שו"ת הרשב"א/ד/רפה

שו"ת הרשב"א ‏ ד רפה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על ענין הנשואין תוך שלושים יום לאבל אביה, ששאלת ממני, הראיות שסמכתי עליהם להתיר? לא היו דברי' מעולם! ומי שאמר לכם שהתרתי, לא כן היה. אלא שאמרתי להם: שאם יתירו, שידעו מאיזה טעם יתירו. ואם ירצו לסמוך ע"ד הרמב"ם ז"ל. אבל אני, ידי לא תהיה בהיתר.

גם מה שאמרת, במעשה דר"ט דירושלמי, ודר"י הכהן דגמרין, של כל אחד מהם אמר לאחות אשתו: לכי ופרנסי בני אחותיך; התם שאני, לפי שהיו רגילות לפרנסם כבר. טעם זה אינו מספיק. דמכאן נראה, שאתה מפרש שנשאו ממש. וכן היה במשמע לכאור', מדאמרינן: ואעפ"כ, לא ידעה עד לאחר ל'. דמשמע: לא ידעה; אבל נשואין היו שם. אבל מ"מ, הטעם שאמרת נרא' שאינו. דאטו מתוך שרגילות לפרנסם, נתיר להם את האבל, הא יכולות היו עכשיו לפרנסם כבתחלה, בלא נשואין, דמאי שנא! אלא רבותינו ז"ל כך פירשו: לכי ופרנסי; דמיד הודיעום שישאו אותם. ומעתה יפרנסום: אבל נשואין לה היו. ולפי שהנשואין, עיקרן לביאה, אמרו: שלא ידעום; ולומר, שלא נשאום עד זמן מרובה, דהיינו ל"י [= שלושים יום].< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.