שו"ת הריב"ש/תקו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראיות כנגד פסק דין הרב רבי יוסף בן דוד נר"ו
ראובן היה לו אוצר תחת ביתו של שמעון ושמעון היתה לו עוד עליה אחרת על ביתו ויהי היום ושמעון היה סותר הוא בעצמו כותל אחד רעוע מן העליה העליונה שלו ובסתרו הכותל ההוא נפל הכותל שהיה רעוע על התקרה העליונה שלו ונפלה התקרה ההיא עם הכותל בביתו שעל אוצרו של ראובן ומכח הנפילה ההיא נפלה גם תקרת אוצרו של ראובן ועל זה נתעצמו בדין הרבה ראובן ושמעון לפני הברורים י"א ראובן טוען כי שמעון היה מתכוין להזיקו ולהפיל כותלו בכונה על אוצרו כדי להזיקו בגופו ובממונו כי אנשי ביתו התרו בו בעת סתירתו הכותל לבל יעשה כן הוא בעצמו כי היה צריך לזה אומן מפני הסכנה ושראוי לדיינים להענישו על זה גם שיחזור לבנות תקרת אוצרו הנופלת וגם לשלם שלש חביות מלאות יין היו שוות כך וכך שהיו באוצרו ונשברו בנפילת התקרה ושמעון משיב שלא היה מתכוין להזיק לשום אדם חלילה אבל היה סותר כותלו כדי שלא תפול ותזיק והיתה כונתו לסתור הכותל לרשות הרבים על מנת לבנות וכל אדם רשאי לעשות בשלו מה שירצה כל שלא יתכוין להזיק לשום אדם ואם במקרה נפל הכותל על תקרת אוצרו של ראובן הנה לא היה במה שנפל מן הכותל ההוא ומן התקרה העליונה כדי להפיל תקרת אוצרו של ראובן אם לא שתקרת האוצר היתה רעועה ונרקבת לגמרי והיתה נופלת מאליה אף בלא נפילת הכותל. ועוד שראובן חפר והעמיק קרקע אוצרו הרבה ומפני זה נתקלקלו יסודות הכותלים ומן הקלקול ההוא נפל הכותל ובזולת זה לא היתה נופלת ולזה אינו חייב לשלם לראובן דבר וגם שהוא אינו מאמינו שנשברו שם חביות ולא שהיה בהם יין ומבקש מהדיינים לפטרו מתביעת ראובן ולחייב ראובן לבנות תקרת אוצרו כדי שיוכל שמעון להשתמש בביתו שעל התקרה ההיא כדין בית ועליה של שנים זהו תורף דברי ריבם. ועם היות שכל אחד היה מפליג להאשים את חברו ומרבה בטענות וארכו להם הימים זה טוען וזה משיב זהו העולה מטענותם והנוגע בעקר הדין. והברורים צוו לשני אנשים יהודים הבקיאים בזה לפנות עפר התקרה הנופלת לראות אם היו שם חביות אם לא ואם שלמות אם שבורות ואם היה יין כנוס בהן אם לא וכן לראות אם היתה התקרה נרקבת אם לא והיהודים ההם עשו כן והעידו לפני הברורים שמצאו תחת התקרה שנפלה שברי שלש חביות ושהיה היין עדין טופח בהן ושראו ג"כ שהתקרה שנפלה היתה נרקבת ונתלעת עד שלכל היותר שהיתה מתקיימת לא היתה מתקיימת משנה אחת ואילך ונכתב עדותם זה בפרוסי"ש ואין בכל הפרוסי"ש שום עדות וראיה לא לשמעון ולא לראובן כי אם שני אלה אמנם גם הברורים ראו בעצמם קורות התקרה ולוחותיה עץ רקבון ונראה להם שאף אם לא היתה נופלת מחמת נפילת הכותל היתה עומדת בסכנה ולא היה שמעון יכול להשתמש בביתו שעל התקרה אם לא בסכנה גדולה. ועם כל זה אחרי סתמו הבעלי דינין טענותיהם נתיעצו הברורים עם שני חכמי העיר מה לעשות בנדון זה והם נשאו ונתנו בדבר בנחת ובמתון והבינו בספרים והיתה הסכמתם שעל החביות והיין ראוי שיתחייב שמעון לשלם לראובן ואף אם לא היה מתכוין להזיק כיון שהיה מפיל הכותל בעצמו ומכחו נפלה עכשיו משום דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן וכו' (ב"ק כ"ו.) ולכן שישבע ראובן כמה היו שוות החביות והיין הכנוס בהן בעת שבירתם וישלם לו שמעון וזה מדמסיק בפ' הכונס (ס"ב.) עשו תקנת נגזל באשו ומשתבע ניזק ושקיל ומההיא עובדא דההוא דבטש בכספתא דחבריה וכו' כדאי' התם אבל התקרה אחרי שנתברר לברורים מתוך הפרוסי"ש ומתוך מה שראו בעיניהם שהיתה נרקבת ונתלעת עד שאף אם היתה מתקיימת אי זה זמן מועט לא היה יכול שמעון להשתמש עליה אם לא בסכנה אם כן הנה קודם נפילתה היה מחוייב ראובן לסותרה ולבנותה בנין חזק כדין בית ועליה של שנים שהתחתון נותן תקרה וכן המנהג וא"כ בנפילת התקרה לא הוזק ראובן שיתחייב שמעון לשלם לו אותו היזק דהוה ליה כההיא דפ' כיצד (כ"ו:) הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור מאי טעמא מנא תבירא תבר וכן מההיא דפ' החובל (צ"א:) שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי לקוצצן פטור ומקשינן התם אי הכי לא שבקת חיי לכל בריה ומוקי לה בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה ומקשינן אי הכי מאי קא טעין דאמר ליה אנא בעינא למעבד האי מצוה כדתניא ושפך וכסה וכו' ופירש רש"י ז"ל אילן העומד לקציצה כגון אשרה או שגוהה לרשות הרבים ומתירא שמא יפול על איש וימות עד כאן. בנדון זה גם כן הרי תקרה זו היתה עומדת ליפול ושמעון ובני ביתו המשתמשין עליה היו מסתכנין בה וגם ראובן עצמו ובני ביתו המשתמשים תחתיה באוצר ולכן אין ספק שהיה מחוייב (שמעון) [ראובן] להסיר דמים מביתו ובית דין היו מחייבין אותו בכך שהרי חייב הוא להעמיד תקרה חזקה לשמעון שיוכל להשתמש בו בלי סכנה ואם אחר שהפילה בכונה היה פטור כל שכן שמעון שהיה ניזק ומסתכן בה והפילה שלא בכונה. ומ"ש הרמב"ם ז"ל חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים הוא תשלומי המצוה כמו שנראה מלשונו ואין בנדון זה תשלומי מצוה שהרי זה אינו כי אם כעין קנס ואין לקנוס השוגג דלא מצינו קנסו שוגג אטו מזיד בענין זה ועוד כבר כתב הרשב"א ז"ל שם דלא מגבינן ליה (בכלל) [בבבל] אף לדעת האומר דדינא הוא וכן הסכימו האחרונים ז"ל[1] ולכן שמעון פטור מכלום על התקרה וחייב ראובן לבנות התקרה בנין חזק כדין בית ועליה של שנים שהתחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה זהו מה שהסכימו שני חכמי העיר בנדון זה וכתבו שניהם מידם הפסק דין ונתנוהו לברורים אלא שלא היו הראיות מן הגמ' כתובות בו זולתי שכיון ששמעון הי' סותר הכותל בעצמו ומכחו נפל עתה שישלם החביות והיין ע"פ שבועת ראובן והתקרה כיון שהיתה נרקבת כמו שנתברר לברורים ממה שראו בעיניהם ומפי אחרים כמו שכתוב בפרוסי"ש ונראה לברורים שאף אם היה אפשר לה לעמוד איזה זמן לא היה יכול להשתמש בה אם לא בסכנה גדולה על כן חייבו את ראובן לבנותה להוצאתו בנין חזק למראית עיני אומנין כדין בית ועליה של שנים וכו' והברורים פסקו הדין כמו שהיה כתוב מיד החכמים הנזכרים. ואחרי שהברורים פסקו הדין ראובן נסתלק מפסק דין הברורים לדיין הסלוקין שהוא אחד משני חכמי העיר שהסכים בפסק דין הברורים והדיין הנזכר בלתי התחדש לו טענות אחרות מהבעלי דינין כי שניהם סתמו לפניו טענותיהם ואמרו שאין רצונם לטעון עוד על מה שכתוב בפרוסי"ש שטענו כבר לפני הברורים ובלתי התחדש לו עדות כנגד מה שנתברר לפני הברורים ובעיניו לא ראה ובלתי קרא לברורים ולא ליועץ הב' לישא וליתן עמהם בפני משכילי העיר פסק הדין והאריך בפסק דינו להביא ראיות כי שמעון היה בסתירת כותלו פושע וקרוב למזיד ושהיה חייב בהיזק שהזיק לראובן ולזה שהוא מקיים פסק דין הברורים במה שחייבוהו לשלם לראובן החביות והיין ע"פ שבועתו אכן במה שדנו לפטור שמעון על נפילת התקרה זהו שלא כדין ואיך אפשר שיתחייב שמעון על קצת ההיזק שהם החביות והיין ולא על התקרה ואע"פ שהיתה רעועה ונרקבת הרי היתה ראוי לעמוד זמן מרובה או קצת זמן אלא שנפלה עתה מפני כובד הכותל והתקרה העליונה שנפלו עליה ואין מנא תבירא תביר אא"כ היתה נופלת מיד לפי שעה אבל בזולת זה לא והביא ראיה מלשון הרמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות חובל ומזיק) הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היה תחתיו כלום וקדם אחר ושברו במקל כשהוא באויר קודם שיגיע לארץ הרי זה פטור מאחר שלא שבר אלא כלי שסופה להשבר מיד בודאי ונמצא כשובר כלי שבור ע"כ דוק מינה הא לא היה נשבר מיד לפי שעה דומיא דהזורק כלי מראש הגג חייב לשלם כלי שלם. וכן הביא עוד ראיה ממ"ש ז"ל (בפרק ו') וכן חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונשבר אע"פ שהיה ראוי להשבר בהן קודם שישב הואיל וקירב את שבירתו האחרון חייב ע"כ. ולזה פסק הדין ששמעון יתחייב להחזיר התקרה ליושנה כבתחלה בנין הגון וחזק למראית עיני האומנין כמו שהיא התקרה הסמוכה לה שלא נפלה שהיא מבנין הגון ויפה זהו תרף דברי דיין הסלוקין וראיותיו שנסמך עליהם בפסק דינו. ומי יתן החרש יחריש ותהי לו לחכמה כי מה שנפלאת בעיניו איך אפשר שיתחייב שמעון על קצת היזק ולא על היזק התקרה הפלאה זו איני יודע מה הוא שהרי מבואר בפסק דין הברורים שעל כל ההיזק שעשה שמעון חייבוהו אלא שעל התקרה פטרוהו לפי שאין כאן היזק שכיון שהיתה נרקבת ונתלעת עד שלא היה אפשר לשמעון להשתמש בה אם לא בסכנה כבר נתחייב ראובן לסתרה ע"מ לבנותה וא"כ מנא תבירא תבר ואין כאן היזק. ומה שאמר שהיתה ראויה לעמוד זמן מרובה או קצת זמן אולי סמך על מה שהזכירו שני העדים האומנין בעדותם באמרם שהיתה נרקבת ונתלעת עד שלכל היותר שהיתה יכולה להתקיים לא היתה מתקיימת משנה אחת ואילך ולא דקדק בעדותם כי הם לא העידו שיכולה להתקיים בברי שנה ולא חצי שנה אלא שברי להם שלא תתקיים יותר משנה לכל היותר ופחות מכן הוא ספק וסכנה כי הדבר ידוע שכל תקרה שנופלת מחמת רקבון והתלעה קודם נפילתה יותר משנה ושנתים היא בחזקת סכנה וא"כ אין כאן יום אחד ולא שעה אחת שלא תהיה בסכנה ומקודם נפילתה היה מחוייב ראובן לסתרה ואם כן אין כאן היזק כלל דמנא תבירא תבר וכן מההיא דאילן העומד לקציצה כמו שכתוב למעלה. ומעתה אין הנדון דומה לראיות שהביא מהר"ם ז"ל ואדרבה הם ראיות לסתור דבריו גם כי כונת הר"ם ז"ל לא היתה כמו שהבין הוא מדבריו כי מש"כ בזורק כלי מראש הגג שסופו להשבר מיד בודאי לא אמר מיד אלא שאם לא היה סופו להשבר מיד הנה לא היתה שבירתו ודאית שהיה אפשר תוך הזמן ההוא להצילו ובענין זה הדבר ברור שהוא חייב לשלם כלי שלם כיון דאין שבירתו ודאית שאל"כ אין לך שובר כלי שיהיה חייב לשלם שהרי אפשר שהיה נשבר לאחר מכן תוך זמן מועט ועוד כי הר"ם ז"ל רצה לבאר דין המוזכר בגמ' דמנא תבירא תבר ופטור לגמרי ולזה אמר מיד כי אם היה אפשר לכלי לעמוד יום או יומים קודם שישבר אף אם היה סופו להשבר בסוף היום בודאי הנה לא היה פטור לגמרי אבל היה חייב לשלם תשלומי כלי שאינו ראוי לעמוד כי אם יום אחד אבל לשלם דמי כלי שלם מפני ששבר כלי שסופו להשבר תוך יום או יומים כמו שהבין זה הדיין זה אין הדעת סובלתו. גם מה שהביא ראיה ממה שכ' הר"ם ז"ל בחמשה שישבו על הכסא בושני מדבריו כי הר"ם ז"ל מסיים בה שהרי אומרים לו אלו לא נסמכת עליו היינו עומדים קודם שישבר הנה באר ז"ל הטעם כי לא מפני שאף אם היה נשבר בודאי בשתי שעות וזה קרב את שבירתו חייב זה בכלי שלם והראשונים פטורין אלא מפני שאין שבירתו מפני הראשונים ודאית שהרי היה אפשר להם להסתלק משם כיון שהיה להם שהות ואם כן זה האחרון כלי שלם שבר וזה הטעם מבואר בגמ' פ"ק דב"ק (י':) דמוקי בריתא דחמשה שישבו על הספסל כגון דבלאו איהו מיתבר בתרתי שעי והשתא אתבר בחדא שעתא דאמרי ליה אי לאו את הוה יתבינן פורתא וקיימין ועם כל זה לפי מסקנת הגמרא אין האחרון חייב בכל הנזק אא"כ נסמך עליהם בענין שלא יוכלו לעמוד דאל"כ מצי למימר להו אי לאו אתון בדידי לחוד לא הוה מיתבר כלל וכ"כ כל המפרשים ז"ל אע"פ שלא נתברר זה בדברי הרמב"ם ז"ל הנה מבואר שכל הראיות שהביא דיין הסלוקין לעזר הם כנגדו אלא שהוא כתב בפסק דינו קצת מלשון הר"ם ז"ל והעלים קצתו ומחשבתו נכרת מתוך מעשיו ואף לפי סברתו שחשד הרב רבינו משה שיאמר שאף אם היה נשבר בודאי בתרתי שעי בני תקנה האחרון שקירב שבירתו חייב בדמי כלי שלם עדין אין זה ענין לנדון זה שהרי אף קודם שנפלה התקרה היה מחוייב ראובן לסתרה מפני התשמיש שיש לשמעון עליה והוא חייב להעמיד לו תקרה חזקה שיוכל שמעון להשתמש עליה בלי סכנה וא"כ שמעון מנא תבירא תבר ופטור אף אם עשה זה בכונה שאין כאן היזק לראובן ועוד דעביד איניש דינא לנפשיה ואפי' במקום דליכא פסידא ומה שעשה עשוי כיון שנתברר לאחר מכן שעשה כדין וכל שכן בכאן דאיכא סכנה וכ"ש שראוי לפטרו שעשה זה שלא בכונה כמו שמפורסם וגלוי לכל. ואחרי הודיע טענות וראיות הברורים בפסק דינם ושדיין הסלוקין חוץ מכבודו עשה שלא כהוגן לבטלו ואם בטלו אינו מבוטל כי הוא האמת ודבר האמת יקום לעולם מעתה לא היה צריך עוד לבאר במה שטעה דיין הסלוקים עוד בפסק דינו חוץ מכבודו אמנם להראות כי לא היה מתון בדין אודיע כי אף אי יהבינן ליה לכוליה טענתיה והיה האמת שהיתה התקרה יכולה להתקיים בודאי שנה או שנתים והיה שמעון יכול להשתמש עליה בלי סכנה תוך הזמן ההוא עכ"ז לא היה לו לדיין לחייבו לבנות להוצאתו כל התקרה שאין דרך בני אדם לעשות תקרה לשנה ולשנתים. ועוד דקיי"ל (שם י"א.) שמין לנזקין והסותר ביתו של חברו או משבר כליו אין מחייבין לבנות לו בית כמוהו ולא לעשות לו כלי כמוהו אלא שמין כמה היה שוה וכמה הוא שוה עתה ומשלם לו הדמים שבין זה לזה. ובנדון זה ג"כ היה לו לחייב ראובן לבנות התקרה בנין חזק ושמעון יסייע לו בבנין כדי שומת נזק תקרה הראויה לשנה או לשנתים ולא שיבנה שמעון עתה בנין לשנה או לשנתים מעץ רקבון ותהיה ההוצאה יתרה על השבח יתר מאד ולסוף השנה או שנתים תפול ויצטרך ראובן לבנותה מחדש וכל שכן שחייבו לבנות מבנין הגון וחזק כמו תקרה אחרת הסמוכה לה שלא נפלה שהיא מבנין הגון ויפה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ב"י ח"מ סי' שפ"ב סעי' ה'