שו"ת חתם סופר/א/קנב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלני למדן מופלג אחד אהא דכתב מגן־אברהם (סי' ש"ה סקי"ח) בשם לבוש, דמה שאנו מוסרים בהמות לרועה בשבת ומוליכין חוץ לתחום היינו טעמא משום דסבירא־לן תחומין לאו דאורייתא אפילו י"ב מילין ע"ש, אם־כן משמע למאן־דאמר תחומין דאורייתא אין־הכי־נמי דאסור למסור בהמה לרועה. אם־כן קשה סוף־פרק־קמא דעבודה־זרה (מתני' שם יד: ובגמ') דאסרינן מכירת בהמה משום שאלה שכירות ונסיוני ובן בתירא מתיר בסוס משום דמיוחד לרכיבה. והשתא מה בכך, הא להרי"ף והרמב"ם דתחומין דאורייתא לתסר משום שמוליכו חוץ לתחום.
תשובה האמת כי קושיא זו אינה צריכה לפנים כל־כך למעיין שם בר"ן פ"ק דע"ז (ד: מדהרי"ף) דדוקא נקט מחמר ולא משום שביתת בהמתו דלא הוה גזרינן אלא משום מחמר דהוה איסורא דגופיה ולחד מאן־דאמר חייב חטאת עליה אם־כן תו לא־קשיא־מידי:
אמנם שלא להושיבו ריקם אכתוב פרפרת אחת: הנה הרב־בית־יוסף (סי' תצ"ה) מייתי בשם הכל־בו דעת האומרים דאין שביתת בהמה ביום טוב וטעמם דלא נקרא מלאכה סתם אלא הנאסר בשבת בכרת אבל הנאסר בלאו אינו בכלל מלאכה סתם וזהו דעת התוס' לחד שינויא בפסחים (ה' ע"ב) דאי הבערה ללאו יצאת שרינן ביום טוב ע"ש ומבואר שם בב"י שכן דעת הרמב"ם דכתב דמשאוי ע"ג בהמה ביום־טוב אסור משום עובדא דחול משמע שביתת בהמה ליכא ע"ש והשתא ק' א"כ תחומין בי"ט לשתרי דלרמב"ם דאוריי' הוא בשבת ובלאו א"כ בי"ט לשתרי בשלמא להאומרים תחומין דרבנן לק"מ דהם אסרו בשבת ובי"ט אבל למ"ד דאורייתא קשה לשתרי בי"ט והרי גמרא מפורשת פ"ב דביצה דתחומי' אסור בי"ט ומביא' הרי"ף פ"ק דביצה והרמב"ם פ"ח מעירובין ופסקו בש"ע בלי שום חולק ודוחק לומר דרבנן אסרוהו בי"ט דהרי לא מצינו שתקנו כלל שום תקנה בענין תחומין ועוד דס"פ משילין אמרי' אין רוכבין ע"ג בהמה בי"ט ובעי למימר משום תחומין ופריך הניחא למ"ד תחומין דאורייתא אלא למ"ד דרבנן מאי איכא למימ' והשתה קשה למ"ד דאורייתא מי ניחא הא עכ"פ בי"ט לכ"ע דרבנן היא אע"כ להך מ"ד בי"ט נמי הוה דאוריי' ואמאי הא בשבת לא הוה אלא בלאו ועמ"ש רש"י בחגיגה י"ז ריש ע"ב מבואר דתחומין אסור בי"ט מן התורה וק' כנ"ל והנלע"ד בזה דהרי"ף והרמב"ם לשיטתיהו אזלי דס"ל להרי"ף פ' ע"פ די"ט מחוייב במשנה לחם מן התורה כמו שבת כיון דכל עיקר טעמו משום המן שלא ירד בשבת וגם בי"ט לא ירד המן אם כן ממילא מחויב בלחם משנה מן התורה ויעיי' מ"ש תוס' מזה בפסחי' קי"ו ע"א ד"ה מה דרכו של עני ועמ"ש תוס' ריש ביצה ד"ה והיה ביום הששי וכו' בסוף הדבור ע"ש הנה מאותו הטעם בעצמו יש לאסור תחומין בי"ט אע"ג דלא נכלל בלאו דלא תעשה מלאכה מ"מ כיון דתחומין נפקא לן בספ"ק דעירובין ובירושלמי מקרא דכתיב גבי מן אל יצא איש ממקומו ביום השביעי א"כ ה"ה לי"ט כצ"ל וליישב דעת הרי"ף והרמב"ם [עיין לעיל בסי' קמ"ט]:
והשתא לפי הוצעה זו דתחומין לאו בכלל מלאכה היא ולא נאסר' בי"ט אלא משום שגם בי"ט לא ירד מן א"כ ממילא יש ליישב ק' הלבוש הנ"ל בפשיטות מ"ט אנו מוסרי' בהמה לרועה והוא מוליכ' חוץ לתחום די"ל כי היכא דכל איסורי לאוי דשבת שרי בי"ט משום דמלאכה כתי' והני לאו מלאכה נינהו הכי נמי גבי שביתת בהמתו דנפקא לן מלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך א"כ דוקא מלאכה נאסרה אבל איסורי לאו לא נאסרו ואה"נ למ"ד הבערה ללאו יצאת שרי' להבעיר ע"י בהמתו כגון קוף וכדומה וא"כ ה"ה לתחומין דליכ' אלא לאו בעלמא שרי' להדי' בבהמתו ולק"מ ק' הלבוש והא דלא משני הלבוש הכי היינו משום דרצה ליתן טעם גם למאן דאוסר שבית' בהמתו בי"ט וס"ל דגם איסורי לאו נקרא מלאכ' וא"כ מהראוי לאסור תחומין גבי בהמה לכן כ' שהוא רק איסור דרבנן אבל להסוברים תחומין דאורייתא י"ל דמ"מ שרי מטעם הנ"ל דתחומין לאו בעלמא ולא מקרי מלאכה ומותר בבהמתו ומ"ש הרי"ף והרא"ש במשילין אין רוכבין ע"ג בהמה משום שביתת בהמתו והוא מהירושלמי כבר כ' ב"י דהיינו משום שמצטערת וכן פי' מג"א (סי' רמ"ו סקי"ב) דלא כים־של־שלמה בפרק משילין (סימן ו) ע"ש:
ומה שהקשה עוד אהב"ח (או"ח סי' שי"ח) דהקשה מ"ט השמיט הטור הך שאסור לגלגל ביצה על־גבי החול כמ"ש הרא"ש דאנן קיי"ל כרבה והביאו מגן־אברהם (שם סק"י) והוא תימה למעיין שם בסוגיא דפרק כירה (שבת ל"ט ע"א) כמ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה ואין מגלגלין וכו':
הנה לא רציתי להאריך בזה להיות ק' זו כבר אמורה עם הס' תוספת שבת והאריך בה מכל מקום מה שנלע"ד דהרי בלאו הכי דברי הב"ח מגומגמים דא"נ נימא שלא כדברי מהרש"א הנ"ל ונאמר דגם לרבה אסור לגלגל ע"ג משום הטמנה מ"מ פשיטא דלרב יוסף נמי דינא הכי וא"כ לאיזה צורך האריך הב"ח וכ' דהלכה כרבה אטו אי הוה הלכה כר' יוסף הי' שרי לגלגל ע"ג שוב מצאתי מה שכתבתי בדגול מרבבה עכנ"ל דכוונת הב"ח להוכיח דלהרא"ש אסור לגלגל ע"ג אפי' אי הטעם משום הטמנה כחמין דאלת"ה לאיזה צורך כ' הרא"ש זה כלל הא הלכה כרבה ומ"ט מייתי הרא"ש מה שאינו להלכת' אלא ע"כ ס"ל להרא"ש דגם לרבה דינא הכי והי' לו להטור להביא דעת אביו הרא"ש ז"ל ועל זה תי' מג"א דהרא"ש כ"כ לר' יוסי אבל למאי דקיי"ל כרבנן נהי דהדין דין אמת ומשו"ה כ' הרא"ש להודיע דכל היכא דאיכא משום הטמנה אסור אפי' ע"ג מ"מ הכא גבי חול אין צורך להביאו דפשיטא דאסור ומשו"ה השמיטו הטור כנ"ל פשוט ונכון ולא ראיתי להאריך בזה יותר:
ואשר הקשני במס' ביצה בסוגי' דטבילת כלים במתני' משמע דלב"ש מהני השקה למים טובי' בסרוחי' או מרים כמבואר בש"ס שם והוא נגד משנה מפורשת סוף מס' מקוואות ע"ש פ"י משנה וי"ו מבואר דלב"ש לא מהני השקה בכה"ג:
לא ארכו הימים הראוני קושיא זו במהר"מ שיף זצ"ל בביצה ותי' בדוחק יע"ש. ומה שנלענ"ד לפי חומר הקושיא דלכאורה קשה מה פסקא להש"ס דביצ' למימר אי דאית ליה מים יפים למה לי השקה מי לא עסקינן שהמקוה מלא מים יפים והיא בכרמלי' שאסור לשאוב ממימי' לשתות ויש לו כלי מלא מים טמאים ועבר והושיט ידו לכרמלית דכה"ג מותר להחזירו יעיין בשבת (ג' ע"ב) ובטור ושולחן ערוך סי' שמ"ח ובא השואל לשאול כיון שכבר הושיט ידו לחוץ עם הכלי אם מותר להשיקו במקוה שבכרמלית ולהחזירו אח"כ ובכה"ג נמי הוה שייך תי' הש"ס דזהו מידי דלא שכיח ומשו"ה לא גזרו השק' אטו הטבלה וצ"ל אה"נ הו"מ לאשכוחי בכה"ג אלא משום דמתני' סתמא מיירי אפילו בי"ט נמי כדמשמע בכולי שמעתי' ובי"ט אין איסור הוצאה לכן אמר דלית לי' מים דזה שייך גם בי"ט ואם כן תינח לב"ה דהוצאה שרי בי"ט משא"כ לב"ש דס"ל אין מוציאין את הקטן וכו' דבי"ט נמי אסורה הוצאה שפיר משכחת בגווני הנ"ל בין בשבת בין ביום־טוב ומיושב קושיית מהר"ם שי"ף הנ"ל דמצי מיירי במים יפים ביפים דמותר להשיקה לבית שמאי נמי וק"ל זהו מה שנלע"ד לפי חומר הקושיא:
ומה שהקשה אהש"ס דביצה ב' ע"ב ולפלגי בתרנגולת וכו' הקשה דלמא בתרנגולת מודו בית שמאי משום דלמא משכח ליה כחושה כדלקמן י"א ע"א גבי אין מוליכין בהמה אצל טבח וכדאמרינן כן גבי יוני שובך לקמן יו"ד ע"א ועוד קשה בהיפוך דלמא ב"ה לא החמיר אלא בביצה דלית בה שמחת יום־טוב כמ"ש תוס' לקמן (ט' ע"ב ד"ה אלמא) מה־שאין־כן בתרנגולת מקיל בית־הלל משום שמחת יום־טוב וכמ"ש תוס' בעצמם גם כן (לקמן י"א ע"א ד"ה אין נוטלין) אלו דבריו. הנה קושיא זו האחרונה כתובה על ספר צל"ח ע"ש מה שתי':
והנלע"ד דתרוייהו מתרצים בחדא מחתא דמ"ש לב"ש דיודה לאסור בתרנגולת משום דמטלטל מידי דלא חזי זה ליתא דדוקא לקמן גבי יוני שובך דמוקצי' נינהו ולא משתריי' אלא ע"י הכנה מבע"י ובא להתירם ע"י ברירה שאותו שנוטל היום הוברר למפרע דעליה הי' דעתו אתמול ואידך נשארו בהקצאתן א"כ שפיר חיישינן דלמא מטלטל כחושי' ושביק להו ונוטל שמנים והוברר למפרע שהכחושי' שטלטל היה מוקצה וזה אסור משא"כ הכא אי לית לי' לב"ש מוקצה מה בכך אם יטלטל תרנגולת בחנם הא לא הוה מוקצה וע"כ לא קאסר ב"ש לקמן י"א ע"א אלא טרחה יתירה להוליך הבהמה אצל הטבח או להיפוך אבל כשהם מוכנים זה אצל זה לא יאסור לשחוט וא"כ אכתי לפלגי בתרנגולת כשהשוחט והתרנגולת במקום אחד ומיושב קושי' ראשונה:
וממילא מיושב נמי קושיא השנייה דאי סלקא־דעתך בית־הלל אית ליה מוקצה ולא שרינן בתרנגולת אלא משום שמחת יום־טוב אם כן על־כל־פנים הוה־ליה למתני בתרנגולת צ"ל לבית־הלל זה אני נוטל למחר כדלקמן גבי יוני שובך משום דלמא מטלטל ומצאה כחושה וימלך ולא ישחוט ונמצא טלטל מוקצה שלא לצורך שמחת י"ט אע"כ לית להו לב"ה מוקצה או דלא מיירי בעומדת לגדל ושפיר פריך הש"ס זהו מה שכתבתי ברהיטא כי אין הפנאי מסכים ולא נפקא־מינה לדינא רק לכבודו נתכוונתי.
כתבתי פה ק"ק מ"ד נגהי ליום ד' ער"ח שבט תקס"א לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |