שו"ת הריב"ש/כ

שו"ת הריב"ש ‏ כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הניין לנכבד לאנברהם ששפורטש י"א

שאלת להאיר עיניך איך תתנהג בענין נכסי יורשי משטרי משה דימורו שהם בידך והניח שני בנים האחד גדול כבן י"ח שנה יצא מכלל פעוטו' בהיותו משכיל ונבון במה שהוא נושא ונותן ודבריו כדברי כל גדול והשני כבן שמונה שנים אם יצטרך הגדול לאפוטרופוס לקבל חלקו גם הב' שברור לך שצריך אפטרופוס אם ימנו ב"ד אחיו או אמו ובקשת להשכילך על הכל בארוכה כי אין רצונך שיעמדו הנכסים ברשותך כי לא תדע מה יולד יום:

תשובה הבן הגדול שהוא בן י"ח שנה אם הביא ב' שערות הרי הוא כגדול לכל דבריו דכיון שהגיע הזכר לי"ג שנה ויום אחד והנקבה לי"ב שנה ויום אחד והביאו ב' שערות הרי הם כגדולים גמורים דין תורה לכל דבריהם ויכולין לישא וליתן ולמכור נכסיהם ולתת אותם במתנה בין במטלטלין בין בקרקעות אף אם אינם יודעים בטיב מו"מ כל שהם בני דעת ואינם שוטים גמורי' אלא שתקנו חכמים שלא ימכרו בקרקעו' כלל אלא א"כ יודעים בטיב מו"מ וכן תקנו שאף אם יודעים בטיב מו"מ שלא ימכרו בקרקעות אלא דוקא באותן שהם שלו או שנתנום לו במתנת בריא או שלקחם אפטרופא שלו אבל קרקעות שירש מאביו או משאר מורישיו או שנתנו לו במתנת ש"מ שהיא כירושה אע"פ שהוא גדול בשנים והביא שני שערות ויודע בטיב מו"מ אין ממכרו ממכר עד שיהא בן כ' שנה ר"ל ויביא שני שערות או שנולדו לו סימני סריס כי בזולת זה עדיין קטן הוא אבל כל שהגיע לכ' שנה שלמות והביא ב' שערות או שנולדו לו סימני סריס יכול למכור אפילו בקרקעות שירש מאביו ואף אם אינו יודע בטיב מו"מ וכ"ז נתבאר בב"ב (פ' מי שמת קנה:) וגם מתבאר שם דאע"פ שאינו יכול למכו' בקרק' שלו אע"פ שהוא גדול אלא א"כ יודע בטיב מו"מ ולא בקרקעות שירש מאביו אא"כ הוא בן כ' מ"מ יכול הוא לתנם במתנה ואפילו באו לו מירושת אביו ואף אם אינו יודע בטיב מו"מ כל שהוא גדול בשנים והביא ב' שערות דבמתנה לא תקון רבנן מידי וכיון שמן הדין משאו ומתנו קיים כיון שהוא גדול לענין מתנה העמידוהו חכמים על דינו כדאמרינן התם אמר אמימר מתנתו מתנה א"ל ר"א לאמימר מ"ש דזביני דלא דילמא מוזיל ומזבין כ"ש מתנה דלא מטי ליה ולא מידי ולטעמיך זבין שוה חמש בשיתא ה"נ דזביניה זביני אלא קי"ל לרבנן דינוקא מקרבא דעתי' לגבי זוזי ואי אמרת זביני' זביני מזבין להו לכולהו נכסי אבל גבי מתנה אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה מתנ' אמור רבנן מתנתו מתנה כי היכי דלעבדו ליה מילי ואיפסיקא התם הלכתא כאמימר והסכימו המפרשים ז"ל דאף בנכסי אביו הוא ואף בשאינו יודע בטיב מו"מ ובנדון שלפנינו אם הבן גדול הביא ב' שערות הרי הוא כגדול ויכול למכור במטלטלין ואף אם ירשם מאביו ואף אם לא היה יודע בטיב מו"מ כי מה שאמרו ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' בקרקעות לבד הוא ולא במטלטלין ואע"פ שהמטלטלין נמי איקרו נכסי מיהו בכמה דוכתי אשכחן לשון נכסי בקרקעות לחודיה דכתיב עושר ונכסים וכבוד מדקאמר עושר ואמר נכסים ש"מ עושר היינו מטלטלין ונכסים היינו קרקעות ותניא (ב"ב קמה:) עתיר נכסין עתיר פומבי זה בעל הגדות עתיר סלעין עתיר תקוע זה בעל פלפול עתיר משח עתיר כמס זה בעל שמועות הכל צריכין למרי חטיא גמרא דשמעת מינה נכסים דהכא לא משמע לא סלעין ולא משח ולא חטיא ולא שאר מטלטלין אע"ג דכולהו איקרו נכסי ה"נ כי אמרינן ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' בקרקעות דוקא הוא וכ"כ רש"י ז"ל בפירושיו בגיטין (בפ' התקבל סה.) ולמכור בנכסי אביו קרקעות וכ"כ בס"פ מציאת האשה (ע.) גבי פעוטות וכ"כ גם הר"ם ז"ל (פ"ט מהל' מכירה) דבקרקע בלחוד הוא דבעינן שיהא בן כ' ומבואר הוא ג"כ (בפ' מי שמת) דבמטלטלין לא בעינן שיהא יודע בטיב מו"מ ומקחו מקח וממכרו ממכר בהן כיון שהוא גדול ואין צ"ל שא"צ לאפטרופוס ואין ב"ד ממנין לו אפוטרופס כמ"ש בפ' המפקיד (לט.) אפטרופא לדיקנני לא מוקמינן אף אם א"י בטיב מו"מ כל שאינו שוטה גמור שאין ב"ד ממנין אפטרופוס לטפשים כי אם לשוטים כדגרסינן בכתובות (פרק נערה) מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וכו' וכתב הר"ם ז"ל שמעמידין לו אפטרופוס וסימני השוטה מפורשים בפ"ק דחגיגה (ג:) איזהו שוטה זה היוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק והמקרע כסותו ומפרש התם דעביד להו דרך שטות וכן נמי מי שמאבד כל נכסיו לדעת כדתניא נמי התם איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנתנו לו ואמרי' נמי (בפ' מי שמת) ההוא שטותא יתירתא חזא ביה דמשחרר להו לכולהו עבדיה ואם הבן הזה לא הביא שתי שערות אע"פ שהוא בן י"ח שנה עדיין קטן הוא ודינו כדין הפעוטות שהם הקטנים משהגיעו לשש שנים שלמות ומעלה ועל אלו שנינו (בפ' הנזקין נט.) הפעוטו' מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואמרי' בגמר' עד כמה איכא מאן דאמר כבר שית כבר שבע ואיכא מ"ד כבר שבע כבר תמני ואיכא מ"ד כבר תשע כבר עשר ולא פליגי כל חד וחד כפום חורפיה ואמרינן עלה (בס"פ נערה שנתפתת') ומתנתו מתנה אחד מתנה מרובה ואחד מתנה מועטת אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע ושם ג"כ (בפרק הנזקין) אמר ר"א אמר ר"י משום כדי חייו כלומר אע"פ שהם קטנים ומדין תורה אין מעשה קטן כלום חכמים תקנו משום כדי חייו שיהא משאו ומתנו קיים במטלטלין כל שיהא חריף ויודע בטיב מו"מ ומ"מ יכולין הם למכור כמה שירצו ואפי' שלא לצורך מזונותיהם דכיון דתקון רבנן שיהא ממכרו ממכר משום כדי חייו לא פלוג רבנן בין מוכר כדי חייו או יותר מכדי חייו וכמו שהוכיח זה הרמב"ן ז"ל מדאמרינן במתנה דאפילו מתנה מרובה ואפילו מתנת ש"מ ואע"פ שעתה אין בזה משום כדי חייו אלא דכיון דתקון רבנן כי היכי דלעבדו ליה מיליה לא פלוג וכן הסכים הרשב"א ז"ל וכן הרא"ש ז"ל אע"פ שרבינו האי גאון ז"ל לא כתב כן (בספר המקח) וכן אין הפרש בזה בין שהמטלטלין ההם קנאם הוא עצמו או נתנו לו במתנה בין שירשם מאביו או משאר מורישיו אלא בכלן יכול למכור דהא סתמא תנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ולא מפליג בין נכסי אבוה לנכסי דידיה וכן מוכיח בבאור (בס"פ מציאת האשה) דאמרי' התם עלה דמתני' דפעוטות לא שנו אלא שאין שם אפטרופוס אבל יש שם אפטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ממאי מדקתני מתני' אין מעשה קטנה כלום כלומר גבי משליש מעות לבתו ליקח לה שדה והיא אומר' ינתנו לבעלי וקתני מתני' דבגדולה שומעין לה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ש"מ כיון שהמעות ביד שליש שהוא כמו אפטרופוס אין מעשה קטנה בהם כלום אע"פ שהם מטלטלין הנה מכאן ראיה ברורה דההיא דהפעוטות אפי' במטלטלין שהניח להן אביהן היא דאי לא מאי מייתי ראי' ממתני' דהתם מטלטלין שהניח לה אביה בירושה או במתנת ש"מ שהיא כירושה כדאמרינן התם טעמא דר"מ משום מצוה לקיים דברי המת אלא ודאי במטלטלין ליכא הפרש בין שלו בין הורישם לו אביו ואם אינן יודעין בטיב מו"מ אין מעשיהם כלום אפילו במטלטלין והשעור שנתנו חכמים בשנות הפעוטות מבן שש עד בן עשר לא לומר שאם היה גדול יותר מעשר שיהיה מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין אף אם אינו יודע בטיב מו"מ שהרי עדיין קטן הוא וכל שהוא קטן אין מעשיו כלום אלא מדרבנן בהיותו יודע בטיב מו"מ ובמטלטלין אלא השעור ההוא לומר דפחות מבן שש אפילו ידענו בו שהוא יודע בטיב מו"מ והוא חריף הרבה אין מעשיו כלום ומבן שש שלמות עד בן עשר שלמות בודקין אותו אם ידענו בו שהוא יודע בטיב מו"מ מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין למעלה מבן עשר שלמות אין צריך בדיקה דמסתמא יודע הוא בטיב מו"מ ומ"מ אם ידענו בו שאינו יודע בטיב מו"מ אין מעשיו כלום ואפי' במטלטלין מאחר שאינו גדול וכן באר זה הרמ"ה ז"ל ולכן הבן הגדול בשנים אף אם לא הביא שתי שערות ודינו כדין הפעוטות מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין כיון שהוא חריף ויודע בטיב מו"מ וכן מתנתו מתנה אין צ"ל שיכול לקבל את שלו המופקד ביד אחר שאין זה לא מכיר' ולא מתנה אבל אם רצה לעשות לו מחילה בזה אפשר לומר שאינה מחילה דיתמי לאו בני מחילה נינהו אבל מקבל את שלו בפני עדים ועושין שטר עדו' לנפקד שהחזיר ליורש את שלו אלא הרמב"ן ז"ל כתב בתשו' שמחילתו ג"כ מחילה שהרי המחילה דינה כמתנה ואע"ג דאמרינן בעלמא דיתמי לאו בני מחילה נינהו אפשר לומר דהיינו בדבר שבשאר בני אדם הוא מחילה על הסתם דביתמי לא אמרינן הכי דומיא דמאי דכתב הראב"ד ז"ל דטעותו של קטן אפילו בפחות משתות מחזירין לו אונאה ולא הויא מחילה אבל במה שהוא מוחל לדעת כיון דמתנתו מתנה מחילתו ג"כ מחילה אבל הבן הקטן בשנים שאינו יודע בטיב מו"מ לפי מה שנראה מן השאלה אין רשות לנפקד להחזיר הנכסי' בידו שהרי קטן הוא וגרסינן בפ' חזקת (נא:) אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקת קבל מן האשה יחזיר לבעלה קבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קבל מן הקטן יעשה לו סגולה ופי' ר"ש ז"ל קבל מן הקטן לא יחזיר לו שהרי אינו יודע לשמור וכמשליך לאבוד דמי מי שמחזיר לו אלא עושה לו סגולה אוצר עד שיגדיל ומחזיר לו עד כאן ואם בשקבל מן הקטן עצמו אין מחזירין לו כ"ש שאין מחזירין לו פקדון שהפקיד אביו או מורישיו אמנם אם היה חריף ויודע בטיב מו"מ הרי הגיע לעונת הפעוטות ומחזירין לו דההיא דאמרינן קבל מן הקטן יעשה לו סגולה כתב עליה הרשב"א ז"ל וז"ל דדוקא לקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות שאלו הגיע לעונת הפעוטות מחזיר לו דאפילו לכתחלה נותנין לו כדי להתלמד ומקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין עכ"ל ומכ"מ נראה שאף הפעוטות שמקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ויכול הנפקד להחזיר להם את שלהם אם לא רצה להחזיר עד שיגדלו או שימנו להן בית דין אפוטרופוס אין ב"ד כופין אותו להחזיר שהרי מכיון שהוא קטן ב"ד חייבין למנות לו אפוטרופוס ואין מוסרין אותן בידו אפילו אם הוא בקי בטיב מו"מ וכיון שכן נראה שאין כופין הנפקד לתת הנכסים ביד היתום כשלא יביא שתי שערות אלא שימסרם ליד ב"ד או שימנו לו ב"ד אפוטרופוס וימסור הנכסים ליד האפוטרופוס אלא שבעוד שאין ליתום אפטרופוס יכול למכור וליתנם במתנה כמו שבארתי וכשיהיה לו אפטרופוס אין מעשיו כלום אפילו במטלטלין כיון שעדיין הוא קטן דהא טעמא הוא משום כדי חייו ולא מן הדין וכיון שיש לו אפטרופוס אם צריך למזונות הנה האפטרופוס ימכור למזונותיו והכי גרסי' (בס"פ מציאת האשה) עלה דההיא דפעוטות לא שנו אלא שאין שם אפטרופוס אבל יש שם אפטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ממאי מדקתני וכו' ובין אפטרופוס שמנוהו ב"ד או שמנוהו אבי יתומים או יתומים שסמכו מעצמם אצל בעה"ב והוא משתדל בנכסיהם שדינו כדין מנהו אבי יתומים כדאיתא בגטין (נב.) בכולן כיון שהם יכולין למכור לצורך היתומים נסתלק כח היתומים במשא ובמתן דהא ליכא משום כדי חייו אמנם דעת רבי' חננאל ז"ל וכן בתוספות דמתנתם מתנה אע"פ שיש להם אפטרופוס שלא הורע כח היתומים אלא במכיר' לפי שהאפטרופסין יכולין למכור בעדם אבל במתנה כיון שאין האפטרופסין יכולין לתת כלום מנכסי היתומים לא הורע כח היתומים במתנ' ויש מי שלא חלק בזה אלא מתנה כמכר היא וכשם שאינו מוכר אפי' במטלטלין כשיש לו אפטרופוס כך אינו נותן וכן דעת הר"ם ז"ל (פרק כ"ט מהלכות מכירה) אבל נראה מדבריו שמדעת האפטרופוס מתנתו מתנ' ומקיים האפטרופוס במתנת הקטן אע"פ שאין האפטרופוס לבדו יכול לתת כלום מנכסי היתומים:

ולענין מה ששאלת אם יוכלו בית דין למנות האח הגדול אפטרופוס על נכסי הקטן:

תשובה אם האח הגדול לא הביא שתי שערות אע"פ שהוא גדול בשנים אין ספק שאין בית דין ממנין אותו ואף אם יהיה חריף ביותר שהרי עדין קטן הוא ואין ב"ד ממנין קטן להיות אפטרופוס כדתנינן (בפ' הנזקין נב.) אין עושין אפטרו' נשים ועבדים וקטנים ואם מינהו אבי יתומי' הרשות בידו ואם הביא שתי שערות שהוא גדול אין ב"ד ממנין אותו על הקרקעות מפני שהוא קרוב לקטן ואין מורידין קרוב לנכסי קטן כדאיתא (בפ' המפקיד לט.) שמא באורך הזמן ישתכח קול הורדת ב"ד ויאמר האפט' שהקרקעות ההם הוא ירש אותם מחמת קורבה והשומעים יאמינו בו ואין מי שיעיר הקטן לתבוע זכותו אמנם כתב הריא"ף ז"ל בהלכות בשם רב צמח גאון ז"ל שזהו דוקא בקרקעות דאיכא חששא בקרוב טפי מברחוק אבל במטלטלין דקרוב ורחוק שוין הן ואין באחד יותר חשש מן האחר קרוב עדיף וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"י מהלכו' נחלות) וכן הסכימו כל האחרוני' ז"ל ומ"מ נראה לי שהיה עולבנא דדייני למנות רך בשנים כזה שלא הורגל לפקח ולהתעסק ולישא וליתן שהרי אין בו התנאי' שראויים להיות במי שב"ד ממנין אותו אפטרופוס על היתומים וז"ל הר"ם ז"ל (בפ' הנזכר) בודקין על אדם נאמן מישראל ואיש חיל ויודע להפך בזכות היתומים וטוען טענתם ויש לו כח בעסקי העולם כדי לשמור נכסיהם ולהרויח בהן ומעמידין אותו על הקטנים בין שיהיה רחוק בין שיהיה קרוב אלא שאם היה קרוב לא ירד לקרקעות עכ"ל. ואין ספק שאין בזה הבחור כל המדות האלו אצ"ל אם אין חלק הקטן מבורר ובאין לחלוק הנכסי' שיש לב"ד למנות על הקטן אחר שידון עם הגדול ויברור לקטן חלק יפה גם האם אין ב"ד ממנין אותה אפטרופא על הקטן שאין ב"ד ממנין נשים אצ"ל אם רוצה לגבות כתובתה שצריך למנות אפטרופוס שיטעון כנגדה לזכות הקטן זהו מה שנראה לי בזה וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---