שו"ת הב"ח (הישנות)/קמג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אם יכול הישראל לפסוק עם הגוי קודם הפסח כדי שיאכלו עמו עבדיו ושפחותיו הגוים בפסח:
תשובה לדעת רוב הגאונים נראה להקל כמו שאכתוב אלא לדעת הטור אסור וראיה לדקדק על הטור שכתב בהלכות חמץ שאסור לומר לגוי בפסח צא ואכל ואני פורע והלא פ' השוכר את הפועל מסקינן לגבי יין נסך דאינו אסור אלא א"כ הקדים דינר לחנווני או שנטל מן החנווני ונתן ליד פועליו וכן פסקו הרמב"ם בפי"ג מהמ"א והרשב"א בתורת הבית שער כ"ו ורבינו ירוחם בני"ז חלק א' והמרדכי בפ' כל שעה בשם ר"י א"ז והג"ה מיימוני בפי"ג מהמ"א בשם ראב"י גם לענין חמץ גם הטור בעצמו פסק כן ביורה דיעה סי' קל"ב לענין י"נ ומעתה קשי' מה ראה להחמיר באיסור חמץ. והנראה שדבריו סותרים זה לזה גם סותרים לכל הגאונים אמת שהרי"ף והרא"ש וסמ"ג לא דברו בענין זה כלל. ונראה שהטור נמשך אחר דברי התוספות שפרשו מההיא דצא והביא עלי למלך כו' דאם חייב למלך יין נסך ואמר עול תחתני לאוצר הוי נמי שאמר לי' פרע למלך תחתי כמו שאני חייב לו י"נ ונמצא פורע חובו מי"נ ואפילו לא הקדי' לו דינר אסור ול"ד לפועלים דאם לא הקדים דינר לחנווני אע"פי שאמר לחנוני עול תחתי כדי שאפר' מהם ואני פורע ואע"פי שהוא חייב ליתן לפועל יין לשתות מ"מ מאחר שלא אמר בפירוש שיתן להם יין שרי שאני התם דמאחר שאם רצה נותנין מעות כדי מזונות והן לוקחים לעצמן שכן דרך בעל בית עם פועלים למלטני מן האוצר דמיה כמ"ש שם הר"ן ולא אתמר אלא בשהקדים לו דינר דאז ודאי כיון שהחנוני הוא מוכר יין והקדים לו דינר בשביל שיתן מי"נ לפועליו ואעפ"י שלא אמר כן בפירוש מ"מ חל השעבוד על הדינר כיון שיחוד לו שעבודו והוי לי' כמי שקנה ממנו יין ואמר ליתן לפועליו משא"כ מלטני מן האוצר דאפילו הקדי' לו דינר מותר דהא סתמא קאמר מלטני מן האוצר ואפשר שיפייס במעות דהגוי שאינו חנוני מוכר יין איירי כמ"ש רבינו ירוחם ואינו כפורע חובו בי"נ ומדברי הטור שהביא דברי רש"י תחילה ואח"כ כתב שר"י פירוש בענין אחר וחולק אפירש"י משמע שס"ל כר"י והם דברי תוספות שכתבתי גם ר"י כתב כדברי התוס' והנה עפ"ז יראה שדעת הטור דלגבי חמץ יש להחמיר כמו גבי מנת המלך באומר עול תחתי לאוצר ואע"פי שאין מקדים לו דינר מאחר שאמר צא ואכל ואני פורע דעול תחתי הוא כמו שכתב הר"ן ואינו דומה לפועלים שאם רצה נותן להם מעות כדי מזונות והן לוקחי' לעצמן שכן דרך ב"ב עם הפועלים כדכתב אבל עבדיו ושפחותיו שאין הדבר תלוי ברצונו ליתן להם מעות אלא אדרבא מחויב ליתן להם לחם לאכול בשלחן ערוך בכל יום א"כ כשאמר עול תחתי ה"ל כמי שאמר תן להם לחם לאכול כמו שאני חייב ליתן להם לחם לאכול ונמצא פורע חובו מחמץ בפסח ואין היתר אלא בנותן דינר לעבדו ואמר לו הילך דינר זה וקנה ואכול דאז פשוט מאחר שנתפייס העבד ליקח מזונות לעצמו כבר נסתלק החוב שעל האדון ונמצא שעבד קונה לעצמו חמץ אבל כ"ז שלא נסתלק החוב מן הדין מישראל אסור א"כ כשאומר לגוי עול תחתי דהוה כשאומר עול תחתי והאכיל חמץ כמו שאני חייב לו ואסור:
וא"ל דהא מ"מ כיון שלא נתחייב הישראל להאכילו לחם חמץ דוקא שכבר אפשר מצה למה יהא אסור ונימא עול תחתי לאכול לחם מצה קאמר דהא פשיטא מאחר שידע שהעובדי כוכבים ומזלות מאכילו חמץ הן ה"ל כאומר עול תחתי להאכילו חמץ כמו אילו הקדימו דינר גבי חנווני המוכר יין כדפירשנו אלא דהכא לא בעינן הקדמת דינר משום דהקדמת דינר אינו בא אלא לייחד השעבוד והכא לא בעינן לייחד השעבוד שכבר משועבד ליתן להם מזונות דוקא ולא מעות כדפרישית א"כ לא בעינן הקדמת דינר ובעול תחתי דקאמר אסור ולא ק' ממ"ש הטור גבי תנור דשרי לישראל להשכירו לעובדי כוכבים ומזלות ע"מ שיאפה בו מצה אע"פי שידוע שיאפה בו חמץ דשאני התם שאמר בפירוש לאפות בו מצה ואפשר דהכא נמי אם אמר לעובדי כוכבים ומזלות בפי' עול תחתי להאכילו מצה שרי וכן לענין מנת המלך אם יאמר בפי' עול תחתי לפייס המלך במעות ולא ביין אע"פי שפייסו בי"נ אין זה כפורע חובו בי"נ וחמץ וק"ל ובעניות דעתי נראה ליישב ע"פ מה שכתבתי הא דקשיא להרשב"א ז"ל בלישני' דתלמוד ובהרמב"ם במאי דקאמרי הואיל נתייחד השעבוד דפירושו לשון זה הואיל ולא הקדי' דינר לא נתייחד שעבודו עליה דבהא שיתחייב לפועלים במזונות דווקא שכבר אפשר לסלקם במעות כדרך ב"ה עם פועליו ועול תחתי לסלקו במעות קאמר אבל היכי שהקדים דינר או ייחד לעבדו שיהא החנווני מחויב ליתן לו מזונות דווקא וכיון שהחנווני נכנס תחת ב"ה ליתן מזונות לפועליו והדבר ידוע שהחנווני מוכר יין ה"ל כאלו קנה ממנו יין ואמר ליתן לפועליו ולא עלה על דעת הרמב"ם לאסור כשהדינר ביד ב"ה אלא שיחוד הדינר להיות שעבודו עליו כמו שכתב הרשב"א לדעת הרמב"ם דיחוד כי האי ודאי אינו מעלה ואינו מוריד:
ועפ"ז יתיישב מ"ש הגאון מהר"י מולין בתשובתו סי' ק"א דאסור ליתן בהמתן לגוים היכא דידועות שמאכילין אותו בפסולת של שכר שקורין שערביר ולכאורה תימ' מנ"ל האי אמנ' לפי מ"ש א"ש מאחר דמזונותיהן עליו דוקא דלא שייך לומר ליתן להם מעות והנה כשאומר לעובדי כוכבים ומזלות עול תחתי להאכילן חמץ מאחר שידוע שמאכילו לפיכך אסור אבל כשאינו ידוע מותר מאחר שאינו מקדים לו דינר דאילו מקדים לו דינר אפילו שאינו ידוע אסור כיון דרגיל להיות מאכילו חמץ לבהמות ה"ל כאלו קנה ממנו חמץ ומאכילו לבהמתו מאחר שייחד שעבודו כדמסיק אההיא דאומר אדם לפועליו:
ומעתה נראה לומר בנ"ד שאפילו שלדעת רוב הגאונים שהבאתי גם לענין חמץ אינו אסור אפילו אומר לחנווני תן להם ואני פורע כיון דלא ייחוד שעבודיה אא"כ במוקדם דינר מכל מקום לדעת הטור כפי מה שכתבתי מה שפרשתי נראה דאסור מק"ו דמכיון שאסור כשפוסק לומר לעבדו צא ואכול ואני פורע מק"ו שאסור לפסוק עם הגוי המאכילו לומר תן לו ואני פורע שזה נמי כמי שאומר עול תחתי ומכ"ש שאסור כשפוסק עמו הדמים תחילה דבהא נראה דלכ"ע אסור דה"ל כאלו קנה ממנו ונתנו לעבדו מאחר שזקפן עליו במלוה גם במרדכי בשם א"ז משמע שחוכך להתיר גבי חמץ שהרי תחילה כתב שחוכך להתיר בנתינות מעות ואח"כ כתב ז"ל ואפילו אמ' צא ואכלו נראה דמותר דהתם מוקי ההיא דצא ואכלו מותר במקדם לו דינר כו' והנה לא פסק בפירוש להתיר אלא כתב נראה דמותר ואפשר דלהלכה קאמר ולא למעשה ואף על פי שמצאתי בהג"ה מהרש"ל מדברי הטור וז"ל ובמרדכי התיר וכן עיקר עכ"ל לא נראה להקל לענין מעשה נגד הטור דמסתברא טעמי' כדפרישית הלכך נראה שאין היתר אלא בנתינת דינר לעבדו ולומר וקנה ואוכל וג"כ אין לומר דכל זה אינו אוסר אלא בפסח עצמו אבל קודם פסח דאכתי לאו זמן איסוריה אין אוסר דהא פשיטא לפי הטעם שנתבאר דבאומר עול תחתי אסור גבי חמץ משום דה"ל כפורע חובו בחמץ בפסח שהוא אסור בהנאה ואין חילוק אף באומר קודם פסח דסוף סוף הפרעון הוא בכל יום ויום וכאלו פורע בחמץ ולפ"ז נראה דאסור ליתן לעבדו ושפחתו הנשאר ביום י"ד אם הוא כ"כ שאי אפשר לאכלן קודם זמן איסורו דמאחר דמזונותיו עליו ה"ל כאלו פורע חובו באיסור הנאה:
וגדולה מזו כתב האגודה שלא יאמר לעבדו הילך דינר זה וקנה חמץ ואכלו משום דחמץ דהשתא ה"ל כפורע חובו בחמץ מאחר שקניי' ע"פ ציווי הישראל אלא יאמר קחו בהן מה שתאכלו וא"כ מק"ו שאסור ליתן לא' חמץ בידים לפרעון מזונותיו שנתחייב בהן כל ימי פסח וזה פשוט רק ששמעתי שיש מי שהורה להקל בזה כתבתי ואדרבא נראה בכה"ג אין צורך לומר מאחר שאין כאן שום היתר לומר דאין שליחות לגוי דהא נותן בידים הוא אבל היכא שהולך לחנווני איכא למימר אין שליחות לגוי בין לקולא ובין לחומרא אלא מכל מקום איכא למימר קי"ל כרבינו חננאל דס"ל יש שליחות לגוי מדרבנן להחמיר ולא להקל כדכתב בהג"ה מרדכי דבבא מציעא בענין ריבית ע"ש ותו לא מידי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |