שו"ת חתם סופר/א/כג

שו"ת חתם סופר ‏ א כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלמא רבא לגברא רבא דחזיא לכהא רבה ה"ה י"נ הרבני הנגיד המפורסים כש"ת מו"ה שמואל כ"ץ:

שאול נשאלתי ממעלת כבודו אם לחוש למ"ש פר"ח בא"ח סי' קכ"ח שמצא כ' בשם ס' המקצעות שחיבר רבינו חננאל ז"ל דכהן הנכנס בבית שאשה נדה שם לא יברך את ישראל וברכתו קללה תחשב לו ולזרעו והפר"ח מסיים שאין לפרסם הדבר והנה במ"כ עבר על דברי עצמו והרי פרסמו הנה דברים הללו הביאום הראב"ד בפירושו למס' תמיד ונדחק מאוד למצוא טעם לדבר ועיקור דבריו לחוש לדברי ר"ע במס' שבת רפר"ע ובמתני' דמס' ע"ז מ"ז ע"ב דע"ז איתקש לנדה להחמיר וא"כ ה"ה נדה איתקש לע"ז וע"ז למת שהכהן מוזהר דלא יבוא ועוד בע"ז כתי' הרחק מעלי' דרכיך וא"כ ה"ה נדה ושוב נסתפק הראב"ד אם ר' יודן שבס' מקצעות גם בזה"ז אמרו ומסיים המחמיר מתברך:

והנה עדיין צריך לתבל דברי הראב"ד ז"ל בכוונת ס' המקצעות דאי נמי נניח כן למוחלט דהבא לאהל הנדה הוי כמי שבא לאהל המת מ"מ הרי גם כהן המטמא למתים לא נפסל לשום עבודה בבה"מ ומכ"ש לנשיאת כפים בגבולין אלא מקנסא דרבנן פסול עד שיקבל עליו שלא לטמא למתים וכמבוא' במשנת בכורות וא"כ ה"נ קאמר ר' יודן שאם הכהן עובר במזיד ומתטמא באהל נדה קנסינן לי' שלא יברך ישראל ואי עבר אקנסא דרבנן קללה תסוב עליו ומסמיך לי' נמי אקרא ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם ידיכם דמים מלאו יראה לי דס"ל דמים תרתי משמע כדדרשינן ג"כ ספ"ק דמגלה היינו דם רציחה ודם נדה וה"נ כי היכי דדרשינן מיני' כהן שהרג הנפש לא ישא את כפיו הה"נ כהן הנכנס לאהל נדה על שניהם נאמר ידיכם דמים מלאו ואמנם אי לאו דברי הראב"ד מהיקש לע"ז ולמת היינו אומרים אסמכתא דדמים מלאו אבועל נדה קאי דאע"ג דכהן בועל עריות שאינם מחללים כהונה לא נפסל מדוכן ולא בעי' שידור הנאה וכמ"ש הטור ססי' קכ"ח מ"מ בועל נדה הקפד קרא כמו רוצח אבל השתא דאית לן סברא הנ"ל א"כ מסתברא טפי לאוקמי קרא למטמא באהל נדה דה"ל כמו מאיסורי כהונה כמו כהן המטמא למתים כנלענ"ד פי' דברי המקצעות עפ"י דרכו של ראב"ד ז"ל וצ"ל דר' יודן דס' המקצעו' ס"ל כסתמא דמתני' רפר"ע אע"ג שיש מחלוקו' במס' ע"ז מ"ז ע"א ואפי' למ"ד בתרי סדרים נמי אין סדר למשנה ועיי' מג"א ססי' ת"פ מ"מ הו"ל למימר הדרין לכללן אין הלכה כר"ע מסברא דרבים פליגי עליו בלא"ה סתמא דשבת לא הוה סתמא מעליותא דסתם יחידאה הוא כמבואר בב"ק בסוגיא דצנועי' מ"מ י"ל הואיל ובעי רב חמא בר גורי' ע"ז ישנה לאיברי' ומסיק שם בשבת פ"ג דמתני' כרבה ובעי לי' אליבא דר"ע ס"ל דהלכתא כוותי' וס"ל נמי אליבא דרבה לר"ע ע"ז מטמא נמי באהל כמת והא דקאמר מטמא במשא היינו אבן מסמא דליכא במת ואיתא בנדה אבל באהל מטמא נמי דאלו לר"א א"א לומר דלר"ע מטמא באהל דא"כ לא הוה לי' למימר מטמא במשא אלא מטמא באהל כמת ומכ"ש במשא ועיי' לשון רמב"ם פ"א מטומאת מת הלכה ב' אע"כ לא מטמא באהל לר"א אליבא דר"ע אלא ס"ל כרבה אליבא דר"ע וס"ל לרבה מטמא נמי באהל ודלא כמ"ש תוספות שס ד"ה ולר"ע למאי הילכתא:

ומ"מ צל"ע האי פיסקא דלע"ז אדרבא אי קיי"ל בפי' דר"ע כרבה דאפי' באהל קאמר א"כ פשיטא דלית הלכתא כר"ע דהא קיי"ל בחולין י"ג כרבנן דריב"ב דתקרובו' ע"ז אינו מטמא באהל דלענין אכילה איתקש ולא לענין טומאה וי"ל עפ"י דברי תוס' שם ובע"ז ל"ב ע"ב ד"ה והיוצא מ"מ מסתיין דהרמב"ם רפ"ז משאר אבות הטומא' פסק כרבנן דר"ע וכרבנן דריב"ב יע"ש והראב"ד שתיק לי' התם ואודויי אודי לי' ועוד אפילו נימא דאיתקש למת לטמוי' נמי באהל אבל מאן לימא לן שהנזיר מגלח עליו וכל שאין הנזיר מגלח אין הכהן מוזהר ונהי דמתטמא באהל מ"מ אינו מוזהר שלא לטמאות והרי החרב איתקש לחלל ואפ"ה אין הכהן מוזהר על הך היקשא כיון שאין הנזיר מגלח אלא על נפשות מת ממש ולא על מה דאתי בהיקשא ועיי' פלוגת' ר"ת ורבינו חיים בתוס' נזיר ד' נ"ד ע"ב יע"ש וה"נ מהיכי תיתי להחמיר ועוד סוגי' דעלמא דלא כוותי' שאין לך כהן נזהר ויכול להיות נזהר מליכנס באהל ע"ז בארצות ארמיים המלאה גלולים:

והנה מ"מ סיים הראב"ד המחמיר מתברך הנה אין כוונתו שכהן המטמא באהל נדה יחמיר שלא לעלו' לדוכן שזהו דבר תימה שנאמר לכהן המטמא למתים שיחמיר על עצמו שלא לעלות לדוכן ויהי' עוד מוסיף על חטאתו פשע אנן לא שבקי' לי' מטעם קנסא והוא יחמיר ויקבל על עצמו שלא לעשות עוד כמעשיו הרעים וא"כ איך שייך המחמיר מתברך ע"כ כוונת הראב"ד המחמיר שלא לכנס לאהל ע"ז ונדה מתברך דחייש לחומר' מתני' הנ"ל ותוספת קדושה היא אבל הנכנס לאהל נדה אשר לדעת רובא דרובא עביד בדינא ניקום ונאמר לו שיחמיר ויקנוס א"ע שלא לעלות לדוכן אתמהה הוא דבר שאין הדעת סובלו.

מתוך הדברים למדנו דעת הראב"ד ז"ל דעכ"פ כהן שכבר הוא טמא בטומאת מת אסור לו מן התורה לכנס לאהל המת דהרי אזה"ז קאי הראב"ד שכלנו טמאי מתים ואפ"ה כ' המחמיר מתברך ויעיין דגול מרבבה בי"ד סי' שע"ג ד"ה אמר יחזקאל וכו' יע"ש ולולי דברי הראב"ד הייתי אומר חומרו' המקצעו' הוא ע"פי מ"ש רמב"ן על התורה בפסוק לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי וגם בפ' נדה שהאומות הראשוני' היו יודעים להזהיר עוד שלא לדרוך על מקום דריכת כפות רגלי הנדה והיו נזהרים מהבל דבורה וכדומה הרחקות יתירות עפ"י ידיעתם בטבעיי' שהוא ארס מזיק וא"כ ס"ל דכהן שאינו נזהר בזה אינו ראוי לעמוד לשרת לפני ה' משום הקריבהו נא לפחתך הנה כי כן בזמננו אלה דאין שום אדם נזהר מזה או דנשתנו הטבעיי' והזמנים והמקומו' או כיון שדשו בי' רבים שומר פתאים ה' בין כך ובין כך לעת כזאת אין כאן בית מיחוש בענין זה והמחמיר אינו אלא מן המתמיהים וידעתי כי הגאון מו"ה זלמן מרגליות בתשו' בית אפרים נתעורר ע"ז לומר דמשום כן אין הכהנים נושאי' כפים בכל יום ויום בזמננו ונ"ל טעם פשוט דנ"כ כתיב בקרא אחר עבודה וכדילפי' רפ"ב דמגלה מדכתיב וירד מעשות החטאת ויברך את העם ותפלה במקום עבודה ואין ספק כשאין עבודה רצויה והיא פגול ח"ו גם ברכת כהנים לא תחול על המתברכים אז והיות בעו"ה כל ימות החול טרודים על המחיה והכלכלה ורוב התפלות בלי כוונה וטרדה מרובה ותפלה בלא כוונה כקרבן שאינו רצוי' ע"כ מברכי' בי"ט שהעולם פנויי' ומכוונים בתפלתם וכה"ג כ' בפירוש המחזור על המנהג שנוהגים לברך הילדים בשבת וי"ט דוקא ע"ש:

ולע"ד מ"ש הוא נכון ואמת וה' יזכנו לראות כהנים בעבודתם וישראל שרויים על אדמתם בחצרותם ובטירותם והנני חותם באהבה רבה א"נ פ"ב יום ג' ט"ו תמוז תקפ"ל משה"ק סופר מפפד"מ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >