שו"ת הרמ"א/עא

שו"ת הרמ"א ‏ עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה שנשאל הרמ"א והשיב ונדפס לעיל בסי' ג', וע"ז השיב מהרש"ל ונדפסה לעיל סימן ד', שוב השיב הרמ"א ע"ד מהרש"ל לעיל בתשו' סימן ח'. וע"ז השיב שוב המהרש"ל:

יסגא שלותך. וירומם דלותך. ויפוצו מעינותיך אהו' שאירי המרומם משה י"ץ. מה שראית לחלוק על דברי שכתבתי שכ"ע מודים בטעמא שפירש הרשב"ם (ב"ב קנ"ח) לפי שהראוי אינו נמכר כלומר מאחר שלא באו הנכסים מעולם ליד אבי הבן וכתבת וז"ל וצ"ע דבר זה כי הטור כתב בהדיא סי' רי"א דאף במקום דמכירתו מכירה כגון במקום שאמר מה שאירש היום מכור לך אפ"ה יכולין לומר מכח אבוה דאבא קאתינן כו' והרחבת בענין שהטעם שלא יוכל למוכרן כו' והטעם שלא באו הנכסים מעולם ליד האב תרי מילי נינהו ודברי רשב"ם הוא בכלל דברי הטור אבל לא להיפך כו'. אשתומם על המראה דאם כדבריך שהטור סבר דאפילו בנמכר ממש חוזר ומוציא א"כ אמאי לא כתב בנמכר ממש כגון לרבינו תם שאומר שדה זו שאירש מאבא דהוי מכר כמו שכתב הטור משמו בלי מחלוקת ולא הוה צריך למידחק נפשיה ולומר במי שאמר מה שאירש מאבא היום דאיירי דוקא במוכר מעט לצורך קבורת אביו והוא מילתא דלא שכיחא אלא בודאי היכא דהוה מכר גמור פשיטא שאין הבן מוציא אפילו בטעמא דמכח אבי אבא קאתינא אלא דוקא כה"ג שמכר לו מה שאירש מאבא היום שאינו מכר כלל לפי שאין אדם מקנה דבר שלב"ל אלא שחכמים תיקנו הדבר משום כבוד אביו ומשום כדי חייו כדאיתא בפרק קמא דמציעא. ואם כן דוקא היכא שהבן קיים הוי מכירה מדרבנן וכשיבא לידו לא יוכל לחזור אבל היכא שמת בודאי אזלא המכירה שהרי לא בא מעולם לידו כמו שכתב הטור דאל"כ מה מועיל טעמא מאחר שלא בא לידו מאחר שקנאה ממש בקניין גמור. ויש נפקותא בדין זה כי לפי דבריך אף היכא שאמר שדה זו כו' מוציא הבן מיד הלקוחות וליתא. ומה שכתבת שהרי התוספות נמי לא ס"ל כדברי הרשב"ם שהטעם משום שאינו נמכר אלא עיקר הטעם משום דמכח אבוה דאבא קאתינא דאל"כ מאי הקשו התוס' בתחלה הלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' אדרבא היא הנותנת משום דאין אדם מקנה דשלב"ל יכול לומר מכח אבוה דאבא קאתינא כך היא תמצית שאילתך כי שניתי הלשון שלך כי באלף מחילות הרגשתי שלא הבנת אותו הדבור יפה שכתבת וז"ל שהרי ע"כ צריך להודות כשהוא גוסס כו' מה בא הודאת גוסס לכאן אלא שהתוס' מוכיח מגוסס שאין אדם מקנה דשלב"ל היכא שמת הבן קודם שנפל לו בירושה, אבל אין זה תועלת לדברינו, ע"כ אניח מזה ואומר לא אוכל להתאפק בודאי כי ניים מר אמר להא מילתא דבודאי לפי סיום קושט דברי התוס' שמפרשים שהבן מוציא בלא דמים סוברים כמו שפי' רשב"ם אלא מקודם שהוכיחו שהבן מוציא בלא דמים היו מבינים התלמוד כפשוטו דאיירי לענין חזרת המקח ואז בע"כ היינו מוכרחים לפרש שהמכר היה קיים לולא שהבן בא ומוציא מיד הלקוחות וע"כ תמהו התוס' מה ששאל התלמוד ולימרו ליה אבוך זבין ואת מפיק כלומר וזו היא שקשה בד"מ הלא אין אדם מקנה דשלב"ל ומש"ה מוציא ומבטל המקח עד שהוכרחו לומר דמפיק בלא דמים קאמר וזה נגד הסברא אם לא שנאמר שאינו נמכר ממש דאי נמכר ממש נהי שבא היורש לבטל המקח מ"מ צריך לסלקו בדמיו שהרי קנה בקנין ממש. ועוד מאחר שלא נצטרך לאדחוקי ולומר דאיירי לענין בטול מקח אלא לענין דמי למה לא נפרש דאיירי דוקא בכה"ג במה שאינו נמכר אבל בדבר שנמכר אין הבן מוציא כלל מיד הלקוחות אפי' אתא מכח אבוה דאבא שהרי קדמה מכירתו כדפי' לעיל בפסק הארוך ותדע שכן הוא שהרי ר"י מפרש בסוף הדבור דאיירי בנכסים שכתב האב לבן וכו' וס"ל לשלחו מתם כר' יוחנן דאמר לא קנה כו' מכלל לריש לקיש דאמר קנה לוקח לא אמרינן שהבן מוציא אף שבא מכח אבי אבא ולפי דבריך שפי' יתכן לומר דאפילו כה"ג מוציא הבן אף שהוא נמכר ממש ס"ס מאחר שלא באו מעולם הנכסים לידו שהרי היה לאב הזקן בהן קנין פירות כל ימי חייו ונהי דלא הוי כקניין גוף מ"מ קרויין כנכסים שלא באו מעולם לידו. וע"ק לפי דבריך איך מבין הטור הסוגיא דיש נוחלין דקי"ל כר"ל דאמר קנה לוקח ואמאי אינו מוציא בנו מיד הלקוחות מכח אבי אבא, ואף אם תאמר שאין כאן כן כ"ש שיוציאו יורשי האב אלא בודאי כל היכא שנמכר במכירה גמורה שוב לא יכול להוציא בכח ירושה אפי' אתא מכח אבי אבא אם לא שתדתוק ותאמר מאחר שאביו הקנה לו גופו מחיים קרוי כאילו באו הנכסים לידו אבל אין טעם לדבר. ועוד לפי דבריך שהתוספות ג"כ ס"ל כדברי הטור ואף היכא שנמכר מ"מ יכול הבן להוציא כו' א"כ ממאי הקשו בתחילת הדיבור הלא אין אדם מקנה דשלב"ל כו' אמאי לא תירצו דאיירי במכר לו מה שאירש מאבא היום כו' כדברי הטור, אלא בודאי אף כהאי גוונא אינו מכר לכשימות הבן מקודם ואם כן מה זו היא שקשה בד"מ דלימרו ליה אבוך זבין כו' כדפרי'. וא"ל אמאי לא תירצו התוס' דאיירי במכר לו שדה זו וכפי דברי ר"ת אפשר דלא ס"ל בפשיטות דברי רבינו תם שהרי בפ"ק דמציעא לא הזכירוהו אלא בפרק מי שהוא נשוי חילק ר"ת הכי מכח קושיא ושם כתבו התוס' דאין ראיה לדבריו לפירש"י. גם מה שהביא ראיה לשם מהא דהכא ואוקי בשדה זו פשיטא שאינה ראיה שהרי פירשו כל המפרשים דלא איירי הכא לענין מכירת המכר אלא לענין חזרת מעות שמוציא בלא דמים ממלוה. ועוד אפשר דס"ל לפי האמת היכא דהוה נמכר ממש אין הבן מוציא מיד הלקוחות ומש"ה לא ניחא להו לאוקמי בהכי כדפרישית לעיל. ומה שהקשית על דברי שכתבתי שאף הטור בע"כ ס"ל ב"ח גובה בראוי מדקא פסיק שהבן מוציא בלא דמים וכתבת כ"ש כשאינו גובה מן הראוי והרחבת המליצה ובסוף כתבת וז"ל ואין להקשות על דברי מניין לטור שהבן מוציא בלא דמים שהרי התוספות לא הוכרחו לזה אלא מכח קושיית כו' עד די"ל דמסתבר לטור דהא בהא תליא כו' וכשם שאין מכירתה מכירה ה"ה שמוציא בלא דמים כו' ע"כ. כך דרכך בכל מכתב שעשית עצמך כאילו אינך מרגיש, פשיטא שזו היא עיקר ראייתי ויסודי שהרי התוס' לא הוכרחו לזה אלא מכח קושיא הא לאו הכי היו מפרשין כפשוטו לענין ביטול מקח וכ"כ הרשב"א להדיא ומנין לו להטור לפסוק שיוצא בלא דמים. ומה שלא הזכירו הרמב"ם והרשב"א בדבריהם דמוציא בלא דמים כו' אדרבא זהו סיוע לדברי שהכל תלוי במה שאינו נמכר שהזכירו בדבריהם דאז מוכרחים אנו לפרש דאיירי שהבן מוציא בלא דמים מכח קושית התוס' וכמו שפירש הרשב"א אבל לפי דבריך שכתבת שהטור מיישב השאלה בע"א ומוקי תלמודא דאיירי בכה"ג שמכר לו מה שאירש מאבא היום ששפיר נמכר א"כ מניין לו שהבן מוציא בלא דמים אם לא כדפי' שאף הטור סבר כדעת התוס' אלא שרבותא קמ"ל דאף בכה"ג שמכר לו מה שאירש מאבא היום אפ"ה הבן מוציא לפי שאינו מכר כלל כשמת הבן בחייו וכדפרישית לעיל. ועוד שדבריך סותרים זה את זה שכתבת דהא בהא תליא בלא ראיה ואדברי הרא"ש דקדקת בפסק שלך מניין לו שהבן מוציא בלא דמים א"ל שקשה להרא"ש קושית התוס' כו' אלמא דבלא ראיה וקושיא א"ל שהבן מוציא בלא דמים. אף שבאותה ראיה שכתבת בפסק שלך שהרא"ש בודאי קשה לו קושית התוס' וז"ל ויש להקשות דמנ"ל להרא"ש דאפי' הדמים שקיבלו אין צריך להחזיר אלא ודאי גם לו קשה הקושיא של התוס' למה הוא קשה בד"מ דילמא היינו טעמא משום דאינו נוטל בראוי ולכך פירש דלזו הוא הקשה דאפילו הדמים שקיבל אינו צריך להחזיר ובזו אינו מספיק טעם דראוי וכן כתב הר"ן להדיא כו' עכ"ל. חי ה' לא אדע מה אשיב חורפי דבר כי מרגיש אני שלא ירדת כלל לשורש של דברי התוס' עד שעוררתי אותך בענין אדרבה כשאנו מפרשים שאיירי שהבן מוציא מיד הלקוחות אז קשה תי"ל שב"ח אינו נוטל בראוי ואכתי מה קשה בד"מ שהבן מוציא מיד הלקוחות בלא דמים. אבל בשאנו מפרשים דאיירי בביטול מקח איך בא לכאן קושיא דב"ח אינו נוטל בראוי הלא מדבר העניין בביטול מקח וכן דברי התנא מקושרים מאחר שאיירי שמוציא בלא דמים כו' תיפוק ליה דב"ח אינו נוטל בראוי וכן כתבתי בפסק שלי. ובטוח אני במעלתך שעכשיו ירדת לשורש של הענין אבל לא מקודם. וכן מה שכתבת דמוכח שפיר מדברי הר"ן אף היכא דלא מהני טעמא דראוי אינו משתעבד כפי מה שתירצתי דברי התוס' דאף אם הב"ח אינו נוטל בראוי מ"מ הוא קשה בד"מ שיוציא בלי דמים ויהיה עדיף יותר ממורישו כו' ומר הבין ממה שב"ח אינו גובה בראוי ומה שראוי אינו משתעבד הכל אחד וטעית טעות גדול דבודאי התוס' סברי להו אף לפי תירוצם דראוי משתעבד דהיינו דשלב"ל דאל"כ אף האב היה מוציא בלא דמים שהרי לא היה לו עליו שיעבוד כלל אלא שהיה מחוייב לשלם הממון שקבל ממנו ומ"מ יש נפקותא בדין שאם היה מוכר אח"כ לאחרים היה מוכר אפילו אין לו לשלם דמיו ללוקח ראשון ודוק. ואתה תמהת עלי במה שכתבתי שאף רשב"ם ס"ל דראוי משתעבד מאחר דהבן מוציא בלא דמים וכתבת מי יתן ואדע דברי מר כ"ש אם אינו יכול לשעבד דהבן מוציא בלא דמים כו' ע"כ. האלהים בושני מדבריך כי לבך לב ארי ואיך נכשלת בזה דאם יסבור רשב"ם דראוי אינו משתעבד לא יכול לפרש כלל דשמעתא איירי שהבן מוציא בלא דמים ומכח דקאמר מכח אבי אבא קאתינא וזו היא שקשה בד"מ דס"ס הדר קושיא לדוכתא מאי קשה בדיני ממונות הלא לא משתעבד מעיקרא ולא חל עליו שיעבוד ופשיטא שמוציא בלא דמים ותמה אני איך הבנת דבור התוס' (ב"ב קנ"ט) ופירש ריב"ם דאיירי שמוציא בלא דמים כו' ולפי זה צ"ל דס"ל דאדם משתעבד בדשלב"ל כו' איך מקושר זה לזה א"ל כדפרישית. אבל מה שפירשו התוס' אח"כ דב"ח נוטל בראוי כו', על זה כתבתי שאינו תירוץ מוחלט כו' כמו שפירשתי דאפילו אינו גובה מן הראוי מן היתומים מ"מ קשה הוא בדיני ממונות שיוציא בלא דמים אבל אי לא הוי אפילו משתעבד כלל פשיטא שמוציא בלא דמים, פקח עיניך בדברי התוס' וראה שזה שיכול לשעבד דשלב"ל כו' וב"ח גובה בראוי תרי ענייני הם מכל וכל. ועוד איך הבנת בפסקי שכתבתי שהתירוץ של תוס' אינו מוחלט ויכילנא לומר שב"ח אינו גובה בראוי וא"כ איך כתבתי בסוף דאם יסבור רשב"ם כתוס' דס"ל דראוי משתעבד כו' א"ל כדפרישית אלא שלא דקדקת יפה. ועתה כל מה שהקשית על דברי אין בו מתום ודבריך בפסק הארוך אשר קבלתי הכל מוסתר ונפרך מיניה וביה אם תעיין בכתבי היטב בלבך ותודה על האמת וא"ל יהא כמוס אצלך ולא תצטרך להשיב עוד. ומה שכתבת ותמהת עלי לפי טעמך שמלוה נקרא מוחזק לגבי ב"ח וכתובה לפי שהם קדמו למלוה ואז היה מוחזק והקשית א"כ לא יגבו ממלוה שקודם להן כו' ודחית אותה בקנה רצוץ דמשום לא פלוג כו', אטו משום לא פלוג יוציאו ממון היתומים שלא כדין שהרי אין כאן תקנה שיפול עליהם לומר לא פלוג כי לפי דבריך מכח דינא גובה מן הראוי, בשלמא לפי פירושי שכתבתי דאלמוה רבנן לכתובה ועשאוה מלוה לגבי מוחזק כדי שלא יפקיע כל אדם כתובת אשתו באשראי לפי זה שייך לומר לא פלוג דמאחר שאלמוה לכתובה א"כ גביא מכל הלואה דלא אלמוה למחצית. ומה שהקשית אתוס' דפרק מי שמת (שם) שכותבין שאין להוכיח שב"ח גובה בראוי ממה שגובה ממלוה דהיינו משום דר' נתן כו' תיפוק להו משום טעמא דכתובה, שזה לק"מ דלמה להו לאדחוקי משום טעמא דאלמוה מאחר שגובה מן הדין משום דר' נתן. ועוד הא דכתובת אשה גובה ממלוה לא כך ברירא להו להוכיח טעמא מינה אלא שהוכיח דין זה מפרק הכותב אבל לא נאמר להדיא בשום מקום לאפוקי ב"ח לכ"ע גובה ממלוה כדאיתא להדיא ביש נוחלין וכן יראה להדיא מאשרי דפרק יש בכור שכתב שב"ח גובה מדר' נתן וגבי כתובה כתב דעמא דבר להגבות כו' משמע דשניהם כחדא גובין שהרי לא חילק אלא שזה מכח הדין וזה מכח המנהג שאלמוה לכתובת אשה ובמחילה מר פסק הדין לפי תומו שלא כשורה שכתובת אשה. אינה נגבית אלא ממלוה שלוה אח"כ כי לא אישתמיט בשום פוסק שבעולם אלא סתמא כתבו שב"ח וכתובה גובה ממלוה, ועוד שהתוס' פרק יש בכור השוו לגמרי כתובת אשה לב"ח אף בטעמא דר' נתן וכתבו שבין ב"ח בין כתובת אשה גובה ממלוה מדר' נתן אלמא דדין אחד להן, רק שלא מלאני לבי לומר שטעמא דר' נתן מספיק בכתובת אשה מאחר שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים כאשר כתבו התוס' בכמה מקומות בגיטין ובב"מ והעליתי אותם הדברים בחיבורי. ותמה אני עליך לפסוק במהירות שכתובת אשה אינה נגבית ממלוה הקודם לה. ומה שהקשית לפי טעמי שלא יפקיע כו' הלא בימי חכמי התלמוד כו' לא היתה כתובה נגבית ממטלטלי דיתמי אלא דלא חשו חכמים להפסד כתובה אבל מטלטלי משום דלא היה שכיח כו', אמת מה יפה הקשית אבל מ"מ אומר אני נהי דעיקר סמיכתה אמקרקעי איכא למיחש להפקעה דאי אפשר לאדם או שלא יהא בעל קרקעות או בעל היקפות ואשראי ואם היית אומר שאין הכתובה נגבית ממלוה אלא מקרקעותיו רוב בני אדם לא יהיו בעלי קרקעות אלא בעלי היקפות ואשראי כדי שמפקע כתובה אבל מאחר שהיא נגבית אפילו ממלוה בשום פנים לא מפקע כתובתה שהרי אף המלוה נגבית ממקרקעי ותמצא שתגבה ממקרקעי בכתובה ועוד אפשר בלא הפקעה אלמוה לכתובה שתהא נגבית אף ממלוה הנגבה ממקרקעי דשכיחי יותר ממטלטלין בימי חכמי התלמוד. דברי

שלמה לוריא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.