שו"ת הרי"ף/ב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ואחר כך נפלה קטטה ומריבה ביניהם עד שכתב על עצמו כתב וזהו תופסו. בפנינו אנו מקבלי עדות במותב תלתא כחדא הוינא העידו בפנינו פלוני ופלוני שפלוני העידנו על עצמו בקנין שלם לא אנוס ולא שוגג. שנתן לאשתו פלונית בת פלוני כל מה שקיים עליו בכתובתה מתוספת זהב המקום עליו במתנה גמורה. היא מתנה גמורה ושלימה מעכשיו ולעולם ינתן לה עד שתבקש כל התוספת מן הנדונייא אימתי שתרצה ולתת במתנה לכל מי שתרצה ותעשה בו כל חפצת נפשה ולא יהא רשאי לערער עליה בכלום ממה שתעשה בשום ערעור שבעולם. ואפילו אם אמרה אינו רוצה בי בשביל מום שתטעון עלי אע"פכ תהיה הכל שלה. לפי שהאמין דבריה על עצמו כשני עדים ברורים. ועוד נתן לה רשות לתבוע אותו שאם יפסיד כלום מבגדי כתובתה ומבגדי נדוניתה שהביאה מבית אביה וממה שנתן לה הוא מבגדים ותכשיטין עליו לשלם הכל בלא שבועה חמורה ואפילו קלה וקנינו ממנו בכל מה דכתיב ומפורש לעילא. ומה שהעידו לפנינו אנו מקבלי עדות פלוני ופלוני קבלנו עדותן נאמנה ועמדה האשה הזאת ונתנה לאביה במתנה מהיום ולעולם המתנה שנתן לה בעלה וכשידע הבעל בזה כפר כל מה שקיים עליו לתת לה. יורנו אדוננו:
תשובה עיינתי בזה השטר ומצאתי אותו דברי הבאי ולדברי שטות ודבר שלא יתכן להתקיים על עצמו שום אדם בהפצרת נפשו. אלא עשה זה כדי לפייס את אשתו ולעשות לה נחת רוח ולא על שום מתנה גמורה. שכל העולם מעידים שאלו היה יודע זה הבעל שתתרצה היא בזו המתנה (היא המקנה מתנה) ולא היה עושה מכל מה שעשה כלום וכמו שיכולה היא לומר נחת רוח עשיתי לבעלי בדבר שנתנה לו כך הוא יכול לומר נחת רוח עשיתי לה ולא יתקיים ממה שעשה ואנו מוצאין בדברי רז"ל שבטלו מה שדועה לזה. והוא שאמר' וההוא גברא דאמר לית לההיא אתתא מנסבת לי. א"ל לא מנסיבנא לך עד דכתבת לי לכולהו נכסך ולא קנתה מזה כלום דאמרינן מוכחא מלתא דמשום אונסא הוא דכתב. הכא נמי מוכחא מלתא דמשום אונסא הוא דכתב לה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |