שו"ת חתם סופר/א/יז

שו"ת חתם סופר ‏ א יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט לתלמידי הרבני המובהק המופלג חרוץ ושנון כש"ת מו"ה משה נ"י ברעזווא:

יקרתך הגיעני והנאני בדברי תורתך הראוי' למי שאומרם ושאלת חכם חצי תשובה:

והנה מה שאמרת עמ"ש בש"ע א"ח רס"י ס"ט אם יש בני אדם שהתפללו וכל אחד מהם בפ"ע עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של יוצר וכו' ושם במג"א ס"סי ק"ד בשם רדב"ז ח"א סי' רמ"א שאם כולם כבר התפללו ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה לא יחזרו עוד להתפלל לומר קדיש וקדושה ע"כ וכ' דגול מרבבה דנראה כחולק על ש"ע דאינו מחלק בין התפללו כולם או לא ע"ש והגם שאין דבריו מוכרחים דש"ע לא מיירי אלא מפריסת שמע וברכה ראשונה שביוצר ורדב"ז מיירי שלא יחזרו להתפלל כיון שכבר התפללו מ"מ כן כתב להדי' בר"ן דמייתי ב"י רס"י זה דאפילו התפללו כולם ביחיד חוזרי' ונועדים לומר קדיש וקדושה דלא כרדב"ז:

ועיינתי בפנים ברדב"ז וז"ל דכיון דהתפללו כל א' בפ"ע פרח מינייהו קדיש וקדושה כדאמרינן גבי בהמ"ז וכיון דפרח מינייהו אע"ג דאח"כ נתחברו עשרה אינם יכולים לחזור ולהתפלל קדיש וקדושה דהיא לא מיחייבתו וכו' עכ"ל לענינינו והנה לא כ' בבהמ"ז דפרח זימון מינייהו דלא מיירי בה"ג אלא בתפלה כתב דפרח חיובו מינייהו וכוונתו כי היכי דג' שאכלו ונתחייבו בזימון ואירע שנתערבו וברך כ"א לעצמו ושוב נזדמנו יחד אין שום ס"ד בעולם שיחזרו ויברכו בהמ"ז כדי לזמן דכיון דבשעה שברכו כ"א לעצמו לא הי' שייך זימון כיון שלא הי' שלשתן יחד וגוף מ"ע של בהמ"ז יי"ח ורק הזימון שהוא כמו עטרה לראש בהמ"ז אותו לא יי"ח לא נאמר שיחזרו כל בהמ"ז כדי לעטרו בזימון בהמ"ז אין כאן זימון אין כאן והיינו אין זימון למפרע וה"נ בשעה שכ"א התפלל לעצמו לא היה שייך חיוב קדיש וברכו וקדושה רק שהוא עטרה לתפלה וכיון שכבר התפללו גוף התפלה שוב לא נאמר שיתפללו תפלה שלימה לבטלה כדי לעטרה בקדיש וקדושה זהו סברתו ובסוף התשובה מסיים שהוא ברכה לבטלה ממש וסברא נכונה וישרה היא:

וכדי ליישב דברי הר"ן שבב"י רס"י ס"ט שכ' פירש"י י' בני אדם שהתפללו כ"א בפ"ע ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו ומתחיל ביוצר עכ"ל ובטור כתב ע"ז עוד דמתפללין גם אבות וגבורות וקדושה י"ל וליישב סברת רדב"ז דלא דמי לבהמ"ז:

בשלומא בהמ"ז הלא בהמ"ז ברך כראוי רק שלא עטרו בנברך וכיון שיי"ח העיקר אין זימון למפרע אבל בתפלה כיון שלא אמר שום קדושה ולא קדיש דקדושת יוצר ביחיד לאו כלום היא למאן דס"ל אין אומרים אותו ביחיד ובתפלת י"ח לא אמרו כלל הרי חסר מגוף התפלה לכן יחזרו ויתפללו בעשרה זהו נ"ל סברת הר"ן ולפ"ז תינח למאן דס"ל דכל פריסת שמע דעלמא היינו ברכה ראשונה שביוצר כדי לומר קדושה בציבור ומכ"ש הסוברים דמתפללי' גם ג' ראשוני' א"כ ס"ל דקדושה הוא מעיקור חיוב אם כן אין דמיונו של רדב"ז עולה יפה ומשו"ה פסק ש"ע כר"ן אפילו עשרה שכולם התפללו ביחיד יחזרו ויאמרו ברכה ראשונה יוצר אור וגם יכולי' לומר ג' ראשונו' וקדושה בציבור אך למ"ש רמ"א למנהגינו שאין פריסת שמע אלא ברכו ומה שמשיבים ברוך ה' המבורך סגי ולא קפדינן אקדושה כיון שכבר אמרו ביוצר ביחיד תו לא קפדינן א"כ ברכו לתפלה לא הוה אלא כמו נברך לבהמ"ז וכיון שכל העשרה יי"ח תפלה וקדושה שוב אין ברכו למפרע וע"כ העתיק מג"א דברי הרדב"ז וכן עמא דבר וכן סיים הרדב"ז שם וז"ל וכל מקום שהלכה רופפת הלך אחר המנהג והמנהג שאם כבר התפללו אין חוזרי' ומתפללי' וכו' יע"ש ותל"מ:

עוד נתעוררה עמ"ש טור בא"ח סי' רע"א פלוגתת ר"ע גאון ורמב"ם והחליט כהרמב"ם דאפילו הזיד ולא קידש בליל שבת מקדש כל היום וכ"פ בש"ע שם וכ' הב"ח הטעם משום שאינו רק לתשלומין שנחלק בין שוגג למזיד אלא כל יומי' זמני' הוא ואמנם בהבדלה בסי' רצ"ט בהבדלה סעי' וי"ו פסק דוקא שכח ולא הבדיל משמע ולא הזיד והיינו דהבדלה בודאי אינו אלא לתשלומי' וכמ"ש ב"ח שם סי' רע"א הנ"ל:

וק' לך בתרתי א' אם יש לחלק בין קידוש להבדלה בזה איך פשוט ש"ס פ' ע"פ ק"ה ע"א וא"כ מנ"ל שוב לחלק ביניהם ותו קשי' לך הרי הרדב"ז פסיק בי"ד דאונן במו"ש מבדיל ביום א' וכ' ט"ז סי' שצ"ו דס"ל דאיננו מטעם תשלומין אלא חיוב בעצמו של יום וא"כ לדבריו הבדלה וקידוש שווים ומ"ש בקידוש אפילו הזיד וקדש למחר ובהבדלה דוקא שכח:

יפה נתעוררת על ט"ז ודבריו מאוד תמוהים מסברא ג"כ לומר שהבדלה בשאר ימי השבוע הוא חיוב לעצמו ובתחילה אבאר בעזה"י סברת הב"ח לחלק בין קידוש להבדלה ולסלק קושייתך מפ' ע"פ והוא בשלמא קידוש אע"ג דלכאורה זכור בכניסתו משמע מ"מ כיון דהקדושה מוספת הולכת וכבוד יום עדיף מכבוד לילה והיה ראוי לקדש ביום על תוספת קדושתם ונהי אי קדיש בכניסתו סגי לכל מה שמוסיף והולך ומ"מ מדרבנן תיקנו עכ"פ קדושא רבא לתוספת קדושת היום ויש מאנשי מעשה מדקדקי' לברך על הכוס גם בסעודה ג' משום תוספת קדושה ונהי דלא חייבתו תורה בכל אלו מ"מ מי שלא קידש בלילה ומקדש ביום איננו רק תשלומי' כי על שינוי קדושה הנכנסת עתה ג"כ מברך:

כל זה בקדושת היום משא"כ בהבדלה דלא שייך אלא ברגע פרידת שבת מהחול ועל אותה רגע מברך ושוב כל ימי החול שוים ואם מבדיל אח"כ אינו כמו פורע חובו שהרי חייב לברך בזמנו ואיננו אלא תשלומי' ע"כ בהזיד ולא הבדיל אין לתשלומי' וממילא לק"מ מפע"פ דבעל האיבעי' הי' מסופק אי אפילו יש תשלומי' לקידוש משום דלא עלה על דעתו שיהי' תוספת קדושה וחיוב היום בעצמו ועיקר זכור בכניסתו והי' מסופק אי עבר זמנו אם יש לו תשלומי' ופשיט מהבדלה דלכה"פ לא גרע מהבדלה אבל לבתר דמייתי ברייתא דכבוד יום עדיף עד דמסיק דמי שאין לו אלא כוס א' הי' ראוי' להניח ליום לקדש עליו אלא חביבה מצוה בשעתה ונ"ל קצת כעין מ"ש רדב"ז בתשו' וח"צ דלזרוזי עדיף מלעשות מצוה מן המובחר וה"נ אע"ג דכבוד יום עדיף מ"מ חביבא מצוה בשעתה לקדש בליל' ולזרוזי עדיף מ"מ לפי המסקנא אין הקידוש ביום רק תשלומין אלא חובת עצמו ואפילו הזיד חייב:

ואפשר דר"ע גאון נמי לא פליג אלא בקידוש על היין ובמקום סעודה כיון שמתפלל א"כ הרי מקדש ביום ובלילה וקידוש על היין ובמקום סעודה אסמכתא דרבנן ולא תיקנו אלא בכניסתו והשאר לתשלומין ומ"מ כבר כתבתי אני במקום אחר כיון שתיקנו חז"ל קידוש על היין במקום סעודה א"כ כל מי שיודע שיש לו יין וסעודה מכוין עצמו שלא לצאת יי"ח בתפלה וכשמכוין שלא לצאת לכ"ע יי"ח מצוה ושוב הוה קידוש על היין דאודייתא ואין כאן מקומו ודאתאן עלה מ"ש בש"ע י"ד דאונן מבדיל ביום א' אינו כמ"ש ט"ז סי' שצ"ו דהבדלה ביום א' חובת היום הוא דליתי' אבל נ"ל שהרב"י הכריע והנה הר"מ מר"ב דקטן שהגדיל אחר ז' חייב להתאבל דאין דיחוי אצל מצות והרא"ש דחה כיון דגברא לאו בר חיובא הוא לא שייך תשלומין פי' הר"מ מר"ב מביא ראי' מכסהו הרוח ונתגלה דאין דיחוי אצל המצות וחייב לכסות וה"נ אין דיחוי וזה דחה הרא"ש בשלמא כסהו הי' גברא חייב לכסות והדם להתכסות אך קדם הרוח וכסהו אין מצוה זו נדחית ממנו ולכשיהי' שוב ראוי כגון חזר ונתגלה חוזר חיובו למקומו וחייב לכסות משא"כ קטן שלא הי' עליו חיוב מעולם מאי דיחוי שייך וכי נדחה מצותו ממנו שנאמר אין דיחוי ע"כ פטור זהו סברת הרא"ש והיא נכונה מאוד ומקובלת ובשגם הלכה כדברי המקיל באבל ע"כ פסקי' כוותי':

ואמנם לולי דפליגי הר"מ והרא"ש שנית באונן במ"ש כמבואר בהרא"ש בברכות ר"פ מי שמתו דס"ל להרא"ש דפטור להבדיל ביום א' לולי כן היינו אומרים דסברת הר"מ נכונה דהרי האונן בר חיובא הוא אלא שנדחה ממצותו הואיל ועוסק במצות המת פטור ממצוה אחרת ואינו אלא דחוי בעלמא שהוא ראוי להבדיל והזמן ראוי שנבדיל בו אלא שכסהו הרוח ר"ל שנפטר ע"י טרדתו במצוה אחרת א"כ י"ל אין דיחוי אצל מצוה ולכשיחזור ויתגלה חייב לכסות ה"נ בנפטר מטרדת מצותו ישולם חובו אלא דמ"מ פליג הרא"ש וצ"ל דס"ל עכ"פ אינו דומה לחזר ונתגלה שאין הכיסוי תשלומי' אלא חיוב בפ"ע משא"כ הכא בהבדלה מתורת תשלומי' אתאינן עלה לא שייך תשלומין:

יהי' איך שיהי' מי שפסק בקמייתא כהרא"ש ובבתרייתא כהר"מ אין כאן סתירה והשתא כיון דלהרמב"ם הבדלה דאורייתא כמו קידוש ופטור האונן אינו אלא מדרבנן ויש סוברי' שאם ירצה להחמיר על עצמו ועט"ז א"ח סי' ע"א סק"ב הכריע להבדיל לחומרא כנלע"ד ישמחנו ה' ויברכנו וירום קרנך וכבוד תורתך יפוצו חוצה מעינותיך הכ"ד א"נ החותם בברכה פ"ב כאור בוקר ליום ה' י"ג שבט תקצ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >