שו"ת הרי"ף/קלג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אחד מן התלמידים גנב ספרי פרושין לחבירו וכשתבעו ממנו נשבע שבועה החמורה שלא יחזרום לו עד שיעתיק אותם ויש מי שהורה שמותר לגנבן:
תשובה הגונב והמורה כלם טעו שלא כדין עשו שזה שהורה שמותר לעשות כן דומה לו משום שמתלמד דברי תורה שהיא מצוה היא וטעה מתום שאמר לולב הגזול והיבש פסול ואתמר ענה משום דמצוה הבאה בעבירה המקום שונאה שנאמר כי ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה וגו' הילכך הודה ליה זה בהודאתו חוטא ומחטיא והגונב יש עליו ג' לאוין אחד משום גונב ואחד משום שנשבע שלא יחזור אותם והו"ל על דברי תורה נשבע שהיא גזלה ואחד משום גזל לפי שהוא גוזל שלא מדעת ואע"פ שהגזלה בכלל הגניבה היא אלא שנסתר בלקיחתן משום שאמר אל תגנוב את שלך מאחרי הגנב שלא תראה עלי כגנב ואם אסור בשלו כל שכן באחרים ואף אותה מצוה שנתכוין לה לא עלתה בידו כמו שכתבו לולב הגזול והיבש פסול שלא עלתה בידו מצותו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |