שו"ת חתם סופר/א/פד

שו"ת חתם סופר ‏ א פד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט לי"נ תלמידי הב"ח המופלג בחירי רצתה נפשי הותיק כ"ה ליפמאן נ"י:

גי"ה הגיעני יום ה' העבר ויש לי להשיב כמה שאלות נחוצים למעשה אך לעשות רצונך חפצתי מהרתי להשיבך אשר ראיתיך מנצח ומתגבר נגד למדן א' שכתבת שהי' רוצה להבי' ראי' לשיטת רמב"ם פ"ה ממלוה ולוה דיש שליח לנכרי לחומרא מן התורה והבי' ראי' מש"ס ע"ז נ"ג ע"ב דמדפלחו ישראל לעגל אמרינן שליחותי' דישראל עבדי ש"מ יש שליחות לנכרי לחומרא מן התורה ודעתך לא כן אלא שליחותי' דש"ס הוא לאו דוקא אלא ברשותיהו עבדי והבאת דמיון מש"ס גיטין פ"ח ע"ב שליחותיהו עבדי' פירש"י הם נתנו לנו רשות אלו דבריך ובקשת להודיעך דעתי בזה:

ראשית דברים אומר כי אינני מסכים בגוף הכוונה ברמב"ם שיסבור שליחות לנכרי לחומרא דאורייתא ובפ"ה מהל' מלוה ולוה לא הזכיר אלא שס"ל דהוה רבי' קצוצה ויוצאה בדייני' אבל לא הזכיר ה"ה עליו שהוא דאורי' אלא שלרש"י ורמב"ן ורשב"א אינה יוצאה כיון שהוא רק דרבנן ולרמב"ם יוצאה וא"א לומר בשום אופן שיהי' מן התורה יש שליחות לנכרי להחמיר והיינו צריכים לומר נמי דס"ל לרמב"ם יש שליח לדבר עבירה היכי שאין השליח בר חיובא וכרמ"א ח"מ רס"י קפ"ב א"כ האומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה דשתי או האומר לנכרי סרס בהמה שלי עובר על לאו דאורייתא והרואה בעין אמת ברמב"ם ס"פ ט"ו מאי' ביאה ופ' י"ג משכירות הלכה ג' ובה"ה וכ"מ שם יראה שאינו אלא אי' דרבנן וכבר עמד בכיוצא בזה הגאון מהו' העשיל ז"ל בש"ות פני יהושע חי"ד ססי' ג' אש"ס דב"מ צ' ע"א וע"ב למ"ד יש שליחות לנכרי לחומרא מדרבנן מיהת מאי קא מיבעי לי' התם בחסימה וסירוס תיפוק לי' משום שליחות דמדרבנן מיהת אסור ותי' דשמעתין אזלא למ"ד אין שליח ל"ע אפילו השליח אינו בר חיובא ע"ש אבל אי נימא לרמב"ם ריבית קצוצה היא מן התורה א"כ ס"ל יש שליח לד"ע היכי שאינו בר חיובא ויש שליחות לחומרא מ"הת לנכרי אם כן האומר לנכרי לחסום ולסרוס עובר בלאו דאוריי' לרמב"ם וז"א במשמע לשונו בשום אופן:

אבל מ"ש הרמב"ם דיוצא בדיינים היינו משום דס"ל כל האיסורי' הנעשי' באמצעי' נכרי' אסרו חז"ל אפי' בדיעבד כגוי המבשל בשבת לצורך ישראל אפילו אם מביא חוץ לתחום וגוי המסרס אפי' ע"י הערמה קנסו לאיסורא מ"ש ריבית והחולקי' צ"ל איסורא דשבת שאני שהחמירו בהן חכמי' וסרוס היינו משום שהערים החמירו טפי מאותו אי' להדי' כמבואר בביצה י"ז ע"ב כנ"ל טעם פלוגתתם ולעולם לא עלה על דעת הרמב"ם שיהי' שליח לנכרי מדאורייתא ויעיי' מתק לשון רש"י ב"מ ע"א ע"ב ד"ה בשלמא וכו' ויעיי' פי' דבריו בדברי מו"ז הגאון מהרששך זצ"ל והנה הגאון בתשו' פ"י הנ"ל הקשה למ"ד בב"מ י' ע"ב דלאו בר חיובא מחייב שולחו אי ס"ד יש שליחות לנכרי מדרבנן מה יענה הך מ"ד בכולי תלמודא דאמרי אמירה לנכרי בשבת שבות תיפק ליה משום שליחות ולא תי' כלום ומאז כתבתי בחידושי וכן הוא מוסכם בדעתי בלי ספק דלענין מנוחת שבת לא שייך שיהיה שלוחו כמותו דהתור' הקפידה על מנוחת גופו של ישראל ולא אגוף המלאכה והסברתי זה בטוב ולא אאריך עתה כי כעת מצאתי הגאון בית מאיר כ' ס"ס ה' והסביר זה התירוץ בעצמו אלא שכ' רש"י ר"פ מי שהחשיך פי' אקו' ש"ס מה טעמא שרי ליה רבנן הא נעשה שלוחו לישא בשבת עכ"ל וכ' הגאון דרש"י דס"ל דאמירה לנכרי בע"ש לעשות בשבת אינו שבות משרה הוצרך לפרש משום שליחות ולטעמו דמדרבנן יש שליחות לנכרי להחמיר מ"מ מבואר דס"ל לרש"י דגם במנוחת שבת שייך שליחות א"כ תיהדר קו' הנ"ל להך מ"ד ותי' הגאון ז"ל אה"נ הומ"ל בכל אמירה לנכרי בשבת משום שליחות אלא נקטי' איסור אמירה דחמיר טפי בעיני דרבנן מאיסור שליחו' דרבנן אלו דבריו ז"ל וצריך אני לפרש משו"ה חמירא להו לחז"ל איסור אמירה דישראל בעצמו עובר על ודבר דבר שלא יהיה דבורו של שבת כדבורו של חול:

והנה אי נימא לרמב"ם יש שליחות להחמיר מ"הת בוודאי קשי' כנ"ל דהרי שליחות דאורייתא חמיר מאמירה ומיהו לזה י"ל דרמב"ם ס"ל כסברא ראשונה דבשבת לא שייך שליחות במנוחת הגוף וקו' הגמ' ר"פ מי שהחשיך מ"ט שרי לי' רבנן אין הקו' מטעם דעביד שליחותי' אלא מטעם אמירה לנכרי בע"ש לעשות בשבת ודלא כרש"י ועיי' ר"ן שם וק"ל מ"מ סליקנא דגם לרמב"ם אין שליחות מדאוריי' אלא מדרבנן זהו מה שנלע"ד בכוונת הרמב"ם ועתה אדבר לפי כוונת האומר דרמב"ם ס"ל מדאורייתא יש שליחות להחמיר:

הנה מ"ש מעלתך דבגיטין דפ"ח ע"ב אנן שליחותייהו עבדי פירש"י נקיטית רשות בעלמא יפה כתבת דהתם מוכרח לפרש כן דא"א לומר שליחות ממש ונהי' שלוחם כמותם ממש מדין שליחות ועשו אותנושליח לכל המקראות המאורעות עד סוף ימי הגלות עד יחזור עטרה במהרה בימינו עיי' נזיר י"ב ע"א כי עביד איניש שליח ובתוס' שם סוף ע"א ועיי' לשון רי"ף פ"ב דקידושין קודם משנה דסבלונות ע"ש וא"כ איך אפשר שנהי' אנן בתראי שלוחי דקמאי דמאי דאינהו לא הוה מצי עבדי עיי' גיטין פ"ח ע"ב לשון תוס' ד"ה במילתא דשכיחא וכו' ועוד כבר מתו המשלחין ועדיין לא נולדו השלוחים ושליחות כזה לא מצינו ועיי' ספ"ק דגיטין דגבי מת משלח אי לאו הולך כזכי או מצוה לחיים דברי המת משום מת בטיל שליחותו וע"כ שליחותיהו נקיטות רשות הוא ולא שליח ממש ויפה כוונת:

אך אין מזה הכרח דגם שליחותייהו דמס' ע"ז נ"ג ע"ב יהיה רשות בעלמא ולכאורה יש להוכיח בהיפוך דעכ"פ למ"ד יש שליחות לנכרי להחמיר מדרבנן בעלמא מוכרח דהתם מטעם שליחות גמור אסור ויהיה הכרח לאותה שיטה והוא דלכאורה אי ס"ד ישראלשזקף לבינה להשתחו' וכו' נקיטי' רשות לנכרי בעלמא הוא אבל אינו נעשה שלוחו ממש משום שאין שליחות לנכרי אפי' להחמיר א"כ מנ"ל למילף מאשיר' דילמא שליחו' ממש בעי' והתם בעובדי עגל הי' נדונין כבני נח עיי' לשון רש"י יומא ס"ו ע"ב ד"ה זיבח וקיטר וכו' שדבריו צ"ע תינח למ"ד כללות נאמרו בסיני ולא פרטות אך אנן קיי"ל כר"ע בחגיגה וי"ו ע"ב כללות ופרטות נאמרו בסיני וכבר נתפרשו ד' מיתות ב"ד וצ"ל כיון ששיבר הלוחות שידונו כפנוי' ולא כארוסה היה להם דין ב"נ ולא כישראל ולחד דיעה ב"נ נעשו שלוחים זה לזה מן התורה עיי' ש"ך ח"מ סי' רמ"ג סק"ה ומג"א סי' תמ"ח סק"ד ולענ"ד דבדיני ב"נ אי נעשו שליח אין חלוק בין דבר עבירה בעבירה שלהם ובין שארי שליחות דבישראל גלי קרא ב' כתובים הבאים כא' מעילה וטביחה ולא בב"נ כי טעם דברי הרב ודברי התלמיד וכו' אינו עיקר אלא גז"ה הוא מטעם ב' כתובים כמ"ש והעלה ש"ך וא"כ בב"נ לא שייך זה ומעתה אי ס"ד אין שליחות לגוי אפי' לחומרא א"כ דלמא בעגל דהו"ל דין ב"נ נעשו אמוריים שלוחי' ואפילו לד"ע ונאסרו האילנות משא"כ ישראל שזקף לבינה ובא נכרי והשתחוה שאינו נעשה שלוחו של ישראל מנ"ל שבגילוי דעת דניחא ליה סגי' ומנ"ל להש"ס להוכיח אע"כ יש להוכיח מזה דעכ"פ מדרבנן נעשה גוי שלוחו של ישראל ולד"ע נמי להחמיר על כל פנים מדרבנן נעשה שליח וא"כ ישראל שזקף לבינה להשתחו' נעשה גוי שלוחו מדרבנן ונאסרה הלבינה מדרבנן כן נ"ל מיהו לרש"י לא יתכן זה דע"כ ס"ל דעכ"פ אין שליח לד"ע כלל אפי' לחומרא כמבואר במ"ש רמ"א בשמו ביו"ד סי' ק"ס וש"ך ס"ק כ"ב שם ועוד אי נימא דאיכא מ"ד דיש שליחות לגוי מן התורה להחמיר נמי לא יצדקו דברינו הנ"ל דאין שליח לד"ע בוודאי אין חלוק מן התורה בין להחמיר בין להקל כמבואר מילפותא דב' כתובים מעילה וטביחה מכירה ובע"ז גם ב"נ בר חיובא ואפי' בשיתוף כמו שכבר האריך והוכיח בש"ות מעיל צדקה ועיי' בפרי מגדים או"ח סי' קנ"ו וע"כ אין לדברים הנ"ל עיקר לבנות בנין על דברי אגדה הנ"ל ועיי' יומא ס"ו ע"ב הנ"ל במהרש"א ח"א וק"ל:

וממקומו מבואר דע"כ לא מטעם שליחות אתאינן עלה דבין אי נימא שעשה הגוי שליח להשתחות עבורו לע"ז או שנימא שעשאו שליח לחזור ולהקדיש שלו לע"ז שניהם לא יתכנו אם לעשות שליח להשתחות לע"ז לא מצינו שלוחו כמותו במה שנעשה בגוף אדם כאילו רוצה לשלוח להשתחות לראות בעזרה או להניח תפילין עבורו כל שנעשה בגוף אדם לא נעשה שליח כמותו אפילו לדבר מצוה מכ"ש לדבר עבירה וכבר האריך בזה בס' כפות תמרים בסוכה מ"א ע"ב ומיהו בעובדי עגל י"ל שנעשו שלוחים בזביחה וזריקה לע"ז אבל ש"ס מיירי מזקף לבינה להשתחות לה בהשתחואה מיהת לא אשכחן ולעשות שליח לאסור שלו ולהזמינו ולהכינו לע"ז נמי ליתא דאין אדם יכול לומר הקדש ככרי עבורי לגבוה כמ"ש ר"ן פ"ק דפסחים גבי ביטול חמץ ע"י שליח ועיי' ט"ז א"ח סי' תל"ד ס"ק ו' ובר מן דין הא לא ציוה בפירוש השתחוה ואסור עבורי לבינה זו או אשירות אלו אלא אנו אומרים דניחא להו בגווייהו ואיך נעשו שלוחים בלא ציווי המשלח הא אין חבין לאדם אלא בפניו ופי' רמב"ן שזה ההפרש בין זכין לחבין דאפי' מגלה דעתי' לסוף דניחא לי' בהאי מילתא כיון דבאמת חובה הוא לו אינו נעשה שליח בלא ציווי המשלח וכ"כ ה"ה פ"ד מזכי' ומתנה הלכה ב' ע"ש ע"כ א"א בשום אופן שיהי' זה מטעם שליחות אלא נקיטות רשות בעלמא וזה מה שרצינו לבאר: פ"ב יום א' כ"ה שבט תקפב"ל מש"הק סופר מפפ"דמ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >