שו"ת חתם סופר/א/קמט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלישית להנ"ל.
ע"ד אנשי קהלתו שע"י סיבה ומקרה אירע שנחסר להם יין די מחסורם לקידוש בימים אחרונים של חג הסוכות העבר ובתוך תחום העיר דר ישראל א' שהי' לו יין אך הוא עירב למקום אחר באופן שיינו קנה שביתה אצלו והוא חוץ לתחום הקהלה והורה מעלתו לאיסור שלא יביאו להם יין משם יפה הורה וכן ראוי' לו ולכל י"שמ דכוונתו שלא לפנות אל רהבים ושטי כזב לחדש חדשים בהוראה על דמיוני כזב וארשום בקיצור הנה הפר"ח ריש הל' י"ט ובס' טורי אבן בחגיגה י"ז ע"ב ברש"י שם עמדו על החקירה מנ"ל לאסור תחומין בי"ט ולא העלה דבר בידם ולק"מ דלמאן דנפקא לי' מאל יצא איש ממקומו ביום השביעי הן מדאוריי' הן מאסמכ' עכ"פ כיון דקרא במן כתי' שלא יצא האיש ממקומו י"ב מיל כיון דלא ירד מן בי"ט א"כ יום הז' לאו דוק' כי היכי דוהכינו את אשר יביאו אסור הכנה בי"ט מן התורה בי"ט כמו בשבת משום שלא ירד מן בי"ט כמ"ש תוס' ביצה ב' ע"ב ד"ה והי' ביום הששי וכו' אף על גב דביום הששי כתיב מ"מ מפרשי' יום חול הראוי' להורדת מן וכן קיי"ל בעי' לחם משנה בי"ט משום שלא ירד מן בי"ט אם כן מאותו טעם עצמו איסור תחומין בי"ט כמו בשבת ממש או מדאורייתא או מאסמכתא מכ"ש למ"ד אלפים אמה דאורייתא מקרא דומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה דגבי לוים והתם לא שבת ולא י"ט כתיבא [ועיין לקמן סי' קנ"ב]:
מ"ש מהרש"א פ"ק דכתובות מ"ט לא הותר תחומין לצורך אוכל נפש קו' גדולה היא לכאורה דהבאת מאכלים ממקום למקום מיחשב או"נ ולא רק מכשירים ומשו"ה הותר הוצאה ואפי' רק לצורך קצת דמתוך שהותר לאוכל נפש ממש הותר שלא לצורך ואי מיחשב הבאת המאכלות ממקום למקום מכשירי' לא אמרי' מתוך כמ"ש תוס' פ"ק דכתובו' ורא"ש פ"ב דביצה סי' י"ט וכמ"ש יש"ש שם ודברי פני יהושע פ"ק דכתובות בזה לא נהירין ובודאי קשה למה לא נתיר הבאה מחוץ לתחום בי"ט כמו שמוציאין מרשות לרשות אבל האמת יורה דרכו דאין כאן קו' כלל דודאי אלו הי' איסור תחומין בכלל מלאכה היה בכלל היתר אך אשר יאכל לכל נפש וכו' אמנם תחומין אינו בכלל מלאכה ול"ד להבערה ולמ"ד הבערה ללאו יצאה עכ"פ בכלל מלאכה היתה במשכן אלא שיצא' ללאו ולחד דעה בתוס' אינו בכלל איסור מלאכה בי"ט דלא נאסר בי"ט אלא מה שהוא בשבת בכרת אבל עכ"פ הבערה בעצמותה במשכן היה חשובה ומלאכה רבה היא ע"כ הוא בכלל אך אשר יאכל וגו משא"כ תחומין שנאסר הוא איסור בפ"ע לא מטעם מלאכה שהרי אין שום תנא שיהיה מכניס תחומין בכלל מלאכת המשכן ורק קפידא דקרא ואיסו' בפ"ע שאינו ענין לאיסור מלאכה כאיסור חמץ בפסח וחדש לפני העומר וכדומה ומה ענין זה להיתר או"נ ואין שום מקום להתירו לצורך או"נ אם הוא מדאורייתא וכשם שאין להתיר ביצה שנולדה בי"ט אחר שבת לצורך או"נ דהכנה איסור בפ"ע היא ולא בכלל מלאכה ולא הותר באך אשר יאכל לכ"נ א"כ ברור שאין להביא מחוץ לתחום לצורך קידוש וכו' חדא העמידו דבריהם אפי' בשופר ועיין בר"ן והובא במג"א בסי' תקפ"ו ס"ק כ"ג אע"ג דיש לחלק דבתחומין ליכא אלא לאו ולא עשה דשבות בגדר שביתה ומלאכה מ"מ לא הוה קידוש עשה דרבים ובעידנא דמיעקר לאו דתחומין לא מקיים עשה ועיי' מ"ש מג"א סי' תמ"ו סק"ב בשם ר"ת וכל זה אי הוה קידוש עשה דרבים דאורייתא והנה קידוש על היין לאו דאו' ואפי' לרש"י ריש נזיר דהוי דאוריית' ביום לא הוי דאורייתא אפי' בשבת ומכ"ש בי"ט דלא הוי דאורייתא כלל אפילו בכניסתו כמ"ש מג"א סימן רע"א סוף סק"א ע"כ יפה הורה בשב וא"ת:
ומ"ש מעלתו מדברי תשו' רש"א שברמ"א וט"ז סי' תקט"ו סעיף ט' חשב מעלתו ששייך שם אי' תחומין על הדורן שקנה שביתה אצל בעלים הראשונים אגב שיטפי' לא עיי' הרי כבר שלחם מאתו ע"י הנכרי מבע"י להביאם לפלוני זה ומעולם לא קנה שביתה אצל הראשון אפילו שור של פטם הוא כרגלי הלוקחים עיי' סי' שצ"ז סעי' ח' והוא ש"ס ערוך כש"כ זה שכבר שלח ע"י שליח ואפי' אין זכי' לגוי לישראל שנשלח אצלו מ"מ לא גרע מיחד לו קרן זויות ועכ"פ אצל הישראל הראשון לא קנה שביתה ועיי' מג"א ססי' תקט"ו:
מ"ש מלשון רש"י ביצה ל"ז ע"ב שלקחו מעי"ט לחלקו בי"ט ומשמע לי מזה דאי בי"ט לקחום ולא היה אפשר לחלקו מעי"ט הי' תחומים מותר משום דא"א לעשותו מעי"ט כשפוד שנרצף בי"ט לא תהי' כזאת בישראל ושערי תירוצים לא ננעלו וחלילה להמציא דין חדש על המצאה:
וז"ל בחי' למס' ביצה ל"ז ע"ב לאיסור מוקצה לא חששו וכו' פירש"י נראה תמוה כמ"ש תוס' ובמגיני שלמה תי' דנהי אדם שולח דורון לחבירו מ"מ שותפי' שלקחו ע"מ לחלוק וחלקו כ"א מסיח דעתו קצת מחלק חבירו ומייתי קצת מלקמן מ' ע"א ר' חנא בר חנלאי ומסמיך ליה הגאון מדברי הרמ"א סס"י תקט"ו ודברי טו"ז סקט"ו וי"ו שם ואומר אני כיון שזכינו לדין נימא בי' מרגניתא ונימא דהכלל כ"א היה דעתו מעי"ט שמחר יקח כל אחד חלקו למקום שרגלו מהלכת וא"א לו לאכול עמו ואקצי כ"א דעתו מחלק חבירו לגמרי ושוב בי"ט כשאסרו להם חכמים להזיזם ממקומם היה להם לחכמים לאסור לאכול אפי' משל עצמו הואיל ויניק מחלק חבירו שהיה ב"הש מוקצה מדעתו וזה קרוב לדברי תשובת הרשב"א הנ"ל והיינו דכתב רש"י שלקחו מעי"ט לחלוק בי"ט וק"ל עכ"ל שם בחידושי:
מעין פתיחה סמוך לחתימה ברכה מרוב' כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת פ"ב נגהי ליום ב' כ"ו חשון תקפט"ל משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |