל כנלע"ד פי' השגת הסמ"ג ועי' ד"מ ופרישה י"ד סימן קכ"א:
ולכאורה יש קצת להבי' ראי' להרמב"ם מדאמר בנזיר ל"ט ע"ב תגלחת טהרה ז' ימים דרך שיעורו לגדל מזיא כדי לכוף ראשן לעיקרן ע"ש ואס"ד כתוספתא דשיעורא ב' שערות א"כ גם נזיר ופיאה הוא בכלל משנתינו דנדה ב' שערות שאמרו בכל מקום ופסקי' הלכה כדברי כולן להחמיר ושיעורא בנטילת זוג ולזה סגי בגידול בת יומא וז' ימים למה לי אע"כ אין שיעורא בב' שערות ואינו בכלל משנתינו דנדה ושוב י"ל בנזיר הי' הל"מ כדי לכוף לכ"ע אך אין זה ראיה די"ל לעולם כהתוספתא ומ"מ כך הי' הל"מ להחמיר שאינו קדוש למנות ימי נזרו עד שיתגדל כדי לכוף ושוב חייב אפי' בשיעורא זוטא דכדי ליטול בזוג או לקרוץ לכל מר כדאית לי' וכך הי' הל"מ להחמיר ובנזיר גופא י"ל דבז' ימים ודאי גדלו כשיעור לכוף אבל אפשר וקרוב לודאי יש שגדילי' בפחות מז' ימים והחוש והנסיון מעיד:
וכעין ראי' לשיטת סמ"ג דבמשנתינו תנן ב"ש האמורים בפרה ובנגעים ובכ"מ ונהי רש"י פי' דתינוק ותינוקת היינו משום שלא מצינו במשנה מפורש שיעור זה אלא בתינוק ותינוקת מ"מ מה שייך בכל מקום אדבר א' תינוק ותינוקת א' הוא ואפי' תימא תרי מילי נינהו מ"מ הא כ' תוס' כתובות ח' ע"א סוף ד"ה שהכל דלא שייך כל אתרי מילי כ"א אתלתא וא"כ הכא דליכא תינוק ותינוקת לא שייך למתני שאמרו חכמי' בכל מקום אע"כ כייל גם שבת ותער היינו נזיר ופאה ובאמת ברמב"ם פ"ב מאישות נזהר וכ' בהיפוך ב' שערות שבבן ושבבת ובכל מקום וס"ל פרה ונגעי' ושבת ולא תער אבל לפי גרסתינו במשנה דפורט נגעי' ופרה ושוב כייל כל מקום ע"כ שבת ותער קאמר ששיעורן ב' שערות כהתוספתא וכסמ"ג דלא כרמב"ם וממילא שוב שיעורא דתער הוא ג"כ בשיעורא זוטא דלכל הפוסקי' לבר מרמב"ם הוא קריצת ציפורן שהוא פחות מנטילת זוג:
והמ"למ פרק ב' מאישות תמה איך נחלקו גדולי עולם רש"י ורמב"ם במציאות אי קריצות ציפורן גדול או נטילת זוג והתי"ט בנדה כ' מסברא דנטילת זוג הוא בציר דיותר יכול לאמן ידיו ע"י כלי לתפוס השערות ממה שיתפוס בציפורן ולולי דמסתפינא הייתי אומר דלא פליגי במציאות אלא בפי' לשון קריצה דרש"י לא ס"ל דלאחוז בין ב' ציפורניו כהרמב"ם שמפני זה כ' תי"ט דיות' נקל לאחוז בין שתי שפתי הזוג משני ציפורניו דלא כן הוא דא"כ ה"ל למימר לקרוץ בציפורניו לשון רבים אבל לקרוץ בציפורן משמע אחיזה בציפורן א' פי' כשמעביר ציפורנו על עיקר השער נאחז ונסבך הציפורן בו והשער נאחז בין ציפורן לבשר והוא ממש כעין הרגשת פגימת הסכין ופגימת המזבח אלא ששם נאמר חגירת ציפורן מפני שהציפורן נכנס לתוך הפגם והפגימה חוגרתו כמ"ש הראשוני' שם פ"ב דחולין והכא בהיפוך הוא שהשער נחגר בין ציפורן לבשר וקריצה הוא כמו קריצת עין ושפתים שאינם אלא נוגעות זה בזה ואין כאן פלוגתא במציאות אלא בפי' המשנה וכבר העיד המשנה למלך פ"ב מאישות בסוף דבריו שהרמב"ם וסמ"ג יחידים הם בזה וכל הפוסקים סוברים כרש"י דקריצת ציפורן שיעורא זוטא והיינו הרגשת הציפורן כפגימת הסכין של שחיטה:
הארכתי בזה יען בנב"י בתרא חי"ד סי' פ' שאל הרב השואל אם כבר נגזזו השערות עד שיעורא זוטא ושוב עקבי השערות הנותרים המה כאלו אינם אם מותר להשחית הנותר בתער והנה שאלה זו לקוחה מכזבי הרא"ש שבס' בשמים ראש[1] סי' י"ז ועתה נחזה אנן לשיטת סמ"ג דשיעור תער בשתי שערות וא"כ הוא בכלל המשנה ב' שערות שאמרו בכ"מ ששיעורא זוטא דידהו לכל הפוסקי' קריצת ציפורן שהוא פחות מזוג א"כ לא מיבעיא כשיגלח בזוג עדיין ישארו כדי לקרוץ בציפורן כי א"א ליטול בזוג בעומק כל כך א"כ פשוט שחייב אח"כ אהעברת תער אלא אפי' אם יעבור שערות במשיחת אויר"ם שמחליק לגמרי ולא נשאר שום דבר ביום שלאחריו כבר צמחו כ"ש כדי קריצת ציפורן והוא פשוט וא"א להתיר תער אח"כ בשום אופן:
ואמנם להרמב"ם דנטילת זוג הוא הזוטר א"כ אם גילח עד כשיעור נטילת זוג שוב ישחית בתער אך לעומת זה הלא לרמב"ם אין שיעורו בב' שערות ואינו נכלל בלשון מתני' ב' שערות שאמרו בכ"מ ולא נאמרו שיעורי' הללו בתער וכ"כ נב"י הנ"ל ואני אוסיף אי אין קבלה על השיעור א"כ הסברא נוטה דחייב עליו דהרי תער לא כתיב בקרא אלא לא תשחית וחז"ל אמרו אין גילוח שיש בו השחתה אלא בתער ולא במספרים וא"כ ממנ"פ אי נימא דשערות הנשארי' אחר גילוח הזוג הוי כמאן דליתי' הרי השחית והיינו בתער ולא במספרי' כעין תער אלא תער ממש שהרי גילח והשחית אע"כ צ"ל מה שנשאר אח"כ שם שער עליו והוי גילוח בלי השחתה א"כ המשחית אחרי' חייב ואפי' להסמ"ג דס"ל דבעי' ב' שערות וגם ס"ל שיעורא זוטא היא זוג מ"מ י"ל אין למדין מן הכללות במקום שלא נאמר בהן חוץ כי סברא הנ"ל נכונ' וסמ"ג דעת יחיד ומי יסמוך עליו במלקות דאורייתא:
והנה בענין תגלחת בח"המ הגאון בנב"י קמא חא"ח סי' י"ג התיר לא' ההולך בין השרים [ע"ש בסוף התשוב'] בהוראת שעה לגלח בח"המ לסמוך אר"ת באם גילח ערב הרגל יגלח בחה"מ ע"י עני שאין לו מה יאכל ולחשדא לא חייש כמ"ש שם באורך וחלקו עליו גאוני דורינו והגאון מו"ה צבי אב"ד דק"ק בערלין ז"ל בס' בנין אריאל במס' מ"ק השיב תשובה נוצחת דהא באנשי משמר נמי תנינן כה"ג ולימא נמי אם גילחו ערב משמרתם מותרים לגלח במשמרתם ומתני' סתמא קתני והתם ליכא למימר משום איסור מלאכה ועוד ראי' ברורה שאנשי משמר אסורים להסתפר אפי' גלחו ערב משמרתם דאס"ד לא נאסרו אלא כשפשעו ולא נסתפרו ערב משמרתם א"כ במס' מ"ק י"ז ע"ב דבעי למימר כהן ששלמה משמרתו ברגל יגלח ברגל וק' אמאי כיון שפשע ולא גילח ערב משמרתו נתיר לו לגלח ברגל אע"כ צ"ל אפילו גילח ערב משמרתו אסור לגלח במשמרתו ולא פלוג רבנן אע"ג דליכא איסור מלאכה וה"ה בח"המ אלו דברי הגאון ז"ל ודפח"ח וטעמא נ"ל דחיישי' למראית עין וחשדא אע"ג דמייתי הגאון נב"י מירושלמי דמס' שביעית דמייתי מג"א יע"ש בביאור התם מילתא אחריתי כל בני עירו יודעי' שיש לו בית השלחי' והאורחים בראותם זה מוליך זבלו בפרהסי' ואינו בוש מפני בני עירו ש"מ ידוע ומפורסם לבני עירו שיש לו בית השלחי' דאל"כ לא שבקי לי' בני עירו למיעבד איסו' בפרהסי' אבל הכא הלא כל בני העיר יתגלחו עי"ז העני שאין לו מה יאכל והאורחי' יחשדו כל בני העיר שפורצים גדר חכמים מה תאמר גם כל האורחי' יהיו מגלחי' ע"י העני שאין לו מה יאכל כי לא יחדל אביון א"כ בטלת איסור גילוח חה"מ מכל וכל ומזה הטעם לבד יש לאסור שלא תשתכח תקון חכמים בזה כמו שמצינו שלא תשתכח תורת עירוב מהתינוקות:
והנה בנב"י תנינא סי' צ"ט ק' ק"א נראה שהרגיש בחולשת הלכה זו וכ' שלא רצה להדפיסו רק מטעם הכמוס ואני הולך רכיל ומגלה סוד כי בעו"ה רבו המשחיתים בעם בתער ואם יגדל זקנם בחה"מ יהיה כדי לכוף ראש לעיקר ושוב אחר י"ט ישחיתוהו בתער ועוברי על כמה לאוי' דאוריי' ע"כ טוב להתיר איסור דרבנן בחה"מ שלא יצמחו השערות כ"כ ולטעמי' אזיל שלא מצא תשובה מספקת להשואל בסי' פ' הנ"ל ודחאו כמבואר למעיין שם אך לפמ"ש לעיל שעכ"פ לא יצאו מידי מלקות המשחיתים בעם דאפי' יגלחו ערב י"ט האחרון מ"מ עד מי"ט יצמחו כדי קריצת צפורן ויתחייבו א"כ למיעקר תקנת חכמי' בכדי לא עקרינן ומכ"ש ליראי ה' ולחושבי שמו שאינם משחיתי' זקנם למה יגלחו בחה"מ ויעברו על איסור דרבנן בגלוי פנים ובחוזק יד על מגן:
ואעתיק לשוני בגליון ש"ע א"ח סי' תקל"א עיין ס' יד דוד רפ"ג דמ"ק מייתי כמה ש"ות שהקשו מ"ט לא התירו לגלח עי"ט האחרון כמו אנשי משמר ע"ש משמע פשיטא להגאוני' לאיסור אלא שהקשו מ"ט ולפע"ד איסור שנאסר מפני כבוד י"ט לא הותר מפני ניוול שזהו כבודו של י"ט שיכנס בי"ט אחרון מנוול משא"כ אנשי משמר שאיסור גלוחם מפני כבוד מקדש אתי ניוול דשבת ודחי לי':
וראה והביטה כי הגאון נב"י המתיר לא כ' אלא להוראת שעה לההולכי' בין השרים ולפני מלכים יתיצבו אלא שכ' שהי' ראוי שלא להדפיס ולפרסם היתר זה ברבי' שלא ילמדו להקל לולי שחשב שקולא זו הוא גדר תורה לדעתו ומ"מ לא כ' פסק להחליט גילוח היתר בחה"מ בזה"ז וטעם בזה כי נהי אם יראו ת"ח וגודרי גדר להפר תורה לפי הזמן והמקומות יתקבצו וישאו ויתנו פא"פ או במכתבי' ולכשיסכימו יפרסמו במכתבי' ויחתמו תחתיו גדולי פארי הזמן כך עלתה במחשבתינו להתיר אי' דרבנן פלוני מטעם כך וכך וכעין תקנות הקהלות ור"ת בסוף ס' תשו' מהר"מ בפראג וכהנה אבל יחיד בדורו אפי' הוא חסון כאלונים וכגובה ארזים גבהו ודבריו כראי מוצקים לא יכין להתיר אפי' מנהג קטן ממנהגי ישראל היום יאמר הוא כך וידפיסנו ויפרסמנו ומחר יאמר אחר כך בסברות חלשות צנומות דקות עד שיתירו איסור דאורייתא כאשר אירע בעו"ה בזמנינו כי רבו פריצי הדור והעמידו חזון לומר הלא גילוח חה"מ כמה מאות שנים נהגו אבותינו איסור ונצטערו ונתנוולו ועתה התירו פרושים את הדבר כן נמי נבוא ונתיר לחלל שבת בפרהסי' בעו"ה והקולר תלוי אח"כ בהגורמים ומשום הכי לא התיר הגאון נודע ביהודה בפרהסיא ומ"מ נכשלו בה ע"כ שומר נפשו יזהר וישמור ה' רגלי חסידיו מלכד
משה"ק סופר מפפד"מ:
- ↑ עי' ע"ז בשדי חמד (כללי הפוסקים סי' יא אות ז).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |