שו"ת חתם סופר/א/קמד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בענין קבורת נפלים ביט"ב כ' הגה"מ בפשיטות שאין לקוברו ביט"ב כי אין מצוה מן התורה לקבור נפלים ומג"א סי' תקכ"ו סק"כ שפך סוללה על זה מכמה ראיות כמבואר למעיי' שם ובספר קטן בינה לעתים על הרמב"ם הלכות י"ט סוף פ"א דחה כל דברי מג"א לקיים דברי הגה' מיי' וכן יפה לנו בודאי כי מי יחלוק על הגהת מיי' להקל אבל תורה היא וללמוד אני צריך דאיך אפשר לומר שיהי' שום רמז בתורה שלא יהי' מצוה לקבור נפלים מקרא דלא תסיג גבול רעך בנחלתך דא"כ למה לי קרא בת"כ דכהן אינו מטמא לנפלים דאמר שם לאביו ולאמו למה נאמר השתא בנו ובתו שאינו חייב בכבודם מטמא להם אביו ואמו לכ"ש למה נאמר ה"א אפי' בנו ובתו נפלים קמ"ל מה אביו ואמו אינם נפלים וכו' ע"ש והשתא אי ס"ד דנפל אינו חייב בקבורה מן התורה הדרה קו' לדוכתא אביו ואמו למה לי הא אין כהן מטמא אלא לצורך קבורה ועל זה דחה בס' בינה לעתים הנ"ל אדרבא מהכא נילף מדאין כהן מטמא לנפל ש"מ לא בעי' קבורה ע"ש:
ואני אומר לא מבעי' למאי דקיי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא א"כ כיון שהוכחנו שע"כ א"א שיורה לן שום קרא שהנפל לא יצטרך קבורה אם כן מהיכי תיתי למדרש טעמא דקרא להקל לומר משו"ה לא יטמא משום שאינו צריך קבורה אלא אפי' אי דרשי' טעמא דקרא מ"מ איכא למימר לפמ"ש בספר בינה לעתים הנ"ל בעצמו דלפי מה דאבעי' לן בפ' נגמר הדין אי קבורה משום כפרה להנקבר או משום בזיונא דחיים ע"ש וכ' הנ"ל בנפל לא שייך כפרה לא לי' ולא לאבותי' שהרי אין לבם דוה עלי' וא"כ לפמ"ש תוס' שם דאפילו לטעמא דבזיונא מ"מ כפרה איכא אלא דעיקר מ"ע של קבורה הוא משום בזיונא ע"ש והשתא י"ל לעולם נפל נמי בעי קבורה משום בזיונא ומ"מ לא התירה תורה לכהן לטמא אלא לקרובי' הצריכי' כפרה נמי אבל אותם שאינם צריכים כפרה אע"ג דעכ"פ מצוה לקוברו משום בזיונא אבל עכ"פ הכהן לא יטמא להם וכל זה הוא בכלל איבעי' דש"ס דסנהדרין ויצא לנו מזה כהן שציוה לבניו שלא יקברוהו דלא ניחא לי' בכפרה נהי מ"מ קוברי' אותו משום טעמא דבזיונא אבל הכהן לא יטמא אלא למי שצריך כפרה והאי לא ניחא לי' בכפרה וק"ל:
וממילא א"ש מ"ש מג"א דבור שמטילין בו נפלים היא גופי' קבורה מעלי' היא ומ"ש בספר הנ"ל הא אמרי' חולדה וברדלס מצוין שם והכתוב צווח ואמר בשר חסידיך לחיתו ארץ אני אומר בודאי מי שצריך כפרה וחבוט הקבר והעמדה בדין אין זה קבורה ומכ"ש דאיכא צדיקים דלא הוה עפרא והנפש מתלבש בגוף ביום מועד כידוע ואיך יושלכו ח"ו לחיתו ארץ אבל בנפל אשת דליכא לא נפש ולא רוח רק משום בזיונא דחיי נהי דבעי קבורה מגזירת הכתוב אבל אי משליכי' לבור היינו קבורתו ואם אח"כ אתי' חולדה וברדלס וגוררי' אותו מה איכפת לן ובודאי אי נפל אסור בהנאה כמו שהחליט הגאון הנ"ל בספר הנ"ל א"כ אסור להשליכו לפני חי' אפי' כלבי הפקר וכדמשמע מתניתן דנדה דמייתי מג"א הנ"ל דהכותים משליכים לחי' אבל אנן אין משליכי' אבל עכ"פ מותר להשליכו לבור אם יבואו אח"כ חית הפקר וגוררי' אין לנו בזה וכמו שכ' מג"א סי' תמ"ה סק"ב לענין חמץ:
ומה דפשיטא לי' דנפל אסור בהנאה יש לדון קצת הא איסור הנאה ילפי' מותקבר שם ילפי' שם שם מעגל' ערופה א"כ מי שאינו צריך קבורה אינו אסור בהנאה לזה י"ל דילפי' שם שם מותמת שם וקרא דותקבר שם אצטריך לדרשא אחרינא שלהי מ"ק דאין משהין מטה של נשים דסמוך למיתה קבורה אבל איסור הנאה לא תלי' בקבורה:
ובסוגי' דנדה נ"ז י"ל בין לת"ק בין לר' יהודה ס"ל לכותי' נפל לא בעי קבורה דאס"ד נפל בעי קבורה לכותי' אמאי אינם קוברי' אותם מיד בקברות כמו שקוברים הגדולים הצריכים קבורה אע"כ אותם הצריכי' קבורה מן הדין להכותי' והיינו אותם שיש להם נחלה אותם קוברים אותם מיד במקומם אך נפל לא בעי קבורה לדדהו וטעמא דאינהו לא דרשי דרשא דת"כ דאביו ואמו למעוטי נפל שלא יטמא הכהן א"כ ממילא יכולי' לדרוש קרא דלא תסיג למעוטי נפל בקבורה והא דקוברי' אותם בביתם היינו משום דאסו' בהנאה וכל אסורי הנאה שאינם נשרפי' נקברים ממילא משום תקלה וכמ"ש ראב"ד בס' תמים דעים סי' ל"ו דכל דבר שאינו מתקיים חיישי' לתקלה אפי' לשעה מועטת וע"כ קוברים אותו לשעה עד שיהי' להם פנאי להוליכם למקום אחר לטהר ביתם ור' יהודה ס"ל דלכותים נפל מותר בהנאה ומשליכי' אותו לחי' להדי' ואין קוברים אותו כלל ומ"מ בין למר ובין למר נפל לכותים לא בעי קבורה ועל זה אמר רבינא מאי דרוש הכותים וקאי בין לת"ק בין לר' יהודא ומסיק מלא תסיג גבול אבל אנן לא דרשי' להכי אלא לתבוסה כמ"ש בתוספת' וכמ"ש הרמב"ם אבל קבורה בעי בודאי לדינא:
ואולי היינו טעמא דר' יהודה דאס"ד דס"ל לכותי' דנפל אסור בהנא' א"כ גם לפי שעה לא הי' קוברי' אותו בביתם על מנת להוציאו משם לאחר זמן דאכתי איכא למיחש לתקלה בשעה שמוציאי' אותו מהקבר דר' יהודה לטעמי' בחמץ דס"ל אפי' בשעה שמחזיר עלי' לשורפו חיישינן דלמא אתי למיכל מיני' כמבואר בסוגי' דגודשין וכל מצוה שהחזיקו בהם הכותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל ואע"כ ס"ל דמותר בהנאה ומשליכים אותו לחי' וגוררתו ובמ"ש נדחה מ"ש מג"א דמתוס' שם מוכח דלאו בל תלין איכא בנפל והיינו מדכתבו דלשעה קוברים בבתיהם ולהנ"ל לאו משום בל תלין דהרי להכותי' ליכא מצוה בקבורת נפל כלל אלא משום תקלה דאיסורי הנאה שהם מהנקברים כבסוף תמורה:
ולדינא צל"ע להגהת מיי' צריכים להשהות הנפל ב' י"ט של גליות ולפעמי' ג' ימים כשחל סמוך לשבת ועולא אמר כמה טיבות' עבדינן בהדי בני בבל דלא עבדי תרי שבי בהדדי משום מתי' שלא ישהו המתים ב' ימים והרי נפלים משהין ג' ימים ואי הוה אמרי' דנפל מותר בהנאה הייתי אומר שמשליכים לכלב אבל לפי הנ"ל אסור בהנאה ועוד עכ"פ ספק נפל כגון מת בתוך שלשים הרי אסור בהנאה מספק וגם קבורה לא יהי' לו בי"ט מספק א"כ ק' כנ"ל ויש לדחוק אבל העיקר נ"ל לדינא דהמקיל בספק נפל לקוברו ע"י גוים בי"ט לא הפסיד וגם לכרות ערלתו ע"י גוים שהרי אפילו בבן קיימא חי איכא למ"ד בפ"ב דע"ז ימול ארמאי וקרוב לודאי שכן פסק הרמב"ם רפ"ב דמילה ע"ש בכ"מ אם כן הכא בנפל אפי' לכתחילה נמי ואין בחתיכת ערלת המת אפילו שהי' בן קיימים אלא חתוך בשר מוקצה בעלמא ואין כאן תיקון גברא כלל ומ"מ מצוה איכא משום תקנת פושעי ישראל והו"ל שבות דשבות במקום מצוה ועוד אי לא נימל אותו הי' ראוי להלינו לכבודו דעכ"פ כבוד איכא למת שנימול ולא יכשלו בו פושעי ישראל וא"כ טוב למולו ע"י גוי בי"ט ולקוברו מלהלינו ועמ"ש בס' נודע ביהודה מהדורא קמא חא"ח סי' נ"ז והנרא' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי פ"ב א"ח דפסח תקע"ד לפ"ק משהק"ס:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |