שו"ת הרשב"א/ד/רעז

שו"ת הרשב"א ‏ ד רעז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלת: סחורה שירדו עליה גשמים, והיא מתפסדת בתוך המים, מהו לטלטלה בשבת? ולומר לכותי לטלטלה? ואמרת: שיש להתיר ולהקל מדברי הרב בעל התרומות ז"ל, שהתיר להצניע מעות בשבת, מפני השלטון. והוקשה לך: מה שאמרו בדליקה: התירו לומר: המכבה אינו מפסיד. ואמרינן עלה: בדליקה התירו; למעוטי מאי? למעוטי שאר איסורי שבת..

תשובה: ההיא דליקה ראיה לאסור, וכן נראה לי באמת, שהוא אסור. ודחיה דאביי דריש פרק משילין (ביצה ל"ו ע"ב) יוכיח, דרבה לא שנא ליה, אלא לעיולי פוריא דליהוי גרף של רעי, הא לאפוקי מייא בהדיא, משום הפסד ממונו, לא. ואביי בהכי פקפק, ואמר: דלמא משום הפסד ממון, אין עושין גרף של רעי לכתחילה. וכן הא דאמר רב הונא, בפ' מי שהחשיך (שבת קנ"ד ע"ב): היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית, מביא כרים וכסתות, ומניח תחתיה, ומתיר את החבלים, והשקים נופלין. ואוקי' (בקמי) [בקרני] דאומנא. ואקשי': והא קא מבטל כלי מהיכנו? ואוקי': בשליפי זוטרתא. כלומר: שיכול לנערן. הא בשליפי רברבי, לא. אלא מתירין השקין, והן נופלין, ואף על פי שמשתברין. אלמא: להפסד ממונא מרובה, לא חששו להתיר בשבילו, טלטול בעלמא, ולא לבטל כלי מהיכנו. וכל הנך דבפרק כירה (שבת מ"ג ע"א) נמי, גמרא: אין נותנין כלי תחת הנר; יוכיחו כן, שלא התירו טלטול וביטול כלי מהיכנו, אלא בדאיכא היתר מצד אחר, כדאיתא התם. ומה שאמרו רבותינו הצרפתים ז"ל, במעות שניטלין בשבת מפני אימת השלטון, ואמרת: שגם אני הודיתי להם. אני לא הודיתי להם בעיקר דינם, אלא שהראיתי פנים לסלק הקושיות שהקשו עליהם, מקצת מרבותינו נ"נ. אך עיקר דינם לא הראיתי פנים כלל. אך הראיתי פנים מאירות, דהפרש שיש בינה ובין הראיות שהביאו. וז"ל שכתבתי שם: אין דינם של רבותינו הצרפתים ז"ל נראה בעיני. דהכא, לאו משום הפסד התירו לו לטלטלו, ולהעבירו פחות פחות מארבע אמות. אלא במקום שאם לא נתיר לו כן, אינו מעמיד עצמו על ממונו, ואתו לידי איסור דאורייתא. ותדע לך, שהרי אמרו (שבת קנ"ג): הגיע לחצר החיצונה, נוטל כלים הניטלין בשבת, ושאינן ניטלים מתיר חבלי השקין, והן נופלין מאליהן. ואמרי' בגמ' דאפי' בשליפי רברבי (דקמי) [דקרני] דאומנא, דהוי הפסד גדולה, לא חששו ומאבדן ביד. ואף על פי שעד עכשיו, התרתי לו בהדיא, בעודו בדרך. דאלמא: שמעינן מינה, שלא התירו לו כלל משום הפסד ממון, אלא משום שהוא במקום שהוא קרוב לבא לידי איסורא דאורייתא. אבל במתיירא מפני לסטים, מאי איכא? אי לא שרית ליה, אתי לידי טלטול. אטו כדי שיבא לידי טלטול, מי שרינן ליה טלטול? הלכך, לא שרינן ליה כלל, ע"כ. ובמקומי אני עומד, לאסור. ואפילו לומר לכותי לא התירו, אלא בכענין הראשון, במי שהחשיך לו, והיה נכרי עמו, נותן כיסו לנכרי, כדי שלא יבא(ו) לידי איסורא דאורייתא. הא בעלמא, לא. דכל שאינו עושה, אינו אומר לכותי ועושה. ועוד שנינו בפרק משילין (ביצה ל"ה ע"ב): ומכסין את הפירות מפני הדלף, וכן כדי יין, וכדי שמן. ואמר עולא: אפי' אאוירא דליבני (שם ל"ג) ואמר ר' יצחק: פירות הראויין. ואזדא ר' יצחק לטעמיה, דאמר: אין הכלי ניטל, אלא לדבר הניטל. אלמא: אפי' כלי שמלאכתו להיתר, לא התירו לטלטלו מפני הפסד ממונו. אלו הן ראיות חזקות כראי מוצק, ולא תזוז מהם.< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.