שו"ת הרשב"א/א/קעז

שו"ת הרשב"א ‏ א קעז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

לחכם רבי אליהו שבעכו כתבת הא דתנן שילהי קידושין לא יתייחד איש עם שתי נשים נ"ל שהוא מדרבנן, דלא אסרה תורה אלא יחוד גמור איש ואשה, וראיה מדקבעי בגמרא מאי טעמא נשים דעתן קלה עליהן ואלו הוה מן התורה לא הוה בעי טעמא. ומה שאסרו ליחד עם שתי נשים בנשים של עריות דאורייתא דוקא אבל בשאר נשים מותר להתיחד עמהן דבר תורה ולא אסרו חכמים להתיחד עם שתים. ותדע דשאר הנשים לא אסרה התורה היחוד בהן מדאמרינן בן מתיחד עם אמו ואינו מתיחד עם שאר עריות שבתורה הא למדת שלא אסרה תורה אלא יחוד של עריות ורבנן הוא דגזור יחוד של כל הנשים ובשל תורה גזרו אפי' בשתי נשים אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים ואפילו היא ערוה. ודוקא כשרים כגון רבי חנינא בר פפי וחביריו ואם הדבר כן אסור להתלוות עם נשים בדרך ואפילו הרבה אנשים והרבה נשים אם אחת מהן ערוה אם לא יהיה בעלה או אשתו של אחד מהם עמו והא דתנן כל שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים בנשים דעלמא דאינן עריות דאורייתא קאמר דבשאר אנשים שרי ולזה שעסקו עמהן אסור. ולא כמו שפירש רש"י ז"ל דעסקו עם הנשים אפילו עם שלש וארבע אסור ושאר כל אדם בשתים אסור הא בשלש וארבע שרי. ודבר תימא הוא פירושו, דאשה מתיחדת עם שני אנשים דוקא כשרים כגון אברהם ויצחק ולא יתייחד איש עם שתי נשים אפילו כשרות כשרה ורבקה, וזהו ק"ו, ומה אשה שמותרת להתייחד עם שני כשרים אסורה להתייחד עם עשרה פרוצים. איש שאסור להתייחד עם שתי נשים כשרות אינו דין שיהא אסור להתייחד עם פרוצות ואפילו הן עשר. תשובה באמת לא אסרה תורה היחוד אלא בעריות ויחוד דשאר נשים דרבנן הוא ואין אנו צריכין לחזר אחר דקדוק הלכה זו דהלכה רווחת היא בע"ז פרק אין מעמידין. יחוד בית דין של דוד גזרו דאמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו על היחוד ועל הפנויה. ואקשינן יחוד דבת ישראל דאורייתא היא, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק רמז ליחוד מן התורה מניין דכתיב (דברים י"ג) כי יסיתך אחיך בן אמך וכו'. אמרי יחוד דאורייתא דאשת איש ואתא דוד גזר אפילו על הפנויה ואתו תלמידי שמאי והלל וגזרו אפילו יחוד דגויה, ומסתברא דלא חלקו בין יחוד ליחוד אלא כאן וכאן איש אחד ואפילו כשר עם שתי נשים אסור אפי' בכשרות, דמתניתין סתמא קתני לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים לא שנא בעריות ולא שנא בשאר נשים. ועוד תדע לך דאלו אתה אומר כן על כרחין הא דקתני אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים בשל עריות קאמר דומיא דרישא, הא שאר נשים אפילו באיש אחד שרי. ואי אפשר דהא גזרו על הייחוד. ואי אפשר לומר דיחוד דפנויה בפריצי הא בכשרי אפילו בחד לא גזרו. דהא אמרינן בפרק קמא דברכות מפני מזיקין תיפוק לי משום חשד בתרי וכשירי. אלמא בכל מקום איכא משום חשד עד דאיכא תרי וכשירי. ואפילו תימא דביחוד גמור דאיש ואשה לא חלקו מ"מ כל שתי נשים ואפילו אינן כשרות מותר להתיחד עם אחד דהא בשתים לא גזרו כלל לפי דבריך. אם כן כל שכן שני אנשים עם אשה אחת ואפילו תרי ופריצי משום הק"ו שלך. דהשתא בנשים שדעתן קלה כל שתים מותר ואפילו אינן כשרות אנשים שאין דעתם קלה לא כל שכן. ןאלו התם בפרק קמא דברכות אמרינן אי בתרי חשד נמי ליכא. ופריקו בתרי ופריצי. אלמא בכל מקום תרי ופריצי איכא חשד ודוחק הוא לחלק. ומה שאמרת דאפילו הרבה אנשים והרבה נשים אסור להתלוות בדרך אם יש ערוה ביניהם אלא אם כן הם כרבי חנינא בר פפי וחבריו, אין זה נכון לפי דעתי. חדא דאם כן אנשים מבפנים ונשים מבחוץ אי נמי איפכא אמאי אין בו משום יחוד. והשתא אנן היכי עבדינן דלאו רבי לנינא בר פפי וחבריו אנן. דהא לדבריך כל שאין כרבי חנינא בר פפי אין מתביישין ואין נמנעין זה מחמת זה כמעשה דעשרה שהוציאוה במטה, וכל שכן בדידהי דדעתן קלה ואפילו כשרה ורבקה. ועוד אי רב ורב יהודה דאימתא דמרייהו עלייהו כדאיתא בריש פרק כל היד לא היו כשרין להתיחד עם אשה אחת אי זה תלמידי חכמים מוסרין לסוטה להתלוות עמה. וכי כל שעה היו מצויין להם גדולים מרב ורב יהודה. ועוד הא דתניא חמותו ושאר כל העריות שבתורה אין מתיחד עמהם אלא בעדים, הני עדים לפי דבריך על כרחין דוקא כרבי חנינא בר פפי וחבריו. ורבי מאיר דהוה אמר הזהרו בי בפני בתי ורב טרפון דאמר הזהרו בי בפני כלתי מאן קא מזדהר בהו. היתכן לומר דלנשותיהן היו אומרין או לבעליהן דוקא היו אומרין. אלא לעולם כל כשרים בכלל התר שלא אסרו אלא בפרוצין. והיינו דאמר רבי יהודה אמר רב לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצין אפילו י' נמי, אלמא לא אסרו אלא פרוצין. דאי לא תימא הכי כך הוה להו למימר לא שנו אלא בכשרים אבל בשאר אנשים לא. אלא ודאי לא אסרו אלא פרוצין ממש ןכשרים דקאמר היינו כל שאינן ידועים לנו שהם פרוצין, והיינו דאמרינן התם בברכות בתרי ופריצי. דאלמא דוקא פריצי הא שאר אינשי דעלמא דלא פריצי לא, ותלמידי חכמים של סוטה לא מפיק אלא עמי הארץ הפרוצים, והא דאמר ליה רב לרב יהודה כשרים כגון מאן כגון רבי חנינא בר פפי וחבריו לצאת ידי הרהור קאמר ומדת חסידות. והיינו דאמר ליה דל כרעך מקמי גיהנם כלומר כדי שלא תהרהר בה. ומעתה אם הם שני אנשים שאינן פרוצין מותר להתלוות עם הנשים בין רבות בין אשה אחת. ואפשר דאפילו בשאר אנשים כל שהן יותר משתים מותר מדקתני לא יתיחד איש עם שתי נשים, דאלמא עם שתים בלבד הוא דאסור הא בטפי שרי. דאי לא ליתני לא יתיחד איש אחד עם הנשים. וכל שאינו אלא אחד אין הפרש בין כשר לשאינו כשר דאפילו כשר אסור עם שתים, וכיון דלאחר שרי ביתר משתים לא שנא כשר ולא שנא שאינו כשר שרי. וזו היא דעתו של רש"י ז"ל. והיינו דקתני כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים. התם קתני עם שתי נשים והכא קתני עם הנשים וזה נכון. אבל מן הגדולים יש שפירשו דהכא אפילו בתרי וכשירי, דכיון שעסקן עם הנשים לא יתייחדו עם הנשים. ודברי רש"י ז"ל נוחין יותר דלא קאמר לא יתייחדו אלא לא יתייחד. ולק"ו שעשית יש תשובה דיצרו של איש גדול משל אשה ואיש דרכו לחזור ואין דרכה של אשה לחזור, ולפי' כל שהן פרוצין מיכנפי ולא בזיזי מינה. אבל הנשים עיקר איסור יחודן אפילו בשתים משום שדעתן קלה וכל שאינן אלא שתים אינן בושות זו מזו כל כך, אבל כשהן הרבה מתביישות ואינן שומעות לו וגם הוא דשאינו רגיל עם הנשים מתבייש כשהן הרבה. אבל כשעסקו עם הנשים אינן בושות ממנו ואפילו הן הרבה נשמעות לו והוא נמי אינו בוש מהן. והר"ם במז"ל פירש כל שעסקו עם הנשים אפילו עסקו עם הנשים ולרבותא נקטיה ולומר שאפילו בו חוששין ליחוד.

· מעבר לתחילת הדף