שו"ת הרי"ף/קפב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן הוציא שטר ובו שלשה עדים הראשון כשר והשנים קרובים אהדדי וטען שמעין כי שטר זה פסול וראובן אומר זה העד השלישי שהוא קרוב לפני מוסף הוא כי העדות מתקיימת בשנים ושמעון אמר כיון שהעדים נתכוונו שלשתן אע"פ שלא העידו זה בפני זה אמרינן בהו' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. וכן יודנו רבינו עדים שחתמו על השטר ואחר כך חקר אותם ב"ד על אותה עדות וחזרו בהם ואמרו שזו העדות טעינו בה ולא היה בדעתנו כמו שהוא בשטר וראובן אומר אין לכם לחקור בהם שהעדים חתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ושמעון אומר אלו העדים ראו העדות נכונה ונכתבה אותה עדות בעצמה היינו אומרים כן אבל עכשיו כמנשאלו על מה היה קודם היום יש לחזור ולהתבונן ממה שהטעית אותה. ויורנו רבינו אלו העדים אם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר אלא מפיהם יודעין אותו היוכלו לחזור בהן ולהוסיף או לגרוע או לא:
תשובה מי שאומר שהעד השלישי אין צריכין לו אם ר"ל שהשני עדים לא הוצרכו ולא נתכוונו להעיד עמו אלא שהוא חתם שלא מדעתן זו היתה טענה יפה לולי שהעדי' אומרים שנתכונו שלשתן להעיד הילכך רואין אילו העדים יודעין יפה בענייני העדות ויודעין שהקרובים פסולים להדדי אין שומעין להם אלא אומרים בהם עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואם אינן בקיאים בעדות שומעין להם ראיה לדבר מאי דאמרינן ההוא גברא דהוה חתים בה רבה בר חנן וכו' ואמרינן נמי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד חוב אינו חוזר והגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק. מה ששאלת על עדים החתומים בשטר ואח"כ חזרו בהן ואמר זו העדות היתה אצלנו על פה ולאחר זמן בא העדות והטעה אותנו וחתמנו ולאחר כן נתברר לנו שלא היתה עדות כתקונה. כך ראינו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין שומעים להם ונחשוב כאילו אמרו אנוסים היינו דאונסא דליכא שמיה אונסא כדאמרינן התם את לבך אנסך ומש"ה מנעו חכמינו ז"ל כשבא העד עדות שיזכירו בב"ד כמ"ש והלכתא לעצמו לא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לעצמו כי הא דרב אשי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |