שו"ת חתם סופר/א/קטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום רב לעוסק בחוקי חורב אור נערב ידיו לו רב ה"ה מחו' הגאון המפורסם חריף ובקי נ"י ע"ה כש"ת מו"ה בונם נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מ"ד יע"א:
עש"ק העבר מצאתי שעה פנוי' לעיי' בדבריו החביבים עלי במכתבו הארוך ואניח כל הפלפול הנוגע לעשות סניגוריא לדבריו הראשוני' אך מה שיצא מחו' הגאון נ"י לדון בדבר חדש ועוררני על זה גם בלוחות שניות לעיין בו ולהשיבו ובשגם שזה הוא בענין פרס הפסח ע"כ אטייל בדבריו הנעימים:
על מ"ש מג"א רס"י תמ"ח דלהרדב"ז דס"ל לאסור לומר לנכרי הילך חמצי במתנה ע"מ להחזירו אחר הפסח משום דתלוי בקיום התנאי כל ימי הפסח מ"מ יודה רדב"ז באומר סתם בלי תנאי הילך חמצי במתנה ותחזירהו לי דמהני והקשה החק יעקב מהא דפסקי' בי"ד סי' ש"ה דלענין פדיון בכור ע"מ שתחזירהו לי מהני ותחזירהו לי בלא ע"מ אין בנו פדוי וא"כ ה"נ עובר ב"י והגאון דגול מרבבה תי' בפשיטו' התם טעמא מאי משום דאומר סתם ותחזיר' לי משמע מיד ולאלתר וא"כ לא נתן לכהן כלום ואה"נ אם אמר ותחזירהו לי לאחר זמן מה ה"נ דמהני כמבואר בפריש' שם ובש"ך סק"ח והכא בחמץ מיירי שאומר להדי' ותחזירהו לי אחר הפסח משו"ה מהני וע"ז כ' מחו' הגאון נ"י דלפמ"ש הרא"ש באתרוג ע"מ להחזיר מהני משום דאז צריך לחזור ולהקנות לו בקנין חדש כמוכח מההיא דלא ליקני איניש לולבא לינוקא משא"כ באומר ותחזירהו לי שאז אין צריך להקנות לו בקנין בשעת חזרה א"כ גם טרם שמחזירו לו איננו אלא שאלה בעלמא ואינו יי"ח באתרוג שאול א"כ ממילא ליתא לדברי דגול מרבבה הנ"ל אלו דברי מעלתו וא"כ לא על הדגול מרבבה התלונה כ"א גם על הפרישה הנ"ל ועל ט"ז בי"ד סי' ש"ה סק"ז שנדחקו בזה מאוד לחלק בין ע"מ ובין ותחזירהו לי ולא נחתו למ"ש הרא"ש באתרוג הנ"ל ואמנ' לדידי צ"ע טובא לחלק בין ע"מ שתחזירהו לתחזירהו כיון דלשון חזרה חזרת קנין שיחזור ויקנהו לו כדרך שהוא הקנהו לו וכ"כ בחי' ריטב"א בסוכה גבי מקני לולבא לינוקא א"כ ותחזירהו נמי הכי יתפרש חזרת קנין ואנכי חפשתי בכל מקום שהרא"ש מדבר בזה ולא מצאתי לו כן אלא בסוכה פ"ג סי' ך' וז"ל אבל אם א"ל תהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהיה שלי כבתחלה לא יצא בו דהוה כשאול עכ"ל ורצונו כי שלא אמר לשון חזרה שיחזירהו לו אלא אמר יהיה שלו א"כ משמע אחר שיצא בו יהיה ממילא שלו בלי קנין נמצא גם טרם שהחזירו לו נמי אינו אלא שאולה בידו ואינו יוצא ומכ"ש כשאמר ע"מ שיהיה שלי אחר שתצא בו פשיטא שאינו יוצא דלעולם ע"מ גרע כיון שתלוי בספק קיום תנאי ואשמעינן הרא"ש באומר לשון חזרה יוצא אפי' בע"מ ומכ"ש בותחזירהו לי בלי תנאי נמצא לפי דברי הפרישה הנ"ל אם אמר ותחזירהו לי לזמן פלוני מועיל בין בחמץ ובין באתרוג ובין בפדיון ואם אמר סתם ותחזירהו לי ה"ל משמעות שיחזירו מיד ולאלתר ואין בידו מאומה ומשו"ה אינו מועיל בין בחמץ בין באתרוג ובין בפדיון ודברי דגול מרבבה נכונים:
ומעלתו אמר דבר חכמה שלדעת הט"ז בי"ד סי' ש"ה סק"ז הנ"ל דמשו"ה אין בנו פדוי בותחזירהו לי משום ספק חזרה כדבסוף פ' השואל בב"מ א"כ אמר מר נ"י דבחמץ מספיקא מועיל תפיסת הגוי ואין הישראל עובר כיון שהוא של גוי כדפסקי' ס"פ השואל בתחלת החדש כולו למשכיר וכו' ובפדיון אינו פדוי אע"ג דהכהן תפוס מ"מ בפדיון אינו יוצא עד שיאמר לשון ברור אלא שלא הבנתי מה לשון שאינו ברור אמר הרי לך ה' סלעים בפדיון בני ואין לך לשון ברור יותר מזה אלא אנו מסופקים אולי חזר בו אח"כ ומספיקא לא מפקינן ממונו מהאב שהרי כל ספק בפדיון לקולא שדינן ליה ככל ספק ממונא ולא כספק איסורא:
איברא כל עיקר דברי ט"ז אינם מובנים לי כלל בשנעיין במוצא הדין של תפוס לשון ראשון ואחרון יעיי' בשני מקומות בתוס' דב"ק ע"ב ובתוס' דב"מ ס"פ השואל הנ"ל והמובן מהם כל שאומר לישנא דאפשר שכוונתו על שניהם כגון עולה ושלמים לא תלינן בחזרה כלל וכן מנחה מן השעורים אך בלשון שסותר עצמו אז בודאי תפוס לשון אחרון שהרי תוך כ"ד יכול לחזור ולא מספקי' אלא בשנים עשר זהו' לשנה דינר זהב לחדש כיון דע"י הדחק נוכל לומר שגם בתחלת דבריו הי' כוונתו לסיים דינר זהב לחדש וכלומר שלא אמתין עד סוף השנה אלא תפרע לי מיד אחר כל חדש וכל שאפשר לפרש שלא חזר בו טפי עדיף או דלמא כיון שזה דוחק בלשון לא נפרש כן אלא נימא שחזר בו וכן צריך לומר בכור בשלושי' וכן איסתרא מאה מעה וקל להבין להמעיי' שם ודברי תוס' מנחות ק"ב צ"ע קצת ליישב עם דבריהם שם פ"ב הנה כי כן ה"נ נימא ספק חזר בו מהפדיון ואמר ותחזירהו לי או ספק הי' דעתו מתחלה לכך לא הבנתי שום נפקותא דאם חזר מן הפדיון תוך כדי דבור אין בנו פדוי ואם לכך נתכוון מתחלה שנותנו לו לפדיון ויחזירהו ג"כ אין בנו פדוי וכן כ' רשב"א בתשובה בין אמר ותחזירהו לי בין אמר נתן סתם והי' דעתו שיחזירהו לו אינו פדוי ומייתי מש"ס דבכורות נ"א ע"ב מעובדא דר' חנינא ומייתי לי' ש"ך שם סק"ו:
ואם ישאל השואל היא גופא קשי' איך אפשר שאם יתנו לפדיון ומחשבתו שיחזירנו לא יהי' פדוי ובאומר להדי' ע"מ שתחזירהו מהני לזה יפה תי' הפרישה דבהתנה משמע אחר זמן דכיון דאומר ע"מ כמעכשיו משמע עכ"פ שעה א' יהי' שלו משא"כ כשמחשבתו שיחזירהו לו משמע מיד מיהו התו' תי' שם תי' אחר כמ"ש ש"ך שם סק"ו הנ"ל וב' תירוצי' יעיי' במרדכי פ"ק דקידושין סי' תפ"א:
והנה לפמ"ש רשב"א בחי' קידושין פ' האומר גבי תנאי וחזרה שהקשה הא בקידושין אינו יכול לחזור תוך כ"ד ותי' דמידי הוא טעמא משום שעשה מעשה ומסר כסף קידושין לידה משו"ה אינו יכול לחזור בו והכא מיירי בשאמר דבור דלאחר שלשים בתוך נתינת המעות לידה ומצינו למדין מדבריו דאפי' בכל עניני' שבעולם מקח וממכר כל שנעשה בו מעשה המשיכה שוב לא יועיל חזרה תוך כ"ד וכן מצאתי שקבע בו מסמורים מורי הגאון זצ"ל בהפלאה לא"ע סי' ל"ח סעי' ל"ד וסי' מ"ט ע"ש ולשון בית שמואל סי' ל"ז ס"ק נ"א מגומגם קצת בזה:
ובתשובה א' ישבתי בזה פסקי הש"ע דסתרי אהדדי דבא"ע סי' ל"ד פסק דאם חזר תוך כ"ד בקידושין לא מהני ומקודשת לגמרי ובסי' מ"ט שאם חזר תוך כ"ד ואמר שהמעות יהי' מתנה פסק שצריכה גט רק מחומרא דקידושין ועמדו בזה חלקת מחוקק וב"ש ואני אמרתי בסי' ל"ח מיירי שרוצה לחזור גם מהמעשה רוצה לומר מנתינת כסף קידושין ושתחזור לו מעותיך וזה א"א דאין אחר מעשה כלום מעיקר הדין וממילא היא מקודשת אך בסי' מ"ט מיירי שאינו רוצה לעקור המעשה כלל שהרי עדיין רוצה שהמעות יהיה שלה רק בא לעקור דבורו שאמר לשם קידושין ועתה חוזר בו שיהיה לשם מתנה ובדיעבד יכול לחזור בו רק משום חומרא דקידושין:
היוצא מזה לדינא לפע"ד באומר ותחזירהו לי לאחר זמן אין כאן ספק חזרה כלל כיון שאינו סותר דבריו הראשונים אמרי' תפוס לשון שניהם כמו בעולה ושלמים ומועיל לעולם בין בחמץ ובין באתרוג ובין בפדיון ואם אמר סתם ותחזירהו לי אם קודם גמר מעשה הקנין אמרו תוך כ"ד א"כ כיון שמשמעותו ותחזירהו לי מיד בין שיהי' חזרה והרי יוכל לחזור תוך כ"ד בין שיהיה כוונתו מתחילה כך א"כ בחמץ עובר בבל יראה ובאתרוג אינו יי"ח וצריך לחזור וליטול בברכה ובפדיון אינו פדוי:
אך אם אחר גמר המשיכה אמר תוך כ"ד ותחזירהו לי בזה שספק אם תחלת כוונתו היה לסיים ותחזירהו לי א"כ לא הועיל הנתינה והמשיכה כלל ואם לא נתכוון לכך מתחלה רק בא לחזור בו וכיון שהוא אחר מעשה שוב אינו יכול לחזור בו לכן בחמץ בכה"ג הגוי מוחזק וקנה מספק ממילא אין הישראל עובר ב"י כדכתב מחו' הגאון נ"י והקנין מועיל ובאתרוג יחזור ויטול בלא ברכה ובפדיון אינו צריך לחזור ולפדותו דהמוציא מחבירו עליו הראיה ככל ספק פדיון כנלע"ד נכון לדינא:
ומה דבדיק לן מחט הג"ני על דברת מג"א סי' תמ"ח סק"ה דבנותן חמצו ע"מ להחזיר ליכא אלא משום חומרא דחמץ אבל מעיקר הדין שרי וקשה הא רוצה בקיומו של חמץ שאם יאבד באונס פטור הנכרי לשלם ואפי' למ"ד חייב מ"מ לא בעי למיקם עמו בדינא ודיינא אלו דברי מחו' הג"ני:
ולפע"ד לא מצינו רוצה בקיומו אלא ברוצה להרוויח כמו שכרו לשבור ביי"נ או בקיום כלאים במס' ע"ז ר"פ השוכר ובפ' אין מעמידין גבי חרס הדריינא שרוצה בקיומו ליהנות בסמיכת כרעי המטה וכן המשכיר יורה לבשל בו חמץ בטור ומג"א סי' ת"נ אבל להיות ניצל מהפסדו לא שמענו דהרי הרהינו אצלו ואומר מעכשיו מותר אע"ג אם נאבד באונס יהי' הנכרי פטור מלשלם ורוצה הישראל בקיומו והמקבל אחריות חמצו של נכרי בביתו של נכרי מותר אע"ג דבודאי רוצה הוא בקיומו שהרי קיבל אחריותו ואומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אעפ"י שעי"ז רוצה בקיומו והכל שלא להפסיד קרנו אבל לא להרוויח הנלע"ד כתבתי:
שנית להנ"ל
והנה מחותני הגאון נ"י נתמנה שלוחא דרחמנא ממו"ח הגנ"י להודיעני הדברי' מפה קדשו נומינו לשליח יעלה ויצליח צדיק כתמר יפרח ותשובתי אליו יובל ואם ישרו בעיניו הבדולחי' יעכ"ה ויביע אומר להודיעם לכבוד מו"ח הגנ"י וקמא קמא דמטא אייתי מה שראיתי והבטתי בהעברה בעלמא ומאפס הפנאי:
מאי דמספקא לי' למו"ח הגאון ני' אי השליח יכול להקנו' מטלטלי המשלח אגב הקנאת קרקע של עצמו ופשיט לי' מר מדברי ר"ן ר"פ הזורק בגיטין דיכול להקנות וכן פשיטא לי' בס' מקור חיים סי' תמ"ח בחלק חידושים סק"ח וז"ל ואם עשה שליח למכור חמצו והשליח מכר אגב קרקע שלו בלי נתינת כסף ג"כ מהני בדיעבד עכ"ל. ואיברא לולי דברי קדשו פשיטא לי לאידך גיסא מסברא דיד שליח כיד בע"הב אמרי' וכאלו נמכור השליח וחצרו לבע"הב לענין שליחות ומשו"ה אם קונה שליח מידי לצורך בעה"ב ונזרק לחצר השליח ה"ל החצר שליח שלוחו של בע"הב וקנה אבל שימכור שליח מטלטלין של בעה"ב אגב קרקעו של עצמו דהשתא הקרקע לא מטעם יד ולא מטעם שליחות מקנה לאידך אלא צריכי' לומר שהמטלטלין של בעה"ב כאלו הם של שליח וה"ל כמקנ' מטלטלין של עצמו אגב קרקעו וזה לא שמענו שיהי' מטלטלין של בעה"ב נקנים לשליח יד שליח כיד בעל הבית אבל מטלטלין בעל הבית אינם שייכי' לשליח וא"כ איך ימכרו אגב קרקעו של שליח [והר"ן ה"נ הו"מ להקשו' ארש"י דע"י שליח לא מהני אגב אלא עדיפא מיני' הקשה דהרי לתוס' לית להו כתי' הר"ן] זה הוא מסברא ומגמרא דב"ב מ"ד ע"ב דלית לי' ארעא מעולם וקשה אכתי ליחוש דילמא שלוחו לוה לעצמו ושיעבד להמלוה קרקעו ואגב שיעבד נמי מטלטלין של משלחו ולוה בעדו מהמלוה ועיי' מ"ש רמב"ן בקרקע שאולה ושיטה מקובצת במתנה ע"מ להחזיר ואיברא יש לדחוק ולומר דש"ס סמיך אשינוי קמא דקנה ומכר לאלתר ואי משום דאקני כיון דלכשיקנה הפרה והטלית כבר נסתלק השליח משליחותו שוב אינם נקני' הפרה וטלית למפרע אגב קרקעו של שליח שכבר נסתלק לי' אלא שלפ"ז ה"ל לרמב"ם לאיתויי שינוי קמא דקנה ומכר לאלתר ומדלא מייתי לי' ש"מ אין השליח יכול לשעבד מטלטלין של משלח אגב שיעבוד קרקעו של עצמו וע"כ מטעם הנ"ל ואותה סברא איתא נמי גבי קנין [ומובן שאין זה ענין לסי' ר"ב ס"ג]. ובישוב קו' הר"ן על רש"י מ"ט הקפיד שיהיה הגט באותו אינדרנא דוקא הא לא בעי' צבורין י"ל הר"ן לטעמי' דס"ל אפי' צבורין נמי בעי' שיאמר להדי' אגב וקני שפיר הקשה אפי' אין צבורין נמי אבל רש"י ס"ל כדעת רוב הפוסקים דכשהמטלטלין צבורין לא בעי' אמירת אגב א"כ י"ל אי לא הוי צבורין לא התירו בשבת קנין להדי' למימר אגב דוקא תיחוד ותפחד בלי שום אמיר' אע"ג דממילא קניא התירו אבל למימר להדיא לא התירו בשבת ולק"מ קו' ר"ן והא דלא פירש"י משום חצר כהר"ן י"ל כמ"ש ש"ך סי' ר"ב דחצרו וקנינו באי' כחד לא אמרי' וכן מצאתי משמעו' לשון חי' ריטב"א קידושי' כ"ו ע"א ד"ה אמר חזקי' וכו' בלא קדימה כלל וכו' ע"ש ונ"ל דלא דמי לגטו וידה וחצרה באי' כאחד דר"פ הזורק דהתם גוף החצר הוא של אשה ורק שיסלק הבעל כחו ממנו וא"כ סלוק יד הבעל וגטה באי' כאחד אבל שתקנה חצר שלו ומיד בשעת הקנין יהיה החצר הזה שלוחה לקבל גטה לא אמרי' והחילוק קל להבין [עי' בסי' שאחר זה] לכן פי' מטעם אגב. והר"ן מחמת דס"ל פ"ק דקידושין דגם בציבורין בעי' אמירת אגב א"כ תקש' לו אפילו באנדרנא אחרינא נמי ומ"ש בהאי אינדרנא ע"כ הוכיח לומר מטעם חצר ושני קנינים באי' כאחד אמרי' כנלע"ד:
מה שהקשה אמהרי"ט דס"ל דאינו יכול לעשות שליח להקדיש קרבן או שארי הקדישות והקשה מש"ס דתמורה יו"ד ע"א דאמרינן בעי רמי בר חמא מקדיש עושה תמורה או מכפר עושה תמורה אמר רבא א"כ מצינו צבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי ע"ש א"כ הרי קמן דשליח מקדיש אלו דברי מו"ח הגנ"י אי משום הא לא ארי' דמיירי באית לי' לשליח שותפת בגווי ובכי הא כ"ע מודו תדע שכן הוא דאל"כ מה בין צבור לשותפין ומשמע מרמב"ן פ' ויקרא דהכל נקרא שותפת חוץ מהנקנה מקופת תרומת הלשכה יע"ש וא"כ הרי השליח שותף. ומיהו משכחת לי' בשליח כהן דלית לי' חלק בתרומ' הלשכה לבן בוכרי משנה ז' פ"א דשקלים וא"נ למ"ד שבט א' איקרי קהל אפשר שבט א' מיקרי נמי צבור ושלוחם הוא משבט אחר עמג"א סי' די"ח ס"ק ג'. וא"כ אין הכרח כל כך מ"מ אפשר כמ"ש. ולפי מה שתרצתי ק' פר"מ מחו' הגנ"י מש"ס דנדרים [ע' בח"ס חיו"ד סי' שכ"א] מיתרצא גם הך ופשוט:
ומ"ש עוד מו"ח הגאון ני' בישוב ק' תוס' גטין כ"ג ע"א ד"ה נכרי וכו' שהקשו למה לי' לש"ס למימר דנכרי אינו נעשה שליח משום לאו בר התירא תיפוק לי' משום שלוחכם ותי' לפי מה שכתב משאת בנימין סימ' צ"ו הובא במג"א סימן תמ"ח סעיף קטן ד' ובב"ש סוף סי' ה' ועיין שם דנכרי לנכרי נעשה שליח מן התורה משום דקרינן בי' גם אתם שיהי' השליח והמשלח שווים וא"כ לפי מה שהשריש בס' אבן עוזר לא"ח סי' קפ"ט דבעי' רק דומי' בחד צד או שיהי' ישראל אע"פ שאינו בן ברית כמו מומר או שיהיה בן ברית אע"פי שאינו ישראל כמו עבד כנעני ולעולם נעשה שליח כל דשוה בחד צד א"כ לפי זה נכרי נעשה שליח למומר דשוה לי' בחד צד שהרי אינו בן ברית כמוהו והיה ראוי שיעשה נכרי שליח לגט מומר ומשו"ה הוצרך הש"ס למימר לאו בר התירא ומיושב ק' תוס' אלו דברי פה קדשו ודפח"ח:
ולע"ד שמעתתן אלו מרפסן איגרי א"כ יתחייבו המומרים והעבדים בכל העבירות שיעשו גוים בשליחותם דאי משום אין שליח לדבר עביר' הא גוי לאו בר חיובא ואי משו' אין שליחות לגוי הא שוה למומר שאינו בן ברית כמוהו ושוה לעבד שאינו ישראל כמוהו ועוד למאי דמסיק באבן עוזר דמומר הוה שפיר בן ברית ומוכיח לי' מש"ס פ' אין מעמידין דאמר נפקא מיני' בין למ"ד מהמול ימול ובין למ"ד ואתה את בריתי נפקא מינ' אשה דכמאן דמהילי דמי' ובעלת ברית לא הוי' ואמאי לא אמר מומר איכא בינייהו אע"כ מומר הוה בן ברית יע"ש וא"כ לפי הנ"ל אתתא תיעש' שליחו' לנכרי וכן בהיפוך דתרווייהו לאו בני ברית נינהו ושוו אהדדי בחד צד. האמת שדברי א"ע הנ"ל תמוהים בעיני מאי ברי"ת ברי"ת דשמענא. מה ענין ברית דפ' אין מעמידין להכא. התם מיירי מברית בשר ובהא אשה לאו בת ברית היא ומומר בן ברית הוא אבל מה אתם בני ברית לאו אברית בבשר קאי אלא אברית התורה כולה קאי ובהא אשה בעלת ברית היא ומומר כופר בו:
ומיהו מסברא לא נ"ל דברי מו"ח הגאון ני' דנהי דגוי לגוי נעשה שליח להמ"ב משום דשוו ממש מ"מ נכרי למומר ולעבדא לא דמיפלגי אהדדי בישות הדבר ושוו בהעדר ר"ל זה ישראל וזה אינו ישראל ושיווי' אינו אלא בהעדר ששניהם נעדר מהם הברית ואין שיווי ההעדר משוה ההפלג שביניהם ביש והוי' ועוד אפי' נימא מומר אינו בן ברית לגבי ישראל המקיים בריתו מ"מ לגבי נכרי מקרי בן ברית שהרי בידו לחזור בו כל שעה ורגע ובמחשבתו תליא מלתא משא"כ נכרי דמי יימר דמזדקקא לי' תלתא להתגייר ובאמת על מדוכה זו ישבתי במקום גדולים ואמרתי בישוב ק' תוס' בגיטין הנ"ל עד"ז בעצמו דר"פ הערל מבואר דאפי' למאי דאמרי' ערבי מהול וגבעוני מהול לא מיקרי מהול מ"מ גר שמל ולא טבל מיקרי מהול וע"כ היינו טעמא משום שמילתו היה על מנת להכנס בברית ונהי שהתחיל ולא גמר עדיין ובשם ישראל לא יכונה עד שטבל ואפי' יינו יי"נ כמבואר ביבמות ובע"ז צא והכרז וכו מ"מ מילתו מילה וא"כ אפשר מל ולא טבל בעל ברית מיקרי ואפילו לפמ"ש דלאו בברית בבשר תלי' מלתא מ"מ הא נמי מדלא דיינינן לי' כערל ש"מ מיקרי בעל ברית מצוה אלא דלא נקרא ישראל אלא בטבילה וא"כ אפשר נעשה שליח לישראל משום דשוה לי' בחד צד ומ"מ פסול משום דלאו בר התירא הוא:
ובחידושי למס' גטין כתבתי וז"ל נכרי ונתגייר כ' תוס' ד"ה אין העבד כו' דיש בזה רבותא טפי מבעבד שאין בידו להשתחרר משא"כ נכרי ומיירי שהיה בדעתו להתגייר ואע"ג דקיי"ל צריך ג' ומי יימר דמזדקקא לי' כמבואר בקידושין ס"ב ע"ב מ"מ עבד גרע דהמשחרר עובר בעשה אע"ג דהתם נמי קשים גרים כמ"ש הראשונים דלהכי אמרי' מי יימר דמיזדקקו לי' מ"מ הא גרע ולפמ"ש תוס' בקידושין שם דג' בעינן בשעת קבלת המצות ומהני אפי' קודם טבילה ע"ש א"כ משכחת לי' בגר שמל וקבל המצות בפני ג' ולא טבל וקבל הגט ואח"כ נתגייר דתנן היינו שטבל אח"כ ואפ"ה פסול והשתא הוה שפיר רבותא דבידו הוא ממש ואפי' תלתא לא בעי משא"כ עבד עכ"ל בחידושי שם:
מ"ש מו"ח הגאון נ"י בדברי רש"י ב"מ צ"ו בתשובה א' הארכתי בזה ואין עתה בידי להעתיקה אבל אשר עולה בזכרוני בקיצור הוא כך דרש"י פי' שם דמדכתי' אתם גם אתם בעי' שיווי שליח למשלח ומשו"ה אין העבד נעשה כרבו לענין שאילה בבעלים וקשה דבגיטין כ"ג ע"ב ובקידושין רפ"ב משמע דכל מה דאיהו מצי עביד מסברא נפקא לן ולא מקרא וא"כ מה צורך לגם אתם כיון דלרש"י עבד ליתי' בשאלה וי"ל דהראשונים צווחו כי כרוכי' וז"ל שיטה מקובצת ואינו מחוור דעבד ודאי בתורת שאלה ואי שאיל חייב בתשלומין אלא דהשתא לית לי' וכו' והנה ס"ל לרש"י מ"מ לא הוי דומה למשלח ממש משום דבר תשלומין הוא השתא וס"ל נהי מי שאינו בר תרומה או בר גיטין כלל נפקא מסברא רפ"ב דקידושין בלי שום קראי מ"מ מי שהוא קצת באותו חיוב דהיינו הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה אע"ג דאכתי לא דמי' לישראל דחיובא רמי' עלי' לתרום מ"מ מסברא לא הוה ידעינן אלא דומי' דגט דליתי' בגט כלל אבל בתרומה דאיתי' קצת ה"א מסברא דנעשה שליח קמ"ל קרא גם אתם שיהיה בן ברית פי' שכרת ברית על אותה המצוה ויהיה חיובו כשל ישראל ממש ומעתה ממועט נמי עבד שאילה בבעלים אע"ג דאיתי' בתורת שאלה מ"מ אינו ממש כמו ישראל. וא"כ שפיר פריך הש"ס שם לר"ש קרא למה לי אלו דברי באותה תשובה:
ובחידושי למס' גיטין כ"ג ע"א כתבתי וז"ל בעא מיני' מר' אמי עבד מהו שיעשה שליח וכו' נ"ל סברתם כיון דהוא עכ"פ בר שחרור וה"ל קצת כמו בר גט דלא בעי' שיווי ממש ושחרור וגט קרובים זה לזה ולפ"ז להריא"ן מיגאש דס"ל ר' יוחנן לא פליג אלא לשליח לקבלה שיהי' ידו כיד האשה אבל להולכה נעשה שליח נראה היינו מהך סברא כיון דעכ"פ איתי' בשם גט בעלמא דהיינו שחרור ולפ"ז נימא דלקידושין אפי' שליח להולכה לא הוי להריא"ן מיגאש דאינו בר הוי' כלל דמה ענין שחרור לקידושין ומיושב דעת הטור דבסי' ל"ב גבי קידושין פסלו להולכה ולענין גירושין מייתי פלוגתא ולהנ"ל ניחא עכ"ל שם:
ומה שהקשה מו"ח הגאון נ"י בפ' כל שעה דא"ל רבנן לר"י אשם תלוי וחטאת עוף הבא על הספק לדבריך יוכיח שהוא בבל תותירו דאמרת בקבורה וקשה הא נותר וחמץ מצוה בביעורן משא"כ כל הנקברי' אין מצוה לבערן מן העולם ונימא הכי נותר מצוה לבערו וחמץ מצוה לבערו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה ואל יוכיח חטאת עוף ואשם תלוי שאין מצוה בביעורן כלל אלו דברי קדשו:
ואני אוסיף להקשות שם קשי' אחרת לפי דאיכא בתורת כהנים פרש' צו דמייתי לי' תוס' דקדש הוא ממעטי' מני' קדשי' שמתו ושהפילו ושנטמאו בחוץ וחולין בעזרה ובהא כ"ע מודים וחטאת עוף ואשם תלוי פליגי בי' לרבנן בשריפה ולר"י ממעטי' לי' נמי מקדש הוא וא"כ צ"ע טובא מ"ט נקטי רבנן הני תרי לדברי ר"י ולא אמרו שמתו ושהפילו ושנטמאו בחוץ וחולין בעזרה לכ"ע יוכיחו והיינו מרוויחים קו' תוס' ד"ה אמרו לו וכו' וצ"ע לכאורה גם דברי רש"י צריכי' יישוב שפי' אשם תלוי שאירע בו פסול או נותר ומאן דכר שמי' דנותר ומצאתי שבצל"ח תמה ע"ז ולפע"ד בהקדים מה שנלענ"ד דנותר אפי' אם איננו בשריפה מ"מ אית בי' מצות ביעור מן העולם ממה דמצינו בכלי מקדש מריקה ושטיפה וכלי חרס ישבר ומבואר הוא במקומו שאפי' לא ירצה לבשל בו מ"מ אית בי' מצות ביעור נותר וכמ"ש תוס' זבחים צ"ו ע"א ד"ה אלא וכו' דצריך שיהי' הטעם בטל מן העולם וכו' יע"ש אלא שהוסיף הכתוב במלואי' שהנותר ישרף באש וכן בפסח ובת"כ יליף לכל נותר שישרף וממעט מקדש הוא אשם תלוי ובכלל זה הנותר מאשם תלוי כפירש"י וגם חטאת עוף הבא על ספק שהוא נמי ס' נותר דאם חייבת חטאת הי' מצוה באכילתו אלא דאייתר והיינו נותר וממעט קרא שאינו בשריפה אמנם מ"מ מידי מצות ביעור לא אימעט דלא גרע מכלי חרס דטעון שבירה וכלי נחושת מריקה ושטיפה והא"ש דרש"י הי' קשה מ"ט שבקו רבנן קדשי' שמתו ושהפילו ושנטמאו בחוץ וחולין בעזרה דבת ביקתא דהני הוא וכ"ע מודי' בי' ונקטו חטאת עוף ואשם תלוי לדברי ר"י וניחא לי' לרש"י ז"ל דהני כולהי דאימעט משריפה אין בהן מצות ביעור מן התורה כלל ואיכא למימר כקו' פר"מ שאני חמץ שיש מצוה בביעורו כמו נותר משו"ה נקטי חטאת עוף הבא על הספק שהוא ס' נותר ומצוה בביעורו והא דמייתי נמי מאשם תלוי ע"כ מנותר דאשם תלוי שיש מצוה בביעורו ומדוקדק לשון הש"ס שישנן בבל תותירו וא"ש יותר מזה אין להאריך ואם נראים מהדברים ישרים בעיניו יצוה להעתיק מהם ולהודיעם למו"ח הגנ"י כי עתה לא עת האסף דברים אליו ממני כי אני מצפה יד דרך בוא תשובתו אלי כתיב ובענינים אחרים ובין כך יגדיל תורה ויאדיר הכ"ד א"נ מחותנו אהו' כנפשו. פ"ב יום ב' ט' אלול תקע"ט לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |