שו"ת הריב"ש/תא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
השאלה השניה אם חמצו של א"י מותר לטלטלו בשבת או בי"ט בזמן אסורו ואם בשנוי או בלא שנוי ואם אסור מאי זה טעם הוא אסור אי [משום] מוקצה מחמת מיאוס או משום מוקצה מחמת אסור אכילה שבו:
תשובה דבר ברור הוא שאסור לטלטלו בשבת או בי"ט לפי שכל הדברים האסורים באכילה אסור לטלטלן בשבת ואפילו לא יהיו אסורין כי אם מדרבנן כדתנן במס' שבת בפ' מפנין (קכ"ו:) מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו ותורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים אבל לא את הטבל וכו' ואמרי' עלה בגמ' (קכ"ח.) אבל לא את הטבל פשיטא לא צריכה בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב הנה מפורש שהדברים האסורים באכילה לישראל אפילו מדרבנן אסור לטלטלן בשבת ואע"פ שלאחר השבת יתרום ויהיו ראויים אליו וכן בי"ט דשבת וי"ט שוין הן באסור טלטול כיון שאין בו צורך אוכל נפש וכבר אפסיקא הלכתא בפ"ק דביצה (י"א.) דאין מולחין את החלבים בי"ט ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן על גבי יתדות ואע"ג דאיכא לישנא אחרינא בגמרא הלכה כרבי יהושע כבר פסק הרב אלפסי ז"ל כלישנא בתרא ואפי' מאן דשרי לשוטחן על גבי יתדות היינו בשנשחטה בי"ט משום דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט אבל בנשחטה מערב י"ט אסור לטלטלה לכ"ע מפני שאסורין באכילה וכ"ש חמצו של א"י שאסור אפי' בהנאה דהוי מוקצה טפי ואסור לטלטלו אפילו אגב דבר אחר כדאיתא בפ' שני דביצה (כ"א:) גבי שיורי כוסות וא"כ אם מצאו בביתו בשבת או בי"ט שהניחו כותי בחצרו שלא מדעת הישראל כופה עליו את הכלי כמו בחמצו שלו דהא איכא למיחש דלמא אתי למיכל מיניה דהא אמרי' בגמ' (פסחים ו.) גבי המוצא חמץ בי"ט כופה עליו את הכלי ואם של הקדש הוא אינו צריך משום דבדילי אינשי מיניה כולי שתא ולא אתי למיכל מיניה טעמא משום דבדילי אינשי מיניה הא לאו הכי כופה עליו את הכלי ואע"פ שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא דשל גבוה הוא דכותה בחמץ של א"י אע"פ שאינו עובר עליו בבל יראה כיון דלא בדילי אינשי מיניה כופה עליו את הכלי[1]. ומה שאמרו (שם) חמצו של כותי עושה לו מחיצה עשרה לאו במוצא בי"ט הוא שהרי בי"ט לא יעשה מחיצה עשרה אלא במי שקבל בפקדון חמצו של כותי וקבל עליו אחריות ורוצה להשהותו אצלו בפסח עושה לו מערב י"ט מחיצה עשרה וסגי ואע"פ שקבל עליו אחריות וחייב לבערו כיון שייחד לו בית או שעשה לו מחיצה עשרה ה"ל כאלו החזירו לביתו של כותי דחמצו של ישראל בביתו של כותי אינו עובר עליו מדאורייתא כדאיתא במכילתא (סדר בא פרשה י') אלא מדרבנן וכיון שחמץ זה של כותי הוא ואינו של ישראל לגמרי אלא שאסור להשהותו אצלו כיון שקבל עליו אחריות מ"מ לא החמירו עליו כל שייחד לו בית או עשה לו מחיצה עשרה דה"ל כאלו החזירו לכותי אע"פ שעדיין חייב באחריותו כמו שפי' לזו ר"ת והר"ז ז"ל והביאו ראיה מברייתא דתניא בגמרא (שם ו'.) כותי שנכנס לחצרו של ישראל ובצקו בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו בית אין זקוק לבער ובודאי כי קאמר הפקידו אצלו זקוק לבער בשקבל עליו אחריות היא ואפ"ה קאמר דביחד לו בית אין זקוק לבער וכן דעת הרמב"ן ז"ל אבל דעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל דחמצו של כותי בלא קבל עליו אחריות צריך מחיצה עשרה משוס היכרא כדי שלא יכשל בו אע"פ שאינו עובר עליו ואין די לו בכפיית כלי אלא במוצא חמץ בי"ט שא"א במחיצה עשרה וגם שאינו אלא לפי שעה עד הלילה שישרפנו אבל לכ"ע בין חמץ של ישראל בין של כותי אסור לטלטלו בי"ט אלא שבחמץ של ישראל דעת קצת מפרשים ז"ל שאם לא בטלו מותר לטלטלו לשרפו כדי שלא יעבור עליו דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך כל שהוא צורך היום קצת אע"פ שאינו צורך אוכל נפש דומיא דהוצאת קטן למולו וספר תורה לקרות בו וזה צורך היום הוא כדי שלא יעבור עליו אבל שלא בשעת בעורו אסור לטלטלו בי"ט ולא עוד אלא בחול המועד אסור לטלטלו אם לא בשעת בעורו דלמא אתי למיכל מיניה דהא אמרינן בפ"ק דפסחים (י':) לרבי יהודה אם לא בדק בליל י"ד יבדוק בי"ד שחרית לא בדק שחרית יבדוק בשעת הבעור ושוב אינו בודק ואמרינן התם דטעמא דר' יהודה משום דכיון דבתוך זמן אסורו הוא חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה וכל דכן הוא אם בדיקה שהיא מצוה דחה ר' יהודה דלמא אתי למיכל מיניה כ"ש טלטול דרשות וע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' יהודה אלא משום טעמא דאתמר התם (י"א.) בגמרא דכיון שהוא מחזר עליו כדי לבערו לא חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה הא בטלטול דעלמא שלא לבערו אפילו רבנן מודו דחיישינן דלמא אתי למיכל מיניה וא"כ דבר ברור הוא שבין חמץ של ישראל בין של א"י אסור לטלטלו כל זמן אסורו ואף בחול המועד דלמא אתי למיכל מיניה אא"כ מטלטלו כדי לבערו דאז לא אתי למיכל מיניה וכ"כ הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל בהלכותיו וז"ל גג של כותי שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של כותי לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה ואם היה בשבת או ביום טוב כופה עליו כלי ע"כ לשונו הנה שאסר לטלטל חמצו של כותי אפי' בחול המועד ואף להוציאו מרשותו ולהחזירו לגגו של כותי לא התיר לטלטלו להדיא דלמא אתי למיכל מיניה אבל ע"י קנה דוחפו כדי להוציאו מרשותו ולא יכשל בו אבל בשבת או בי"ט שיש בו אסור טלטול מצד אחר אסור לטלטלו כלל ואף ע"י שנוי שהרי אינו עובר עליו ולא הוי צורך היום כלל אבל כופה עליו כלי כדי שלא יכשל בו וכן בחמץ של ישראל שבטלו אבל בחמץ של ישראל שלא בטלו אף בי"ט שורפו דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך דהא הוי צורך היום קצת כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ומשום אסור טלטול ליכא ואם הבערה שהיא אב מלאכה התירו לצורך היום כ"ש טלטול ואי משום דלמא אתי למיכל מיניה נמי ליכא דכיון שהוא מטלטלו לשרפו לא אתי למיכל מיניה כרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה כדאיתא בפ"ק דפסחים. וטעם אסור טלטול חמץ בשבת או בי"ט כבר כתבתי למעלה שהוא מפני אסורו באכילה ובהנאה. והטעם שנסתפק לך משום מוקצה מחמת מיאוס אינו כלום דהא קיימא לן כר"ש במוקצה מחמת מיאוס כדאיתא בשלהי מסכת שבת (קנ"ז.) וכמו שכתוב בהלכות הרב אלפסי ז"ל. ועוד דמה מאוס יש בחמץ והתלמוד אומר דלא בדילי אינשי מיניה וחשו דלמא אתי למיכל מיניה אבל הטעה אותך מה שמצאת בגמ' בפ' כל שעה (כ"ח.) ע"ז דלא ממאיסא בעיא שחיקה חמץ דממאיס לא בעי פרור ואין פירש לשון מיאוס אלא מלשון מנמס ור"ל ע"ז שהיא מעץ ואבן או ממיני מתכות ואינה נמסה בים בעיא שחיקה שאם יטילנה לים כשהיה שלמה אין זה בעור שמא ימצאנה איש ויטלנה אבל חמץ הנמס במים לא בעי פרור שאף אם יטילנו בעינו לים בלא פרור הוא נמס מעצמו וכן פרש"י ז"ל ואף אם יהיה פירושו מלשון מאוס ג"כ נפרש בדרך זו ע"ז אף אם יטילנה לים שלמה לא תמאס ויש לחוש שמא ימצאנה איש ויטלנה ומש"ה בעיא שחיקה אבל חמץ שאף אם יטילנו לים בעינו אין לחוש שיטלנו איש שכיון שיעמד מעט במים יהיה מאוס בעיני מוצאו ומש"ה לא בעי פרור אבל עיקר הפירוש כפרש"י ז"ל:
ואם החמץ הוא בר"ה הרי הוא כשל הפקר וא"כ כ"ש שאסור לטלטנו שהרי יזכה בו בהגבהתו[2] וה"ל חמץ שלו וקא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא[3] ואיני רואה בו צד התר כדי שלא יזיק את הרבים אף אם נאמר שיש כאן נזק של רבים שכיון שיש כאן אסורא דאורייתא דקא עבר עליה כשיזכה בו לא התירו אסור של תורה מפני נזק הרבים כי אם אסור' דרבנן כדאמרינן במסכת שבת פרק כירה (מ"ב.) מכבין גחלת של מתכת כדי שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ ואמרינן נמי התם אמר רבינא הלכך קוץ בר"ה מוליכו פחות פחות מד' אמות ובכרמלית אפי' טובא ואפי' יהיה לחמץ בעלים ולא יהיה של הפקר או שנא' שאף בשל הפקר אינו זוכה בו בהגבהתו שכיון שיעבור עליו אם יזכה בו אין דעתו לזכות בו דומיא דמאי דאמרינן בב"מ פ' השואל (ק"ב.) ובמסכת חולין בפ' שלוח הקן (קמ"א:) והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בבנים כל זמן שהאם רובצת עליהם אפילו תימא דנפלה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי חצרו נמי זכיא ליה כל היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכיא ליה וא"כ אין כאן אסורא דאורייתא כי אם אסורא דרבנן דלמא אתי למיכל מיניה שהותר מפני נזק הרבים מ"מ אין בכאן נזק הרבים כלל וכי התירו לפנות הדרכים ולסקלם מאבן פחות מד"א או בכרמלי' אפי' טובא כדי שלא יכשנו בהן הרבים הא ודאי לא שהרי דבר הנראה לעין הוא והעוברים לא טח מראות עיניהן ולא אמרו אלא בקוץ שהוא דבר בלתי נראה ומזיק מאד וכן גחלת של מתכת לא מפני שיכשל בה אדם אלא מפני שלא יכוה בה וכבר פירש הרב בעל הלכות ז"ל טעם התר גחלת של מתכת מפני שאין חומם נכר לפי שאף בתר דאזיל סומקא עדיין יש בה כח לשרוף ומפני זה יוזקו בה רבים מבלי מבין אבל גחלת של עץ כל זמן שיהיה בה כח לשרוף תהיה אדומ' ויכירו בה הרבים ואע"פ שיש לדקד' עליו במה שנראה מדבריו להתיר אפי' אסור' דאוריית' מפני נזק הרבים והוא דבר תמה להתירו כי אם מפני סכנת נפשות מ"מ דבר ברור הוא מפירושו שאין ראוי ליקרא נזק הרבים כי אם בדבר שאינו נכר שההזק מצוי בו. ולקנות חמץ לצורך הכותי במעותיו של כותי בחול המועד אסור גמור הוא שהרי לכל הפחות איכא למיחש דלמא אתי למיכל מיליה ולא עוד אלא שהוא עובר עליו בבל יראה לפי שכשהוא קונה אותה בשביל הכותי אין הכותי בעל המעות קונה אותה שהרי אין ישראל זה נעשה שליח לכותי ולא זוכה בשבילו דהא קיי"ל דאין שליחות לכותי ולא זכיה כלל לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו כדאיתא בבבא מציעא פ' איזהו נשך (ע"א:) וא"כ הרי הוא חמצו של ישראל זה ועובר עליו[4] ומלקות נמי איכא שהרי עשה מעשה כשקנה אותו ואף אם נאמר שהישראל אין דעתו לזכות בו לעצמו כיון שיש אסור בדבר מ"מ גם הכותי לא קנה אותו והרי הוא עדיין ברשות הכותי הראשון וה"ל כחמצו של כותי ברשות ישראל בשקבל עליו אחריות שהרי אם נאבד או נאנס בידו של ישראל אין אחריותו על הכותי הראשון שהרי כבר קבל מעותיו אלא אחריותו על ישראל זה ועובר עליו[5]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ד"מ או"ח סי' ת"מ אות ב' רמ"א שם ס"ב
- ↑ עי' בנו"ב מה"ק חאו"ח סי' י"ט ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קע"א. ובר"ן מס' ע"ג (מ"ג.) בד"ה מצא טבעת ועי' בקונטרסי בסוף הספר
- ↑ ב"י או"ח סס"י תמ"ו. שו"ע שם ס"ג. רמ"א שם ה"א וע"ש במג"א סק"ב וסק"ג ועי' בדרישה שם
- ↑ ב"י או"ח סי' ת"נ רמ"א שם ס"ו וע"ש במג"א סק"י ובחי' רע"א שם
- ↑ עי' במח"א הל' שלוחין סי' ט"ז מש"ש