שו"ת הרי"ף/קנו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה קיימא לן דאין נפרעין מן הערב תחלה ואמר שמואל דד"ר וכולהו עכ"ום בתר ערבא אזל כשיוציא מלוה מן הערב כלום בדיני עכ"ום או יודה לו ויכתוב עליו שטר חוב בשמו שחייב לו כך וכך זהובים יכול הוא להוציאו מידו או להפטר בדיני ישראל כגון דמסר מודעא על ההוא מעשה ואם כבר הוה איתיה ללוה והשתא ליתיה דינא מאי ואם יתחייב והוציאו יורשיו המודעא ולא כתיב ביה בר מן הכי אנן סהדו ידעי' ביה בפלוני דתבעיה לפלוני בדיני עכ"ום ובא עם שוטרי השופט להשביעו וכשבא להשביעו אמר ראובן הוי יודע שהזהובים הללו הם שערבתם לאבי פלוני ויש עליך שטר בככה וא"ל הערב פלוני זה שאתה אומר שאני ערב בו מת מכמה שנים ואיני יודע מה היה הראני השטר אולי אני זוכר את המעשה אמר לו אן זה לאחר שתשבע אוציאו ואתבע ממך ומתוך כך כתב לו על עצמו באותן הזהובים שתבעו ואנחנו עדים יודעים כי (אמת) ערב זה אנוס היה כי החליצוהו השוטרים לאמר השבע (או) תן לו כגון זה מי בטיל שטרא או לא ולא עוד אלא שפלוני זה התובע אמר לו ולא תבעתיו בדיני עכו"ם אלא מה שהוא חייב בדיני ישראל תדע דהא הוא לא טעין במאי דטעני' יורשין אלה מה שהוא אומר כי פלוני שאתה אומר לי שאני ערב בו מת מכמה שנים מה יש מן הדין לכל אלו:
תשובה התבוננו בדברי השאלה והיא מסותמת וראינו תורף השאלה על כתב מודעא זה היה לבטל את השטר אשר נכתב על הערב והתבוננו בו היטב ולא היה כדאי לבטל את הפטר (בשביל) שאינו אונם מוכיח שלא אמרו העדי' כי אם האיצו בו שוטרי השופט והחליצוהו לישבע או ליתן וכל מי שמאיצום בו לישבע אין בו אונס כי לא נחוש בתביעה שאם אין עליו אין חייב לתתו ולא יחוש אם ישבע ואם אין יודע היש עליו כלום אין עליו כלום שהרי העכו"ם האלו באמת אומר דד"ר כך הן נשבעין ומי שאינו יודע אם יש עלי ודאי באמת היה נשבע דאמרינן מכה לי בידך והלה אומר איני יודע וכו' וקיימא לן כרב נחמן דאמר פטור ואינו חייב אלא בהא לצאת ידי שמים וכי האי מלתא לא הוי אונס לבטולי שטרא דמאונו אלא היה לו לומר לבעל דינו בצנעה כשאמר איני זוכר את המעשה הזה המתן לי עד שאזכור ואם האמין בו אני נשבע לך באמת אמר לא. ואם יאמין ישבע ואם יוציא עליו אחר כך הראיה ועשה לפיה וכיון שהיה יכול להנצל ולא ניצל אין זה אונס ואינו דוחה השטר ואע"פ שאין השטר נדחה במודעא זו בית דין על עיקר הדבר חוקרתו ואם יתברר להם באמת כי אותו ממון הנכתב בשטר חמס הוא מבטלין ולא בעבור המודעא הוא שמבטלין אותו אלא הוא בטל. ונפקא מינה שאם לא נתגלה בבית דין כי חמס הוא וכי הוא שלא בדין נכתב וכי לא היה זה שנכתב עליו פוטר חייב עליו ממון אלא זה מוציא פנים לומר שהוא ראוי לו וזה הוא אינו מודה לו אלא אומרים לו לא הייתי חייב אין המודעא מועיל לו כלום ואין השטר בטל ואשר בראש השאלה כי יוציא מלוה מן הערב בדיני עכו"ם או יודה לו ויכתב עליו שטר בשמו שהוא חייב לו כך וכך זהובים יכול להוציאן מידו או לא. כך ראינו שאם היה יכול שלא ליתן למלוה יודה לו אצל עכו"ם כי הוא ערב והוא יודע שהעכו"ם מחייבין אותו להוצאתו אין יכול להחזיר מה שנטל ממנו בהודאתו שיש לומר שמא חוב היה ליתן כי על כן אמרו רבותינו ז"ל אמר רב אשי אפילו למאן דאמר לא חיישינן לצררה הני מילי ישראל אבל עכו"ם כיון דבתר ערבא אזלי אי לאו דאתפסיה לצררה מעיקרא לא הוה ערב ליה וכל שכן בזמן שהוא יכול לכתוב על המלוה כי קבל את חובו ולגבות מן הלוה מה שנתן למלוה שהיה ערב שלו שכך אמרו רבותינו ז"ל שטר היוצא מתחת ידי ערב אינו גובה ואם כתב לו התקבלתי הרי זה גובה ואם אינו יכול לגבות מן הלוה הרי זה נתחייב למלוה בערבות שלא הלוה את הלוה אלא על דעת ערב זה ומה יועיל לאפוכי מטרתא להחזיר לערב ולתבוע מן הלוה שאם לא יתן יפרע מן הערב והלא הערב יכול ליפרע ממנו ודאי לכתחלה אינו יכול לתבוע הערב עד שיתבע הלוה אבל אם בפרע המלוה מן הערב והלוה נוח ליפרע יתן לוה לערב ואם אין הלוה נוח לשלם ויש לו נכסים ובית דין צריכין לירד לנכסיו ולפרוע מהן ויש יכולת בידיהן לשום למלוה מנכסי הלוה להוציא ידי הלוה מהן ולהזכיר את המלוה אליהן בודאי אין למלוה לתבוע לערב עד שיגיע לכל אלה אבל הקבלן יש לו לתבוע כי בעיקר זאת שנינו המלוה חבירו על ידי ערב לא יתבע מן הערב תחלה ואם אמר לו על מנת שאפרע ממי שירצה יפרע מן הערב רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב תחלה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא מאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יתבע מן הערב תחלה ומקשי' והא מדקתני סיפא רבן שמעון בן גמליאל וכו' מכלל דתנא קמא סבר לא שנא הכי ולא שנא הכי ומפרקינן חסורי מחסרא והכי קתני המלוה על ידי ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שירצה יתבע מן הערב במה דברים אמורים בשאין נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב וקבלן אע"פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הערב רבן שמעון בן גמליאל אמר אם יש נכסים ללוה בין ערב בין קבלן לא יפרע מהן ובזו דברי הכל אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואם עבר המלוה על זאת ותבע את הערב קודם שיתבע הלוה והוליכו במשפטי העכו"ם הערב יכול להשבע ובאמת הוא נשבע ואם רצה לתת לו ושלא לישבע אין לנו בזאת עסק דברים אלא שיש על המלוה דין מפני שתבע ישראל לבי דואר עכו"ם ומוציאין לערב מידי הלוה מה שלוה בערבותו כמו שכתבתי למעלה אבל אם יש על הערב ראיה אשר עמדה בדיני עכו"ם וקמה עליו ולא היה לישבע וחייבוהו עכו"ם בראיה שעמדה, עליו ומסר מודעא בפני עדים כי לא ברצוני אני נותן לו אלא העכו"ם מוציאין אותו שלא ברצוני מידי והריני חוזר לתבעו בדיני ישראל להחזיר לי עד שיתבע את הלוה בשורת הדין כותבין לו עידי המודעא כי אנו יודעים שקמה ראיה בעדות בי דואר כי זה ערב ואין העכו"ם מקבלין דיני ישראל שצריך המלוה לתבוע את הלוה תחלה ואמרו לו העדים למלוה או שאמרו ערב בפניהם כי לא ברצוני איני נותן לך ואע"פ כן העמיד על מדתו ואמרו לו עכו"ם לערב אם לא תתן נלכדך עד שתתן לו מחייבין אותו ב"ד להחזיר לו עד שיתב' הלוה תחלה כדת ואם כתב לו כתב על עצמו מוציאין ב"ד את כתב החוב ממנו עד שיתבע הלוה כדת ואחר כך אומרים למלוה לפרוע (מן הערב) אם לא יוכל להוציאו מיד הלוה ואם אנס' העכו"ם את הערב שלא בדין יאמרו לו השבע שלא ערבת את זה מזה על ממון זה ועמדו עדים על דבר הזה ומסר לפניהם מודעא וכתבו לו העדים אין על הערב לישבע שבועת שקר ומה שהוציאו מידי עכו"ם מה שידוע ונכון שאינו חייב בו בדיני ישראל ונותן למלוה בית דין מוציאין ממנו ואם כתבו עליו שטר חוב באונס הזה במה שידוע וברור שאינו חייב בו בדיני ישראל בית דין מוציאין ממנו את הכתב וכל שכן אם תבעו בדיני העכו"ם בר דינא. ואשר כתוב בשאלה ואם כבר איתיה הוא ללוה והשתא ליתיה דינא מאי אה בודאי זה ערב היה ועל אמונתו הלוה המלוה את הלוה והשתא ליתיה שיתבעהו המלוה תחלה אם הוציא המלוה מידי הערב כלום כסדר המפורש בשאלה או שכתב עליו שטר חוב כי לא רצה לישבע כל מכן שאין מחייבין המלוה להחזיר ואין מבטלין את השטר שכתב על עצמו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |