שו"ת הרשב"א/ד/רפט

שו"ת הרשב"א ‏ ד רפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלת: שמעון לוה מעות מראובן, ברבית, על משכון, ואמר שהוא של א"י [= אינו יהודי]. וכשבא ראובן ליפרע ממנו, טען שמעון שלצורך ישראל לוה אותם, ולא יפרע רבית, ונודע הדבר כן. טען ראובן: אין לי עסק ובשם הא"י הלויתי המעות. הודיעני הדין עם מי?

תשובה: הדבר כן. אם נודע שלצורך ישראל לוה אותם, אסור לו ליקח הרבית, שאין שם הא"י מתיר, והרי רבית זה בא מישראל הלוה, לישראל המלוה. ושמעון שרמהו וצוה ממנו בשם א"י [= אינו יהודי], הרי זה גונב דעת הבריות, ועושה עולה, ועליו ליתן את הדין. דכתיב: שארית ישראל לא יעשו עולה, ולא ידברו כזב. ועוד אני אומר: שאפי' נודע בבירור שהוא כן, אם ראובן מאמין כן, אסור לו ליקח, שאין הדבר תלוי בהעדת עדים, אלא בידיע' האמת. וכמ"ש בקידושין (דף ס"ו): אי מהימן לך כבי תרי, זיל אפקה. ועוד אני רואה במעשה זה, שאפי' לוה אותם לצורך א"י [= אינו יהודי], אסור לעשות כן, כמו שעשו אלו. שהרי א"ל שמעון, שהוא יפרע הקרן והרבית. נמצא ששמעון לוה, וראובן מלוה לו. ואף על פי שהמשכון של א"י, ראובן תובע משמעון. ושמעון חייב לו. וקרוב אני בעיני, שכל האומר בלשון הזה, שהוא רבית קצוצה, אפי' אם היה המשכון של א"י, ושלוה אותם לצורך א"י. דהרי זה כאילו שמעון לוה מראובן ברבית, ומלוה לא"י.< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.