שו"ת הראנ"ח/ו
|
< הקודם · הבא > |
על ענין התענית אשר חשבנו לגזור בכ"ד בכסליו, כי יתן ה' את רוחו בר ולחם ומזון בעיר.
ולעניות דעתי כי לא נכון לעשות כן. משום דקיימא לן (ר"ה יט:) דאע"ג דבטלה מגילת תענית, בחנוכה ופורים לא בטלה[1], וכיון דלא בטלה, לפניהם ולאחריהם נמי אסור.
ואע"ג דהתוספות (תענית יח. ד"ה רב) כדי למצוא טעם למנהגן של ישראל שנהגו להתענות בי"ג באדר, לחד תירוצא כתבו דאע"ג דחנוכה ופורים לא בטלה מכל מקום לפניהם ולאחריהם בטלו, דלא עדיף לפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים משאר יומי גופייהו במגילת תענית[2]. ולפי טעם זה אין איסור להתענות ביום שלפני חנוכה גם כן. מכל מקום התוספות כתבו עוד תירוץ אחר לענין תענית של י"ג לאדר, דכיון דיום שלפני הפורים נתבטל מיום טוב דידיה שהיו רגילים לעשות בו יום טוב ונתבטלה מיום טוב דיליה, הכי נמי יש לומר דנתבטל משום יום שלפני פורים[3]. והר"ז הלוי זלה"ה (בעה"מ מגילה ד. מדפה"ר) תירץ, דכיון דפורים דברי קבלה לא אסור לפניהם ולאחריהם[4]. ולפי הני טעמי נראה דביום שלפני חנוכה דלא שייכי הני טעמי אסור[5].
גם בהגהות מיימון ז"ל כתב דאין ללמוד מתענית אסתר, דההוא שאני דחשיב לן כתענית חובה וכו'. ולפי טעם זה נראה דבחנוכה ודאי אסור. ואע"ג דמהררי"ק ז"ל בב"י אסיק עלה דתענית רשות נמי שרי, היינו דוקא לענין יום שלפני פורים. ואע"ג דליום שלפני פורים ליכא נפקותא דמכל מקום הא אמרי עליו דהוי כתענית חובה. דעת הרב לומר דאפילו בלאו האי טעמא דחובה שרי כפי התירוצים האחרים. אבל מכל מקום בחנוכה דלא שייכי כל הני תירוצי אלא תרוצא דלא עדיף לפניהם ולאחריהם דפורים משאר יומי דמגלת תענית גופייהו, אין לסמוך אההוא תרוצא לחודיה להתיר להתענות.
ואם כן נפקא מינה ליום שלאחר פורים, דלפי דעת הרז"ה גם כן מותר להתענות בו. ע"כ נמצא מדברי הרב זלה"ה:
- ↑ איתא בגמרא (יח:): איתמר רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית, רבי יוחנן וריב"ל אמרי לא בטלה מגילת תענית כו'. ומסקנת הגמרא (יט:): והלכתא בטלו והלכתא לא בטלו. קשיא הלכתא אהלכתא. לא קשיא, כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי. ובשו"ע (או"ח סימן תקעג ס"א): הלכתא בטלה מגילת תענית וכל הימים הכתובים בה מותר להתענות בהם וכו' חוץ מחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם וכו'.
- ↑ ז"ל התוספות שם: וא"ת כיון דאמר הלכה כרבי יוסי, היאך אנו מתענין לפני הפורים, דאי משום דבטלה מגילת תענית, מכל מקום אחנוכה ואפורים לא בטלו. ויש לומר, דהא דאמר חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל הדינין שלהם לעשותן י"ט ודלא להתענאה בהון, אבל בדינים דלפניהם בטלו, ע"כ.
- ↑ ז"ל שם: עוד יש לומר, דכיון דיום שלפני הפורים שנתבטל מיום טוב דידהו שהיו רגילין לעשות בהן ונתבטלו יום טוב שלהן, הכי נמי יש לנו לומר שיבטלו משום טעם לפני הפורים. דהכי נמי אמרינן בסמוך גבי יום שלפני נקנור וכו' וכן גבי יום טוב טוריינוס, דכיון דבטלו מיום טוב שלהם, לא יאסרו משום יו"ט הבא אחריהם, דאסורים משום יום שלפניהם. כמו כן ה"נ דכיון דיום שלפני הפורים נתבטל משום עצמו ומותר להתענות, לא יאסר משום יום שלפני הפורים, ע"כ.
- ↑ ז"ל שם: ואם תשאל מאחר שאסור בתענית לפניהם, על מה נהגו העם להתענות בי"ג. יש להשיב, אתיא כההיא דאמר רב אשי (ר"ה יט.) גדליה בן אחיקם דברי קבלה הוא, ודברי קבלה כדברי תורה דמו ואין צריכין חיזוק, הכא נמי בני ארביסר דברי קבלה נינהו, ומותרין לפניהם שהום יום י"ג, ולא נאסר יום י"ג בתענית אלא לבני כרכים, שאין אסורין בארביסר מן הכתוב במגילת אסתר אלא מן הכתוב במגילת תענית, כדרבא דאמר (מגילה ה:) לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה, והוה להו דברי סופרים שצריכין חיזוק. ולפיכך בני חמיסר אסורין בי"ג ובני ארביסר מותרין, ע"כ.
- ↑ מבואר דשני יישובי התוספות פליגי אם מגילת תענית התבטלה גם לענין לפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים, או לא. ודעת הרז"ה אף היא שלענין זה לא נתבטלה מגילת תענית, וכ"ד הרי"ף (מגילה ד. מדפה"ר). והרא"ש (מגילה שם) הביא אית דבעי למימר, כיון דלא בטלי ואוקמו אדינייהו, לפניהם ולאחריהם אסור. ואית דאמרי, לא עדיף לפניהם ולאחריהם משאר יומי מגילת תענית. והכריע הרא"ש דמסתבר כצד בתרא, ולכך נהגו להתענות בשלשה עשר באדר. וכ"פ הטור (או"ח סימן תרפו) דלא עדיף לפניהם ואחריהם דחנוכה ופורים משאר יומי דמגילת תענית שבטלו. וכ"פ השו"ע (סימן תקעג ס"א ותרפו ס"א).