שו"ת חתם סופר/א/ס

שו"ת חתם סופר ‏ א ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ארץ רעשה והתגעשה במלחמות אשר נתהוו סביבות גבולנו פור התפוררה הארץ מוט התמוטטה על ידי יריית חצים ואבני בליסטראות אשר יורו המורים מעבר לנהר דונאיי אל תוך עירנו ק"ק פ"ב ופגשו בבתים ונהרסו יסודי החומות והשתות כמה מאות וגם יקוד יקד והציתו אש ונשרפו קרוב למאתים בתים ואחרי האש והרעש רוח סערה ומי גשמים שוטפים כמה פעמים דשכיחי האי שתא הכא אשר עי"ז נפלו כשבר נבל יוצרים שארית פליטת החומות בעמדם בלי מחסה וכיסוי גג על גבם ודין גרמא הפסד ממון לרבבות והאחרון הכביד אחינו בני ישראל סחופים ומדולדלים מבלי מצוא מקום מנוח דירת מנוחה אשר ייטיב להם ולנשיהם ובניהם וטפם הרה ויולדות יחדיו ולהיות כי רבו כמו רבו עתה הבונים חרבות למו נימולים ואינם נימולים ע"כ יקר מאוד למצוא פועלים ושארי צרכי הבנין כפי מסת המלאכה ואם יאוחר דבר הבנין זמן מה הנה ימי הסתיו יקרבו ויאתיון וירבה ההפסד וגם יכפול צערא דגופא וטלטולא דהני גברא. גלל כן שחרו פנינו להמציא להם היתר לבנות גם בשבת קודש כי הדבר ידוע אם יפגרו הפועלים ביום ש"ק איכא למיחש שיומשכו בדברים אל בית אחד מהערלים לבנות שמה ואז לא יחזרו לבית ישראל ויתבטלו בנינם ח"ו:

ואופן השכירות של הפועלים הנהוג פה יש הבוני' על ידי שכירי יום ממש ומשלמים שכר פעולתם יום יום ואמנם היהודים שכרו עם האומן שקורין מיינסטר שהוא יעמיד פועלים ושכירי יום שלו חרשי עץ ואבן ולבסוף יעלה בחשבון כמה הוציא הוצאות וישולם לו קרנו בראשו וקוצצי' לו סך ריוח לכשיברך על המוגמר ואין ליהודי בעל הבנין עסק עם הפועלים כלל רק עם האומן אשר קצץ עמו:

והאמנם בעו"ה הדור פרוץ כבקעה וראוי' לגדר גדר ולעשות סייג לתורה להחמיר ולא להוסיף קולא אך אני הגבר ראה עני עמי וההפסד הרב ההוא וצערא דגופא טובא עין ראתה ותעידה ע"כ אמרתי בכל כי האי גוונא כחא דהיתרא עדיף ואעיי' קצת בשריותא דהאי מילתא ומאשר לאדם דעת חונן אשאל ואתחנן יחונני דעה בינה והשכל ולא אכשל ח"ו ויהי' רעוא דאימא מלתא דתתקבל:

הנה לכאורה היה נראה להתיר מטעם שכ' מג"א סי' רמ"ד סק"ח דאיכא למסמך אהך דיעה שבי"ד סי' קמ"א ס"ד דברבי' ליכא חשדא וה"נ כיון שהדבר נוגע לכמה מאות נפשות מישראל ה"ל כרבים דלא שייך בהא חשדא והשתא כיון דמעיקר הדין ליכא איסורא דהרי קצץ עם האומן וגוי אדעתא דנפשי' עביד דאע"ג דהפועלים הבונים הם שכירי יום של האומן מ"מ הם אדעתא דהאומן אדוניהם עבידי ולא אדעתיה דישראל ולא נעשו שלוחו של ישראל כלל והאומן הרי קצץ עמו ואדעתא דנפשיה עביד וידוע שהאומן בעצמו אינו פועל בידיו שום פעולה רק מבקר לפרקים את הפועלים משרתים ומעיין ומשגיח עליהם:

וגדולה מזה כ' בתשו' חו"י סס"י רמ"ב שנ"ל לפשוט דמותר לומר לנכרי אמור לנכרי פלוני שיעשה לי מלאכתי משום דה"ל אמירה דאמירה והגאון מה' גרשון זצ"ל דחה דבריו בסי' רמ"ט מש"ס ערוך שבת ק"נ לא יאמר אדם לחברו נכרי לשכור לו פועלים ע"ש והנה עדיין אני אומר דהיינו באומר לנכרי בשבת עצמו לשכור לו פועלים משום דהאמירה בעצמה אית בה איסורא משום ממצוא חפצך ודבר דבר אבל האומר כן בחול נהי דאמירה לנכרי גם בחול אסור מ"מ אמירה דאמירה אין ראי' לאסור כולי האי ומ"ש עוד הגאון דלחומרא יש שליחות לנכרי ונעשה שלוחו של ישראל הנה אנן לא קיי"ל הכי כמ"ש הרב בית שמואל סס"י ה' סקי"ט ע"ש ועוד היינו דוקא באומר אמור לפלוני שיעשה לי א"כ ה"ל כממנה לו שליח שלא בפניו אבל הכא שאינו אומר להאומן שיצוה לאדם ידוע לעשות לו מלאכתו אלא שיעמיד לו פועלים מאשר תמצא ידו ה"ל מילי ומילי לא מימסרי לשליח ולא נעשה שלוחו אפילו בישראל מכ"ש בגוי עיי' מ"ש ר"ן בגטין ס"פ התקבל ע"ש:

ועוד שאין הפועלים ברשות הישראל כלל והם עבדי אדוניהם האומן והוא משלחם בכל יום לאיזה בנין אשר ירצה ולאשר יהיה שמה רוחו ללכת לבנות ולנטות שמה יעסקו נמצא שאין השכירי יום פועלים ושלוחו של ישראל כלל והאומן הרי קצץ עמו ומצורף לזה עוד שהרי ידוע ששוכר את הפועל לעשות עמו ששה ימים בשבוע וכן משלמים לו שכר ששה ימים לשבוע וא"כ דעת הישראל שינוח ביום השביעי שבת קדש ואך רק הוא הפועל לדעת עצמו מחליף קדש בחול ונח ביום חגו נמצא מה שעובד בשבת לדעת עצמו עושה שינוח ביום א' אשר מפני צירוף כל הנ"ל הי' נראה בפשיטות שאין כאן איסור שבות מעיקר הדין רק ממה שאסרו חז"ל אפי' בקבולת מפני חשד הרואים שיאמרו ששכר הישראל את הפועלים בעצמם להדי' ומשלם להם שכר שבת להדי' וא"כ כיון דליכא אלא חשדא וברבים ליכא חשדא הי' נראה להתיר בפשיטות:

אמנם כד מעיינת הא ליתא דא"כ תקשי לך מתני' פ' מקום שנהגו בתודוס איש רומי שהנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים ושלחו לו אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי משום דמחזי כקדשים בחוץ וק' הא ליכא אלא חשדא מפני הרואי' והתם רבים הוה כל בני רומי וברבים ליכא חשדא אע"כ לומר היכי אמרי' ברבים ליכא חשדא היינו בדבר השייך לרבי' כגון ההוא דפ' כל הצלמים דההיא בי כנישתא דהוה בה אנדרטא ועיילו בה שמואל ורב יהודה משום דברבים ליכא חשדא ובהכי מיירי נמי מג"א סי' רמ"ד סק"ח הנ"ל אבל דבר שאינו משתתף לרבי' אפי' אלף יחידים איכא חשדא לכל א' בפני עצמו והיינו הך גדי מקולס דבני רומי וא"כ בנידון שלנו שאין הבנין משתתף לרבים אלא כל אחד בונה ביתו לעצמו שפיר למיסר משום חשדא ודע דהך דברבים ליכא חשדא צל"ע מש"ס סוכה י"ג ע"ב פירש"י ד"ה כאומר מודים מודים וכו' ע"ש והתם רבים הוה:

אבל הנלע"ד להתיר מטעמים אחרים חדא כיון דכל או רוב בני הקהלה עוסקים בדבר זה ונושאים ונותנים בה מוזרת בלבנה לא שייך חשדא ולא מיירי רז"ל אלא ביחיד הבונה ביתו ובני עירו אינם יודעים ענינו ואתו למיחשדי' אבל הכא שכל השכנים יודעים בענין ליכא חשדא וכעין שכ' גאונים ופסקו הרב המחבר והרמ"א בש"ע סס"י רמ"ג גבי מרחץ וליתר שאת נוכל לפרסם הדבר ע"י הכרזה בב"הכ הקדושה ולעשות פומבי לדבר ואע"ג דבעלמא לא סמכינן אהכרזה כמבואר ביבמות גבי חליצה דאיכא דידע בהא ולא שמע בהא מ"מ הכא בלא"ה נמי הדבר מפורסם ולא נצרכה אלא להעדפה שפיר איכא למסמך דליכא חשדא מבני העיר:

אך הרב ט"ז סי' רמ"ד סק"ג שדי ביה נרגא ודחי מהלכתא להך דסס"י רמ"ג משום מה דכ' רמ"א שם בשם תשו' אשכנזית דאפי' הדר בין הגוים איכא למיחש לאורחים וא"כ ה"נ איכא חששא דחשדא דאורחים ולפע"ד דכל דברי חכמים קיימים והך דאורחים אינו סותר כלל להך דסס"י רמ"ג דהנה מג"א שם הקשה ממ"ש תי"ט רפ"ג דשביעית דלא חיישינן לחשדא דאורחים דעוברים ושבים ותי' בדוחק בשביעית הקילו ותי' זה דוחק גדול דאדרבה נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ועוד מסברא חמור טפי מעשה בגופו להוליך זבל לזבל שדותיו בשביעית מאמיר' לנכרי' בשבת ועיי' ערובי' ס"ח ע"א ומי לא שני לך בין שבות שע"י מעשה מאמירה לנכרי שהוא שבות שלא ע"י מעשה כך היא גירסת בה"ג שם עיי' רי"ף ורא"ש פרא"דמ בענין זה תו הקשה מג"א מסי' תרע"א דלא חיישי' לחשדא דאורחים ושם תי' דבלילה לא שכיחי אורחים גם זה דוחק דזמן נר חנוכה הוא עד שתכלה רגל מן השוק ואז שכיחי אורחים אבל הנלע"ד דמקום הניחו לי דהתם בירושלמי הקשה תחלה מבני עירו שיחשדו אותו שמוליך זבל לשדה ותי' בני עירו יודעים אם יש לו בית השלחי' הצריך זבול או לא ועל זה אמר הדא דתימא דליכא למיחש לעוברים ושבים ופי' שהאורחים הרואים שזה מלאו לבו להוליך זבלו בפרהסי' בפני המון בני עירו ישראלים ידעו האורחים ויבינו מסתמא יודעים בני עירו שאין לו בית השלחי' דאל"ה לא מלאו לבו לעשות כן ומשו"ה לא חיישי' לאורחים והוא הדין והוא הטעם בנר חנוכה וכן נמי במרחץ בסי' רמ"ג כיון דשכיני' הם ישראלי' ומחמם המרחץ בשבת לא יחשדוהו האורחים משא"כ תשו' אשכנזית שבסי' רמ"ד מיירי להדי' מאדם הדר בין הגוים ולכשיבואו שם אורחים יחשדוהו לומר הואיל ודר בין הגוים ואין הישראל רואהו מלאו לבו לעשות רע לשכור לו פועלים נכרי' נמצא ממ"נ אסור לבנות בית בקבלנות אי דר בין ישראל איכא חשד שכיני' ואי דר בין הגוים איכא חשד אורחים אבל בנדון שלפנינו כבר נסתלק חשד השכיני' מטעם שכתבתי לעיל א"כ משום אורחים נמי ליכא שיבינו שאין אדם מישראל פוקר בפרהסי' בקהל ועדה מישראל לולי שעשה בהיתר עפ"י הוראות חכמים:

וחזי לאצטרופי נמי שיטת ר"ת דס"ל דבשבת מותר בקבולת ולא חיישי' למראית העין וה"ה לקציצה הנ"ל ואע"ג דכ' תוס' ספ"ק דע"ז דהר"י דחה כל ראיותיו מ"מ נראה דלא מדחיי' בגילי דחטתי ושיעור ראיותיו כך הם דס"ל לר"ת נהי דכלים שביד הכובס ה"ל מלאכות תלוש בביתו של גוי וליכא חשדא מ"מ נתינת הכלים לגוי בביתו של ישראל עם חשיכה ה"ל חשדא בביתו של ישראל שהרואה שנתנו לו עם חשיכה יסבור ששוכרו לכבסו בשבת ואפ"ה מותר ש"מ דליכא חשדא בשבת ולחזק זאת הראי' מביא מרחיי' ואופן ראייתו היא כך דהא רבה מפרש הברייתא משום השמעת קול רצונו לומר שמתפרסם המלאכה בשבת ויחשדנו שומע שטוחן בשבת ור' יוסף מוקי ליה כבית שמאי ומשום שביתת כלים וכ' שם תוס' מ"ט דר' יוסף דמוקי לה כב"ש ולא משום השמעת קול ותי' דלא ס"ל כלל הך דהשמעת קול והנה היא גופי' קשי' מ"ט לא ס"ל כלל וע"כ מטעם הנ"ל משום שראה שריותא דב"ה דכלים לכובס עם השמש וכלים שבבית ישראל ה"ל ממש כפרהסי' ואפ"ה לא חשש ב"ה מכ"ש לרחיי' שיטחן מאלי' נמצא מוכח מרב יוסף דהוה ס"ל בפירוש דהך דכלים לכובס כפירושו של ר"ת והנה שם מבואר בתוס' דר"ת פסק כר' יוסף דלא חיישינן להשמעת קול הואיל וקאי ר' אושיעי' כוותיה א"כ ממילא דלא ניחוש בשבת לחשדא כמוכח מהך דכלים לכובס וממילא דלק"מ מהירושלמי דפסק כרשב"א לאסור קבולת בשבת משום דס"ל כרבה דחייש אפילו ברחיים להשמעת קול ואיהו ע"כ ס"ל נתינת כלים עם חשיכה לא הוה כמלאכת תלוש בבית ישראל אבל מ"מ אנן קיי"ל כר' יוסף ודלא כהירושלמי כנ"ל בישוב שיטת ר"ת ואף שאיני כדאי להכריע אפי' להחמיר ומכ"ש להקל ובשגם שר"ת עצמו לא עשה מעשה כדבריו מ"מ חזי לאצטרופי להנ"ל ובפרט בשעת הדחק כנדון דידן:

ותו הא כ' מרדכי פ"ק דשבת בשם הר"מ שהתיר לקבוע לגבות מכס בשבת משום פסידא דאי לא שרית לי' אתי למיעבד אסורא רבא והעלה ט"ז סי' רמ"ד דלאו דוקא איסורא דאורייתא שיכתוב אלא איסורא רבא דרבנן שישכור פועלים להדי' ומשו"ה התיר בקבולת וגביית מכס הוה מלאכת פרהסיא כמ"ש הרב"י וה"ל כמחובר ואפ"ה התיר משום פסידא רבא דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויעבור איסורא רבא וה"ה בנדון דידן וכדברי הטו"ז י"ל נמי מלשון חי' רשב"א ר"פ מי שהחשיך דכ' שהמתירא מפני שוללי' לא נתיר לו לטלטל ממונו מה תאמר אי לא שרית לי' אתי לטלטולי מה בכך וכי נתיר לו טלטול משום טלטול ע"ש משמע מדבריו דאי הוה איסורא רבא דרבנן מתירי' לו איסורא זוטא רק טלטול משום טלטול לא נתיר לו דמאי אולמא דהאי מהאי:

ועוד הא מייתי רשב"א ור"ן ר"פ מי שהחשיך וה"ה פ"ו ובטור רס"י של"ד והרב"י שם שיטת ר"ת ותו' והתרומות וסמ"ג דס"ל משום הפסד ממונו התירו לטלטל מוקצה להחביא מפני השוללים וחומסים אע"ג דליכא למיחש שיעבור איסורא ונ"ל ראייתם מר"פ מי שהחשיך כך דאמר ר"ה הית' בהמתו טעונה כלי זכוכית שהם מוקצה כגון קרני דאומני מביא כרי' וכסתות ומניח תחתיהם ופריך הא מבטל כלי מהיכנו ומוקי לה בשליפי זוטרי והדר פריך מברייתא דתני' מתיר החבלי' והשקי' נופלים אע"פי שמשתברי' ומוקי לה בכולסא והא קמ"ל דלהפסד מועט לא חששו והקשה הרשב"א אמאי לא מוקי ליה בשליפי רברבי ע"ש שתי' בדוחק גדול וכן בתוס' מ"ג ע"ב ולשיטת התוס' וסייעתם הנ"ל ניחא דפשיטא להש"ס דמשום הפסד ממונו התירו לטלטל מוקצה להדי' והא דאמרי' ריש פרקי' דהתירו לטלטל פחות מד' אמות משום דאי לא שרית לי' אתי לאתוי' ד"א משמע משום פסידא לחוד לא התירו התם היינו לטלטל ברה"ר פחות מד' אמות שזה הוא אי' חמור שהוא חצי שיעור מאיסור דאורייתא משו"ה אי לאו דחששו שיביא ד"א להדי' לא התירו לו משא"כ טלטול מוקצה פשיט להש"ס שהתירו לו והא דהצריך ר"ה שיביא כרים וכסתות היינו משום דאפשר למיעבד קצת בהיתרא עבדי' אבל בשליפי רברבי דא"א למיעבד בהיתירא דהרי אם יביא כרים וכסתות יבטל כלי מהיכנו מותר לטלטלם בהדי' וטוב יותר מלאפושי בטרחא להביא כרים ומשו"ה הוצרך לשנוי' בכולסא ולהפסד מועט לא חששו ולא התירו להביא כרים וכסתות לבטל כלי מהיכנו לשעה קלה ע"ש ברשב"א:

וגם הר"ן ר"פ מי שהחשיך ס"ל כהתוס' בזה אלא שמחלק דהיכא דההפסד בא עליו פתאום לא התירו לו משום שאז בהול הוא ואתי למיעבד אי' דאורייתא כמו שאמרו בהצלה מפני הדליקה והעלה דשוללי' ה"ל כהפסד פתאום ואסור להחביא מעותיו משום דלמא אתי למיעבד אי' דאורייתא ודע דלפ"ז מ"ש הר"ן פ' חבי' דף ש"ז ע"א גבי צנור שעלו בו קשקשי' ע"ש צ"ל דס"ל דזה הוה כמו הפסד פתאום אבל בהפסד שאינו פתאום ס"ל להקל כהתוס' ועמג"א סי' ש"ז סק"ז מייתי הר"ן דפ' חביות ולא הרגיש בהנ"ל:

ונ"ל דגם התוס' וסייעתם ס"ל חלוקו של הר"ן לחלק בין הפסד פתאום כי היכא דלא תקשי עלי' מהצלה מפני הדליקה באותה חצר עתו' ר"פ כל כתבי והא דהתירו להחביא ממונו מפני השוללים אע"ג דפחד פתאום הוא ואיכא למיחש אי שרית לי' אתי למיעבד אי' דאורייתא י"ל דס"ל דלהחבי' מעותיו לא שייך שום איסור דאורייתא וזה מבואר למעיי' היטב בלשון התרומות הובא ביתה יוסף רס"י של"ד העולה מכל זה דלהתו' ור"ת ותרומו' וסמ"ג והר"ן התירו לטלטל מוקצה משום הפסד מרובה ומבואר נמי דלאו דוקא טלטול מוקצה אלא ה"ה כמה שבותים הקלים ממוקצה והך דידן לפי מה שבארנו שאין בו איסור אלא משום חשדא בעלמא ברור הוא דלא חמיר כל כך כטלטול מוקצה דהא גזירת נחמי' בן חכליה הוא ואפ"ה הקילו משום הפסד מרובה ומכ"ש בנידון דידן דאפשר דאפי' הרמב"ן והרשב"א והטור החולקים ולא חשו להפסד מרובה דממונו מ"מ דצערא דגופא דשלימים וכן רבים דמחסרי דיורא לא גרע מחולי שאין בו סכנה שאומר לנכרי להדי' ועושה מכ"ש להתיר עכ"פ איסור קל כזה ומכ"ש דאי לא שרית ליה אפשר דאתי למיעבד איסור רבא לשכור פועלים שכירי יום להדי':

מכל הלין טעמי שפיר באנפאי לחוות דעתי בפני מופלגי תורה שבק"ק ואם דעתם מסכמת להתיר אזי דרינא בהדיי' שיבא מכשורי וה' ירחם ויברך את עמו בשלום ולא ישמע עוד בכי וזעקה בבתינו ולא שוד ושבר בגבולינו ויעלנו לציון ברנה הכ"ד החותם פה ק"ק פ"ב נגהי ליום עש"ק חמשה עשר באב תקס"ט לפ"ק מש"הק סופר מפפ"דמ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >