שו"ת הריב"ש/תיד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להרב שאלתיאל חן נ"ר עד הענין הנזכר
אח וגביר ישמרך השומר אמת לעולם בשרתני ואתבשר בהשיב עטרת תפארתך לישנה וחנית במקום תחנות אבותיך והיית שמה לראש לאב ולאדון כי יבא אליך העם לדרוש אלהים והודעת את חקי האלהים ואת תורותיו כיד אלהיך הטובה עליך ברוך אשר נתן כזאת בלבם ובלבבך הודעתני כי השבת אחור מתנגדי ברוב בנין ולפי מה שנראה מכתבך דנת שעד המלוה ברבית צריך הכרזה וכן שבהטפסה עד השטר נעשה דיין אמנם נראה שפסלת ההטפסה מפני קורבת השנים מן השלשה החתומים בה ולפי מה שהבנתי מכתבך ורצית לזכות שטרא לבי תרי ואם כן הוא שקילא טבותך שדיא אחיזרי כי אם פסלת ההטפסה מאי זה טעם שיהיה הנה נתקיימה מחשבת מתנגדי בכל מכל כל ואיה רוב בנינם הרסת אם זכיתם במשפטיך אתה חרצת ומדעתי הראה לך בני י"א טענותי אשר כתבתי להראות שההטפסה נכשרת בחתימת שני הדיינין הכשר ואחד מן הקרובים דכל מעשה בית דין די בשיחתמו בו שנים מן הדיינין ולא בעינן וחד ליתוהי כיון דכתיב בה במותב תלתא אלא לרוחא דמלתא כמו שהסכימו האחרונים ז"ל וכל שכן שכתוב בהטפסה זו בי דינא ובמותב תלתא והשתא ליכא למיחש למידי והרמ"ה ז"ל כתב דבי דינא כשרים משמע והקרוב האחד שחתם אולי חתם מעצמו ואולי לא היה הוא דיין עמהם אלא אחד מן השוק וזה ראה וחתם מעצמו בסוף ואף אם חתום באמצע נאמר שאחד מהם שבק רוחא ובא זה וחתם וכ"כ זה לרב אלפסי ז"ל בפ"ק דמכות בשלשה חתומים על השטר ושנים מהם קרובים זה לזה שהשטר כשר וכ"כ הרמב"ם ז"ל ומוסכם מן האחרונים וגם בכאן אחר ששטר ההטפסה נכשר בחתימת שנים מן הדיינין אין חתימת הקרוב לאחד מהן פוסלת לפי שאפשר שחתם מעצמו ומעולם לא נצטרפו עמו אא"כ נתברר בעדים כשרים שהם היו הדיינין ונצטרפו שלשתם וחתמו יחד שלעולם יש לנו לתלות בכל מה שאפשר כדי להכשיר השטר כמ"ש בארוכה לרשב"א ז"ל בפ' גט פשוט (קע"א.) מההיא דשטר שכתוב זמנו בשבת או בי' בתשרי וכן מההיא דפ"ק דע"ז (י'.) ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בלשון השטר לדונו בפחות שבלשונות אבל להעמיד השטר בחזקת כשרות אדרבה יד בעל השטר על העליונה וכל שכן שהראתי בראיות מבוארות שאין הטפסה כזו צריכה ב"ד של שלשה אלא מטפיסין אותה שני עדים אף בלא צואת בעל דבר דגלויי מלתא בעלמא הוא כדאמרינן בפרק זה בורר (כ"ט:) דהודאת מקרקעי אין צריך לומר כתובו וגם שטר מתנת האב לבן בשעת נשואין שמזכיר בה שאם תבא אשתו לגבות כתובתה שהשיור דירה יהיה נמחל מנהג המדינה להטפיסה לאשה ואם כן כשקיים המתנה לבן על דעת מנהג המקום קיים להטפיסה לאשה ואם כן שני עדים מטפיסין אותה אף בלא דעתו דהרי הוא כאלו אמר להם כתובו שהרי קיים על דעת אנשי המדינה גם כי ההטפסה כלה עם המתנה אשר בה כתובה מיד הסופר אנוידל מרקדיל אשר היה סופר מובהק בברצלונה ובסרוירה אשר נעשית המתנה וההטפסה לא הי' שם סופר אחר וגם הוא הי' אחד מעדי המתנה וא"כ הרי כאן המתנה עם חתימתו והוה ליה כאלו חתם בהטפסה ואע"ג דקיי"ל (גיטין פ"ח.) חתם סופר שנינו ומשום הכי לא אתכשרא ההיא כתובת חתנים בטופסא דספרא ועד אחד התם הוא שאינו בטופס הכתובה חתימת הסופר כלל אבל בהטפסה זו שכתובה בה המתנה בחתימת הסופר שהיה עד בה עדיף מכתב הסופר והוי כמו חתם סופר וכל שכן לדעת ר"ח ובעל העטור ז"ל דכתב סופר מובהק ועד אע"ג דאינו כשר לכתחלה כרב דקיי"ל כותיה (שם פ"ו:) מ"מ לא גרע מכתב ידו דתנן במתני' (שם.) דהולד כשר וא"כ בדיני ממונות כשר לבני חרי כדינא דשלשה גטין דמתניתין שמפורש בירושלמי (שם פ"ט ה"ג) שלשה גטין הללו גובין מנכסים בני חורין. ועוד כתבתי בזה טענות אחרות גם כי האמת עד לעצמו וגלוי לכל שנעשית המתנה כמו שכתובה בהטפסה וכיון שאין פסול הקרובים אלא גזרת הכתוב וחדוש הוא ראוי להפך בזכות האמת כי לא נתנה תורה לעשותה פלסתר להפוך על פי האמת קערה ולכפות עליה פסכתר וכבר הודו לי בטענות אלו החכמים והמשכילים שבעיר הזאת ולו הייתי אני בברצלונה שם ישר נוכחתי עם החולקים עליהם לפני כל יודעי דת ודין ונראה דבר מי יקום ממני ומהם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |