שו"ת הרמ"א/יד

שו"ת הרמ"א ‏ יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמת חותמי אשר חתמתי ושורה אשר רשמתי, בשולי פסק הגאון מהר"ר שכנא י"ץ בסגנון זה, דברי הגאון הנ"ל נראין בעיני כי הם נוטים אל צד האמת עכ"ל. הנה לא החלטתי המשפט ולא נמניתי בהסכמה להעשות סניף למכ"ת יען לא ראיתי ולא שמעתי דבר זולת הפסק ההוא ואולי גם לפני הגאון לא ספרו הדברים כהווייתן רק מקצת הדברים אשר הביאו בפסקי הציע בעל דין אחד ועל פי הדברים האלה פסק מה שפסק, ואני אמרתי בחפזי בטרדת היריד נראין הדברים היינו תורף הענין אבל לא נתתי ההסכמה עד אבא חדר תורתי אשר שמה כסאות למשפט כלי הקודש כלים מכלים שונים להוציא לאור תעלומה. והנה להיות נקי מה' ומישראל, ולהשיב לשואל מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר או ח"ו יאמרו כתבתי כסומא בארובה ואח"כ שויתי נפשאי הדרנא, אציע התנצלותי לפני כל יודעי דת ודין ואשר יבחרו יקרבו אליהם וכל מלאכה נמבזה ונמס אותה יחרימו, וסהדי במרומים שזה דרכי כל הימים לבלתי נשאי פנים לשום אדם רק להעיד על האמת לפי עניות דעתי וכל מאן דרחים לי רחים לי וכל מאן דסני לי סני לי:

והנה אבא בקצרה. יען כי כבר קדמוני רבנן דהיינו בתחלה שלשת הרועים עמודי עולם דיינים דק"ק קראקא האריכו למעניתם ואחריהם הגאון ה"ה מהר"ר שכנא יצ"ו האריך מגילה ולא הניחו לי מקום להתגדר בו והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל תורתם וימצא מבוקשו. והנה אשר פסק הגאון מהר"ר שכנא מתוך פלפולו דקלא דפסיק וליכא עדים כלל כרבי אבל איכא עדים כל דהו אפילו עדים פסולים תצא בע"כ, ואח"כ פסק על ההיא דאויבים אפקו לקלא דלאו אויבים כדאמרי אינשי אלא בענין דעברו עבירה כו' עכ"ל, א"כ לפי סברתו למה פסק דבקלא ואיכא עדים כל דהו אפילו עדים פסולים תצא בע"כ דבעל הלא עדים פסולים ודאי משום עבירה ע"כ מותר לשנוא אותם והוי קול ושובר עמו דאינהו אפקוה לקלא ולמה תצא. ואם ר"ל פסולים מחמת קורבא קאמר גם זה רחוק מן הדעת דבקלא דפסיק ע"פ קרובים תצא בע"כ הלא הרבה נשים שונאות זו את זו ומרגילות קטטות ואפילו לבעליהן ובשביל זה לא תצא בעל כרחה, ועוד באלפסי (פרק ב' דיבמות) לא משמע כן בפירושו דכתב ואי אית ליה אויבים לנטען כו' וק"ל:

והנה ע"ד העדות שהוגבה שלא בפניה וטען הבעל כי זאת היתה לו בסבת אלמותו של אבי אשתו, והנה דייני קראקא יצ"ו הושוו דעתם לפוסלה והחליטו המשפט לילך אחר רוב פוסקים ובתראי אפילו בדיעבד כמבואר בפסק של מכ"ת, הסכימה דעתי שאין לפסול העדות בשביל זה וכי ראב"ן שהכשיר בדיעבד כדאיתא במרדכי (פ' הגוזל וראבי"ה פ"ב דכתובות) דמכשיר וכי קטלי קני באגמא נינהו, ומהרא"י דהוה בתרא טובא הביא ראייה מהם בפסקיו (סימן קע"ה) ואי לא דהלכתא כוותייהו לא הוה מייתי ראייה מנהון וק"ל. ואף לפי דעת הרא"ש בתשובותיו (כלל מ"א סי' ו' וטור ח"מ סימן כ"ח) אין לפסול העדות בדיעבד כי כן כתבו ודייקו בלשונם אין דנין ע"פ אותו עדות אבל לא אמרו עדותן בטלה רק כוונתם שהוא דומה קצת לדין מרומה ואין נזקקין ע"פ אותו עדות להוציא אשה מבעלה, אכן גם אין להתירה לבעלה כדאשכחן בהרבה מקומות וכל שכן היכא דאיכא טעם כגון הכא דאם היה אמת בטענת זעליקמן שאבי אשתו היה אלם פשיטא שיכולין לגבות עדות שלא בפניה, ואשר הביאו דייני קראקא שאלמות האב אינו מזיק לבן והביאו ראייה מחזקת הבתים (דף מ"ז ע"א) דבן גזלן יש לו חזקה אתמהה אינני רואה שום ראייה כי שם מדבר כשמת אבי הגזלן והוא בא בטענת עצמו אז יש לו חזקה אבל אי הוה אבי הגזלן חי והיה לחוש באם יוציאה מתחת יד בנו שהגזלן ימטי אותו ואת חמורו לשחוור פשיטא שאין לבן הגזלן חזקה. והמדקדק בסוגיא בגמרא וברש"י ימצא בנקל שדוקא לאחר מיתת הגזלן מיירי. גם הדחייה אשר דחו בעצמם הראייה ואחר כך תירצו א"כ אין לדבר סוף, כי הדחייה נ"ל והתירוץ אינו מספיק, כי שאני בת המזנה את אביה היא מחללת וסוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראה גידולים כו' ואפילו במוכס כל משפחתו חופין עליו כל שכן הכא. וה"נ בדורות הללו בפרט בק"ק פראג אשר תמיד חמס וריב ברחובותיה אפשר שיש לקבל בענין קטטות אפילו לכתחילה שלא בפניו כדי שלא יבואו לידי קטטות, וכן מצאתי בפרק הגוזל סביב המרדכי בדפוס של סביוניטא וז"ל, תקנת הגאונים כשמקבלין עדות מן הקטטות שאין לעדים להעיד בפני הבעלי דינים כדי שלא יעשו זה את זה קטטות כשישמעו עדותן וגם הדיינים לא יגלו עדותן שקיבלו לבעלי דינין שלא ילך בעל הריב אליו להתקוטט אבל על עסקי ממון מקבלין בפני בעל דין עכ"ל. גם על דבר שהבעל חזר אחר עדי שקר כו' א"כ גם אלו עדי שקר הם, אומר אני ממה נפשך אם העדים האחרונים חשודים הם אפילו לא היה הבעל מחזר אחר עדי שקרים פסולים הם, ואם לא בודאי י"ל אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו למה לנו להרכיב העניינים. והנה מה שפסלו את העדות אפילו שלא בפניהם צדקו דברי הרבנים דק"ק קראקא. וכן בעיקר הפסול שפסלו עד אחד שמצאו אצלו גניבה על דבר זה צדקו דברי הר"ש. גם בענין פסול עד השני שפסלוהו במסירה ובהזכרת השם, הנה גם בזה יש צד להכשירו שקילקול קצת ראשי העיר הם תקנתם כיון שקצת מסורים מפורסמים נמנים להיות ראשי העיר בעת ההיא ולשפוט העם וכתיב התקוששו וקושו קשוט עצמך וכו', א"כ העד ראה ויתר למסור באומר בדעתו שאין נקרא מסירה רק המוסר גוף חבירו ולא ממונו כי מורגלים בזה, וראייה מפרק קמא דב"מ (דף ה':) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו לכן כשר לשבועה, ופירש רבינו משה וה"ר אליעזר ממי"ץ ואינו חשוד על לא תחמוד לפי דעתו אע"פ שאין האמת כך, ובנדון זה יש להכשירו גם בעבור הוצאת ש"ש וכן אמרו פ"ק דנדרים (דף ז':) אמר ר' יוחנן השומע הזכרה מפי חבירו לשוא שנשבע לפניו לשקר כו' חייב לנדותו (ופסק הסמ"ג סוף סימן רמ"א בלאוין) ומתיר לו מיד כדי שלא יהא מכשול לאחרים, וא"ת יודיעם נמצא כל העולם בנידוי שהרי למדו לשונם העוה ושבועת שקר, ואע"פ שיש לחלק דהיינו לענין נדוי אבל לענין עדות פסול הוא וכן הדין נותן אכן לא בכל השבועות פסלינן, ועתה עת לקצר רק הבאתי שכיון שרוב העולם אינם נזהרים מזה ועשרה קבין שבועות ירדו לעולם תשעה נטלו אנשי העיר בעת ההיא לבי מחסם לפסול בשביל זה. ואשר דברתי על בני אנשי העיר אין דעתי רק על סיעת הרבה אנשים לא על הכלל ח"ו כי בודאי יש גם ביניהם כת חסידים שרידים אשר ה' קורא הנאנחים והנאנקים על כל התועבות ואין לאל ידם. והנה בפסקי הגאון נ"י מוהר"ר מאיר מפדוואה י"ץ (סימן ע"ו בתשובותיו) נמצא דומה לזה בענין מי שקנה יין נסך להסתחר שאין ראוי לענשו מאחר שראה ויתר, ואף כי התם בדרבנן והכא בדאורייתא הלא הבאתי ראייה דגם בדאורייתא שייך לומר בענין זה:

גם מה שכתבו דייני קראקא ששנים עדים כשרים העידו על עדים הראשונים שפסולים הם, וכן העידו רבים שהם מוחזקים כו', והנה מהר"ש דחה אולי חשבו שהם פסולים ואינו כן ואולי האחרונים פסולים כו' לפום ריהטא היו נראים בעיני דברי הגאון כיון שלא הוזכרו שם עדים אחרונים והגאון מהר"ש לא היה מחשבם כפסולי עדות כיון דלא איתברר פסולם לא גרע מקלא דלא פסיק, מכל הלין טעמים כתבתי שדברי הגאון נראים בעיני אם יקיימו הב"ד דהיינו שיהא הב"ד הגון וראוי לסדר ואלו ודאי היו יודעים לדרוש ולחקור כל דבר על בוריו, אכן בראותי פסק של שלשת הרועים דהיינו דייני קראקא שידוע להם בודאי שעדים הראשונים הם אנשים רקים ופוחזים וחשודים וכן הב"ד אשר גם כמותם, וכן כמ"ר מרדכי בר גרשון כ"ץ הביא ב"ד נגבה בדיינים כשרים ולפני שמשים דק"ק ההוא ומשמע מתוך הב"ד דתקנה קדומה היא בק"ק פראג שלא לגבות שום ב"ד רק על פי תקנה דהיינו לפני ב"ד הגון ולפני שמשים דק"ק פראג, והנה הבעל הנ"ל היה כמחשיך מעשיו להסתיר עצה עם אנשים פוחזים ורקים כאשר העידו אנשים כשרים אשר העלו שמותם בב"ד ההוא גם קצת חתימות הב"ד נתקיימו והב"ד נגבה בסיון שי"ח לפ"ק, וכן ראיתי הרבה כתבים כולם יעידון יגידון שהם בוקי סריקי אנשים פוחזים ורקים וחשודים, וא"כ לא הנחת בת לא"א שתהא יושבת תחת בעלה ובפרט שעד אחד חוזר בו לאמר מעולם לא ידעתי שום דבר רע על מרת מרים הנ"ל ונתן אמתלא לדבריו פשיטא שאין באותו עדות ממש אפילו היו כשרים כיון שבאים לאוסרה צריכים דרישה וחקירה. והואיל ועדיין לא היתה דרישה וחקירה יכולין למימר מבודין היינו, וראיה ממרדכי (פ' אחד דיני ממונות) נשאל לר"י על אחד שהטעה להעיד עדות שקר והשביעו בטעות להעיד מה שיאמר ואמר להם להעיד שקידש אשה אחת ולבסוף חזר בו אחד מהעדים והשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז ולולא כן לא היתה זקוקה לכך, כי מן הדין יש לפוטרה בלא גט כי עדים שבאים לאוסרה צריכין דרישה וחקירה הואיל והיא מכחשת וכל זמן שלא נתקרה עדותן בב"ד יכולין למימר מבודין היינו דמאי שנא מעדים שהעידו שהוא בן גרושה וחלוצה דתניא בתוספתא (פרק ב' דכתובות) יכולין לומר מבודין היינו לבטל עדותן כל זמן שלא נחקרה עדותן בב"ד, ועוד כי אפילו בעדות הודאות והלואות צריכין דרישה וחקירה עכ"ל. הרי לפניך דבעדות אשה לאוסרה על בעלה צריך דרישה וחקירה וכל זמן שלא נדרש יכולים לומר מבודין היינו אם כן אין באותו עדות ממש. כ"ש כשהעדים רבים נקובים בשמותם העידו בעדות האחרונים שהראשונים אנשים רקים ופוחזים הם צדקו דברי הדיינים לפסול העדות ולהעמיד מרת מרים מנוחה בחזקת כשרות כשאר בנות ישראל הכשרות. ואשר נתחבטו שלשת הרועים בשאר העדיות אי הוו עדי כיעור ועד האחרון העיד שראה את מרים הנ"ל שעמדה אצל הפתח הפתוח לרחוב העיר באישון לילה והסכימה דעת הדיינים שהוא עד כיעור כמו שכתב המיימוניות (פכ"ד מהלכות אישות) שחשב מה ששניהם יוצאין ממקום אחד אפל לכיעור ביותר שנראים הדברים שהיתה שם עבירה. ול"נ שאינו דומה לכיעור המוזכר בדברי הרמב"ם, כי כששניהם יוצאין ממקום אופל שאין רגל אדם מצוי שם ניכרים הדברים שהיתה שם עבירה כי לולא זה למה נכנסו למקום אפל אבל במקום שרגל אדם מצוי שם אפילו באישון לילה ואפילה אין לומר ודאי היתה שם עבירה כי מירתתי אולי יעבור שום אדם לפניהם כגון העומדים בחצות לילה ללמוד או לחשוב חשבונות או המאחרים על היין או אחד מבני בית יעור משנתו ויצא לחוץ ודאי מירתתי ולא עבדי עבירה. דאל"כ אמאי אנו מתירין להתייחד אשה אחת עם שני אנשים או שלשה או להיפך בחדר אחד בלילה אולי יפול תרדמה על הרוב וישארו איש ואשה נעורים ויעשו איסורא, אלא אמרינן כיון דאיכא בהדייהו אינשי אחריני מירתתי אולי יעורו משנתם בפתע פתאום ויגלה סודם, ה"נ בנדון זה מירתתי ולא הוה מעשה כיעור כ"כ כמו שהזכיר הרמב"ם, א"כ נשארה האשה בחזקת כשרות כשאר בנות ישראל הכשרות ולא איתרע חזקתה במידי. והנה על רבנן אשר קדמוני סמכתי בהרבה עניינים אשר לא השבתי על כל קוץ וקוץ:

כללא דמילתא נ"ל לדמות נדון דידן לההוא דרשב"א בתשובותיו (סימן אלף רל"ז) דשם גם כן היתה קטטה קדומה ובסוף התשובה כתב וכן ראוי לדון בכל הדומה לזה. וא"כ בהא נחיתנא ובהא סליקנא דהאשה הנ"ל בחזקת כשרות ואין לגרשה בעל כרחה ומותרת לבעלה באם ירצו שניהם להדבק ולהיות יחד, שהדברים נראים שבטעות נגבו העדיות בלי חקירה ודרישה באיזה יום ובאיזו שעה ועד אחד חזר בו לומר שלא העיד מעולם בב"ד הנ"ל. ושאר העדיות אין בהם ממש לחוש להם כאשר פסקו קצת דייני קראקא י"ץ גם אני הבאתי ראייה לקצת ראיות, מכל הלין טעמין ראוי לבטל קלא כי הוא קול ושובר עמו דאויבים אפקוה לקלא, והנני נעשה סניף להתיר אשה זו לבעלה באם יאותו שניהם להדבק, כי כן נראה לי לפרש ההיא דמהרי"ק (סימן ע"ב) ובהכי סלקו העניינים. ע"כ הפסק של מהר"ר נפתלי המכונה הירץ מק"ק בריסק דליטא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.