שו"ת הריב"ש/רלא

שו"ת הריב"ש ‏ רלא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עוד לו מה שכתוב למעלה

מי זאת עולה מן המדבר הנאוה להחיות רוח נכאה לשמח לב דוה איומה כנדגלות כמו שחר נשקפה ברה כחמה כלבנה יפה מכל אבקת רוכל מקוטרת דברי שלום ואמת תרים בכח קולה מבשרת שמתיה בין עיני לטוטפת ועל ראשי עטרת ומצנפת והיתה בפי כדבש למתוק וכנפת צופים העליתיה על במותי ואקחה שדה צופים צפיתי ביפיה והדרה כי הוא כליל שמחתי בה שמחת לבב כהולך בחליל קננה בחדרי בתי נפשי ובמעונותיה תשכון ותחדש בקרבי לב טהור ורוח נכון ואראה כחך חזק הוא ורב לבקע צורים במדבר ביער בערב לן בעמקה של הלכה ובצלה תתלונן יושב בסתרה ובסוד אהלה מקנן אחזת בסנסני החריפות והפלפול כרבי ירמיה בפרק גט פשוט ולא כההיא דנפול תראה פנים לפתח חרצובות אגודות בעלי אסופות ודבר שנאסר במנין לגדור פרץ ולפרוץ גדר לבנות ולסתור סתירתך בנין עוקר הרים וזה בזה טוחן אמרתי כל מן דין סמוכו לנא דלא כחל ולא שרק ולא פרכוס ויעלת חן אמנם מקום הנחת לנו להשיב וידעתי כי לא תקפיד דליתך מהני דבי אלישיב יען נמצאו בדבריך נאמרו מהם אגב ריהטא וצריכין תקון ולא לפניך חנף יבא כת המדברים אחת בפה ואחת בלב לשונם יחליקון גם בדברי הגרושין אחוה דעי ואמרי אביע ומשפט לאור עמים ארגיע ואין משוא פנים בדבר חלילה לעשות תורה פלסתר ומה בערוה החמורה שאף אם יש פנים להתירה כבוד אלהים הסתר ואם אשא פני איש ואל אדם אכנה כמעט ישאני עושני חציו יכלה בי אשפתו עלי תרנה ואם חפצתי צדקך ולמען תצדק ותזכה בשפטך חשקה נפשי ולבבי ערב במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב ומעתה כל דברי קונדרסך יעברו לפני כבני מרון ואשיב ידי עליהם לצרוף כבור סיגיהם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

כתבת וז"ל הקשית על פירושי הראשון וז"ל ועוד קשה לפירושך וא"כ לרבי יוחנן הולד מן השניה שתוקי אבל מן הראשונה כשר לעבוד והא דלא כשמואל דאמר עשרה כהנים וכו' ובשמעתין משמע דהא דרבי יוחנן שייכא בדשמואל וחד טעמא נינהו וכן משמע דלשמואל אפילו באומרת לזה נבעלתי אינה נאמנת דלא הוי מפני דבורה מיוחס אחר אביו דאי לא תימא הכי לא הול"ל שתוקי אלא בדוקי לומר שבודקין את אמו ואי אמרה לזה נבעלתי עובד ע"כ. במחילה מכבודך גברא רבא חזינא תיובתא לא חזינא דלפי דברי לא פליגי ר' יוחנן ושמואל אהדדי דאליבא דרבי יוחנן כי אמר רבן גמליאל נאמנת אי אמרה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ל נאמנת בתרתי דהוי כהן ושהוא פלוני כאלו ראינו אותו לפנינו ומשום הכי נקט במתני' איש פלוני וכהן הוא דאם כדבריך שאינה נאמנת אלא שנבעלה לכשר ולא לאיש פלוני מיוחד וכמו"ש למעלה מזה לא הוה ליה למיתני אלא מאיש כהן הוא פלוני וכהן הוא למה לי עכ"ל:

ואני אומר כהן דמתני' פירושו מיוחס כמו שפרש"י ז"ל ומעולם לא האמינה ר"ג שנבעלה לכהן גמור דלגבי הא לית לה חזקה וכ"ש לכהן מיוחד והאי דנקט איש פלוני וכהן אורחא דמלתא נקט שדרך האשה לידע למי נבעלה וכשבאה להכשיר עצמה אומרת לפלוני הכשר נבעלתי ולא לומר לכשר נבעלתי ואיני יודעת מי הוא. ועוד דאשמעינן רבותא דאפילו אומרת איש פלוני אינה נאמנת לרבי יהושע. ועוד היה אפשר לומר דלר"ג אינה נאמנת אם לא באומרת איש פלוני ואעפ"י שאומרת לכשר נבעלתי דאפשר שהיא סבורה שהוא כשר ואינו דמאין היא יודעת בכשרות האנשים ונשי לאו דינא גמירי אבל במיחדת לחיש פלוני וכשר ואנחנו ידענו בכשרות האיש ההוא אז נאמנת להחזיקה בכשרותה ומאי דאמרינן בפרק עשרה יוחסין (ע"ד.) מאי בדוקי אלימא שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת כמאן כר"ג הוא הדין שאמרה איש פלוני וידוע לנו שהוא כשר אלא שאין צריך לדחוק בזה. ועוד לדבריך בברייתא (כתובות שם) דנכנסה עמו לסתר או לחורבה תקשי לך בן אחי אבא וכהן הוא למה לי אלא בן אחי אבא לאו דוקא איש פלוני נמי לאו דוקא. ועוד לדבריך תקשי לך בבא דרישה דראוה מדברת דלא מיירי כלל בבתה אלא להכשיר בה דהא אינה מעוברת אם כן אמאי נקט רק לכשר. ועוד דהא רב אסי על כרחיה אית ליה דר' יוחנן כדאיתא בריש סוגיין וא"כ היכי קאמר דחורבה דמתא הוי רוב כשרין דכיון דמכשיר בבתה אפילו לעבוד הרי מאמינה שנבעלה לכהן ואין רוב העיר כהנים וכל שכן להאמינה באיש מיוחד שאין האיש ההוא רוב העיר אלא שתאמר בזו דכיון דאינה מעוברת לא מיירי אלא בה ולא בבתה וכל שכן דקשיא א"כ אמאי נקט בן אחי אבא וכהן הוא אלא ודאי דיוקא דידך ליתיה:

עוד כתבת זה לשונך אלא ש"מ דנאמנת לומר שהיה איש פלוני מיוחד ומלתיה דשמואל היא כשפירש אחד מהם ולא ידענו מי הוא וגם היא לא ידעה ולפיכך אינו כשר לעבוד תדע דאי איהי ידעה מי הוא למה ליה לשמואל למימר שידענו שמי שפירש היה כהן תפוק ליה דהיא עצמה נאמנת לומר פלוני כהן הוא וכמלתיה דרבי יוחנן אליבא דר' גמליאל דהלכתא כוותיה אלא ודאי משמע דאין לנו בשום צד ידיעה אמתית אלא שידענו שהוא כהן עכ"ל ועתה ראה איך אתה מבלבל הסברות שאתה מראה פנים לדבריך ממה שאתה סובר דלר"ג אליבא דר' יוחנן נאמנת לומר לכהן נבעלתי ומזה הוכחת דעל כרחין מילתיה דשמואל בדלא ידעה למי נבעלה ואין זו הוכחה של כלום להביא ראיה מסברתך עצמה שהרי אני אומר דלעולם אינה נאמנת לומר דלכהן גמור נבעלתי דאין לה חזקה בזה אבל נאמנת לומר למיוחס נבעלתי ולא לפסול בין ליוחסין בין לתרומה דהא אית לה חזקת כשרות ומלתיה דשמואל בין בידעה בין בלא ידעה היא שאין ידיעתה מעלה ומורידה בזה לומר לכהן גמור נבעלתי וכ"ש לאיש מיוחד:

עוד כתבת זה לשונך ועוד מטונך דאם אמרה היא איש פלוני הוא נאמנת אפילו לעבוד דאי לאו הכי אלא דאינה נאמנת כפי דבריך לשמעינן שמואל רבותא טפי דאפילו ידענו שהוא כהן והיא ג"כ אומרת שהוא איש פלוני הולד שתוקי אלא משמע דאי אמרה איש פלוני הוא לא הוה שתוקי וכיון דהיא לא ידעה קרי ליה שתוקי ולא בדוקי וכי תימא לשמעינן בשידעה היא ולימא בדוקי וכמו"ש לא נחת שמואל לאשמועינן הכשר רק צד פסול דאפי' ידענו שהוא כהן הולד שתוקי עכ"ל:

גם זה אינו כלום שהרי כתבתי דהך רבותא אשמעינן שמואל מדקרי ליה שתוקי ולא קרי ליה בדוקי משמע שאין אמו נאמנת דהכי נמי משמע בפרק עשרה יוחסין (ע"ד.) דאפסיקא הלכתא כאבא שאול דקרי לשתוקי בדוקי לומר שאמו נאמנת והלכה מכלל דפליגי דתנא קמא דנקט שתוקי סבר דאינה נאמנת הכא נמי הכריחא הוא דלשמואל כיון דנקט שתוקי אינה נאמנת לומר לפלוני כהן נבעלתי א"כ שפיר אשמעינן שמואל הא מילתא בלישניה למי שיש לו עינים לראות. ומה שאתה אומר דלא נחת שמואל לאשמעינן הכשר רק צד פסול מ"מ לא הוה ליה למימר פסול יותר ממה שיש בו דלשון שתוקי משמע שאין אמו נאמנת מההיא דפרק עשרה יוחסין ואי שמואל הוה אמר בדוקי הוה שמעינן כל הדין לאמתו ושהיא נאמנת ביודעת ואומרת שאינה יודעת פסול מדין כהונה ולא היה מאריך בלשונו בבדוקי מבשתוקי אלא שהוא מבואר שאינה נאמנת:

עוד כתבת ז"ל דע כי לפי פירושי ר"ג סובר דהיא עצמה כיון שהיה לה חזקה גמורה מבלי שום ספק מוקמינן אחזקתה להכשיר את בנה אפי' לעבוד עבוד' מפני שהוא קרוב וראשון לחזקתה אבל הנונד מבתה אין להכשיר לעבודה כיון שלא הוכשרה הבת בלי ספק דיש לחלק בין יוחסין לעבודה מה תאמר דיועיל לו חזקת אמה שהיא אם הבת לדידך נמי תקשי בתה אמאי פסולה לתרומה תועיל לה חזקת אמה להכשירה בגופה אלא שיש לומר שאין חזקתה נמשכת לבתה להכשירה בגופה ממש לדידי נמי וכו' עכ"ל:

ועתה השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך איך תאמר דמוקמינן לה אחזקה להכשיר את בנה נעבוד ומה חזקה יש לה שיהיה בנה כהן ויעבוד עבודה וגם אם ידענו שהבועל כהן מה חזקה יש לה להאמינה שיהיה כהן זה ולא כהן אחר אם יש לה חזקה שהיא כשרה ולא נבעלה לפסול לה אין נהאמינה שנבעלה לכהן כדי שנחזיק בנה בכהן ואף אם ידענו שהוא כהן כההיא דשמואל לא נאמינה שנבעלה לזה המיוחד להיות בנה מיוחס אחריו דהא אין לה חזקה כלל מזה. ומה שאמרת דלדידי נמי תקשי בתה אמאי פסולה לתרומה לא קשיא כלל דלדידי חזקת האם מועילה אליבא דרבי יוחנן לבתה ולבנה ולבניהם עד סוף כל הדורות לכל מה שמועיל לגופה עצמה דהיינו שלא נבעלה לפסול לה ואוכלת בתרומה וגם אם הבת נשאת לכהן אוכלת בתרומה בשביל בעלה כהן או בשביל בנה כהן אבל מה שאמרה הברייתא דבעדות האשה בבתה הולד שתוקי וכשר אל יבא דר' יוחנן רוצה לומר שאם היא מעידה על הבת שהיא כהנת גמורה לפי שהיא נבעלה לכהן גמור שהבת כשרה ליוחסין וגם לתרומה אם נשאת לכהן אבל משתקין אותה מדין כהונה מחמת עצמה לפי שנחשוב אותה בזרה ולא בכהנת לפי שאין לאם חזקה שנבעלה לכהן גמור וא"צ לומר אם הולד זכר שהוא זר ואינו כשר בין לעבודה בין לתרומה ואפילו ידענו שהבועל כהן גמור אלא שלא ידענו מי הוא אינה נאמנת לומר לזה נבעלתי ומשתקין אותו מדשמואל בין לתרומה בין לעבודה כדפרש"י. ולפי' שכתבת בשם התוס' ז"ל במה שידענו שהוא כהן אוכל בתרומה ואינו עובד ומה שלא סייעתיך מדברי התוספות ז"ל באמת לא מצאתי זה לא בתוספות ולא בחדושים שלנו לא בסוגיא זו ולא ביבמות פרק נושאין על האנוסה (ק':) ומ"מ לו יהי כן עדיין אין סיוע לך מהתוספות כי הם לא דברו רק בההיא דשמואל שידענו בברי שהוא כהן שאין הספק אלא לאיזה כהן אבל בברייתא מיירי בשלא ידענו למי נבעלה והיא אומרת לכהן גמור נבעלתי ובזה משתקין הולד מדין כהונה בין לתרומה בין לעבודה דמספקינן ליה בזר ואם ידענו בברי שהוא כהן כההיא דשמואל אז משתקין אותו לעבודה לדברי התוספות הנה שמדברי התוספות אין סיוע לדבריך ולא קושיא לדברי ודברי רש"י ז"ל הם משברים דבריך כשבר נבל יוצרים:

עוד כתבת זה לשונך ובעקר פירושך אף כי הוא מוכרח מדברי המפרשים זכרם לברכה ושיטתך שיטתם אינו נכון בעיני משום דדחיק ליה עלמא טובא חדא דלפי פירושך הני תרתי בבי דמתניתין ראוה מדברת וראוה מעוברת ואמרינן בגמרא חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה וקתני בתרווייהו ר"ג ורבי יהושע אומרים נאמנת לא הושוו מדותיהם דברישא נאמנת להכשיר גופה ליוחסין ולתרומה ובסיפא נאמנת על בתה ליוחסין דוקא ולא לתרומה וזה תמה גדול איך קתני בסיפא נאמנת סתם וסתים תנא כל כך לישנא דנוכל למטעי ולמימר דהוי נאמנת דסיפא כעין נאמנת דרישא ליוחסין ולתרומה וכל כי האי גוונא הוה ליה לתנא לפרושי ולמימר בסיפא נאמנת ליוחסין וכו' עכ"ל:

ותחלה אומר לך כי היסוד אשר יסדת עליו זאת הקושיא דהיינו חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה הוא רעוע דהא לא איתמר הכי בגמרא אלא לרב אסי ורב אסי הא איתותב אבל לזעירי דקיימא לן כותיה חדא בנסתרה וחדא בנבעלה ותרוייהו בה אלא דלרבי יוחנן המכשיר בה מכשיר בבתה ואע"ג דאמרינן לעיל דרב אסי על כרחיה אית ליה דרבי יוחנן מ"מ לאו הכריחא הוא דרבי יוחנן אית ליה דרב אסי דא"כ לא הוה קיי"ל כותיה דהא אסקינן לדרב אסי בתיובתא ואף מלישנא דרבי יוחנן משמע דלית ליה דרב אסי דקאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה משמע דעקרא דמתניתין רישא וסיפא מיירי בה אלא דבבתה נמי הכי דינא ואף לרב אסי אפשר דכי אמרינן חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה לאו למימרא דסיפא איירי בבתה לחוד אלא בה ובבתה אלא דאצטריכא משום בתה. ומיהו אף אם נודה אליך בזה לומר דלרבי יוחנן נמי רישא איירי בה וסיפא בבתה ולא בה אין כאן קושיא כלל מלשון נאמנת שהרי כיון שפירש וכהן הוא רוצה לומר מיוחס וכמו שפירש רש"י ז"ל הרי היא נאמנת בזה הדבור בין בה בין בבתה לכל מה שאפשר שכיון שיש לה חזקת כשרות שלא נבעלה לפסול הרי היא נאמנת לומר שנבעלה לכשר ומיוחס בין בה בין בבתה עד סוף כל הדורות לכל דבר לרבי יוחנן אלא דבברייתא אליביה חדית דינא אחרינא דדוקא בעדות זו שהוא עדות של גופה כלומר דשייך בגופה נאמנת בין ליוחסין בין לתרומה בין בה בין בבתה אבל בעדות בתה דהיינו אם אומרת שהבועל כהן גמור אע"פ שנאמנת להכשירה ליוחסין אינה נאמנת להחזיקו בכהן גמור להאכילה בתרומה מצד עצמו ולא לעבודה בזכר דמספקינן ליה בזר דלגבי הא לית לה חזקה וכן אם ידענו שהוא כהן ואין אנו יודעים מי הוא משתקין אותו אם מעבודה אם מתרומה כפי חלוק הסברות ורבי יוחנן נמי כשאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה השוה מדותיו שכך היא נאמנת לומר שנבעלה לכשר בבתה כמו בה אלא שלהעיד בבתה שהיא כהנת גמורה נאמינה בשהיא כשרה אבל נספקנה בזרה וכן כשתרץ לרבי אלעזר לא שתוקי וכשר לכל דבר קאמר שהוא כשר ר"ל שאינו פסול ומיהו זר הוא ואינו אוכל תרומה מחמת עצמו ככהן ולא עובד עבודה וכל אלה הם דברים מבוארים ולפי מה שפירשת שלא נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן כי אם על ולד הבת אם כן לעיל אמאי לא אמרינן לרב אסי דרישא דאינה מעוברת מיירי בה ולא בבתה וסיפא בבתה עצמה ואיכא צריכותא שחזקת האם תועיל לבת ואתיא אפילו כרבי אלעזר דהא לא פסיל אלא בולד בתה אלא שכל מה שכתבת בזה הם דברים זרים חוץ מכבודך עד שחי נפשי לישא וליתן בהם מפי הכתב אני חושב לאבוד זמן אם לא פה אל פה אבל לפי הנראה מכתבך אתה חושב לחריפות ולגבורה להראות פנים לעקש הישרה ולטהר השרץ מן התורה ולא כן אנכי עמדי:

כתבת בההיא דפ"ב (כ"ג.) וז"ל אמנם אין זה צריך לפנים ולא ראיה דכיון דתני אבוה דשמואל לא נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא ופי' לא תצא דמתני' לא תצא מהיתירה הראשון משמע דלדידיה כך היא התירוה לינשא כשנשאת ממש הלכך אם התירוה לינשא לא תצא מהיתרה הראשון עד יבאו עדי טומאה ודאית עכ"ל. נראה מדבריך דלאבוה דשמואל לעולם היתר נשואין כנשואין ממש לכל דבר והא ליתא דהא קיי"ל בפרק המגרש (פ"ט:) כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה ובקלא דבתר ארוסין איכא פלוגתא התם כל שכן דבקודם ארוסין לכולי עלמא חיישינן אפי' בהתירוה ואבוה דשמואל לא אמרה אלא בהא דהכא שכיון שהאמינוה שלא נטמאת במגו והתירוה אין עדי שביה הבאים אחר כן סותרים נאמנותה וכן בההיא דיבמות (קי"ז:) עד אומר מת ונשאת ואח"כ בא עד אחר ואמר לא מת לא תצא ואפילו התירוה לינשא לא תצא מהיתרה דכיון שהאמינה תורה עד אחד בעדות אשה הרי הוא כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אבל בלא התירוה עדיין על פיו אלא זה אומר מת וזה אומר לא מת הוה ליה עד אחד בהכחשה ואין מתירין אותה הא בעלמא ודאי אין היתר נשואין כנשואין ממש:

עוד כתבת ובנתיה דמר שמואל אי הוו קיימי שבויינהו מגואי לא היה להם מיגו שלם דמיכספי למימר קמייהו לא נשבינו וכו' עכ"ל נראה מדבריך דאפמי שבי' קויינהו נאמנות לומר לא נשבינו אלא דכי אמרי נשבינו וטהורות אנו אינן נאמנות דליכא מגו שלם דהוי מגו דמעיז לאינו מעיז ואם כן לדבריך אם השבאי אומר שנבעלה והיא אומרת טהורה אני נאמנת אפילו היא לפנינו ביד השבאי שהרי יש לה מגו שלם דאי בעיא אמרה לא נשביתי שהרי אין עדות השבאי שהוא כותי יכול להכחישה לומר נשבית בידי ואי משום דמעיזה פניה גם עתה כשאומרת לו נשביתי וטהורה אני מעיזה פניה שהרי השבאי אומר שנטמאת והוי מגו דמעיז למעיז וכי תימא הכי נמי א"כ הוה להו לאשמועינן במתני' הך דינא דהויא רבותא טפי שהאשה שבאה שבויה לפנינו והשבאי אומר נטמאת נאמנת לומר טהורה אני אלא ודאי כל שהן ביד השבאי לפנינו אינן נאמנות לשעבר דאנן סהדי שהיו שבויות קודם לכן שהרי לא שבה אותן לפנינו והיינו דאמר ליה מר שמואל לאבוה ועד האידנא מאן נטרינהו כלומר והן אסורות על העבר ולפירושך שפירשת דה"ק אכתי לא תקנת כל הצורך דאם יבואו עדים שנשבו היום או למחר יהיו אסורות על העבר מה קושיא היא זו מכל מקום תקן אם לא יבואו עדים ולמה לא הקשה כן על מתני' דהאשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת מה הועילה בנאמנות' שמא למחר יבואו עדים ותהיה אסורה וכי תימא יועיל לה בשנשאת או בשהתירוה לינשא ה"נ איכא למימר הכי ומאי קשיא ליה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---