שו"ת חתם סופר/א/עח
שו"ת חתם סופר 
א עח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום להאברך המופלא החרוץ ושנון כבוד ר' ישראל נ"י:
קבלתי נועם מכתבו והנוגע לענין ד"ת ר"פ כירה שהקשה לשיטת תוס' דחמין ותבשיל משמע אפי' לא בשל כ"צ נמי א"כ ע"כ הטעם משום שמא יחתה דליכא למימר משום דלמא אתי למיעבד בשבת עצמו כמו שהשרישו הפוסקים דבלא בשל כל צרכו ליכא למיחש שמא יעשה כן בשבת דלא נחשדו ישראל על ככה וא"כ ע"כ הטעם משום שמא יחתה וק' קר התו' לעיל י"ח ע"ב על המקשן שהקשה מעססיות ותורמסי' ולא ידע משמא יחתה מה יענה ממתני' דבשר בצל וביצה ותי' תוס' דהתם ידע שמא יחתה כיון שאין דבר מפסיק בינם לבין האש משא"כ עססיו' ותורמסי' ע"ש וזה לא שייך אמתני' ר"פ כירה דמיירי נמי מקדירה מפסקת אלו דבריו:
והנה לכאורה משמע להפוסקים דס"ל סתם תבשיל הוא דוקא בשול כ"צ לק"מ דא"ל הטעם משום דלמא אתי למיעבד בשבת כמ"ש הפוסקים ולכאורה הו"מ להקשות קושייתו לכ"ע מכולהי פרקא במה טומנים כמבואר לעיל ל"ד ריש ע"ב דהטעם משום שמא יחתה ובאמת כן הקשה פני יהושע ק' זו בעצמה לעיל י"ח ע"ב אלא שיש ללמוד זכות על מעלתו ולומר דהרי הרי"ף גרס שם איפכא מהגירסא שלפנינו דהטמנה דע"ש משום שמא יחתה ודשבת משום ירתיח והרי"ף ס"ל ע"ש משום ירתיח ושבת משום יחתה נמצא לפ"ז אין לנו שום הכרח לומר דהטמנה אסור כלל משום שמא יחתה דאיכא למימר דהטמנה דע"ש אסורה משום שמא ירתיח כפירוש הרי"ף ורמב"ם רפ"ד דשבת שימצא קדרתו מעלה רתיחות בשבת ויגלנ' ויחזור ויכסנה בשבת וה"ל טומן במוסיף הבל בשבת וזה אסור משום מחזי כמבשל ולא משום יחתה ומכ"ש להראב"ד דמפרש שמא ירתיח קדרה שיצטנן נמצא בהטמנה דע"ש אין הטעם משום חיתוי וכן י"ל טעם איסו' הטמנה דשבת משום שמא ירתיח כפי' רש"י ורוב הפוסקים שירתיח קדירתו שנצטנן בשבת ולא משום חתוי ואע"ג דע"כ זה ליתא דהרי מפורש בש"ס דאחד משני ההטמנות אסור משום חתוי ולא משום הרתחה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מ"מ המקשן דעססיו' שלא ידע סברת חתוי הוה סבר טעם איסור ב' ההטמנות משום הרתתה ומשו"ה הקשה מעססיו' ולא מפרק במה טומנין ולא הוק' למעלתו קו' זו כ"א מפרק כירה דלתוס' לא מיירי כלל מהטמנה ודלא כרש"י מוס"ל למעלתו דלא שייך בשיהוי וחזרה שום טעם אלא שמא יחתה וא"כ ק' מה עלה על דעת המקשן הנ"ל:
ואומר אני אפי' לפי דבריו לק"מ דודאי בבשיל ולא בשיל דלא מייאש מיני' מלאכלו ביומו חיישי' שמא יחתה אך בקדרא חייתא כמו עססיו' ותורמסי' הוה ס"ל לא שייך חתוי דהרי בלא"ה מייאש מיני' מלאכלם ביומו וכן חביות של מים שהאש רפוי ולא מטי עד למ"ש לא חיישי' לשמא יחתה דבלא"ה יגיע לבשולו משו"ה הקשה המקשן ק' שם והתוס' יפה הקשו מבשר בצל וביצה דמיירי נמי מחי ותי' היכא שאין הקדרה מפסקת ידע המקשן דשייך חתוי אף בחי אבל בקדרה מפסקת הוה ס"ל בחי לא שייך חתוי ומסיק דאפ"ה חייש משום שקשים להתבשל וכבר ביאר כל זה בחי' רשב"א וקצת מזה בפני יהושע שם:
ובלאה"נ אני אומר אף חכמתו עמד' לו במ"ש דהוה ס"ל להמקשן טעמו של משנתינו משום דלמא אתי למיעבד כן בשבת ואע"ג דכ' הפוסקים בלא בשול כל צרכו לא חיישי' להא מ"מ אפשר דהמקשן הוה חייש ליה ומכ"ש דאפשר הוה חייש לשמא ירתיח בשבת כמו בהטמנה דחיישי' להא ובשלמא בעססיו' דצריך למוצאי שבת ולא לשבת לא חיישי' שיחלל שבת משום זה וכ"כ להדי' פני יהושע שם מיהו בהא דנחשדו על השבתות משמע אפי' שלא לצורך שבת חיישינן בגטין נ"ג ע"ב ונ"ד ע"א יע"ש גבי נטע בשבת ואין להאריך יותר בזה:
עוררני רב א' בסוגי' זו להר"ן דלא מקרי חזרה אלא כשנוטל מע"ש ומחזירו בשבת וכן הוא בהגה' רמ"א אבל איעקר בשבת ומחזירו בשבת זה לא חמירא משיהוי א"כ לא בעי' למדחק כולי האי בפי' משנתי' לחנני' וכה יאמר כירה שהסיקוהו וכו' לא יתן דהיינו לא יחזיר מה שעקר מע"ש אא"כ גרף וקטם אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף ומה הן משהין וכו ושוב מיירי מחזרה היכא שנוטל בשבת ומחזירו בשבת עצמו כדמשמע לשון נוטלין דמיירי בשבת כמ"ש תוס' וס"ל ב"ש נוטלין בשבת ולא מחזירי' באינו גרף דבהא מיירי עכשיו המיצעתא דלשהות וגם הסיפא וב"ה מתירין והוה אוקמתא רוויחא וק' אלימתא היא לפע"ד אלא לפ"ז לא הוזכר כלל במשנה דפליג ב"ש אחזרה בגרוף וקטום ובברייתא דר"מ ור' יהודה גבי עקר ד"ה לא יחזיר משמע בודאי דב"ש וב"ה פליג גם אהא:
עוד ק' במ"ש הש"ס שם ל"ז ע"א ולטעמיך נוטלי' אי קטמה אין אי לא קטמה לא וכו' וקשה דלמא הך תנא סבר עבר ושהה בלא גרף אסור המאכל ביומא לכל אדם ולמ"ש מותר נמצא אפי' לכלבים לא חזי' ביומא משום דחזי לאדם למ"ש וה"ל מוקצה ביומי' ואין נוטלי' אא"כ קטמה והשה' בהיתר ועיי' מג"א סי' ש"ח סקכ"ו וסי' תמ"ו ססק"ג ואמנם אי המאכל נעשה מוקצה מחמת איסור דרבנן תלי' באשלי רברבי ביצה ל"א ע"ב בפירש"י ותוס' בית שהי' מלא פירות ונפחת ע"ש ומ"מ נ"ל דעכ"פ הכלי לא יעשה בסיס לזה המוקצה הקל לכ"ע דבלא"ה פליגי באין דעתו להניחו לשם כל היום והכא לא הי' דעתו להניחו שם כל היום ומכ"ש בשוכח ואינו מניח המוקצה עליה בכוונה והכא אע"ג שנתכוון להניח המאכל לתוך הקדרה מ"מ במה שנעשה מוקצה היה שוכח שהשהה אותו ע"ג כירה ונאסר ולא נעשה קדרה בסיס לזה כנ"ל ועדיין צ"ע ותן לחכם ודי בזה לפי מסת הפנאי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |