שו"ת הרשב"א/ו/ב

שו"ת הרשב"א ‏ ו ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה המקדש בטבעת שאולה מה דינו? ואם יש חילוק בין הודיעו ללא הודיעו? כי יש קצת מביאין ראיה מהשאילני חלוקך ומ"ק.

תשובה כבר נשאלתי על דבר זה ואמרתי דאינה מקודשת. שהוא אינו יכול ליתנו לה לגמרי. שהרי לא נתנו המשאיל ולא מכרה לו. וא"כ אין זו אלא שאלה ושאלה בעיניו חוזרת. ומחלוק אין ראיה כלל. דהתם כיון שהודיעו שהוא הולך לבקר את אביו הרי הוא כנותן לו רשות שיקרענו אל אביו אם ימות. וגם הוא אינו נותנו לו ולא מכרו לו ושיתן לו דמיו או חליפין או שיקרענו ויתפרנו ויחזירנו לו בעיניו. וכדאיתא התם. והכא נמי לא השאילו אלא לקדש את האשה ואח"כ יחזירנו לו ואם יועילו הקידושין בכך לחיי. ואם לא יועילו אין למשאיל בכך כלום. או שמא סבור היה שהמקדש בטבעת שאולה לפי שעה יועיל ויקנה בו את האשה. דלאו כ"ע דינא גמירי. ואם נפשך לומר מ"מ תתקדש באותה הנאה דהיא מתקשטת בו דשויא שוה פרוטה. לא היא! חדא שהיא סבורה שהטבעת שלו ונתנה לה לגמרי. ואלו ידעה שאינו נותן לה לגמרי לא היתה מתקדשת לו וקידושי טעות נינהו. ועוד דאפי' אמר לה שהיא שאולה כיון שנתנה לחזרה הרי זה כמי שאומר ע"מ שתחזירהו לי דאינה מקודשת. כדאמר התם דאשה אינה מקודשת כדי שלא יאמרו אשה נקנית בחליפין. ומיהו אם השאילו לה לזמן מרובה שההנאה מאותו זמן שוה פרוטה ואמר לה בפירוש התקדשי לי בהנאת קשוט טבעת זו של זמן פלוני הרי זו מקודשת. שלא בגופה של טבעת הוא מקדשה אלא בהנאתו. וכענין שאמרו במקדש במלוה שאינה מקודשת ובהנאת מלוה מקודשת. שלמה בר אברהם ז"ל בן אדרת.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.