שו"ת הריב"ש/תסא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלת אם השנים עשר אנשים אשר קיימו כל התקונים בכח האלה והשבועה מתחרטים משבועתם מחמת הנזקין אשר יוכל להשתלשל מחמת נתינת ההודאות ויהיו נשאלים על זה אם יכול חכם או שלשה הדיוטות להתירם ואם אפשר להתירם אם אחד או שנים מהם אינם מתחרטים היוכלו האחרים להשאל ולהיות נתרים מן האלה והשבועה או צריכין כלם להתחרט והמעוט יכולין לעכב:
תשובה מבואר הוא שאם הנבררים מתחרטים משבועתם שיכולין הם לישאל עליה וחכם או שלשה הדיוטות מתירין אותן ע"י פתח או חרטה דהא קיי"ל (נדרים כ"א:) דפותחין בחרטה ויכולין הם לישאל להתירן כל אחד לעצמו או אפילו לכלן כאחת דע"כ לא איבעיא לן בפרק נערה המאורסה (ע"ג.) בבעל מהו שיפר לשתי נשיו כאחת אלא משום דכתיב יפר אותה דמשמע ולא אותה ואת חברתה אבל בהיתר חכם מתיר אפילו לכמה בבת אחת וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ובנדון זה אם לא אמרו על דעת רבים מבואר הוא שהוא כשאר השבועות הנתרין ע"י חכם או ג' הדיוטות ואע"פ שכל אחד נשבע בפני רבים דקיי"ל דנדר שהודר בפני רבים יש לו הפרה ואפילו אם נשבעו על דעת רבים שאין לו הפרה אם נראה לחכם או לג' המתירין דדרך הודאות יש בו נזקים לקהל ומכשולי שבועות וחרמות מתירין להם כל דבר מצוה אפי' על דעת רבים יש לו הפרה כדאיתא בפרק השולח (ל"ו.) ואין לך מצוה גדולה מהסיר מכשול ונזקים מדרך הרבים[1] ואפי' לפי' ר"ת דדוקא כי ההוא מקרי דרדקי שהוא כעין טעות שהיו סבורין למצוא דדייק כוותיה ולא מצאו האי נמי דכוותיה הוא שהיו סבורין שזה הדרך הוא הישר מזולתו ועתה נתגלו להם הנזקין והמכשולות ובמסכת מכות פרק אלו הן הלוקין (ט"ז:) גבי אונס שגירש מוכח דלכל דבר מצוה מתירין שלא כפירש ר"ת ז"ל. ואם יאמר אומר הרי אי אפשר שלא יהיה בקהל איזה יחיד שדרך ההודאות תועלת לו משאר הדרכים וא"כ הרי אלו כמי שנשבע לתועלת חברו שאין מתירין לו אלא מדעתו כמו שהסכימו כל המפרשים ז"ל מההיא דאמרי' בפרק רבי אליעזר (ס"ה.) אמר לו הקב"ה למשה במדין נדרת לך והתיר נדרך במדין ומשבועתיה דצדקיהו לנבוכדנצר וגם דעת הראב"ד ז"ל שאם התירוהו אינו מותר וא"כ בנדון זה היה לנו לומר שלא יתירום אלא מדעת ורצון כל הקהל כאחד. הא ליתא שלא נאמר זה אלא במי שבשעת שבועתו נתכוין לתועלת חברו דומיא דמשה וצדקיהו אבל אלו הנבררים לא נתכוונו לתועלת יחיד אחד בפרט אלא לתועלת כל הקהל וכיון שעתה נתגלה שאין בזה תועלת לקהל הרי אין צריכין דעת אחרת בהיתרם ועוד שבנדון זה לא השביעום הקהל ולא שום יחיד מהם אלא הם נשבעו מאליהן ובכגון זה אפי' יהיה תועלת לאחרים בשבועתם א"צ דעת אחרים בהיתרם דלא דמי לשבועת משה ולשבועת צדקיה שאותם המקבלים תועלת בשבועתם השביעום ומוסף על זה כתב הרשב"א ז"ל בשם ר"ת ז"ל דדוקא בנודר מחמת טובה שעשה לו חברו כדי שישבע שבועה זו דומיא דמשה דנתן לו צפורה בתו מחמת נדרו וכן צדקיה שהיה מסור ביד נבוכדנצר להריגה ונצל ממנו מחמת נדרו אבל מי שנדר מדעתו שלא קבל טובה ממנו מתירין לו שלא מדעתו והביא קצת ראיות לזה ואע"פ שאינן מכריעות מ"מ בנדון זה לא סוף דבר שלא קבלו טובה בעד השבועה אלא גם לא השביעום כלל אלא שהם נשבעו מעצמם[2] ועוד כתבו התוס' דלדבר מצוה מתירין אפילו לכתחלה שלא בפני חברו[3] ובנדון זה כדי להסיר הנזק והמכשול זה הוא לדבר מצוה ומתירין להם שלא מדעת אחרים. וכן מה ששאלת אם צריכין שיהו נסכמים בחרטה כל הי"ב הנבררים והמעוט אם יכול לעכב אם לא. גם בזה נראה שאינו צריך דדוקא בחרם שמחרימין הקהל הוא שצריך שיסכימו כלם בהתר ואין אחד יכול לישאל לחכם לפי שהקהל יכולין לעשות תקנות וגדרים ולהסיע על קיצותן בחרם ובנדוי ולכלול עמהם את אשר ישנו ואת אשר איננו וא"כ אין חרטת כל א' לעצמו כלום שאין החרם מחמת קבלתו לבד אלא אף מחמת מה שכללוהו הקהל בנדרם אבל בשבועה אינו כן אלא צריך שיוציא כל א' שבועה מפיו או שיענה אמן אחר שבועה וא"כ בענין קבלת שבועה הרי הם כיחידים וכל א' נשאל לעצמו בלתי אחרים[4] וכן כתב הראב"ד ז"ל בתשובה שצבור שעשו תקנה וקבלו אותה בחרם ובשבועה שהחרם יכולין הקהל להתירו מאיליהן בלא פתח ובלא שאלת חכם אבל השבועה צריכין הם לשאלת חכם ונשאלין אפי' לחצאין שהרי הם כיחידים וכ"כ הרמב"ן ז"ל במשפט החרם שלו וא"צ לומר בנדון זה שלא היו צבור אלא יחידים שכל א' נשאל על שבועתו אפי' אין האחרים מתחרטין. אמנם תדע כי אחרי שהתר שבועה זו הוא לתועלת הקהל אין יכולין להיות המתירין מבני הקהל כיון שהם נוגעים בדבר דהוה להו כנדרי עצמו שאין אדם יכול להתיר וכן הוא בירושלמי (נדרים פ"ה ה"ד) דגרסינן התם קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם והטעם הוא לפי שבקונם הנייתי על בני עירי שהם אסורין בנכסיו ונהנין בהתרו אינו נשאל להם דהוו להם נוגעין בדבר אבל בקונם הניית בני עירי עלי שהוא אסור בנכסיהם והם אינן אסורין בנכסיו לא איכפת להו בהתר ולזה נשאל לזקן שבעיר. ולא תימא דוקא בקונם הנייתי על בני עירי שהם אסורין בנכסיו מחמת נדרו ונמצא שכשמתירין לו נדרו מתירין אסורן אבל במי שנשבע בדבר שהוא נזק לחברו יכול חברו להיות מן המתירין כיון שהוא לא נאסר מחמת נדרו ואע"פ שמקבל הנאה בהיתרו. הא ליתא דבהדיא מוכח בירושל' דאפי' בענין זה אין יכול להיות מן המתירין דגרסי' התם (פ"י ה"ח) נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל מהו שיפר לה לענין הזקן מה נן קיימין אי בנדרי' שבינו לבינה נדרי עצמו הן אלא כינן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ופשיט לה מדר' יהודה דאמר שאין אדם מתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים אלמא דמעיקרא פשיטא ליה דכיון שהם נדרים שבינו לבינה והוא נהנה בהתר אע"פ שאינו אסור מחמת נדרה נדרי עצמו הם אע"ג דאכתי מספקא ליה בנדרים שבינה לבין אחרים וא"כ בנדון זה אינן נשאלין לחכם או לג' הדיוטות שבעיר[5]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ב"י יו"ד סי' רכ"ח (ד' קמ"ד ע"ד) רמ"א שם סעי' כ"א וע"ש בש"ך ס"ק ס"ד
- ↑ ב"י שם (ד' קמ"ג ע"ב) בד"ה ומ"ש ואפי' וע"ש בש"ך סקמ"ג
- ↑ עי' לעיל (סי' קפ"ז) ובש"ך יו"ד סי' רכ"ח סק"ד
- ↑ ד"מ שם אות כ'. רמ"א ס"ל וע"ש בש"ך סקפ"ח ועי' לעיל (סי' קפ"ה)
- ↑ עי' לעיל (סי' ת"ו) וש"נ ולהלן (סי' תקי"א) ועי' שו"ת פרח מט"א ח"א סי' ה'