שו"ת חתם סופר/א/נח

שו"ת חתם סופר ‏ א נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט להתורני הקצין ה' איצק אויסטרליץ נ"י:

נעימות בימינו הגיעני ומ"ש שמעלתו לא רצה לשאול את פי הרב מטעם ידוע ושאל לשארי מופלגי תורה ונטה דעתם להתיר רק שלא רצו להורות מידי דפרהסי' מפני הרב וכבודו יפה עשו וכן נאה להם אך לא היה להם להוציאו חלוק והחיוב מוטל עליהם לדון לפני הרב בענין זה ואם לא ישוו דעתם לדעתו הלא יש רבנים מכריעים בעולם תלי"ת אבל עכשיו שהוציאו את מעלתו חלוק גרמו מחלוקו' ואין אדם נתפס על צערו ותגבורות האהבת הניצוח גורם הרבה עד שהוציאו קול ומלעיזי' על מעלתו דברים אשר לא יאותו לכיוצא בו ולא ברצוני אני נכנס לזה אלא לגודל הפצרת חמיו ידידי ני' לא יכולתי להשיב פניו ריקם:

לפי דברי מעלתו חכר מהשר מכירת המלח על ג' שנים ומתחלה בנה לו חנות עם ערל א' בשותפות ושוב נתפרדה החבילה ביניהם והשתתף עם גוי אחר דהיינו שהניח הגוי סך חמישי' זהובים לתוך השותפות להיות לו חלק מה בגוף המלח וגם מושכר הוא בקבלנות בכל ימי השבוע נוטל מכל ככר מלח שהוא מוכר סך ג' פגים והנה אם יסגור החנות בשבת יהיה הפסד גדול ולדברי חמיו עיקר ומכירת המלח לנכרי' הוא בשבת דוקא ומעתה נפשו בשאלתו אם יש להמציא היתר שהנכרי השותף הנ"ל ישב בחנות וימכור ויטול שכר קבולת שלו מכל ככר כמו בחול:

בספ"ק דע"ז מבואר בשותף נכרי צריך להתנו' עמו תחלה קודם ששתפו ומבואר ברמב"ם דאפי' שותפו' רק בסחורה נמי דינא הכי והנה בתשו' ר' שרירא גאון דמייתי ב"י סי' רמ"ה משמע דבכל עניני שותפו' הדין כן אך מהר"ן שהביא ב"י שם מבואר דוקא באותו ענין שותפו' של א' עובד ביומו אבל בשותפו' ששניהם ביחד עובדים כל ימות החול והנכרי לבדו עושה בשבת ואין הישראל עושה כנגדו בחול מותר דגוי אדעתא דנפשי' לחוד עביד וישראל נוטל חלק ריווח שלו בחנם והרב"י השווה גם דעת הרמב"ם כן ומ"מ בש"ע סתם כרב שרירא גאון להחמיר והרמ"א שם סוף הסעי' מייתי דעת הר"ן להקל ומשמע שכן נראה עיקור ושוב סוף סעי' ג' מייתי רמ"א בנשתתפו ולא התנו תחלה יש להתיר ע"י קבולות והמג"א גמגם קצת על היתר זה וסיים וצ"ל כיון שיש לגוי חלק בו לא חיישינן למראית עין ולכן מותר וכו' וה"ה לשכרו בקבולת ולא ייחד לו שבת עכ"ל ונ"ל דכל זה נדחק מג"א כיון דקאי נמי אשותפות רחיי' ותנור אבל בשותפות בחנות עדיף ממכסשבסי' רמ"ד דעיקור ההיתר בדברי' אלו אי לא שרית לי' איסור קל יעשה אי' דאוריי' ובמכס שקיבל מן האוכלים שאין כאן כתיבה לא שייך זה כמ"ש מג"א שם סקי"ז ובחנות כותבים שהרי עיקור איסור מקח וממכר הוא משום שמא יכתב ואפי' במכס שלוקחים מסחורה שכותבים ושפיר איכא למיחש לאי' דאוריי' לעומת זה הרי הוא מצוה לגוי להדי' לכתוב בשבת משא"כ בחנות אע"ג דאתי למכתב אבל אינה מצוה לגוי לכתוב וסברה זו נזכרה בנב"י ח"ב סי' כ"ט נמצא בחנות איכא תרתי לטיבותא שאינו מצוה לגוי לעשות עבורו אלא שבות בעלמא ואי לא שרית לי' אתי ישראל למכור ויבוא לכתוב ואיכא אי' דאוריי' משא"כ במכס דאי במכס מסחורה דאיכא למיחש שיעשו ישראל אי' תורה לעומת זה מצוה לגוי לכתו' פתקאות המכס ובמכס אוכלי' דליכא אלא שבות בעלמא אך לעומת זה הא ליכא למיחש שיבוא הישראל לאי' דאוריי' וכבר עמד בזה בטו"ז סק"ו במג"א סקמ"ז בשם הב"י ואפ"ה שרי משום פסידא:

וענין הפסידא כ' מג"א סקי"ח וז"ל וי"ל מ"מ אותו יום יש פסידא דחשבי' לכל יום בפ"ע עכ"ל ר"ל כיון שלקח באורענדע וצריך לשלם להמלך נמצא מגיע ליום זה סך מה והוא הפסד ונהי בכל זה אין היתר אלא בהפסד גדול דומי' דמכס דאמרינן מתוך שבהול יבוא לאיסור גדול וכמ"ש ומשמע גם מתשו' מהרש"ל סי' ק' מ"מ סגי במניעת ריוח גדול כיון דעכ"פ איכא נמי פסידא ממש דיומא וא"כ כיון דעכ"פ איכא נמי פסידא ממש דיומא ואם כן כיון דשרינן במכס כה"ג אפי' בלא שותפו' א"כ עכ"פ בחנות דאיכא נמי שותפו' ומכ"ש היכא דשותפות כעין הר"ן הנ"ל דבכל השבוע עושים ביחד הישראל והגוי דלהר"ן מותר להדי' א"כ פשיטא דשרי עכ"פ בקובולת ובהבלעה פי' ששכור הוא לכל ימות החול לקח מכל ככר כך וכך וא"כ בנידון שלפנינו דאיכא כל הני שלקח באורענדע מהשר והגוי שותף עמו כל ימות החול וגם לקח בקבלנות ובהבלעה ואיכא נמי הפסד רב יש להתיר ובתנאי שיתפרסם השותפו' לכל באי שער עירו ומשו"ה נ"ל דוקא כשהשותפו' עיקור אם מעט ואם הרבה ושכר קבולת הוא להיתר שבת אבל אם הקבולת עיקור דהיינו שהוא באמת משרת שלו והשותפו' נעשה משום היתר שבת קשה לסמוך דודאי איכא מ"ע עיי' לשון מג"א סי' רמ"ה סוף סעי' ח' הנ"ל. אך שיהי' הישראל יושב ומשמר אפי' בסמוך לו אע"פ שיצא ההיתר מהט"ז ססי' רמ"ד שומר נפשו ירחק וכבר צווח הגאון בעל תוס' שבת על זה וסיים מוטב שיהיה שוגגי' ואל יהיה מזידין ורגיל אני לומר למוכרי יי"ש שימכרו מע"ש להגוי הממונה שלו כך וכך מדות נמצא הגוי הוא מוכר את שלו ומה שמשייר יחזיר הישראל ויקנה מהגוי אחר שבת ובזה אינו צריך להיות יושב ומשמר וגם ניצול מכמה פקפוקים בהיתרא הנ"ל:

ודברי נב"י הנ"ל תמוהים שכ' שיהיה משכירי' החנו' להגוי בכל שבת כדי שאם מכניס סחורה לשלו הוא מכניס ואין לו מובן מה עכין זה לכאן וכי משום הכנסה לבית אסרינן ועכנ"ל שקיצר במובן ורצונו דישכור לו החנות עם החיריות והחכירה של יום השבת וכמ"ש מג"א סי' רמ"ד סוף סקי"ח:

ועכ"פ לישב הישראל בשבת שם בחנות הרוצה לסמוך יתיר לעצמו ואמנם דעתי אינה נוחה בזה והכלל צדיקים ילכו בדרכי ה' הישרים והשומר שבת ומענגו כהלכתו יזכה לנחלה בלי מצרים וה' קרן עמו ותורתו ירום הכ"ד. פ"ב נגהי ליום ב' ח' חנוכה קפ"ל. משה"ק סופר מפפ"דמ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >