שו"ת הב"ח (הישנות)/נט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בדין חכם בעיר והנתבע אינו רוצה לבא לפניו לדון אלא רוצה לדון בזבל"א וזבל"א:
תשובה צל"ע תחלה בדברי הח"מ סי' י"ג שכתב וז"ל כתב הרמב"ם אפילו היה הא' שבירר הבעל דין חכם וסמיך אינו יכול לכוף לב"ד שידון אצל זה בע"כ אלא גם הוא בורר את מי שירצה ואני כתבתי למעלה שהמומחה דן את האדם בע"כ עכ"ל דיש לתמוה דכיון דכתב בסי' ג' דווקא כשאומר לא אדון בפני שום אדם התם הוא דהמומחה דן בכפיי' אבל בזה אומר פלוני ידון לי וזה אומר פלו' ידין לי אין לכופו וכך הם דברי התו' רפ"ק דסנהדרין וכ"כ בסמ"ג ואשר"י והר"ר ירוחם ומרדכי ואגודה וכ"כ בהגהות אשר"י פ' ז"ב לפי זה אין כאן השגה על דברי הרמב"ם דמיירי ברוצה לדון אלא שאינו רוצה לבא לפני החכם שבירר לו התובע. ועוד תימה בדבריו שכאן כתב דברי הרמב"ם והשיג עליהם מטעם דהמומחה דן את האדם בע"כ ובסי' י"ד הבי' דברי הסמ"ג והשיג עליהם מטעם דאינו יכול להשמט אלא מקטון לגדול ולא מגדול לקטון ולמה לא השיג על שניהם מטעם אחד דלא זה וזה לא למדוהו אלא מאוקימתא דרב פפא ר"פ ז"ב דקאמר אפי' תימא מומחין נמי מצי לוה לעכב כגון ב"ד דרב הונא ודרב חסדא דקא"ל מי קא מטרחנא לך נלך ונדון בפני ר' חסדא אעפ"י שלא היה גדול כרב הונא ואעפ"י דזאת הסוגיא אינו במסקנא דע"כ המשנה אינה מדברת בהכי מ"מ הדין הנשמע מאוקימת' דר"פ הוא אמת מאחר שעל הדין לא הקשה כלום רק מלשון המשנה וכדכתב הסמ"ג להדיא וכן נראה מהגהות מימוני' שהעתיק לשון הסמ"ג לפרש בו דברי הרמב"ם ונראה ליישב דס"ל להטור דהסמ"ג וודאי מדבר בב' ת"ח בעיר אחת וכ"א מהבעלי דינין אומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה כמפורש בדבריו והתם וודאי לא שייך כפיי' כיון שרוצה לציית דין בפני מומחה ולכן לא השיג עליו אלא מטעם השמטה שאינו יכול להשמט אלא מהקטון להגדול ולכן הביא דברי הסמ"ג בסי' י"ד דלשם מדבר מדיני השמטה מב"ד לב"ד אבל דברי הרמב"ם משמען דמדבר בשזה בורר לו ת"ח והשני בורר לו הדיוט. וכדמשמע מלשון אלא גם הוא בורר לו מי שירצה דמשמע את כל מי שירצה אפילו הדיוט והלה אינו רוצה בהדיוט אלא במומחה ולכן השיג עליו מטעם דהמומחה דן בכפיי' דמאחר שזה אינו רוצה בהדיוט ה"ל כמאן דליתי' והחכם בין שהוא מרוצה לה"ב ובין שאינו מרוצה לו יכול לכופו בע"כ והשגה זו נראה לכאורה דאין לה יישוב איברא דלהרמב"ם גופי' לפי שיטתו לא קשי' שהרי בספ"ד כתב הרב דאפילו המומחה הסמוך שנטל רשות מב"ד לא מהני נטילת רשות שלו לכוף את האדם בע"כ בח"ל ואפילו במומחה לרבים קאמר כמו שמבואר בפירוש המשניות שלו פרק זה בורר אם לא שנטל רשותא מר"ג ומ"ש הרב פ"ז דה"ס אפי' היה האחד שבירר הב"ד חכם וסמיך אינו יכול לכוף כו' אלא גם הוא בורר מי שירצה דמשמע דוקא כשרוצה לברור אחד אבל כשאינו רוצה לדון לפני שום אדם יכול לכופו וכמ"ש בהגה' מיימוני' לשם אפשר לומר דהאי דיוקא חוזר אסמוך שנטל רשותא מר"ג א"נ אף שנטל רשותא מב"ד דבא"י דווקא אבל היכא דאינו סמוך כל עיקר אינו דן בכפיי' לדעת הרמב"ם ומ"ש בפ"ו הי' הטועה מומחה ולא נטל רשות ולא קבלו אותו ב"ד כו' דאלמא דהי' דן אפי' לא נטל רשות ה"ק אם היה מאנס לבעל דין ודן בכפי' באלמות וכה"ג כתב האלפסי בהדיא פ"א דיני ממונות אבל מדינא אין המומחה דן בכפיי' בח"ל לדעת הרמב"ם והילכך להרמב"ם לא קשיא מידי:
אכן צ"ע בש"ע דבסימין ג' פסק כסברת כל המפרשים והסכמתם דהמומחה דן את האדם בע"כ ובסי' י"ג כתב בלשון הרמב"ם דמשמע מינה כפי הבנת הטור דאין המומחה דן בכפי' וכדפרי' וא"כ קשי' דהדברים והפסקים סותרין זו את זו. ונראה לפע"ד ליישב גם את זה ולומר דאף אם נפרש לשון הרמב"ם דגם הוא בורר למי שירצה אפי' הדיוט לא היתה דעתו וכוונתו לומר שההדיוט ידון ביניהם ולא החכם אלא ה"ק שהשני אומר שהחכם שבירר האחד ישב בדין אלא שאותו הדיוט ישב אצל זה החכם והלה אינו רוצה אלא שידון החכם בלבדו ובזו לא שייך כפיי' כיון שרוצה לדון לפני החכם שבירר האחד אלא שבורר לו עוד אחד שישב אצלו והלכך אף להסכמת המפרשים דהמומחה דן את האדם בע"כ כאן אינו יכול לכוף את בעל דינו שידון אצל זה החכם בלבדו כדאמר'. אבל מ"ש בח"מ לתרץ הקושיא ולחלק בין היכא שבירר כבר האחד כו' אין לחלוק זה שורש בהלכה גם א"א ליישב כך דעת הרמב"ם שהרי להרמב"ם לעולם אין המומחה דן בכפיי' אלא בנטל רשותא מר"ג א"נ בא"י כדפרי' וקבלתי דהאי תירץ שכתב בספרי הטור אינו מדבריו אלא מאיזה תלמיד והשתא אשוב לשאלה ואומר דאע"ג דמהרי"ו כתב דעכשיו אין לת"ח כח לדון את האדם בע"כ דלא נמצא בדורותינו מומחה לרבים מ"מ אם אינו נמצא בעי' חכם גדול ממנו יכול החכם לצרף אליו עוד ב' ולכוף את הנתבע לדון לפניהם דמאחר דהם ג' יכולין לכוף את האדם לדון לפניהם ואעפ"י שהנתבע רוצה לדון בזבל"א וזבל"א ובעלמא בג' הדיוטות אין להם כח לכוף בכה"ג מ"מ כיון שהוא חכם שאין כמוהו בקהל שבו התביעה יכול לכופו לפי הדעת הטור דמה ששואל הנתבע לדון לפני הדיוטות בזבל"א הני הדיוטות חשובים כמאן דליתנהו הכא לגבי החכם וה"ל כאלו אומר לא אדון לפני שום אדם ויכול החכם להצטרף עם שנים לדונו בע"כ אף בדורותינו כי ההדיוטות שמבקש הנתבע לעמוד לפניהם כמאן דליתנהו דמי לגבי החכם וכל זה בדליכא דייני' שנתמנו מפי הקהל אי נמי שהדייני' הם נוגעים או פסולין לדון והחכם גם הוא לא קבלוהו עליהם אז הוי דינא כדכתבי אבל אם קבלוהו הקהל לחכם לדיין פשיטא דאינו יכול להשמט ממנו אפי' מקטן לגדול וזה ברור ופשוט הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |