שו"ת הריב"ש/רסג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
למוקדמי אל גזירה י"ש צ"ו.
ראיתי כתבכם על ריב יהודה חובי"ש ושמואל מרקדי"ל על [החלוף] שעשו מנכסיהם בפני עדים ובקנין וראיתי טענותם כפי מה שהם כתובות בפרוסי"ש אשר שלחתם אלי:
תשובה נראה כי החלוף אשר עשו ביניהם סתם מכל נכסיהם שאינו מועיל מן הדין אע"פ שנטלו קנין זה על זה לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק כ"א מהלכות מכירה) שהאומר לחברו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך וכל מה שיש בתיבה זו או בשק זו אני מוכר לך ומשך אין כאן קנין כלל לפי שלא סמכה דעת הלוקח שהרי אינו יודע מה שבו אם תבן או זהב ואין זה אלא כמשחק בקוביא וכן כל כיוצא בזה עכ"ל וגם רב האי גאון ז"ל כן כתב בספר המקח ובנדון זה כן הוא שכל אחד ואחד קנה מחברו מה שיש לו מבלי שידע מה בביתו אם כסף או זהב ואע"פ שקנו מהם אין הקנין מועיל בזה אף כי בנדון זה א"צ לישא וליתן בעיקר החלוף אם היה מועיל אם לא שהרי מטענות שתי הכתות נראה שהם מסכימים שכוונתם היתה בשעת הקנין שמי שלא ירצה בקיום החלוף שיהיה פטור ממנו אבל יהיה מחוייב בקנס החמשים דינרין ואחר שנתרצו בבטול החלוף אין לדון רק על הקנס אם הוא חל אם לאו ולזה אני אומר שאין הקנס מועיל לפי שהוא אסמכתא בעלמא ואסמכתא לא קניא כדתניא בב"מ בפ' הזהב (מ"ח:) הנותן ערבון לחברו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאין דברי רבי יוסי ור"י לטעמיה דאמר אסמכתא קניא ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו וקיי"ל כר' יהודה דאסמכתא לא קניא ונחלקו המפרשים ז"ל בפירוש דברי רבי יהודה כי יש מהם מי שאמר דלרבי יהודה לא זה יכפול ולא זה ימחול דבין לקונה בין למוכר הוי אסמכתא ולא קניא והרמב"ם ז"ל פירש דלא פליג ר' יהודה אלא היכא שהמוכר חוזר בו שאין חייב לכפול ערבון דהוי אסמכתא אבל אם הלוקח חוזר בו אפילו רבי יהודה מודה שקנה המוכר הערבון כיון שהוא בידו שאין אסמכתא אלא באתן לך אבל לא במחול לך כמו שנראה ממש"כ (פי"א מהל' מכירה) ולדברי כל המפרשים באתן לך כגון בנדון זה שלא היה ממון הקנס ביד אחד מהם אלא שהיו מתחייבין לתת כל אחד לחברו אם יחזור בו הרי זה אסמכתא ולא קניא ואע"פ שקנו מידם אין הקנין מועיל בזה ואע"פ שמעכשיו מסלק דין אסמכתא כמו שמבואר בפרק איזהו נשך (ס"ו.) אין הקנין כמו מעכשיו כמו שמבואר להר"ם ז"ל בפרק הנזכר שצריך מעכשיו וקנין בפיסקא המתחיל בה כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא וכו' וכן במש"כ בפיסקא אחרת שצריך קנין בב"ד חשוב והוא שיתפיס זכיותיו בב"ד וכן במש"כ בסוף הפרק כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין וכו' הרי שאפי' בקנין לא מצא דרך להקנות באסמכתא אלא כשיתחייב תחלה המקנה בחוב גמור ואחר שחייב עצמו קונין מן האחד שהוא מוחל לו החוב אם יעשה דבר פלוני או אם יהיה כך וכך שהוא מוחל לו החוב מעכשיו ולפי דרכו של הרמב"ם ז"ל אשר כל זה הגליל נוהגין על פי דעותיו נפטרו כל הכתות מן הקנסין ההם כי הם אסמכתא ואין אדם יכול להתחייב בהן בקנין לבד[1] אמנם בחלק הקנס לאדונינו המלך יר"ה איני מבאר דבר יען הגזבר שלכם הודיעני בכתבו שכבר נתפשרו עמו בעד חלק אדונינו המלך יר"ה. ומענין ההוצאות שעשו הכתות בזה דעו כי שכר הסופר לכתוב טענותיהם שניהם נותנין שכר כמו ששנינו בב"ב בפרק גט פשוט (קס"ז:) אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר ופירשו בגמרא (קס"ח.) מאי שטרי ברורין שטרי טענתא ואיכא דאמרי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ר"ל שכר הסופר משטר ברירת הדיינין וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה) וז"ל אבל שטר ברירת הדיינין או טענות בעלי דינין שניהם נותנין שכר ע"כ. וכן שכר השליח ששולחין הדיינין כשהוצרכו לשאול הדין אם נסתפק להם שניהם נותנין שכר אבל שאר הוצאות שעשו כל אחת מהכתות מעצמם אין אחד מהם פורע לחברו דבר מהם ואפילו היוצא מב"ד חייב אינו פורע הוצאות לחברו שעשה בתביעה ההיא ואפילו המסתלק מב"ד שבעירו לבית דין הגדול ויצא חייב א"צ לפרוע לחברו יציאותיו שהוציא להוליך עמו כל שאינו מסרב לירד עמו לדין אלא שאומר לילך לב"ד הגדול אבל אם מסרב מלירד לדין והוצרך הנתבע להוציא עליו הוצאות לכופו לירד לדין בזה צריך לפרוע לו אותן הוצאות כשיצא מחוייב בדין[2]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |