שו"ת הריב"ש/רפב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לקהר שגורב ישמרם צורם
שאלתם הקהל הוצרכו ללות מעות מישמעאלים כדי לפדות עטרה של ספר תורה שהיתה במשכון וקצת מיחידי הקהל לא היו רוצים להשתעבד בחוב ההוא ליראת הנזקים המגיעים לקהל וליחידים מהוצאות וקנסות מהחוב המשועבד לישמעאלים עד שהקהל להפיס דעתם קבלו עליהם בכח חרם לפרוע החוב ההוא תוך שנה ואח"כ קצת מבני הקהל שלא היו עמהם בשעת החרם נתרעמו לפני הגזבר כי יש על הקהל מסים וארנוניות ואינם יכולין לפרוע החוב ההוא תוך שנה ופייסו הגזבר וצוה לקהל להתיר החרם ומיד נתקבצו הקהל עם הגזבר והתירו החרם ועדיין לא הגיע זמן הפרעון ושאלתם ממני לברר לבם ההיתר ההוא שהתירו הקהל אז אם מספיק אם לאו:
תשובה אם מה שנסתפק לכם בהיתר החרם הוא מחמת שלא הגיע זמן הפרעון עדיין בשעת היתר החרם ואין מתירין הנדר עד שיחול כדאיתא בפרקא בתרא דנדרים (צ'.) והוא הדין לשבועה וחרם. אין בזה חשש שלא נאמר זה אלא ביחיד הנודר אבל בחרמי תקנות הקהל לא שהרי אע"פ שאין נדרים נתרין אלא ע"י פתח וע"פ חכם וגם אין אדם מתיר נדרי עצמו כדכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ומתירין לו עכ"ז הקהל נהגו להתיר לעצמם ובלא פתח ובלא חכם וכבר תמהו הראשונים ז"ל על זה המנהג איך נהגו כן להתיר שלא כדין תורה אלא שעתה אחר שכבר נהגו כן יש להם סמך להתירם בהסכמתם לבד לפי שבשעה שנודרין ומחרימים על דעת מנהגם הם נודרין ומחרימים שיוכלו להתיר הם עצמם בלא פתח ובלא חכם והרי הוא כאלו התנו כן בפירוש בשעת הנדר והחרם כיון שכבר נהגו כן דומיא דהפרת הבעל בנדרי אשתו וכטעמיה דרב פנחס (שבת מ"ו:) דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ואע"פ שלא פירשה כן סתמה כפירושה וכן י"ל בחרמי הקהל כמו"ש זה הרמב"ן ז"ל במשפט החרם ולפי טעם זה ג"כ הקהל יכולין להתיר קודם שיחול הנדר או החרם שהרי הוא כאלו התנו כן בפירוש שיוכלו להתיר כל שעה שירצו אף קודם שיחול דומיא דהפרת הבעל שמפר קודם שיחול כדאי' התם בנדרי' וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה שהקהל מתירין קודם שיחול. גם ביחיד הנודר יש מן האחרונים ז"ל שסוברים שמה שאמרו שאין מתירין הנדר עד שיחול שזהו בנדר התלוי בתנאי ועדיין לא נתקיים התנאי שהרי אפשר שלא יתקיים התנאי ולא יהיה לנדר חלות לעולם אבל בנדר התלוי בזמן שהזמן יגיע מאליו ויתקיים הנדר מתירין אותו קודם הגעת זמן[1] אבל דעת הרמב"ם ז"ל אף הנדר התלוי בזמן שאין מתירין עד שיגיע הזמן. אמנם אני רואה שהקבלה הזאת שקבלו הקהל בכח חרם אינה תלויה בזמן לפי הלשון הבא בשאלתכם כי לא אמרו שמזמן פלוני ואילך יהיו מחוייבים לפרוע החוב אלא אמרו שתוך שנה תמימה יפרעוהו וא"כ כל הזמן בכלל קבלתם וכל שפרעוהו תוך הזמן קיימו את נדרם וקבלתם והרי הוא כמי שנשבע שמכאן ועד זמן פלוני יעשה דבר פלוני שמעתה חלה השבועה ומחוייב לעשות הדבר ההוא שנשבע עליו אלא שאינו עובר על השבועה עד שיעבור כל הזמן ובכגון זה מתירין קודם הגעת הזמן ואין ממתינין שיגיע הזמן ויעבור על השבועה וכן בנדון זה. אמנם כבר כתבתי למעלה שבחרמי הקהל בכל ענין מתירין קודם שיחול אבל מה שראוי לחוש בהתר זה שהתירו הקהל הוא מה שהתירו במצות הגזבר שאם לא התירו ברצון גמור אלא מתוך צווי הגזבר הנה התר זה נעשה באונס ואינו מועיל כלום וצריך שיתירוהו הקהל שנית ברצון פשוט אם ראו שיש צורך לקהל להתירו או שיש בהתר תועלת או שימת שלום והסרת מחלוקת ומריב' מביניהם ואף אם נהג הגזבר לשפוט ולדון בעניני הסכמותיהם עכ"ז היה צריך שיהיה ההתר שלא מתוך אונס צוויו שהרי אין לומר שיהיה דעת הקהל כשהחרימו ברצון גמור שיהיה ניתר כשיתירוהו מתוך האונס אבל אם הגזבר לא צוה להתיר החרם אלא שצוה הקהל שלא יפרעו החוב אז הקהל אנוסים בפרעון החוב ולא בהתרת החרם ויכולין הקהל להתיר החרם מרצונם מאחר שאין יכולין לקיים ההסכמה[2] וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |