שו"ת הרשב"א/ד/קעו

שו"ת הרשב"א ‏ ד קעו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירפיניאן. שאלת: שכתוב בתיקוני הקהל: מי שחייב לחבירו, החייב לא יסלקנו מחשבונו, והמלוה פטור. מי הוי אסור משום רבית, או לאו?

תשובה: מסתברא, שמותר. שאין כאן משום רבית, מכמה טעמים. האחד, שהקהל פטרו את המלוה ממה שבידו, ונמצא שאין הלוה מהנה את המלוה כלום, שלא מחמת המלוה חייבוהו. שהרי הוא אינו חייב כלום, אלא מחמת שיש לו ריוח בממון זה שבידו. ומשום הרווחתו, הם מחבבים אותו. ואפי' הוציא את מעות המלוה כולם, ואינו מרויח בהם כלום, מ"מ אין פוטרין אותו כלום מנכסיו, מחמת אותו חוב. ועוד, שהמלוה אינו מתנה עם הלוה, ולא יהא אלא שפורע לו את חובו. ותנן (נדרים דף ל"ג ע"א): המודר הנאה מחבירו, פורע לו את חובו. ואמרי' עלה בגמרא: טעמא משום דמבריח את נכסיו הוא, ולא חשבינן ליה כמהנהו, הואיל ולא באה הנאה, מיד המדיר למודר, ואינו אלא כגורם לו הנאה. וכ"ש כאן, שאינו נותן לו, ולא גורם לו, שזה פטור ממילא, כל שאין מלוותו בידו, שהרי פטרוהו הקהל.< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.