שו"ת הרמ"א/קלב

שו"ת הרמ"א ‏ קלב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כדוב ער"ב הוא לי. כל חך הטועם טעמו וחכמתו אומר לי לי. היושב ברום מעלת השכליות והמדות הוא המשפילי לראות בעין נמוכה. ולא בגסות רוח אשר עם עניות תורה כרוכה. האלוף הותיק. בחכמה הוא עתיק. הוא תלמידי וחבירי הר"ר בער ש"ן. קבלתי כתב מעולפת ספירים בראשון מימי הגבלה וראיתיה מעולפת ספירים ושאלות מהר"י וקמתי בשחרית להשיב שואלי דבר ואף כי אין הפנאי מסכים מ"מ לרוב אהבתך הנשארה חקוקה בלבי מיום היותך עמי הכרחתני לפנות מכל עסקי למודי האחרים ולהשיב לך על שלך:

א. פתח דבריך יאיר וז"ל במסכת סוכה פ"ב ת"ר חתן ושושביניו פטורים מן הסוכה כו' ומן התפלה וכו' ר' שילא אומר חתן פטור ושושביניו וכל בני החופה חייבים. וכתב הרא"ש שם דחיובא לענין ק"ש דוקא קאמר אבל בתפלה ובתפילין פטורים ופסק כרבי שילא וכן פסק הטור סי' ל"ח וא"כ לפי מאי דס"ל לדידן דחתן חייב בק"ש בזמן הזה כמו שכתב הטור סי' ל"ח וסי' ע' מטעם שאין כולם מתכוונים וא"כ קשה אמאי לא אשתמיט שום פוסק לומר דחתן חייב ג"כ בתפלה ותפילין מהאי טעמא ואם יש טעם לחלק ביניהם מכח דק"ש הוי קבלת עול מלכות שמים מה שא"כ בתפלה א"כ יש לתמוה על המנהג דנוהגין דאף חתן נוהג להתפלל ולהניח תפילין ביום חתונתו וכל שכן שושביניו ושאר בני החופה עכ"ל שאלתך הראשונה. לא ידעתי שאלתך בזה שהרי כתב הטור סי' ק"ו וז"ל כל הפטורים מק"ש פטורים מן התפלה וכל החייב ממילא חייב בתפלה וא"כ חתן שחייב בזמן הזה בק"ש מטעם שכלנו אינן מתכוונים בזמן הזה ה"ה שחייב בתפלה מהאי טעמא וכ"ש בני החופה ושאר שושביניו גם בתפילין חייבים שאע"ג דתנינן שפטורים מן התפילין ושם אין לחלק בין ימיהם לזמן הזה דלאו בכוונה תליא מילתא. מ"מ נראה מאחר שקורין ק"ש ומתפללין חייבים ג"כ בתפילין דהא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו והא דקאמר בגמרא דפטורים מתפילין היינו בימיהם שהיו מניחים התפילין כל היום בלא ק"ש, אבל בזמן ק"ש מאחר דחייב בק"ש חייב בתפילין שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו. וזה מבואר:

ב. עוד שאלת דאמרינן פרק הבא על יבמתו היוצא לדרך חייב לפקוד את אשתו והרמב"ם כתב בהלכות דעות דאין לשמש ביום שיוצא לדרך והקשית כי הוא נגד דעת הגמרא. דע כי יש מחלוקת בין ר"ת ור"ש בפירוש חייב לפקוד את אשתו כי יש מי שאומר שאינו רק בדברי רצוי ופיוס ולכן שרי אפי' סמוך (לוסת) ואולי דעת הרמב"ם הוא כדעת זה. ועוד דבגמרא לא קאמר ביום שיוצא לדרך רק בשעה שיוצא לדרך ולא באותה שעה ממש קאמר אלא ר"ל בעת ההיא ויוכל לקיים המצוה קודם היום ההוא ולילה כיום יאיר לך:

ג. עוד שאלת בענין ברכת חתנים שמברכין בסעודה שלישית של שבת אע"ג דליכא פנים חדשות כמו שכתבת. הלא תשובתך בצדך בהגהות מנהגיס שנדפסו בלובלין. או בוינצייא מנהגי מהרר"א טירנא כי הדרשה שדורשין בשבת בסעודה שלישית מקרי פנים תדשות ומנהגן של ישראל תורה ע"ש במנהגים שכתב בקצור ותמצאהו:

ד. עוד שאלת למה אין אנו נוהגין לנדות כשהזכיר שבועה מפיו כמו שכתבו הפוסקים וכן איתא בגמרא. כבר קדמוך רבנן וז"ל הסמ"ג ס"ס רמ"א השומע הזכרת השם מפי חבירו חייב לנדותו וכו' בד"א כשהיה מזיד אבל אם היה שוגג אינו חייב לנדותו ואמר ר' משה שאסור לנדותו ובזמן הזה שרגילים בשבועה הוי כאומר מותר ובכלל שוגג יחשב ומזה בא המנהג שלא לנדות ומ"מ המחמיר לנדותו ומתיר לו מיד תע"ב והתרה צריכה להיות על פנים שלא ליתן מכשול לפני אחרים וכמו שכתב הרמב"ם סוף הלכות שבועות.

ה. עוד שאלת על מה שנוהגין שבשבת כשממשיכים בסעודה עד מוצאי שבת מברכין רצה ובר"ח וחנוכה ופורים כשממשיכים בסעודה אין נוהגין לברך יעלה ויבא או על הנסים. לא שמעתי מנהג כזה ואדרבה הרא"ש כתב בתשובותיו לענין שבת שאם ממשיך סעודתו עד מ"ש אין לברך רצה ואנו נוהגין לברכו הואיל ומצינו מוהר"ם שכתב לענין על הנסים בפורים שאם ממשיך סעודתו עד מוצאי פורים מברכין על הנסים וכן המנהג פשוט בעירנו שבליל פורים קובעים סעודת פורים סמוך לערב וממשיכים בסעודה הרבה בלילה ולבסוף מברכין על הנסים בבית האחרון ואם ראית נוהגים בר"ח או בחנוכה שלא לברכו איכא למימר דלא חשיבי סעודתייהו כ"כ להיות נקרא קביעות לילך אחר תחילת הסעודה כמו באלו. וסברא נכונה היא:

ו. עוד שאלת לענין מזוזה שאין אנו נוהגין לקבעה בשערי המדינות אע"ג דאמרינן בגמרא שכולן חייבים. גם בזה דברו הראשונים ז"ל תמצא בחידושי אגודה פ"ק דיומא וז"ל בקהלות וירמש"א לא היה מזוזה בשערי העיר ונתתי אל לבי כו' עד אחרי שהכותים דרים בתוכה ובית העצה תוך הרחוב פטור עכ"ל. וה"ה בעיירות שלנו שכולם הם של מלך ואף בעירנו שאין כותי תוך הרחוב מ"מ לא גרע משותפות כותי דפוטר דהרי היא מעבר לרוב כותים גם תמיד כותים נמצאים בתוכה אשר השערים משועבדים להם ולכן פטורים:

ז. עוד שאלת על מה שכתבתי בהגהות ש"ע מטור א"ח סי' ו' ולא יחזור לברכה בב"ה אם לא שחזר והטיל מים משמע אבל אם הטיל מים יברך ואח"כ כתב בסי' ז' שאפי' הטיל מים לא יברך אף אם רוצה להתפלל. והנה ב' הגהות אלו סותרות זו את זו הלא כבר שמעת אם לא ראית בעיניך השלחן ערוך על א"ח עם הגהות שלי הנדפס בכאן ושם אין מקום לקושייתך באשר בסי' ו' אין כתוב שם אם לא שחזר והטיל מים ולא ידעתי אם מה' היתה זאת או אם תקנתי הענין בשעת ההדפסה. אך אמנם אף לפי דברי הראשונים כאשר כתוב לפניך אשר העתקת משלחן ערוך שלי אין מקום לקושייתך כי בסי' ו' כתבתי עכ"פ לא יברכנה ב' פעמים כו' כי המברכה ב' פעמים הוא ברכה לבטלה לכ"ע ועל זה כתבתי למטה אם לא שהטיל מים ר"ל כי אז יש מקום למנהג לברכה שנית אליבא דמאן דס"ל דצריך ברכה המטיל מים לתפלה אבל מ"מ לא כתבתי שיש לנהוג כן רק אין לברכה כלל כמו שכתבתי בסי' ז' רק שאין למחות ביד הנוהגים לברכה אם הטילו מים הואיל ויש להם על מי שיסמכו אבל המברכה ב' פעמים בלא הטלת מים יש למחות בידו ולזה כתבתי ועכ"פ כו' דוק בקרא"ו בטור ההוא ותמצא שזה היה כוונתו:

ח. עוד שאלת ביו"ד סי' קי"ב כתבתי בסעיף ח' ואין להמתין על פת כשר וכן נוהגין ובסוף הסי' ההוא סעיף ט"ו כתבתי וכבר נהגו להמתין כך הצעת לשונך. והדברים סותרים זה את זה. מנוקה אני מעון זה כי טעות הוא לפניך כי כך הסוגיא לפני סוף סימן ההוא וכבר נתבאר דנוהגין להקל והיינו שא"צ להמתין:

ט. עוד כתבת ושאלת בספר תורת חטאת שלי שכתבתי בשם רבי ירוחם כלל ב' סי' ד' בשר שלא נמלח חי וכתבתי על זה ונ"ל דאין להקל בזה אא"כ יש בו ס' כו', והקשית עלי איך שייך ס' דהא בקדירה אינו שייך לשער כמו שכתבתי בעצמי כלל י"ג וכלל ס"ה ובשאר דברים שבקדירה לא שייך לומר ס' דהרי ביבש מיירי כדאיתא התם וביבש אינו שייך ס' כו'. הנה ממקום שבאתה היה לך ללמוד התנצלות וזה מאחר שאינו שייך ס' א"כ על כרחך לא כוונתי אלא דאין להתיר בכה"ג אלא במקום דאיכא ס' ורצוני לומר ושייך ס' ג"כ דהיינו שהיה בקדירה ג"כ דברים אחרים ולא באתי שם רק להוציא מדעתו של הרבינו ירוחם דס"ל דכלי שהוסר מן האור אינו מבשל. וזה מבואר למבין:

י. עוד הארכת למענית. תשובה גנובה חרישית. בענין המולייתא כתבת זה לשונך כתב מר בתורת חטאת שלו בדיני מולייתא וז"ל יש נשים שממלאים כו' שמעינן בהדיא כ"ש אם לא נמלח כלל כו' ואע"ג דפשוט הוא כתבתיו להוציא מלבו של חכם אחד שהתיר בלא נמלח כלל כו'. והנה מעלתך כתב סתם ולא הודיע מי הוא החכם ושמעתי מפי רבים שמכ"ת מצא כזה באיסור והיתר שהגיה הגאון מהר"ש דליטא וכו', והנה רבים קמי"ם שיש בידם א"ו של מהר"ש ולא מצאו בו הדעת ההוא אך בהפך כו' ועכשיו אלהים אנה לידי א"ו שלו מוגה ומדויק בלי טעות כו' ומכל דבריו מובן לי שאם מלאוהו בביצים בין אם נמלחה תרנגולת ולא שהתה שעור מליחה בין לא נמלחה כלל דאסור ולרווחא דמלתא העתקתי דבריו הנצרכים לנדון דידן על יריעה קטנה וכו' עד והשיבני מר למען אשיב חורפי דבר עכ"ל. תמיהני מי הוא הנביא שיודע מה בלבי ועל מי כוונתי במה שכתבתי להוציא מלבו של חכם כו' אם לא מצאו הדבר באיסור והיתר שלו בודאי לא היתה כוונתי אליו ואם נמצא בא"ו שלו או לא נמצא אין לי פשע רק על המפרסמין אותו לומר שאליו כוונתי כי אני חסתי על כבוד התורה ולא רציתי לפרסם והם המזכירים אותו וכופרים בשעת הדין לומר שנמצא בא"ו שלו בהפך כמו שכותב מעלתך. והנה הודה לדברי שיפה כתבתי שאסור אם מלאוהו בביצים אפי' לא נמלח כלל וא"כ אין להם לצעוק רק על עצמם ועל נפשם ואין לי להשיב אם לא באו רק לקפחני בהלכות ואינו נוגע בדין מן הדינים גם כי איני יודע מי הוא העומד נגדי ואולי איני כדאי שאשיב על דבריו, אך אמנם מה שמעלתך כותב אלי כי אלהים אנה לידו א"ו של מהר"ש מוגה ומדויק בלי סיג וכו' כבר הקדמתי שלא כוונתי אלא על מי שכתב דבר זה והתיר מילוי ביצים בלא נמלח כלל וזהו אינו נכון כמו שכתבתי וכמו שאתה כותב בעצמך בשם הר"ש ואם לא כתב מתחילה רק בזה הענין יישר כחו ואשרי מי שחושדין אותו ואין בו עם כי לא הזכרתי שמו על זה ועל כרחי אני אומר כי לא כוונתי אליו מאחר שלא כתבו מימיו. והש"י יודע אם בדיתי הדברים מלבי. ואם כתב בתחילה בענין אחר וחזר בו הלא חכמתו עמדה לו ואינני חכם הרואה את הנולד. ומה שאתה מעתיק אלי דבריו בזה ביריעה קטנה מה לי לעשות כי אוי אם אומר ואוי אם לא אומר אף כי הוא בעצמו אינו חתום על זה ויקרני כמו שקרה לי מתחילה. ואם מהר"ש בעצמו יחשוק לדבר בי באלה ויאמר כי הוא החכם שאמרתי עליו או יודה למה שהעתקת ואשר שלחת אלי בזה אדע מה להשיב לו אי"ה. גם העתקתך תהיה שמורה אצלי עם שאר העתקות הנמצאים מדבריו בעירנו ואין אחד כדבורו וכל שנה ושנה הענין משתנה ואין הדעות שוות. סוף דבר אני אומר לך ולכיוצא בך החושקים באמת ובתורת משה שלא תסור מן הדברים אשר כתבו האחרונים בזה להטריף כל מילוי ביצים בכל ענין בין עם קמח בין עם בשר אם לא ששהא הבשר כשיעור מליחה לקדירה ואין חלוק בזה בין לא נמלח הפנימי או החיצון ולא הוזכרו חילוקים אלו לדעת האחרונים אלא במולייתא עם בשר בלא ביצים והנה הוא בהפך מדעת היריעה אשר העתקת אלי ודעהו והבן במראה ההעתק אשר שלחת אלי כי דברי בתורת חטאת הם ישרים ולא כאשר כתבת אלי כי לא מצאתם הדעת ההוא רק בהפוך והוא ענין כל מראות שהרואה בו רואה על ימין שמאל ודי מזה:

יא. עוד שאלת על מ"ש הר"ן והבאתיו בת"ח שלי דיכול להדיח הבשר לקדירה במי פירות ולאו דוקא במים. ודקדקת הא הדחה ראשונה לא ושאלת טעמא ואפשר לומר דשאר משקין מטרשי ליה ואינן מרככין הבשר כמו מים וכזה כתב מהרי"ק לענין רחיצת אשה קודם טבילה שצוו עליה הרופאים שלא תחוף במים כי צריך דקדוק אם מותרת לחוף ביין שאפשר שהיין מסבכין השערות וה"ה לענין מטרשי נמי ואין כל הטבעים שוים:

יב. עוד שאלת על מה שכתבתי בת"ח שלי סי ל"ב ופ"א על המניח דפוס הגבינות בבית הכותים שכתב בא"ו הארוך כלל מ"ז שאין להתיר אלא במניח הדפוס תוך הגבינות אבל אם תלושין אסור וכתבת דאין לחלק בזה רק אם לא ידע מנין הגבינות אבל לא במקום שיש לחוש שמא החליף הקטנים בגדולים ורצית לומר שטעות נפל בספרי. לא ידעתי מנא לך לחלק דאדרבה בא"ו הארוך משמע דאין לחלק והא דחילק בין תלושים לקבועים על הכל קאי וחילק כך כדי ליישב תשובת ר"י שהתיר בכה"ג כמו שכתוב שם על הגליון וכדי ליישב דבריו שכתב תחילה לאסור כתב וחילק בין תלושים לקבועים ולכן כתב וכן אם לא ידע מנין הגבינות כו' משמע דתרווייהו חד דינא אית להו וטעמא בשניהם דלא חיישינן לתרי ריעותא שיקחם מן הגבינות ויעשה גבינות אחרות ויקבע בהן דירא לזייף כ"כ פן יקלקל הראשונים ולא יכוין באחרונים ויפסיד שניהם אבל אם הם תלושין ליכא למיחש, כן נ"ל לדברי א"ו הארוך. אך שאני תמה שכתבתי שני פעמים בשם א"ו הארוך שכן נהג מהר"ש ולא מצאתי עכשיו בא"ו הארוך הנדפס ובאמת כשלמדתי ולקטתי חידושי איסור והיתר הארוך עדיין לא היה נדפס והיה לי אחד בכתב ואולי שם ראיתי כתוב שכן נהג מהר"ש כי מובטח אני בעצמי שלא בדיתיו מלבי וא"כ אפשר שגם הלשון היה כתוב בענין אחר אף אם לא נראה לי מתוך סגנון זה אשר לפנינו כאשר כתבתי ושאין לחלק:

יג. עוד כתבת ושאלת אשר כתבתי בת"ח שלי בדיני ריחא מלתא על מה שכתב הא"ו הארוך דאיפשר דכל החתיכות מצטרפות לס' הואיל וכולן נכנסו בספק האיסור ואע"ג דבשאר איסורים לא ק"ל הכי בריחא יש להקל עכ"ל. ושאלת דלא ידעת שום איסור שאין כל ההיתר מצטרף ביחד כו'. דו"ק ותשכח ביו"ד סי' קי"א כמה חילוקים בזה וכתב בא"ו כלל י"ב סי' ט' דלא ק"ל כדברי י"ד ולכן כתב דבריחא מלתא אפשר להקל ומ"ש שמצא כלל ל"ט היפך זה שכתב שצריך להיות בכל פשטי"ד ס' כו' הלא גם אנכי כתבתי שאין להקל רק במקום הפסד מרובה ואז יש לסמוך אי"ד סימן קי"א שכתב להתיר וכן תמצא בפירוש על הגליון בא"ו והארוך כלל ל"ט סימן י"ח:

יד. עוד שאלת בענין אם בעינן לשער נגד כל הכלי שנשתמש בו איסור אשר נראו לך דברי סותרים זה את זה בריש סי' פ"ח ובדין ט"ו שם ובמה שכתבתי שם בהלכות הפוסקים הקצרים. עיינתי שם ולא מצאתי שם הפוך או סתירה ומדה היא בתורה שני כתובים המחכישים זה את זה יבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם על כן ראה ועיין סימן נ"א שרמזתי שם להתבונן ויתיישב לך הכל:

טו. אשר שאלתני בשם החסיד הנזהר מן החדש איך יהיה נזהר מפליטת כלים שמשתמש בהם שאינו נזהר דהא נאסר הכלי בבליעתו. נראה לי דאין לחוש כל כך דהרי כל חדש בזמן הזה אינו אלא ספיקא דרבנן דהא אף אם ודאי אסור בטל ברוב בעלמא מדאורייתא כ"ש שכל חדש בזמן הזה אינו אלא חומרא בעלמא ולהכי רוב העולם אינן נזהרים רק הפרושים וכתב מהרא"י דאין לדרוש ברבים לאסרו ואם היה דררא דאיסורא ודאי לא הוי דן למשתק אלא אזלינן בתר רוב דגן שבא מן הישן ולכן נ"ל דליכא למיחש כולי האי. זאת ראיתי בתשובות השאלות אשר שאלת ממני לע"ע וכתבתי לך בנחיצה באשר יראתי שלא יעבור ממני מוביל כתבי גם טרדת התלמידים אשר עמדי ת"ל מפסיקים אותי.

ממני משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.