שו"ת הריב"ש/שד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
למוקדמי קהל טירול ישמרם צורם
שאלתם האצילים י"א לבאר לכם הספקות שהיה לכם בפרקי התקנה ובפרט בפרק אחד שכתוב בו בזה הלשון וכן הסכימו הקהל הנזכר שכל שטר שיעשה או שיכתוב מכאן ולהבא בטירול או יוציא אותו שום בר ישראל או בת ישראל מן הדרים בטירול מהיום הזה והלאה שיהיה כתוב מכתיבת הסופר ושיהיה חתום בחתימתו עכ"פ או בחתימת מי שימנה במקומו ועד אחר עמו וכל שטר שיצא מתחת יד שום בר ישראל או בת ישראל מהיום והלאה ולא יהיה כתוב מכתיבת הסופר וחתום בחתימת ידו ועד אחר עמו מהיום והלאה יהא בטל ומבוטל נחשב כחרס הנשבר שאין בו ממש ויפרע המוציא אותו השטר קנס עשרים זהובים מזהב אדפנש"א ע"כ. ועתה נסתפק לכם אם גט אשה יהיה בכלל שטר הנזכר בפרק זה מדין תורה ואם תמצא לומר שגט אשה בכלל תקנה זו וצריך שיחתום הסופר בגט אם יהיה גט כזה פסול מטעם אחד מן הדין משום חתם סופר ועד ואם תמצא לומר חתם סופר ועד פסול מה תעשו לפרק התקנה המבטל כל שטר בלתי בחתם סופר ועד וכן אם הגט בכלל שטר הנזכר בפרק זה והתם סופר ועד כשר מה תעשו למנהג קהלכם מיום היותו לעם אשר לא חתם סופר בגט זהו תורף שאלתכם:
תשובה איברא דבלשון חכמים גט בכלל לשון שטר כמו ששנינו בפ"ק דגטין (י':) כל השטרות העולין בערכאות של עובדי כוכבים כשרים חוץ מגטי נשים וכו' דאלמא גטי נשים בכלל שטרות והיינו דאצטריך למתני' חוץ ובפ"ק דקדושין (ה'.) שטר שמוציא אינו דין שמכניס וכן (שם:) מה לשטר שמוציא בבת ישראל. וכן נמי שאר שטרות גט איקרו בלשון משנה כדתנן נמי התם (גיטין י.) כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגטי נשים ושחרורי עבדים דאלמא שאר שטרות נמי איקרו בלשון גט וכן נמי בפרק השולח (ל"ד:) ובפרק המגרש (פ"ו.) העדים חותמין על הגט מפני תקון העולם ומוכח נמי בגמרא דבכלהו שטרות נמי היא וכן הא דתניא התם בפרק השולח (ל"ו.) תקנה גדולה התקינו שיהיו העדים מפרשין שמותיהן בגטין מפני תקון העולם והא נמי בשאר שטרות נמי היא דאי לא כי מקשי בגמרא ובסימנא לא והא רב צייר כוורא וכו' לימא אינהו בשאר שטרות חתמי וכ"ת דידע תלמודא דאפילו בגט חתמי בסימנא אכתי כי בעי בגמרא ומעקרא במאי אפקעינהו ואיצטריך לשנויי בדיסקי לישני בשאר שטרות אלא ודאי שאר שטרות בכלל תקנה זו וכן פירש"י ז"ל וכן נמי הא דתנן בפרקא בתרא דב"ב (ק"ס.) גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מלאחוריו וכו' מוכח בהדיא בגמ' (שם:) דבין בגטין בין בשאר שטרות היא ובההוא פרקא נמי (קע"ב.) גבי הא דתנן נמצא שטר בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע וכו' אמרינן עלה בגמ' (קע"ג.) במשולשין בגט[1] ואין משולשין בשובר ואמרינן נמי בעלמא גט חוב שאין בו אחריות וגם בלשון המקרא גט אשה ושאר שטרות בשם אחד נקראו שלשון ספר סוג לכלן כדכתיב ספר כריתות וכתיב ואקח את ספר המקנה וספר כריתות תרגם המתרגם גט פטורין[2] אבל מ"מ בתנאין שבין אדם לחבירו ובלשון שטרות והסכמות אין הולכין אחר לשון העקרא ולשון חכמים אלא אחר לשון בני אדם ולפי מקומותיהם דומיא דנדרים דקיי"ל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואף אם לשון בני אדם אינו מסכים ללשון המקרא כדתנן בנדרים (מ"ט.) הנודר מן המבושל מותר בצלי ואמרי' עלה בגמרא תנא רבי יאשי' אוסר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויבשלו את הפסח באש כמשפט כלומר דבלשון המקרא צלי איקרי מבושל ואמרי' עלה בגמרא לימא בהא קמפלגי דר' יאשיה סבר הלך אחר לשון התורה ותנא דידן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ומתרצינן לא דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולא פליגי מר כאתריה ומר כאתריה באתריה דתנא דידן לצלי קרי ליה צלי ולמבושל קרי ליה מבושל באתריה דרבי יאשיה אפילו לצלי קרו ליה מבושל והא קרא קא נסיב אסמכתא בעלמא דמשמע מהך סוגיא בהדיא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולא אחר לשון התורה ואפילו להקל דומיא דהתם דלפי לשון תורה יהיה אסור בצלי ואע"פ כן הולכין אחר לשון בני אדם ומותר בצלי ואין משגיחין ללשון תורה ובסוף פרק קונם יין (ס"ג.) מדמינן שטרות לנדרים דתנן התם עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון וכו' ואמרינן בגמ' אלמא סתמא דאדר דקאמר ראשון הוא לימא מתני' ר' יהודה היא דתניא אדר ראשון כותב אדר ראשון אדר שני כותב סתם דברי ר"מ רבי יהודה אומר אדר ראשון כותב סתם אדר שני כותב תנין אמר אביי וכו' דאלמא דינא דנדרים ודינא דשטרות אחד הם ללכת בהם אחר לשון בני אדם וכן בדין דשטרות וחיובין והסכמות כלשון בני אדם הם בכל מקום וכ"כ המפרשים ז"ל. והא דאמרינן בפ' מי שמת (קמ"ג:) גבי מאי דאבעיא לן אי קרי אינשי לחד ברא בני או לא ופשטינן ליה מדכתיב ובני פלוא אליאב ובני איתן עזריה היינו משום דלא בריר לן היכי קרו אינשי ומש"ה אזלינן בתר לשון תורה אבל אי לישנא דאינשי בריר לן הולכין אחר לשון בני אדם ואין למדין מלשון תורה ולא מלשון חכמים דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ולשון בני אדם לחוד דלשון גט מיוחד הוא בלשון בני אדם לגטי נשים לבד ואין קורין לעולם לשאר שטרות בשם גט ולא לגט אשה בשם שטר וגם בלשון חכמים ברוב המקומות קורין כן זולתי במקומות מועטין ולכן נראה שבהסכמה זו לא היתה הכוונה אלא בשאר שטרות לא על גטי נשים. ועוד נראה כן לפי שאם הגט בכלל תקנה זו והיה צריך שיחתום הסופר בעד ואחר עמו הנה היה הגט פסול לדעת התוספות וקצת הפוסקים ז"ל שפסקו כשמואל דבאומר אמרו כשר ובחתם סופר ועד פסול כי היכי דלא ליפוק מיניה חורבא כדאי' בפרק המקבל (ס"ז.) ואיך יסכימו שיכתב הגט בדרך פסול ואע"פ שהרבה מן הגאונים ז"ל והר"ם ז"ל פסקו דבאומר אמרו פסול ולדבריהם חתם סופר ועד כשר מ"מ איך יכניסו מתקני תקנה זו בספק ובתוך המחלוקת בדבר חמור כזה ונמצא תקנתם קלקלתם ולזה ראוי לומר שלא היה דעת מתקני התקנה וכוונתם בתקנה זו אלא בשאר שטרות ולא בגטין כלל. ועוד שהמנהג יוכיח שנהגו הקהל ואפילו לאחר התקנה ההיא שלא לחתום הסופר בגטין ולא כיהו בם גדולי הקהל מתקני התקנה ההיא והרי זה כאלו בארו ופירשו שלא היתה כוונתם בתקנה לכלול גטי נשים בכלל לשון שטר שאל"כ אי היה להם למחות בעושים כנגד תקנתם או היה להם לבטל אותה אלא שמעולם לא עלה בדעתם לכלול בתקנתם גטי נשים. וגם מלשונם בפרקי התקנה נראה כן קצת שהרי בפרק הכתוב לפני זה כתוב לא תהא רשות וכו' לכתוב שום ש"ח ולא שום חיוב בקנין ולא שום שטר שעבוד ולא שום שטר מתנה ולא שום שטר משכונה ולא שום שטר מכירה ולא שום שטר פקדון ולא שום כתובה ולא שום גט וכו' ובפ' זה שכללו גט אשה לא בטלו הנעשה והנכתב כנגד התקנה כי מה שכתוב בפ' אחרון מן התקנות שכל המסרב או המערער בשום פרק מפרקי התקנה וכו' אין הכוונה במי שעובר על התקנה שבזה כבר ענשו מפורש בכל פרק ופרק אלא הכוונה היא במסרב או במערער כדי לבטל התקנה כולה או מקצתה כמו שמבואר בפרק ההוא והכוונה היא כגון מי שמוציא עצמו מכלל הצבור באיזה פרק מן התקנה או שמערער לומר שלא היתה יכולת ביד המתקנים לתקנה וכיוצא בזה ובזה אמרו שיהיו ערעוריו בטלים אבל העובר אין זה נקרא מבטל ולא מסרב ומערער ואין מעשיו בטלים אם לא נזכר בפירוש בפרק ההוא אלא שהוא בעונש הנזכר בפרק ההוא ואם אין בפרק ההוא עונש מפורש הנה עשה שלא כהוגן שעבר על תקנת הקהל ויכולין בית דין להוכיחו כפי הענין למראית עיניהם וגם בפרק זה שכללו גט אשה לא הקפידו על חתימת העדים אלא שהקפידו על הכתיבה לבד לתועלת הסופר או גם לתועלת הכלל שלא יכתבם אחר כי אם הסופר והענישו האיש הכותב עשרים זהובים ובנדוי שנה אא"כ ירצה הקהל ואחר כך עשו תקנה חדשה לגט לבד במאי דשייך ביה רוצה לומר שלא יהיה נקל בעיניהם להתגרש שזהו שהגט לאנשי העיר לא יכתוב אותו הסופר ולא הממונה במקומו אלא במאמר המוקדמין ואחר עבור ט"ו יום מיום שתשאל אותו האשה וכו' ובזה הפרק לא הענישו העובר לא בעונש ממון ולא בנידוי ולא בבטול הגט שאם היתה כוונתם שיהיה הסופר העובר בעונש הנזכר למעלה היה להם לכתוב פרק זה קודם שיכתבו עונש הפרק הראשון ואחר שיכתבו העונש על שני הפרקים יחד אלא שאין כוונתם בעונש על זה כלל והטעם הוא לפי שתקנה זו אינה מסורה אלא לסופר לבד או לממונה במקומו ולא היו צריכין לאיים אותן בקנסות שכבר הם זריזין לקיים תקנת הקהל אבל הפרק הראשון או הפרק שאחר זה שהוא מניעה לכל יחידי הקהל שלא יעברו לכתוב או להוציא בזה צריך איום בקנסות על העובר דומה למה שאמרו ז"ל עדות מסורה לזריזין חמץ לכל מסור ואחר זה עשו פרק אחר לשאר שטרות במאי דשייך בהו שזהו שיהיה השטר כתוב מכתיבת הסופר וחתום בחתימתו עכ"פ או בחתימת מי שימנה במקומו ועד אחר עמו וזה לא שייך בגט דהא תני בפלוגתא דרבוותא אם אפשר זה כמש"כ למעלה ובפרק זה כדי שלא יחתום אדם בשטרותיו עדים בזולת הסופר איימו על מוציא השטר שיהיה השטר בטל וגם שיפרע קנס עשרים זהובים ולפי זה עלה בידינו בשני פרקי תקנות אלו שכל שטר וגם גט אשה צריך שיכתבנו הסופר או הממונה תחתיו ואם כתבו אחר הכותב ההוא העובר חייב בקנס ובנדוי אם לא ירצה הקהל אבל השטר או הגט כשר כל שנחתם ע"י אחרים ואין הגט פסול מפני שכתבו זה העובר על נדוי הקהל לפי שלא נפסלו הרשעים לכתיבת הגט אלא לחתימתו זולתי הכותי או מי שהוא ככותי כגון מומר לע"ג או מחלל שבתות בפרהסיא. ועוד שזה אינו בנדוי אלא אם לא ירצה הקהל ואולי ירצה הקהל ולא ינדוהו שכן נראה מלשון הפרק ההוא או אוני כוונתם היתה בלשון ההוא שמיד יהיה מנודה ויעמוד שנה בנדויו אלא שאם ירצה הקהל יתירוהו בתוך הזמן וגט אשה צריך הסופר ליטול רשות מן המוקדמין טרם כתיבתו וגם להמתין מלכתבו ט"ו יום מיום שאלת האשה או שלוחה או מיום צואת הבעל לגרש ובזה אין שום עונש מקנם ממון ולא נדוי ולא בטול גט אלא שהסופר עושה שלא כהוגן שעובר על תקנת הקהל ומכל מקום נפקא מינה שבשעת הדוחק כגון בשכיב מרע או במפרש ויוצא בשיירא ודומיהן אפשר לו להקל משום עגונא ובשאר שטרות צריך שיהיו כתובים וחתומים מיד הסופר או הממונה במקומו ואחר עמו ואם נא כן יהיו בטלים וגם מוציא השטר נפרע עשרים זהובים קנס אבל אין קנס בזה הפרק לחותמים בזולת הסופר כל שטופס השטר נכתב מיד הסופר אבל לכותב טופס השטר יש קנס ונדוי מן הפרק הראשון הנזכר למעלה זהו מה שנ"ל בבאור שני פרקי תקנה זו נאום דורש שלומכם ונכון לעבודתכם יצחק בר רבי ששת זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |