שו"ת הריב"ש/שכד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
למוקדמי קהל אילג ישמרם צורם
שאלתם ראובן נפטר לבית עולמו והניח בת ואשתו מעוברת אם הבת הנזכרת ולא הניח בשעת פטירתו אפוטרופוס לבתו ונכסיו אלא לבקשת קרובי המת מנו דיינים שלהם בחצרם אפוטרופוס על הבת הנזכרת את שמעון בן אחי המת והאפוטרופוס שמעון נשאר במנויו שנה וזה לסבת כי לסוף השנה ההיא מתה הבת אבל הנכסים נשארו בידו עד עכשיו ולכם בית דין של ישראל הוא ידוע כי הפסיד שמעון מנכסי המת רובם מההלואות שנשארו לראובן ביד רבים ולזה אתם בית דין של ג' בראותכם שלא נהג כראוי באפטרופסות הבת המתה מניתם אפטרופוס אחר לבת שילדה אשת ראובן הנזכר אחרי מותו את לוי שהוא אחד מטובי העיר איש חיל ויודע להפך בזכות יתומים וטוען טענותם ויש לו כח בנכסי העולם כדי לשמור נכסיהם ואתם הב"ד מבקשים משמעון שיתן חשבון ללוי האפוטרופוס הנזכר בפניכם או בינו לבינו מכל נכסי ראובן אשר הם בידו מאחר שכבר נשלם זמן מנויו ושמעון טוען שאינו רוצה לתת חשבון ללוי הנזכר לא בפני הב"ד ולא בינו לבינו כי מאחר שהיה אפטרופוס מן הבת הגדולה שמתה ראוי להיות גם כן אפטרופוס מן השניה וגם שהוא קרוב המת יותר מכל אדם וב"ד משיבין לו כי כבר נשלם זמן מנויו במות הבת שהיה הוא אפטרופוס שלה וגם שהפסיד קצת מנכסי המת לא יהיה אפטרופוס עוד על השניה אלא אומר לו שיחזיר הנכסים שנשארו בידו מראובן המת ליד האפטרופוס שמנו ב"ד וצוו הב"ד הממונים עכשו לשמעון הנזכר שיתן חשבון ללוי האפטרופוס שמנו ב"ד משלשה שנים שנשארו בידו נכסי המת וגם ב"ד שעברו צוו אותו כמה פעמים לתת חשבון בידם ולא אבה אלא שאומר שאינו מן הראוי לתת חשבון ללוי האפטרופוס ולא לשום אדם בעולם ולזה אתם שואלים אם ישאר האפטרופוס שמנו ב"ד במנויו וכן אם תכריחו לשמעון הנזכר בכח חרם ונדוי שיתן חשבון ללוי האפטרופוס שמנו ב"ד מאחד שאינו רוצה לתתו מרצונו ולא ידא צווי הב"ד והקנסות ששמו עליו:
תשובה מבואר הוא כי כיון שנתבאר לב"ד שהאפטרופוס מפסיד נכסי היתומים שמסלקין אותו שהרי אין לב"ד למנות אפטרופוס על היתומים אלא אדם נאמן ויודע לשמור הנכסים ואם טעו בזה האפטרופא והיו סבורים שיהיה ראוי ומנוהו או שהיה נאמן בשעה שמנוהו ועתה החמיץ ונתקלקל למה לא יסלקוהו וגרסינן בגיטין פרק הנזקין (נ"ב:) עמרם צבעא אפטרופא דיתמי הוה אתא קרובי' קמיה דרב נחמן אמרו ליה קא לביש ומכסי מיתמי אמר להו כי היכי דלישתמען מיליה קא אכיל ושתי ולא אמיד אימר מציאה אשכח קא מפסיד אמר להו אייתי לי סהדי דמפסיד ואסלקיה דאמר הונא חברין משמיה דרב אפטרופא דמפסיד מסלקינן ליה דאיתמר אפטרופא דמפסיד רב הונא אמר מסלקינן ליה דבי רבי שילא אמרי לא מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה ע"כ בגמרא. הנה מבואר שכל שנתברר לב"ד בעדים שהוא מפסיד שמסלקין אותו ועוד כתב הרמב"ם ז"ל (פ"י מה' נחלות ה"ז) שכל שמנוהו ב"ד מסלקין אותו אפילו בלא ראיה שמפסיד כל שרואין אותו שהוא אוכל ושותה ומוציא הוצאות יותר ממה שהוא אמוד לו ואין תולין במציאה שהוא דבר שאינו מצוי אלא חוששין לו ומסלקין אותו מספק ומעמידין אחר ועובדא דעמרם צבעא מינהו אבי יתומים הוה וזה כיון שהוא האמין אותו על נכסיו אין מסלקין אותו אלא אם כן באו עדים שמפסיד[1] ואפילו במינהו אבי יתומים אם בשעה שמינהו היתה שמועתו טובה והולך בדרך טובים ואחר מיתת האב נתקלקל ונשתנה לגריעותא וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד מסלקין אותו אע"פ שלא באו עדים שמפסיד נכסי היתומים שהרי אנו אומדים את דעת האב שאלו הי' כן בחייו לא היה ממנהו אפטרופא על נכסיו והרמב"ן ז"ל והאחרונים ז"ל כלם הסכימו לדעת הרמב"ם ז"ל דכל שמינוהו ב"ד מסלקין אותו אע"פ שלא באו עדים שמפסיד כל שמבזבז יותר ממה שהוא אמוד בו וא"כ בנדון זה שנתברר לב"ד ששמעון זה הפסיד קצת הנכסים א"צ לומר שמסלקין אותו וכ"ש שלא נתמנה כי אם על הבת האחת וכבר מתה ונסתלק מאותו המנוי ואם היו מניחים עתה הנכסים בידו הרי הוא כאלו היו ממנין אותו לכתחלה ונמצא ב"ד מפסידין נכסי היתומים. ומה ששמעון טוען מפני שהוא קרוב המת יותר מכל אדם אדרבה טענה זו היא כנגדו בדין תורתנו אע"פ שבדין העובדי כוכבים נוהגין בה לפי שאין מורידין קרוב לנכסי קטן כדאיתא בב"מ פרק המפקיד (ל"ט:) שאנו חוששין פן כשיגדל הקטן יאמר זה הקרוב שהוא זכה בה מכח ירושה אלא שהסכימו הגאונים ז"ל שזהו דוקא בקרקעות אבל במטלטלין מורידין בין קרוב בין רחוק ומ"מ אפילו במטלטלין אין טענת הקורבה כלום אלא הכל תלוי באמונת האיש וביושר מדותיו:
אבל בענין החשבון אשר אתם מבקשים ממנו דעו שבדין תורתנו אין האפטרופס חייב ליתן חשבון אלא נותן ליתומים הנשאר בידו מנכסיהם ונשבע בנקיטת חפץ שלא גזלם כלום כדגרסינן בפרק הנזקין (נ"ב.) וצריך לחשב עמהם באחרונה דברי רבי רשב"ג אומר אינו צריך ופסק הרב אלפסי ז"ל בשם גאון כרשב"ג דהלכה כרבי מחברו ולא מאביו וכן דעת הרמב"ם ז"ל (שם פי"א הל' ה') וכתוב בעטור דדוקא באחרונה הוא שאין מחשבין עמהם אבל לכתחלה צריכין ב"ד לחשב עמהם ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות וכל דבר שיתנו בידם. גם הראב"ד ז"ל כתב שכותבין מזה שני שטרות האחד לאפטרופא ואחד לקרובים אות באות והוא הנקרא שטר שמוש ע"כ[2]. ולזה מאחר שכתבו ב"ד שטר שמוש ממה שהפקידו בידו והוא הנקרא אינוט"ארי אף אם באחרונה אין מחשבין עמהם הרי יראו הב"ד לפי השטר ההוא אם מחזיר להם את שלהם ואם ב"ד ימצאו ברשותו בעין מאותן מטלטלים הרי הן בחזקת היתומים וכן אם יחסר מן הנכסים כל כך שאי אפשר שהוציא אותן בצרכי היתומים ויראה לב"ד בברור שהוא גזלם אין ספק שהב"ד מונעין אותו ומוציאין ממנו כדרך שאמר איוב (כ"ט י"ז) ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף[3] ועל כיוצא בזה אמרו (ב"ב קל"א.) אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אמנם אע"פ שאין האפטרופא צריך לתת חשבון בדין תורתנו בין מינוהו ב"ד בין מינוהו אבי היתומים מ"מ שמעון זה שנתמנה בערכאות של עובדי כוכבים ובדיניהם ונתחייב לתת חשבון ליתומים כי כן דרכם מחקיהם ומנימוסיהם שהאפטרופא מתחייב לשופט הממנה אותו לתת חשבון שלם מכל הנכסים לזה ראו שטר האפטרופסות ואיך נשתעבד לשופט הממנה אותו וכפי השעבוד ההוא תדינו לו[4] אם לחייבו חשבון אם לפטרו ממנו בהשבת הנכסים ובשבועה חמורה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |