שו"ת הריב"ש/קטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד כתבת אירע מעש׳ שמת יהודי בין הערביי׳ בעשרת ימי תשובה רחוק מישוב שכונת ישראל מהלך ח' ימים ונודע הענין לקרוביו איך הערביי׳ שמוהו במער׳ במלבושיו וסגרו פי המערה ולא נתן לקבור׳ כי אין בכל אותו הגליל שום יהודי והיה זה ערב חג הסוכות והורו לקרוביו ואחיו לצאת בדרך בי"ט שני של סכו׳ ללכת למקו׳ שמת להביאו ונודע אליך ההיתר ההוא וכתבת אליהם שעברו על אסור דרבנן דלא הקלו בי"ט ב׳ במת דשויו׳ רבנן כחול אלא באותו מקו׳ שמת אז יתעסקו בו ישראל כדאי׳ (ביצה ו׳.) אמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו למיגז ליה גלימ' ולמיגז ליה אסא כרב אשי דפליג עליה דמר זוטרא וכ"ש לחפור את הקבר דגדול כבוד הבריות אבל אם המת אינו במקום שדרים בו ישראל אין ראוי שיחללו בו יו"ט שני כי מה הועילו אלו בקלקולן לחלל יו"ט אחרי שלא יוכלו לקבור את המת בו ביום אבל יצטרכו ליעכב בהליכה בדרך שבעה ימים אחרי שיחללו יו"ט • ועדיין אתה מסופק אם היה תוך התחום שיוכלו להגיע אליו בו ביום ולקברו אחרי שאינו במקום אם יחללו י"ט ללכת בתוך הגבול שהיה בו מהלך יום להתעסק דבצנע׳ התירו ולא לצאת בפרהסיא כחול גמור כי לא ידעו מה הוא ועם היות שאנחנו היום מועטין בעונות והדבר מפורסם כדעת התוספ׳ ראוי לגדור על זה והבאת ראיה מההיא (דמוע"ק ח:) אין חופרין כוכין וקברות במועד ופירש בהלכות ליקבר בהם לאחר המועד ואם בח"ה אסור לחפור ליקבר אחר המועד כל שכן ביו"ט שני שאסור ללכת חוץ לתחום כדי לפגוע במת אחרי ז׳ ימים לקברו גם הבאת ראיה ממה שהביאו התוס׳ ז"ל (שבת קלט: בד"ה יו"ט) במעשה שאירע בצרפת שנעשו כל צרכי המת ורכבו עד שהביאוהו וקברוהו שמה ושכעס ר"ת ונסתפקת באותו מעשה אם בו ביום הביאוהו ונקבר או לאו דכ"ש לדעת ר"ת ואמרת שבארץ הזאת ראוי להחמיר מההי׳ דהביא ר"ת דפ' תולין דשלח להו לוי לבני בשכר מת לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין לא ביו"ט ראשון ולא ביו"ט שני לפי שאינן בני תור׳ והדור היום פרוץ מרובה על העומד וטעם גדול כבוד הבריות ליכא שאין המת עומד לפנינו זהו תורף דבריך:
תשובה כל מה שאמרת יפה אמרת שבודאי לא היה להם ללכת חוץ לתחום בעד קבורת המת שאינו לפניהם ולא יוכלו להגיע אליו עד לאחר המועד והלא אפי' בחוה"מ לא התירו לעשות לו ארון אלא עם המת בחצר כדי שלא יאמרו שלא לצורך המת הוא עושה הארון אלא לשום בו מעות או שאר דברים ובירושלמי התירו אפילו בשוק במת מפורסם שכבר יהיה נודע לכל דלצורך המת עושין כמש"א שם כד דמך רבי חנינא חבריהון דרבנן עבדין ליה ארון בשוקא הכל מודים שלא יקוץ ארזים ודכוותה שלא יחצוב אבנים היו חצובין בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן ע"כ ואע"ג דקיי"ל כרבנן ולא כר"י דאסר אא"כ היו לו נסרים מנוסרים מערב י"ט דיחידאה הוא ולא קיי"ל כותיה אלא כסתם מתניתין וכרשב"ג דברייתא דמייתי בגמרא (מו"ק ח':) תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסים לו כסותו ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב י"ט רשב"ג אומר אף מביא נסרים ומנסרן בצנעה בתוך ביתו ע"כ בגמרא ואין להקשות כיון שעשינו צורך המת בקבורה כצורך המועד למה אמרו שלא יקוץ ארזים והא תניא קוצצים עצים במועד לצורך המועד יש לומר שלא אסרו אלא מפני חשד דכיון שהן מלאכות הרחוקות מעשיית הארון עצמו אינו ניכר שהוא עושה למת וכבר באר זה הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם ולכן אם בהיות המת עמהם אסרו לקוץ לו ארזים בחוה"מ מפני שהיא מלאכה רחוקה מן המת ואיכא משום חשד כ"ש בנדון זה שהוא י"ט שני שלפני המועד שהמת רחוק מהם מהלך כמה ימים ולא יגיעו לו עד לאחר המועד דאיכא למיסר משום חשדא שלא יאמרו לעסקיהם ולדבר הרשות הם הולכין והרמב"ן ז"ל הוצרך להשמיענו שמותר ללות את המת בי"ט שני אפילו חוץ לתחום אבל בנדון זה שאין מלוים את המת שהרי אינו עמהם נראה בודאי שאסור לחלל י"ט שני בהליכת חוץ לתחום. אבל הראיה שהבאת מההיא דאין חופרין כוכין וקברות במועד היה אפשר לדחותה דהתם הוא שאין שם מת עדיין אלא שחופרין לצורך מתים שימותו ולזה אסרו במועד החפירה לכתחלה והתירו התקון משום צרכי רבים כמו שמבואר זה להרמ"ן ז"ל. אלא שהדבר ברור שהדבר ההוא שעשו הי' ראוי ליאסר והאלדים יכפר בעד כי שגגה היא וסברי מצוה קא עבדינן. ומה שנסתפקת באותו מעשה שהביאו התוספת ז"ל שאירע בצרפת וכעס עליהם ר"ת כבר נראה מלשון התוס' שאפילו ביום עצמו הי' מחמיר ר"ת ז"ל לפי שאינן בני תורה אבל התוס' כתבו שעכשיו לא נהגו לאסור מטע' זה כמו שלא נהגו לאסור בבשולי עובדי ככבים במה שאינו עולה על שולחן מלכים אע"ג דבע"ג שלהי פ' ר"י (נט.) אסר רבי חייא בר אבא כד איקלע לגבלא חזא תורמסי דשלקו עובדי ככבים ואכלי ישראל ואסר להו לפי שאינן בני תורה. וכן הטעם האחר שהביא ר"ת ז"ל לאסור על ידי היהודים משום דאיכא יהודים שעושים מלאכת השרים לכתוב להם ולעשות כל צרכיהם ודמי לחברי כטעמא דרבינא הא נמי ליתא דאפי' איתא לדרבינא דחייש משום חברי שאני חברי שהם פרסיים שהיו כופין כל היהודים לעשות מלאכתן ובי"ט נשמטין מהם ואם יראו אותם קוברין מתיהם יכופו אותם ג"כ לעשות מלאכתם ולא יוכלו להשמט מהם אבל מפני יהודים מעטים הנכנסים מרצונם לעבודת השרים לא נחדל מקבור מתינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |