שו"ת חתם סופר/א/פב

שו"ת חתם סופר ‏ א פב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום רב לי"נ תלמידי הותיק הרבני החרוץ המופלא מהו' הירש לביאס נ"י:

שמחתי מאוד בנעימותי' חכו ממתקים וכולו מחמדים פיהו פתח בחכמה בשאלת חכם חצי תשובה איבעי' ליה אי מ"ע של השבת אבידה דוחה שבות דטלטול מוקצה בשבת אי העמידו חכמים דבריהם או לא ועטרת בפלפלת כל שהוא ובבקיאות באיזהו מקומן:

נחזי אנן בר"פ מי שהחשיך בעי רבא אי מציאה דאתי' לידי' דומה לכיסו או לא והרמב"ם פסק בין מציאה דאתי' לידיי ובין לא אתי' לידי' לנכרי לא יתן אבל מטלטלו פחות פחות מד' אמות ויע"ש בר"ן מה שהקשה עליו ולע"ד נראין דברי הרמב"ם מלשון הש"ס גבי י"ח דבר פ"ק דשבת י"ז ע"ב דקאמר מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי בו ביום גזרו ומאי גזרו שייך אדרבא הקילו וגדשו סאה אע"כ היתר זה היה ברור מאז לטלטל בפחות מד' אמות ע"כ גזרו שיתנו לנכרי או חמור וחש"וק ואם א"א בכל אלו העמיקו בסוד ליראי ה' לטלטל פחות מד' אמות וכל זה בכיס שלו דאדם בהול ואתי לאתויי עיין שבת מ"ד תוס' ד"ה מתוך וכו' אבל זה שאינו שלו לא גזרו עליו שהרי אינו בהול אלא הניחו על עיקר הדין קודם הגזירה לטלטלו פחות מד' אמות ומה שהקשו א"כ היה לו לרבא להודיענו זה דלשון חכמים מעשיר בתחלת העיון הי' נ"ל ע"כ לא שרי אלא פחות מד' אבל לא טלטול מוקצה דהרי אפי' אמירה לנכרי לא התירו רק טלטול פחות מד"א וא"כ לא משכחת להך דינא אלא בכלים שאינם מוקצים אבל רבא בשמעתין מיירי בכיס מעות דמוקצה אין תקנה למציאה רלא אתי לידי' דאפי' להמקילין לטלטל מוקצה משום הפסד ממונו יעיי' סי' של"ד סעיף ב' אבל מציאה לא שוב הי' נראה לי דדינו של רמב"ם מבואר להדי' בש"ס ע"ז ע' ע"א המוצא כיס בשבת מטלטלו פחות מד"א והגירסא בכל הספרים שלפנינו המוצא בלא יו"ד ואינו לשון הוצאה שהוציא כיסו בשבת אלא המוצא לשון מציאה שמצא כיס שאינו שלו ועוד דא"כ היה לו לומר המוציא כיסו בשבת ועוד מתני' דר"פ מי שהחשיך היה לו לאתוי' אע"כ כהרמב"ם ואמציאה דלא אתי' לידי' קאי דלית לה תקנתא אלא הטלטול ואפילו מוקצה נמי דאכיס קאי ותמהתי על הראשונים שלא עמדו בזה:

מ"מ כל הראשונים נחלקו עליו ולא התירו אלא בדאתי' לידי' ודעת הרשב"א וסייעתו דכיסו נמי דוקא בר"ה דאורייתא דאי לא שרית לי' אתי לחלל שבת בדאורייתא אבל בכרמלית דרבנן לא נתיר ליה אפי' כיסו דמאי תאמר אי לא שרית לי' אתי לאתוי' למה נדחי דרבנן מקמי דרבנן ועיי' סי' של"ד במ"א סק"ג מעתה מסברא י"ל כל שהתירו לטלטל בממון של עצמו מותר נמי בהשבת אבידה לחברו לכל מר כדאית ליה ולא מטעם דחי' דאתי השבת אבידה ודחי אלא כיון דבשלו התירו משום דבהול נמצא ליכא במקום הזה גזירת טלטול מוקצה וא"כ במקום מצוה לא יתחילו לגזור בתחלה ולא שייך העמידו דבריהם כיון דבמציאה לא גזרו מעולם למה יתחילו בביטול מצות עשה:

אמנם במקום דלדידי' אסור אי שרי אבידה דאחריני דאתי עשה דאוריי' ודחי שבות דרבנן או לא וא"כ בחול קיי"ל אבידתו קודמת לאבידת חברו ובשבת יהי' ההיפוך יעיי' בתוס' קידושין ל"ב ע"א ובזבחים צ' ע"ב ד"ה חטאת וכו' ועיין תוס' ב"ב ק"מ ד"ה מי אמרינן בסוף הדבור בשם ירושלמי ויעיי' כיוצא בזה מג"א סס"י רי"א הי' לפני' יין וכו':

ויש להוכיח איסור מתשו' רשב"א שבסי' ש"ו סעיף י"ב דמותר להכריז על אבידה בשבת אפי' אסור לטלטלה משום דהוי חפצי שמים והשתא א"א בשלמא דאסור להחזירה בשבת א"כ ה"ל הדבור דבר של חול ואסור בשבת אי לאו משום דה"ל חפצי שמים אבל אי ס"ד דמותר להחזירה בשבת וה"ל מידי דדחי שבת פשיטא דהדיבור מותר וכי איצטרך לאשמעינן דמותר לומר לחברו מל לי תינוק שלי מחר עיי סי' ש"ז ס"ח:

ויעיי' מג"א סי' תמ"ו סק"ב לכל התירוצים הנאמרים שם מבואר בכאן לאיסור זולת לתי' מהר"ם שם דטעמא דחמץ משום דבעידנא דמיעקר לשבות לא מקיים עשה דתשביתו והכא י"ל שפיר הוה בעידנא כמ"ש נימוק"י פ"ב דב"מ דמשעה שמגביה המציאה עוסק במצות השבה עד דמייתי ליה ליד בעלים מ"מ אין נ"ל להקל הכא דאין ללמוד קולא בהיתר השבות כמ"ש מג"א סי' ש"ז ס"ק ז' ח' ויעיי' תוס' גיטין ח' ע"ב ד"ה אע"ג וכו' גם לא קיי"ל כתי' מהר"מ הנ"ל שאפילו של"ה דמייתי מג"א שם בסוף דמקיל לאמור לנכרי להוצי' החמץ לא הקיל אלא שבות דאמירה דקיל לא שבות דע"י מעשה עיי' עירובין ס"ח ע"א ומה שפי' בו רי"ף ורא"ש ס"פ רא"דמ ומכ"ש הכא איך נדחי איסורא מקמי ממונא כדאמרינן פ' אלו מציאות גבי כהן בבית הקברות ומעלתו הרגיש בזה וכ' דהא הוה ס"ד דמשום כיבוד א"וא נדחי שבת וליתא דהשתא דמסקי' דלא דחי משום אתה ואביך חייבין בשבת ה"נ אתה ובעל הממון חייבין בכבוד ואפי' זקן שאינו לפי כבודו צריך בעל הממון למחול על ממונו מפני כבודו של זה מכ"ש שלא לחלל שבת אפי' באיסור דרבנן אם לא במקום שהתירו להציל של עצמו וכנ"ל י"ל מסברא שלא התחילו תחלת החומרא במקום מצוה אבל היכי דבדידי' אסור העמידו נמי דבריהם במקום השבת אבידה כנ"ל נכון לדינא בעזה"י:

ומה שהקשה ורמי דקלא דהרשב"א תי' על קו' הראשונים למה נשחוט לחולה בשבת ולא נאכילהו נבלה ותי' משום דנבלה עובר על כל כזית וכזית וקשי' למעלתו הרי הרשב"א ריש מס' שבת הוא מהסוברים דאין אומרים לאדם חטא אפי' איסורא זוטא כדי שיזכה חבירך זכות גדול וא"כ אמאי נחלל שבת בסקילה שלא יאכל הוא כמה זית נבלה:

אי הי' כאן עברה זוטא או רבא הי' מקום לקושייתו אבל הכא אין עברה אלא מ"ע לחלל שבת או לעבור איסורי' להחיות נפש ואין חילוק אם החולה מפקח על עצמו או אחר בעבורו כל המפקח מקיים מ"ע ודוחה שבת כמו המל בשבת אין חילוק אי האב מל או אחר כל הזריז מקיים מ"ע ולא שייך חטא בשביל שיזכה חברך רק כגון לשחרר עבדו שיקיים העבד פ"ו ומעולם לא מצינו שיהיה מ"ע של זה דחוי' כדי שיקיים זה מ"ע של פ"ו או כגון הדביק פת וכדומה שזה עובר עבירה בשביל זה אבל הכא אינו עושה בשביל זה אלא בשביל עצמו שמוטל עליו לפקח על עסקי נפש ולא נחתו הקדמונים לקושי' זו שנאכילהו נבלות ולא נשחוט מפני שאנחנו השוחטי' אלא אפי' הי' הוא בעצמו השוחט נמי הוה קשי' להו כיון שדחוי' הוא שבת אצל פ"נ לדעתם טוב לבחור הדחיי' במועט האפשרי והיינו לאכול נבלה הקלה ולא לחלל שבת החמורה:

והרשב"א וסייעתי' תי' על קו' זו דאדרבה שחיטה קילא דאע"ג דאיסורא דסקילה מ"מ אינו אלא פ"א משא"כ נבלה עובר על כל כזית ולא אתי הרשב"א עלי' מטעם חטא שיזכה חברך כלל ומתוך הדברים יבין לאישורו שמ"ש מעלתו שבזה מיושב קו' תוס' דסנהדרין גבי ניתן להצילו בנפשו ליתא לפע"ד ודי בזו מאפס הפנאי והנני חותם בכל חותמי ברכות הנני א"נ פרעססבורג יום ה' כ' שבט תקע"ז לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >