שו"ת הב"ח (הישנות)/פה

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ פה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה אשה יש לה ווסת ובימי ליבונה ג' או ד' ימים בא לה כאב גדול בגופה ומרגשת כעין בועא תחת הלב ונמשך הכאב עד ששותת ממנה ליחה ירוקה כליחה היוצא ממורסא שקורין בל"א גישוויר ואחר זה בא ג"כ קצת דם לפרקים וכשעושה צרכיה ע"י הדחק בא דם פעמים הרבה מאותו מקום ובסדר הזה נוהגת תמיד בימי ליבונה כמעט שנה תמימה והאשה אומרת שמרגשת דליחה ודם זה בא מן הצדדין שלא כדרך ראייתה בשעת ווסתה. עוד בדקה עצמה שהכניסה מוך בעומק והיה שם כל הלילה ולא מצאה עליו דם כי אם כמו ליחה ואח"כ כשעשתה צרכי' בדקה במוך ומצאה קצת דם מצד המוך לא על ראשו ועכשיו נתחדש שלפעמים אחר הכאב יוצא הדם מנקב שיוצא בו הרעי והנשים הזקנות אין ספק להם שיש לה מכה בחלחולת שמשם יצא דם כשעושי' צרכיה ועתה יורה רבינו משפט האשה הזאת אם טהורה היא לבעלה ואין חוששין לדם זה שבא לה בימי ליבונה או חוששין לדם זה שמא דם נדה הוא:

תשובה בס"פ תנוקות דף ס"ו אי' ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם א' ב' וג' מכאן ואילך לא תשמש כו' ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואם יש לה ווסת תולה בווסתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא דברי רבי ופי' רש"י ואם יש לה ווסת לקלקל הזה שאינו רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בווסתה ומשמשת בלא בדיקה בין ווסת לווסת עכ"ל אבל הרמב"ם ס"ד פי' דה"ק דאם יש לה ווסת ושמשה סמוך לווסתה אנו תולין ראייתה בשביל ווסתה ולא חשבינן לה רואה מחמת תשמיש וכן כתב הטור סי' קפ"ז והמרדכי פי' דה"ק ואם יש לה ווסת זמן קבועה שהיא רואה דם תולה בווסתה שיכולה לומר זה הדם שהיא רואה טהור שעדיין לא הגיע ווסתה ותולה במכתה שיכולה לומר מן מכתה וטהורה ואם היה דם מכתה משונה וכו' וכתב עוד ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא הדם משמע דוקא שיודעת שיוצא הדם מן המכה תולה בה אבל מספק אינה תולה בה אבל בשעת ווסת' אפי' יודעת ודאי שהדם יוצא מן המכה אינה תולה בה דאל"כ לא תהיה טמאה לעולם וכו' עכ"ל המרדכי מבואר מדבריו דשלא בשעת ווסתה יכולה לומר זה הדם הוא טהור שעדיין לא הגיע ווסתה ותולה דם זה במכתה אם יש לה מכה כל שאין דם מכתה משונה אבל אם אין לה מכה פשיטא דאין לה לומר שלא בשעת ווסתה דדם זה טהור דדילמא נתחדש בה דבר שרואה דם טמא אף שלא בשעת ווסתה והדבר פשוט הוא דבאין לה מכה כלל אפי' יש לה ווסת והיא רואה בין וסת לווסת דאינה יכולה לתלות ולומר דם טהור הוא שבא מן הצדדין שהרי אפילו מצאה כתם בשעה שהיא טהורה בין ווסת לווסת אם אין לה דבר לתלות בו כגון שעסקה בדם צפור וכיוצא בו גזרו בו רבנן שהיא טמאה כ"ש ברואה דם יוצא מגופה ואצ"ל ברואה מחמת תשמיש דפשיטא דטמאה דאורייתא אע"ג דרואה בין ווסת לווסת אם אין לה מכה לתלות בה וכי כדי לתקן האשה שתהא כשרה נתיר איסור דאורייתא וכמ"ש הרא"ש לדחות פירש"י דס"ל שאסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפי' בבדיקה ע"ש:

וכך הבין מהרא"י בכתביו דהאי ותולה במכת' וכו' שכתב המרדכי הוא נקשר עם מ"ש תולה בווסתה שיכולה לומר שדם טהור הוא ושאינו בא אלא ממכתה שיש לה וצריך לומר שלא היה גורס כגרסתינו ואם יש לה מכה וכו' ואם יש לה ווסת וכו' אלא היה גורס תחלה ואם יש לה ווסת וכו' וכמו שהוא באלפסי ואשיר"י וה"ק תולה בווסתה לענין זה שאם יש לה מכה תולה במכתה והנך תרתי בבי אהדדי אתמר כאלו אמר תולה בווסתה ותולה במכתה כדאמר בעלמא שמעתתא אהדדי אתמר. גם אפשר דלא היה גורס ואם יש לה מכה אלא כך היה גורס ואם יש לה ווסתה תולה בווסתה ותולה במכתה ונאמנת אשה וכו'. ואין לפרש דמ"ש המרדכי ותולה במכתה הוא דבור אחר והוא פי' להא דתני בברייתא ואם יש לה מכה תולה במכתה חדא דא"כ משמע דתולה בווסתה מן הסתם אפי' אין לה מכה והא ודאי ליתא כדפרי' ואפי' דרדקי דבי רב לא טעו בהכי לומר דבלא מכה תולה בווסתה ותו דא"כ היה לו לתפוס בלשון הברייתא ולומר אם יש לה מכה תולה במכתה שיכולה לומר כו' מדלא קאמר הכי אלא קאמר ותולה בווסתה שיכולה לומר וכו' אלמא דהאי ותולה במכתה הוא נקשר עם מ"ש תולה בווסתה וכדפי' מהרא"י ואין ספק דכך הוא דעת המרדכי ולא קשה דכאן כתב דתולה במכתה דמן מכה הוא ומשמע אעפ"י שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם ואחר כך כתב ונאמנת אשה וכו' משמע דווקא שיודעת שיוצא הדם מן המכה תולה בה אבל מספק אינה תולה בה דיש לתרץ דהתם מיירי באשה שאין לה ווסת הילכך בעינן דיודעת שיוצא הדם מן המכה אבל תחלת דבריו הם בהא דתני ואם יש לה ווסת תולה בווסת' ותולה במכתה משמע דכיון דיש לה ווסת תולה ראיי' זו שבין ווסת לווסת במכת' מן הסתם אע"ג דאינה יודעת דמכתה מוציאה דם. והשתא ניחא דלא קשה אהא דקאמר תולה בווסתה ותולה במכתה דלמה לה לתלות בווסתה בלא ווסתה נמי תולה במכתה כדקתני ונאמנת וכו' אלא וודאי ונאמנת כו' דתולה במכתה בלא ווסתה אינה אלא ביודעת שמכתה מוציאה דם אבל מספק אינה תולה במכתה אבל כשיש לה ווסת תולה במכתה אעפ"י שאינה יודעת דמכתה מוציאי' דם ועל תי' זה נסמך מוהרמ"א ופסק כך בהגהותיו בש"ע מיהו לפע"ד קשה טובא דמשמע שלא היה מפרש כך מהרא"י במרדכי מדכתב בכתביו סי' מ"ז וז"ל אשר כתבת שיש לך הוכחה שיש לה מכה אך שאין ידוע אם מוציאה דם ודאי חד צד לא מהני דבהדי' כתב במרדכי דבעינן דיודעת שהמכה מוציאה דם אז תולה במכה כו':

אמנם בעובדא דידך מצאנו שני הצדדין להתיר חדא כיון שדם זה ידוע לאשה ואינו בא אלא מן הצדדין ולא מן המקור א"כ יש הוכחה שמן מכה בא ועוד שהרי יש לה ווסת וכו' אלמא דמטעם שיש לה ווסת בלחוד לא היה מתיר לפי שהיה מפרש דהמרדכי מצריך שתהא יודעת דמכתה מוציאה דם אעפ"י שיש לה ווסת קבועה והכי משמע מדמסיק במרדכי אבל בשעת ווסתה אפילו יודעת וודאי וכו' אלמא דמיירי באשה שיש לה ווסת קבוע ומחלק בין בשעת ווסתה ובין שלא בשעת ווסתה:

ותו דאי איתא דהאי דתני ונאמנת וכו' איירי באשה שאין לה ווסת א"כ כשיודעת דמכתה מוציאה דם לא תהי' טמאה לעולם אלא ודאי דבאין לה ווסת אינה תולה במכתה אפי' יודעת דמוציאה דם מיהו לאו קושיא הוא כלל דאנן וודאי לא אמרינן באשה שאין לה ווסת כלל אלא באשה שאין לה ווסת קבוע כגון פעם רואה לשלושים יום ופעם לעשרים יום ופעם לכ"ה יום כיוצא בזה בדלוגים שאינן שוין ובזו ודאי דאיכא לתלות במכתה תוך עשרים יום לראייתה ותדע דהכי הוא דאל"כ קשה להרשב"א דס"ל דלעולם תולה במכתה אפי' באשה שאין לה ווסת ואפי' אינה יודעת דמכתה מוציאה דם דא"כ לא תהי' טמאה לעולם אלא ודאי כדפיר' ואיך שיהיה בקושיא זו מ"מ הא וודאי דמהרא"י מפרש דהמרדכי מצריך שתהא יודעת דמכתה מוציאה דם אף לאשה שיש לה ווסת קבוע ורואה בין ווסת לווסת ודלא כמו שפסק מהרמ"א בהגהותיו. ונראה לי ברור דהרב בהגה ש"ע תפס הלכה למעשה מילתא מציעתא והוא דהלא הרשב"א בת"ה הארוך הביא ראיי' מפורשת מן התוספתא להתיר בכל אשה שיש לה מכה לתלות במכתה אעפ"י שאינה מרגשת שהדם שותת ויורד מן המכה ואפי' באשה שאין לה ווסת קבועה תולין במכתה מן הסתם וכמן שהביא ב"י דבריו סי' קפ"ז וכן פסק ב"י לשם בש"ע בסתם אם יש לה מכה באותו מקום תלינן בדם מכתה ע"כ הרב בהגה הכריע ואמר דאין לנו להחמיר לפחות באשה זו שיש לה ווסת קבוע ותולה במכתה אפי' אינה יודעת שמכה מוציאה דם ודי לנו להחמיר באשה שאין לה ווסת קבועה דבעינן נמי דיודעת דמכתה מוציאה דם והלכך בנ"ד דלא מבעיא דהאשה עצמה מרגשת שיש לה מכה אלא כל מי שיש לו קצת הבנה יבין דיש לה מכה וכמו שאמרו נשים הזקנות הילכך אפי' אינה יודעת דמכת' מוציאה דם יש להתיר באשה זו שיש לה ווסת קבועה כ"ש דהאשה מרגשת דמן הצדדין הוא בא דפשיטא דאפי' מהרא"י מודה להתיר באשה זו ואפי' לא היה וודאי דמן הצדדין הוא בא איכא ס"ס ויש להתיר אפילו אין לה ווסת קבועה כ"ש אשה זו שיש לה ווסת קבועה ואיכא נמי ס"ס דפשיטא דתולה במכתה אפי' אינה יודעת בבירור דמכתה מוציאה דם ואין להקשות לפירוש זה דמרדכי על הך בבא דאם יש לה ווסת וכו' דא"כ למה תני לה הך דינא ברואה מחמת תשמיש אפי' באינה רואה מחמת תשמיש נמי אבל לפירש"י א"נ לפירוש הרמב"ם והטור ניחא דהאי דינא לא שייך אלא ברואה מחמת תשמיש אבל לפירש המרדכי קשה אפי' בלא ראתה מחמת תשמיש ה"ל לאשמועינן דאשה שיש לה ווסת ורואה בין ווסת לווסת אם יש לה מכה תולה במכתה ונאמנת לומר מכה יש לי באותו מקום וכו' דיש לומר דרבותא אשמועינן דאפי' ברואה מחמת תשמיש תולה במכתה ואינה צריכה לבדיקת שפופרת ולא אמרינן אם איתא דדם זה מחמת מכה הוא בא אמאי לא ראתה קודם התשמיש וכיון דאפשר למיקם עלה דמילתא ע"י בדיקת שפופרת לא נתיר אותה בלא בדיקה אלא תלינן לקולא דע"י אצבעו שנגע בקושי במכה התעורר הדם לצאת א"נ ע"י תשמיש התעורר הדם המכה אע"ג דלא נגע אצבעו במכה ואינה צריכה בדיקה אע"ג דאפשר בבדיקה. ואצ"ל היכא דלא אפשר בבדיקה כגון שאינה רואה מחמת תשמיש אלא בלא תשמיש רואה בין ווסת לווסת דפשיטא דכיון שיש לה מכה תולה במכתה וטהור' לבעלה אף על פי שאינה יודעת דמכת' מוציא' דם וכך אנו עושין מעשים בכל יום פה קק"ק ואין בזה נדנוד ספק כלל הנראה לפי עניות דעתי כתבתי בקיצור בדבר פשוט ומה שעוררת מדנים בלשון הרא"ש שכתב ואם יש לה ווסת תולין לעולם בווסת' להקל ואינה צריכה בדיקה גם אם יש לה מכה תולין לעולם במכת' בסתם עד שיוודע לנו ע"פ חכם כו' ואמר' שמפרש כפירש המרדכי על הך בבא דתול' בווסת' אבל לא כפירש רש"י או כפי' הרמב"ם על הך בבא והארכת' בדבריך:

ואני אומר הדבר בהיפך הוא דאי ס"ל להרא"ש כפי' המרדכי א"כ מאי האי דכתב גם אם יש לה מכה תולין לעולם במכתה בסתם וכו' דמאי גם דקאמר הלא מה שאמר תחלה דתולין בווסתה אינה אלא לומר דתולה בווסתה ותולה במכתה כיון דהנך תרתי אהדדי איתמר כדפי' מהרא"י והוא האמת וכדאמרן אבל הדבר פשוט דמפרש כרש"י וה"ק ואם יש לה ווסת לקלקול זה שרואה מחמת תשמיש ג' פעמים כגון שראתה מחמת תשמיש ג' פעמים בעשרה בחדש א"נ בראשי חדשים אפי' ראתה עשרה פעמים כך מחמת תשמיש אינה צריכה בדיקה ויכולה לכתחילה לשמש עם בעלה שלא בפרקים הללו:

וכן אם מפרש כהרמב"ם נמי ה"ק אם שמשה ג' פעמים בסמוך לווסתה וראתה דם מחמת תשמיש תולה בווסתה ויכולה לשמש לכתחילה בין ווסת לווסת מופלג מווסתה בלא בדיקה ואינה חוששת שמא תראה דם מחמת תשמיש והיינו לעולם דאעפ"י דראתה מחמת תשמיש ג"פ או יותר תלינן להקל לעולם דלא תראה מחמת תשמיש כיון דאינו משמש עמה בשעת ווסת הקלקול לפירש"י א"נ סמוך לווסתה להרמב"ם ויכול לשמש עמה לכתחילה בלא בדיקה אע"ג דהוחזקה רואה מחמת תשמיש ג"פ או יותר. מיהו אפשר לומר נמי דס"ל כמ"ש המרדכי ולפי שתולה במכתה אפילו אין לה ווסת כגון היכא דיודעת שמכתה מוציאה דם כדלעיל לפיכך כתב גם אם יש לה מכה וכו' כלומר אם יש לה ווסת תולה בווסתה ותולה במכתה וכו' גם אם יש לה מכה תולין לעול' במכתה בלא ווסת כגון היכא דיודעת דמכתה מוציאה דם וק"ל. מני הקטן והצעיר יואל בלא"א מוהרר"ש ז"ל ה"ה א"ט מנחם אב שצ"א לפ"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף