שו"ת הרשב"א/ז/רנח
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עוד האב שאמר שקדש בתו ואחר כך קדשה לאחר ואמר קידושי ראשון בפסולי עדות דאורייתא ואינן שוים כלום. נאמן משום דהפה שאסור [מהדורת ירושלים תרס"ג: שאסר] הוא הפה שהתיר והראיה ההוא דכתובות (ד' כ"ב ע"א) דההיא איתתא. וא"ת והרי בסוף גיטין אמרו (פ"ט ע"ב) ההיא אתתא דנפק עלה קלא דאיקדשא לבר בי רב אתי רב חמא אזיל לבי חוזאי ואזל ואמר להו כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת לאמתלא. י"ל דהתם יצא קול מעלמא ולא הוציא הוא הקול וזה נכון לדין:< הקודם · הבא > מעבר לתחילת הדף
שו"ת הרשב"א ז רנח
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |