שו"ת הב"ח (הישנות)/נז

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ נז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כמר יוסף בר משה העיד בבית דין וזה לשונו בלשון אשכנז מיר י"א בעלי בתים זיין אים חיל גיוועזין איז אריוש גישפרונגן איין יהודי ברכה ב"ה קדוש אהרן מטישוויץ האט גדינט אוף ג' סוסים איז גשפרונגן צום חיל של מאסקוויטר ב' וג' פעמים כסדר המלחמה דיא מאסקוויטרן האבין גובר גיוועזין איז דער יהודי צו ריק גשפרונגן אזו האט מען אים נאך גישאסין אויש דען וואלד האב איך גזעהן דיא לאדונקא שטעקין אים אם רוקין איז ער נידר גפאלין אויף דען זאטיל האט זיך וועלין אן האלטן אן דיא האר פון סוס אם האלז דא האט ער זיך גיוועקלט הין אונ הער אונ אזו האט אין דאש סוס איין וועק גטראגן אין וועג אונ האב אין ניט גזעהן איז מיט דען חיל אנטלאפין:

אויך האב איך גזעהן דא ער נידר גיפאלין איז אויף דען סוס דא איז אים דער רויך צום מויל איין רויש גאנגן בין נאהנט בייא אים גיוועזין:

דער נאך זיינן מיר דעם חיל נאך גילאפין דא האב איך גיזעהן זיין סוס לויפן אונ ער איז ניט דרויף גיוועזין נייארט דער זאטיל איז קרוים גיוועזן דאש סוס האב איך וואול גיקענט ואחר כך האט דער ראש החיל לאזין פויקין איז דאש חיל וואש מפוזר איז גיוועזן צו הויף קומין האט דאש פאלק מספר גוועזין בעסקי המלחמה האבין כמה פעמים כמה קאזקין גיזאגט זייא גאט גקלאגט דז דער ריצר דער יהודי ברכה איז שייצלך איין אזו וועק קומין מן האט אים מיט דען ברידש צו האקט אונ צו שטאכין כו' דען יום הרום האבן די קאזקין גשלאגין דיא מאסקוויטר אונ האבן גיברכט איין שלל אונ דאש סוס של ברכה הנ"ל אונ זיין הויט האב איך וואול גיקענט אונ זיין חרב דען האב איך ניט וואול גיקענט אזו האט דער שר מאה וועלין האבן די כלים של ברכה הנ"ל אונ דער שר עשרה שלו דער האטש אויך וועלן האבן אונ האבן גמשפט פר דען קאלי אזו הט דער שר עשרה גשפרכין איך בין בילכר דער צו מאחר דז מן הט אונזרי הרוגים פר שרפת אזו האב איך דען ברכה הנ"ל מיט מיינר הנט אויש גיצוגן אונ האב אים פר שרפת אונ הט עדות דא הרויף גיברכט כמה קאזקין דז ער אין הט אין איין הויז אריין גשלעפט צו פר ברענן אונ הט אין פר ברענט דא הט מן דען שלל של ברכה דען שר עשרה צו גפסקת דער נאך הב איך גיהוארט פון איין קאזק היישט חוועדר איז גווארדן דער נאך איין גלח צו קיובא הט מספר גיוועזין לפי תומו דז ער איז דער ביי גוועזין דז דער קאזק שר עשרה הנ"ל הט דען יהודי פר שרפת דער דא הט גהיישן ברכה:

אויך ווייש איך וואול דז קיין יהודי אין אונזרין חיל הט גהיישן ברכה נייארט דער יהודי הנ"ל כו' ואחר כך כמה שבועות הרוים בחיל של נעלאווייקי דא זענין גיוועזין קאזקין אחרים האבין לפי תומם גזאגט מגבורת ברכה הנ"ל וכל עניינים המיתה הנ"ל ע"כ תורף העדות שקצרתי מגוף העדות שהאריך בספור דברים דהעד הנ"ל בפני בית דין דק"ק פלוריינוב ביום ב' ה' כסליו שע"ד והגיעו לידי להודיע מה עמדי בדבר הזה:

תשובה מה שהעיד העד שראה שהיו מורין אחריו בקנה השריפה שקורין ביק"ס וראה שהלדונקא היתה תחובה בגופו ונפל על פניו על האוכף כו' גם ראה בשעה שנפל על פניו שההבל יצא מפיו ואחר כך ראה שהסוס רץ לבדו והאוכף מעוקם והיהודי לא היה שוב עליו כל זה אינו כדאי להתיר האשה דכבר אפשר שלא היה שם כי אם חלשות והמכה בגבו לא היתה במקום שעושה אותו טריפה והיינו ממש מה ששנינו סוף יבמות אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפי' ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו ופי' ראוהו מגוייד הוא בכל גונא בין ראוהו מגוייד שמגיידין אותו לפניו דומיא דוהחי' אוכלת בו בין כשגיידו אותו שלא בפניו ואחר כך ראוהו מגוייד מונח לפניו בכל ענין אין מעידין עליו דחיישינן שמא אינו מת מאחר שיכול לכוות ולחיות כדאי' בברייתא בגמרא וזה הכלל דאין מעידין על האדם אלא בדברים שבידוע שאי אפשר שיחי' אלא ימות מיד בזמן קרוב אז מעידין אבל כל שאפשר שלא ימות מיד אין מעידין עליו וכדכתב הרמב"ם להדיא בפי"ג מה"ג ומהרב ז"ל מפרש מגוייד דמתני' דאין מעידין עליו היינו דוקא שראוהו מגוייד במקום שאינו עושה אותו טרפה ואפשר לכוות ולחיות ופירוש הסוגיא לדעת הרמב"ם ביארתי' בס"ד בתשובה שחברתי על ענין הצלוב בזמן הזה. ונראה דנ"ד נמי אעפ"י שנודע ומפורסם שאותן שהוכו בגבן בקנה השריפה רובן הם למיתה מכל מקום מאחר שבעינינו ראינו ובאזנינו שמענו שכמה וכמה מהם שלא היתה המכה עוברת בחלול הגוף במקום שעושה אותו טריפה וע"י סמתרי דקא עבדי להו מחיי קא חיי אין מעידין עליו וזה דבר פשוט לבר בי רב דחד יומא:

ומה שהעיד עוד שלאחר כך כשהתאספו החיל הי' כמה פעמים כמה קאזקין מספרים ממיתת היהודי והיו מתאוננים ואומרים וויי לפרשא זריזא ברכה שנהרג שהכה אותו בכלי זיין שנקרא בארדוש ודוקרוהו. ונראה לפע"ד דגם ע"ז אין לסמוך להתיר את האשה ואין חלוק בין שהקאזקין ראו שהכה אותו בכלי זיין שנקרא בארדש ודוקרוהו או לא ראו בכך אלא בחזרתם לברוח ראו אותו מושלך לארץ והכירו בפצעיו שהכו אותו בכלי זיין שנקרא בארדש בכל ענין מאחר שהקאזקין שסיפרו ממתתו היו מאנשי המלחמה חיישינן דקאמרי בדדמי דהא תלמודא בפ' האשה שלום קאמר התם כדדב אידי כו' ופירש"י כלומר הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי הות בהדי' לא קאמרה בדדמי כו' טעמו דבמלחמה גדולה היא יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקים חיצים ואבני בליסטראות במלחמה ואינם מתכונים על מי שיפול הלכך חיישינן דקאמרה בדדמי אבל בנפלו עלינו לסטים במלחמה קטנה היא ואינה יראה לעמוד עד שימות נאמנות לומר דנהרג שעומדת שם עד שימות ולא קאמרה בדדמי וכן פי' התוספ' לשם בד"ה זימנין דמחו כו' וכן פי' נימוקי יוסף בכיוצא בזה והכי הלכתא כדרב אידי וא"כ נדון דידן שהקאזקין שסיפרו ל"ת והיו מתאוננים ממית' היהודי ברכה שנהרג במלחמה אפילו לא היו מספרים שנהרג בבארדוש כו' איכא למיחש לבדדמי לא מיבעיא לסברת רבינו ברוך שכתב המרדכי סוף יבמות וז"ל ועוד מאן לימא לן דגוי מל"ת ואומר שמת לא יהא צריך לומר וקברתיו דאי לא אמר הכי אמר בדדמי ואם ראוהו מגוייד אומר שנהרג אעפ"י שלא נהרג כו' לפשיטא דלאותן גאונים שתפסו סברא זו לא סמכינין אעדות מל"ת זו אפילו לא הוה מסיח לפי תומו שנהרג במלחמה לא היה כלום כיון דלא קאמר וקברתיו כל שכן היכא דקאמרי דנהרג במלחמה דפשוט דבעינין וקברתיו וחיישינן דקאמר' בדדמי אלא אפילו לראבי"ה לשם בשם כמה גדולים דסברת הלב היא דלא חיישינן לבדדמי בעובדי כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו מודה הכא דחיישינן דדוקא היכא דהעובדי כוכבים ומזלות שמסיח לא היה בסכנה התם וודאי איכא למימר דעמד שם עד שמת שהרי לא היה ירא לעמוד אבל נ"ד שהקאזקין שהסיחו לפ"ת שהנהרג היהודי היה מאנשי המלחמה וגם הם היו בסכנה וברחו ונמלטו על נפשם דאין ספק דחיישינן דאומרם אחר הנדמה דלפי שראוהו שהכוהו ופצועוהו ויראו ונמלטו סומכין דעתם על הרוב שרובן למיתה ואומרם אחר הנדמה דאפילו אשה במלחמה גדולה אינה נאמנת מהך טעמא גופה כדאמרן והלכך אין לסמוך כלל על השיחה שהיתה לפ"ת מן הקאזקין לאחר שהתאספו מן המלחמה אפילו לא היו מספרים רק וויי לפרשא זריזא ברכה שנהרג הוי חיישינן לבדדמי כ"ש השתא שסיפרו ענין המיתה שאמרו אחר זה שהכו אותו בבארדוש ודקרוהו דאין ספק דחיישינן לבדדמי:

וכמו שמחלק בתרומת הדשן סי' ר"מ וז"ל התם בתשובות מור"ם כשמסיח סתם שנהרג אינו מסיח בדבר דרגילי עלמא למימר בהו בדדמי כו' אלא תלינן דידע בוודאי דנהרג ולא חיישינן למלתא אחריתא אבל הכא שבגוף העדות איכא למיחש שהרי סיום דבריו מ"ש שבא עבור חיותו היינו הטביעה שראה ובטביעה רגילי אינשי כי חזו ליה טובע בנהר גדול קורין עליו שם מיתה כו' ונ"ד נמי כיון שסיימו דבריהם שמ"ש שנסתלק מן העולם הוא שראו אותו שהוכה בבארדוש ודקרוהו חיישינן דמכח זו קרו עליו שם מיתה כי היכא דרגילי אינשי כי חזו למוכים מושלכים בארץ במלחמה שקורין עליהם שם מיתה דהשתא לפי זה אפי' לא היו הקאזקין בסכנה לא היינו סומכים על שיחתם אלו שסיימו דבריהם אליבא דכ"ע הוה חיישינן לבדדמי כ"ש דאיכא תרתי לגריעותא חדא דהקאזקין עצמן היו במלחמה וברחו ונמלטו מפני הסכנה ועוד שסיימו דבריהם שהוכה בבארדש כו' אין ספק דחיישינן לבדדמי אליבא דכ"ע וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת להוכיח דאף בעובדי כוכבים ומזלות מל"ת אם גם העובדי כוכבים ומזלות היה בסכנה חיישינן לבדדמי אליבא דכ"ע ונלאיתי להעתיקו:

ומה שהעיד עוד ששר המאה שלו היה דן עם שר העשרה והי' זוכה שר העשרה בכליו של היהודי ברכה לפי שהעמיד קאזקין שהעידו כדבריו שעשה כבוד ליהודי ששרפו בידו כדרכם שלא יהא לדומן על פני האדמה ומשמע וודאי דעכשיו בשעת שרפה לא היה עת מלחמה ולא היתה שעת סכנה דניחוש דקאמרו בדדמי ועוד דשריפה היינו קבורה דליכא למיחוש לבדדמי גם בזה נראה לפע"ד דאין סומכים על זה להתיר האשה דאין נקרא מל"ת אלא כשמראין הדברים שלא נתכוין העובדי כוכבים ומזלות לשום דבר אלא לספר מה שראה ולא נתכוין לשום עדות וז"ל נ"י בסוף יבמות עובדי כוכבים ומזלות מל"ת אינו נאמן מדין עדות דגוי אינו בר עדות כלל אלא משום דקים לן דקושטא קאמר כיון דמל"ת ומשום עגונה אקילו רבנן כו' וא"כ הכא דשר העשרה להנאתו קא מכוין כדי שיקח כליו של יהודי וגם שארי קאזקין שהעידו כדבריו אעפ"י שלא היה להם הנאה מכליו מ"מ אינם מל"ת אלא נתכוונו להעיד לעובדי כוכבים ומזלות ואיכא למיחש דילמא משקרי ועבידי לאחזוקי שקרייהו וכדאיתא פ' כל הגט הביאו הרי"ף סוף יבמות מקומטרסין של א"ה איש פ' מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו ופריך והא קי"ל דמל"ת נאמן ומשני ה"מ במילתא דלא שייכא בהו אבל במילתא דשייכא בהו עבידי לאחזוקי שקרייהו אלמא אפילו היכא דהוה מל"ת דקים לן דקושטא קאמר א"ה היכא דאיכא למיחש שכוונתו להתפאר שהרגו בדין כמו שפרש"י א"נ כוונתם להטיל אימה כדפירש הרמב"ם חיישינן דילמא משקרי ואומר שנהרג ואפי' לא ראו אלא יוצא לידון דמחזיקין עצמו בכזב להתפארות או להטיל אימה כ"ש נ"ד דשר העשרה נתכווין להנאתו כדי שיקח כליו של יהודי ואין זה מל"ת כלל והכי איתא להדיא התם בעובדא דאספסתא דכיון העובדי כוכבים ומזלות להנאתו קא מכוין שיקצור ספיח לבהמתו אין לו דין מל"ת ובסמוך נאריך בזה בס"ד כ"ש הכא דלא היה שר העשרה מל"ת בהרוג היהודי אלא תחלת דבריו היתה לתבוע הנאתו מכליו של היהודי ברכה וק"ל:

ואף דשארי הקאזקין שהעידו כדברי שר העשרה לא הי' להם שום הנאה מ"מ מאחר שנתכוונו לעדות אעפ"י שלא נתכוונו לעדות האשה א"ה מאחר שנתכוונו לשום כוונה בעולם אין זה מל"ת דהא מפורש בנ"י שהבאתי דגוי מל"ת אינו נאמן מדין עדות וכו' ומאחר דקאזקין אלו היו מגידין בת"ע א"כ כבר יצאו מדין מל"ת ואין לסמוך על שיחתן דגוי אינו בר עדות כלל אלא חיישינן דהגידו כן להנאתם או לאהבת שר העשרה ולאחזוקי שקרייהו וכתיב אשר פיהם וכו' והכי משמע סוגיא דתלמודא דבעינין מל"ת ממש דלאחר דאסיקנא דבגוי בין שנתכווין להתיר ובין שנתכווין לעדות אין עדותו עדות קאמר תלמודא אלא בגוי היכא משכחת לה דנאמן במל"ת כי ההוא דקאמר ואזיל מאן איכא בי' חיואי כו' ואי אמרת לפרש הסוגיא דדווקא בנתכווין להתיר האשה שאמר פ' מת השיאו את אשתו או נתכווין לעדות האשה שבא לב"ד ואמר פ' מת התם הוא דאינו נאמן אבל בשאר כל דוכתא נאמן אעפ"י דנתכווין לשום דבר אחר כנ"ד נמי עדותו עדות א"כ מאי שואל תלמודא אלא דגוי היכא משכחת ליה דנאמן הא בכל דוכתא נאמן ועוד איכא למידק דלא ה"ל לתלמודא למימר בשינוייא אלא במל"ת למאי איצטרך ליה למימר תו כי ההוא דאזיל וקאמר מאן איכא בי' חיואי כו' אע"כ דכל היכא דאיכא הוכחה דשיחת הגוי היתה לשום כוונה אינו נאמן וכדמשמע פשט הלשון שבמשנה דתנן ובגוי אם היה מתכווין אין עדותו עדות דמשמע שכולל כל הכוונות אפילו לא נתכווין לעדות האשה ולכך שואל התלמודא אלא בגוי היכא משכחת לה דנאמן וקאמר במל"ת ומפרש נמי כי ההוא דקאמר ואזיל כו' לאורויי דאף במל"ת אינו נאמן אא"כ שמבינין מסיחתו דמראין הדברים שאיננו מתכווין לשום דבר כי ההוא דקאזיל ואמר מאן איכא בי' חיואי כו' לאפוקי היכא דאיכא למתלי ולמימר דלהטיל אימה קאמכווין או להתפארות וכיוצא בזה דאיכא למיתלי סיחתו בשום סיבה דמוכחא או לאיזה הנאה ותועלת בכל ענין לא הוה מל"ת:

והכי מפורש בלשון הרמב"ם ז"ל פי"ג מה"ג שכתב וז"ל וישראל ששמע מהגוי המל"ת מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו בד"א שלא הי' שם אמתלא אבל אם היתה שם אמתלא בשיחת הגוי שמא לא נתכווין אלא לדבר אחר כמו שאמר לאחד עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי לפלוני אין זה מסיח לפי תומו שכוונתו להטיל אימה על זה וכן אם שמע בערכאות של גוים שאמרו הרגנו פלוני אינן נאמנים שהן מחזיקין ידי עצמן בכזב כדי להטיל אימה וכן כל כיוצא בדברים אלו עכ"ל הרי מפורש ומבואר מדברי הרב דהיכא דאיכא אמתלא בשיחת הגוי שמא לא נתכווין אלא להטיל אימה כו' אינן נאמנין אפילו במל"ת ולפי שהיה עולה על הדעת דדוקא בהך אמתלא דלהטיל אימה אבל לא זולת לזה לכך כתב הרב וכן כל כיוצא בדברים אלו להורות דכל היכא דאיכא למתלי שיחתו שנתכווין לשום תועלת או לשום דבר אין זה מל"ת וא"כ בנדון דידן נמי דנתכוונו לתועלת שר העשרה שיקח הוא את כליו אין זה מל"ת והילכך אין לסמוך גם על זה להתיר את האשה.

גם במה שהעיד בסוף עדותו שאח"כ כמה שבועות בחיל אחר של נעלאוייקי שהיו קאזקין אחרי' מל"ת מגבורות ברכה הנ"ל וכל ענייני המיתה הנ"ל אין זה כלום להתיר את האשה שהלא לשון וכל ענייני המיתה הנ"ל אינו משמע כי אם במה שהמיתו אותו ע"י שירו אחריו בקנה השריפה והכהו בגבו וגם הכהו אותו בברדוש ודקרוהו אבל השריפה היא קבורה אינו ענין למיתה ולרבות גם השריפ' בלשון כל ענייני המיתה הנ"ל אין בידינו להוסיף על דבריו כל כמה שאיננו מפורש וזה דבר פשוט:

אכן במה שהעיד עוד שלאח"כ שמע מקאזק חוועדר שנעשה גליח בקיובא שהסיח לפ"ת שהיה אצל השריפה כששרף שר העשרה ליהודי ברכה הנ"ל נראה וודאי שעדות זה מועיל להתיר האשה מדין מל"ת ולא מיבעיא אם זה הגוי חוועדר לא היה מן המעידין תחלה כשהיה המשפט בין שר העשרה לשר המאה אלא אפילו היה גם הוא מן המעידין תחלה וכדמשמע מלשון העד שאמר שלאח"כ כמה שבועות בחיל אחר של נעלאוייקי כו' דודאי קשה מאי חיל אחר כו' הלא חיל אחר שלא היה במלחמה ההיא האיך יספרו מגבורת ברכה ומענייני המיתה כיון שלא היו שם ולא משמע שהיתה הסיחה במל"ת דגוי מפי גוי דא"כ היה לו לפרש אלא משמע שהסיחה היתה שראו ההכאה וענייני המיתה הנ"ל ומאי חיל אחר אלא וודאי שהיתה כוונות עדותו שאלו הקאזקין אינן מאותן הקאזקין שהעידו לפני המשפט ששרף שר העשרה את היהודי אלא אחרים הם מכלל דהגוי חוועדר היה נמי מאותו חיל הראשון שהעיד עם שאר הקאזקין לפני המשפט כו' וא"כ איפה היה נראה מאחר דאין להתיר האשה ע"פ מה שהעידו תחלה לפני המשפט כו' דאיכא למיחש שמא לא הגידו אלא לתועלת שר העשרה ואם כן נמשך דגם כשלאח"כ הי' הגוי חוועדר מספר מל"ת דהי' אצל השריפ' כו' עדיין היה החששא במקומה עומדת שמא אותה סיחה אינו אלא להחזיק דבריו הראשונים דלאחר שכבר העיד כן לשר העשרה חוזר ומספר עדותו לאחזוקו שיקרייהו א"ה נראה דאין לנו להחמיר בכך אלא אדרבה אימא איפכא דמאחר שלאח"כ היה סיפורו ל"ת שהיה אצל השרפה כו' ואז לא היה שום חשש שמא לא נתכווין אלא לדבר אחר אלא שיחה גרידה ל"ת יש לו דין מל"ת דקים לן בקושטא קאמר דאינו מסיח אלא מה שראה וסוף שיחתו זאת מגלה אתחלת עדותו שהעיד לפני המשפט דג"כ קושטא קאמר ויש לנו לתלות לקולא בהך מילתא משום דהאי מילתא גופא חידוש הוא כדמוכח בגמרא ואין לך בו אלא חידושו:

שהרי בעובדא דההוא גוי דקא"ל לישראל שקול אספסתא כו' שמעה דביתהו אתאי לקמי' דאביי שהיתא תלתא רגלי א"ל רב אדא בר אהבה זיל לקמי' דרב יוסף דחריפה סכינתיה אזלת קמיה פשוט מהא מתני' דתנן גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עיזקא הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכווין אלא להשביח מקחו שמעיני' דאביי הוה מספקא לי' דילמא לא חיישינן להחמיר ולומר דלהטיל אימה נתכווין אלא אמרינין דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה משום עגונה דאיתתא וכל היכא דאיכא למתלי לקולא תלינן וה"נ ה"ל למימר דאחר דמל"ת כדקטלית לפלני' בר ישראל כו' קושטא קאמר ולא תלינן להחמיר ולמימר דשיקרא קאמר כדי להטיל אימה וכו' אלא דרב יוסף דחריפה סכינתיה פשיט לחומרא מ"מ הבו דלא לוסי' עליה דדווקא באותו מעשה שא"ל לישראל שקיל אספסתא כו' התם הוא דחיישינן שמא שיקרא קאמר ולא נתכווין אלא להטיל אימה אבל אם הגוי זה אמר אח"כ ל"ת קטלנא ליה לפלניא בר ישראל דא"ל בשיל לי קדירא ולא בשיל לי' אמר דיש לו דין מל"ת ולא אמר דלהטיל אימה קא מתכווין כי היכי דהוה מתכווין מעיקרא דדוקא היכא דקמוכח' מילתא מתוך דבריו דלהטיל אימה קא מיכווין כי ההוא דשקיל אספסתא התם הוא דחיישינן אבל כל היכא דלא מוכחא כו' לא חיישינן והכי כתב מור"ם בתשובת מיימונית סי' ט' המתחלת חזרנו על כל הצדדים וצידי צדרים וכו' וז"ל ועוד יש להתירה בעדות גו' הרוצח שהמל"ת ואמר ליהודי אחד אנכי מיתתי את פלוני מאותה העיר ולא חיישינן דילמא למירמי אימתא איהודים אחרים הוא דקאמר הכי כדאשכחן בהאי גוי דא"ל לישראל שקול אספסתא כו' לא דמי דשאני התם דמוכחא מילתא מתוך דבריו דלמירמא אימתא הוא דקא עביד אבל הכא דלא מוכחא מילתא מתוך דבריו לא מקמי הכי ולא בתר הכי דלמירמא אימתא קא עביד לא תלינן להחמיר ומהימן שאם באנו כך להחמיר היכי סמכינן על שום עדות מל"ת נימא דילמא לא מת ולקולקל אשה הוא חפץ או מתכווין למצוא חן כדי שייטיבו לו האשה וקרוביה לאחר זמן אלא ודאי לא חיישינן למידי בכל מל"ת היכא דלא מוכחא מתוך דבריו דמשקר ועוד האמר בפ' כל הגט מקומטרסין איש פ' מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו כו' עד דעבידי לאחזוקי שקרייהו משמע דרגילים הגוים בהכי לשקר ועבידי לאחזוקי שקרייהו אבל אי לא רגילי שאר גוים בכך לאחזוקי שקרייהו לא הוה תלינן לומר דילמה האי גוי דקא מסהיד עביד לאחזוקי שקריה אלמא דלא תלינן להחמיר אלא במילתא דמוכחא טובא:

ועוד מסתמא בחנם לא נקט בגמרא ההוא גוי דא"ל לבר ישראל שקיל אספסת' כו' עד ואי לא קטלינא דלא ה"ל למינקט אלא ההוא גוי דא"ל לישראל קטלתי לפ' אלא ש"מ דווקא בכה"ג לא מהימן דמוכחא מילתא כדפרי' ולא מסתברא כלל למימר דליכא לפלוגי בין מוכחא ולא מוכחא ומעשה שהי' משתעי תלמודא כמו שהיה וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב וז"ל בד"א שלא היה שם אתמלא כו' אלמא משמע דווקא בכה"ג תלינין דלהטיל אימה קא עביד אבל אמר הרגתי פ' מסתמא לא עכ"ל מור"ם מדכתב אבל הכא דלא מוכחא מילתא מדבריו לא מקמי הכי ולא בתר הכי כו' דלכאורה אריכות לשון הוא דלא ה"ל למימר אלא אבל הכא דלא מוכחא מילתא מדבריו דלמירמי אימתא קא מכווין כו' א"נ הכי הל"ל אבל הכא דלא מוכחא מילתא לא מקמי הכי כו' מדהאריך וכתב אבל הכא דלא מוכחא מילתא מדבריו לא מקמי הכי כו' משמע להדיא דאתי לאורויי דאעפ"י דהוה מוכחא מילתא מקמי' הכי או לבתר הכי במעשה אחר כגון שדיבר מקודם או לאחר כך במעשה אחר דברי גזומים ודברים שמטילים אימה על היהודים א"ה מאחר שבאותו מעשה כשסיפר ל"ת לפני היהודי אנכי מיתתי פ' כו' לא מוכחא מילתא מתוך דבריו בהך מעשה לא מקמי הכי ולא לבתר הכא דלמירמא אימתא קא מכווין לא תלינן להחמיר כל עיקר וכן מבואר עוד בסוף תשובה זו שכתב וז"ל רק כל היכא דבשעת עידות לא מוכחא מילתא בדבריו כו' מפורש עוד שבא לדקדק דבעינין דבשעת עדות שהל"ת לא משמע מתוך דבריו דנתכווין לשום כוונה ולא נפקא לן מידי במאי דהוה מוכחא שלא בשעת עדות מקמי' הכי ולבתר הכי במעשה אחר סוף סוף לא מוכחא השתא בשעת עדות שום מידי מדבריו דלמירמא אימתא קא מכווין. ולפע"ד היה מספיק בראיה זו דלא תלינין להחמיר בעיגונא דאיתתא להוציא מדין מסיח לפ"ת ואף על פי שמתחילה במעשה אחר היה הקאזק מעיד לשר העשרה מ"מ מאחר שהסיח אח"כ לפ"ת שפיר יש לו דין מל"ת באותו עדות:

אלא דתמיה לי טובא בדברי פלפולו של מהר"מ הרב הגדול ונישא וניתן ליישב דבריו ומתוכו יתברר ויתלבן נ"ד והוא דכל משאו ומתנו בפילפולו אינה אלא להכריח דבאמר הרגתי פ' סתמא לא אמר להטיל אימה נתכווין ולהא ל"צ לכל אותו הפלפול דהלא מדתני בפ' כל הגט דמקומטרסין איש פ' נהרג על ידן אל ישיאו את אשתו שמעינן דבשאר גוים שאינו מקומטרסין ישיאו את אשתו ולא אמר דלהטיל אימה נתכווין ולאיזה צורך דקדק הרב ז"ל מההיא דכל הגט שכתב משמע דרגולי בהכי הגוים לשקר כו' הא מפשטא מפורש ומבואר מדתני מקומטריסין דוקא מקומטרסין אבל שאר גוים לא ואם נתרץ דס"ל להרב דמפשטא ליכא לאוכוחי מידי דאיכא למימר דבכל שאר גוים נמי אל ישיאו את אשתו משום דחיישינן דלהטיל אימה נתכווין והא דתני מקומנטרסין אורחא דמילתא נקט דאין רגילות לשויי' נפשי' רוצח ולומר אנכי מיתתי כו' אבל רגילות הוא דהקומנטרסין מתפארין בכך או להטיל אימה כו' דא"כ ליכא לאוכוחי מההיא דכל הגט שום מידי ומהו זה שכתב הרב משמע דרגילי בהכי הגוים לשקר כו' מה בכך דהוציא נפקותא אבל אי לא רגילי שאר גוים בכך כו' סוף סוף כיון דרגילי השתא כל הגוים כולן אף שאינן מקומנטרסי' להטיל אימ' א"כ בכולן תלינן להחמיר. ותו יש לתמו' דמבואר מתוך מסקנתו של הרב דדוקא באומר הרגתי פ' סתמא התם הוא דהוה מל"ת ולא אמרינין דלהטיל אימה נתכווין אבל היכ' דמוכחא האימה מדבריו כגון שאמר אני אהרוג ליהודי כמו שהרגתי לפ' יהודי אין לו דין מל"ת אלא אמרי' דלהטיל אימה נתכווין והשתא לפי מסקנתו זאת הא דתני מקומנטרס' דוקא מקומנטרס' קאמר דהתם הוא דאמר באומר הרגנו פ' סתמא חיישינן דלהטיל אימה נתכוונו אבל בשאר גוים לא אמרינן דלהטיל אימה נתכוונו אם לא שמפורש האימה מתוך דבריו:

והשתא לפי זה צריך לומר דהא דמספקא לי' לאביי בההיא דשקיל אספסתא לא הוה מספקא לי' אלא משום דהוה מוכחא האימ' מתוך דבריו דאי לא הוה מוכחא לא הוי ספיקא דפשיטא דיש לו דין מל"ת וכדמוכח מההיא דמקומנטרסין דבשאר גוים לא אמרינין דלהטיל אימה נתכווין מאחר דלא מוכחא האימה מתוך דבריו וא"כ בע"כ דלא קא מספקא ליה לאביי אלא משום דמוכחא מילתא מתוך דבריו דלהטיל אימה נתכוין והשתא יש לתמוה לפי זה מאי קפשיט רב יוסף ממתני' דגוי שהיה מוכר פירות בשוק כו' הא ממתני' משמע נמי אפילו היכא דלא מוכחא האימה מתוך דבריו דומיא דהתם באומר פירות הללו של ערלה הן דלא מוכחא השבחת מקחו מתוך דבריו דאי משום דאיכ' להוכיח מבחוץ מדקאמר דשל ערלה הן דלא איצטרך בע"כ דנתכווין להשביח מקחו הלא ה"נ איכא הוכחה מבחוץ דלא איצטרך לי' למימר הרגתי לפלוני יהודי אם לא דנתכוין להטיל אימה וא"ה צריך לומר בע"כ לפי דעת הר"מ דכיון דלא מוכחא האימה מתוך דבריו לא אמר דלהטיל אימה נתכווין וא"כ בההיא המוכר פירות נמי נימא הכי ומאי שנא בע"כ צריך לפרש דאביי לא אסתפק כלל בההוא מעשה מי נימא דלהטיל אימה גרידא נתכווין דהא וודאי מדתני מקומנטרסין כו' שמעינין דווקא קומנטרסין שרגילין להתפאר בכך והיה תפארת להן כדפרי' א"נ להטיל אימה על הבריות והוא תועלתן של ערכאות אבל גוים דעלמא שאינן ערכאות לא אמרינין כל עיקר דלהטיל אימה נתכווין ולא מיבעי' באומר אני מיתתי לפ' לחוד דוודאי קושטא קאמר אלא אפי' דמוכחא האימה מתוך דבריו שאומר אני אהרוג לפ' כמו שהרגתי ליהודי פ' א"ה לא אמר דנתכוין להטיל אימה אלא קושטא דמלת' קאמר דאי הוה משקר לא היה שום טעם ושום תועלת לדבריו דאי להתפאר הא וודאי דאין בזה תפארת אדרבה קא שוויי' נפשו רוצח ואי להטיל אימה הלא כיון שאינו מן הערכאות לא אמר דלהטיל אימה נתכווין ועוד דהרוצחים דרכם שלא להטילו אימה ושלא להתפאר ואדרבה מעלימים מעשה רצחנותם כדי שלא ישמרו מהם וכיון שאין שום תועלת וסברא לאותו שקר ודאי דקושטא קאמר ולא נסתפק אביי אלא לפי שאמר כך לתועלתו שיקצור ספיח לבהמותיו בהא וודאי איכא לספוקי דילמא לא קאמר הכי אלא להנאתו כדי שיהיא מורא על ראש היהודי ויקצור והשתא שפיר קא פשיט רב יוסף דכי היכי דמוציאין דברי הגוי מדין מל"ת אפי' להקל ואמר בוודאי לא נתכווין זה אלא להנאתו כדי להשביח מקחו הכי נמי מוציאין שיחת גוי מדין מסיח ל"ת ותלינן להחמיר כיון דאיכא למימר דלא נתכווין זה אלא להנאתו שיקצור ספיח לבהמתו. אבל היכא דלא הזכיר הנאתו בדבריו אעפ"י שהזכיר האימה אני אהרוג את היהודי כדרך שהרגתי לפלוני לא חיישינן לדילמא משקר ולהטיל אימה נתכוין ללא תועלת הנאה דדוקא בערכאות דעבידי לשקר להתפאר התם הוא דחיישינן ואעפ"י שלא הוזכרו האימה בדבריהם אבל באינן ערכאות אפי' הזכירו האימה בדבריה' לא חיישינן למידי ויש לו דין מל"ת והכי מוכח להדיא בפירוש רש"י שכתב וז"ל וה"נ לא נתכווין גוי זה אלא לאיים ע"ז שיקצור לו מספיח לבהמותיו עכ"ל ולא הי"ל להאריך שלא לצורך אלא לקצר כדרכו ולומר וה"נ לא נתכווין הגוי אלא לאיים ע"ז מדכתב אלא לאיים ע"ז שיקצור לו מספיח לבהמותיו בע"כ דרש"י ז"ל בא לבאר דפשיטות דרב יוסף אינו אלא למפשט דכי היכא התם אמר דאין זה מל"ת משום דלא נתכווין אלא להנאתו להשביח מקחו ואלים הך סברא דתלינין לקולא ה"נ מציאין לגוי זה מדין מל"ת לפחות להחמיר מאחר דאיכא למימר דלא נתכווין גוי זה אלא להנאתו כדי שיקצור ספיח לבהמתו ולכך היטל אימה על זה אבל לא אמר דלהטיל אימה נתכווין על כל היהודים השומעים את קולו אלא בא דווקא לאיים ע"ז כדי שיקצור כו' והכי משמע מדקדוק לשון הרמב"ם דלגבי עובדא דאספסתא כתב שכוונתו להטיל אימה ע"ז ובההיא דקומנטריסן כתוב שהן מחזקין ידי עצמן בכזב כדי להטיל אימה ואיכא למידק דלגבי אספסתא נמי ה"ל למימר בסתמא שכוונתו להטיל אימה מדמדקדק הגאון ואמר שכוונתו להטיל אימה על זה משמע להדיא דלגבי הך עובדא דאספסתא לא אמרינין שכוונתו להטיל אימה סתמא על כל היהודי' אעפ"י שהזכיר האימה בתוך דבריו מאחר שאינו מן הערכאות אלא דוקא לגבי זה בלבד שרוצה שיעשה לו שירותו לפיכך תלינן דנתכווין לאיים ע"ז להנאתו ומינה דאם לא ציוה לשום יהודי לעשות שירותו אלא אמר אני אהרוג ליהודי כמו שהרגתי לפ' היהודי לא אמרי' כלל דלאימה נתכווין אלא קושטא קאמר והשתא לפי זה לא נפקא לן מידי בין מוכחא מילתא מדבריו ללא מוכחא דהא בערכאות חיישינן להחמיר דלאימ' נתכווין ואעפ"י דלא מוכחא מילתא מדבריו ובעובדי כוכבים ומזלות שמביא פירות לשוק ואומר של ערלה הן וכו' אמרי' לא נתכווין זה אלא להשביח מקחו ואזלינן לקולא אעפ"י דלא מוכחא מילתא מדבריו ובההוא דאספסתא אפילו היכא דמוכחא האימה בדבריו לא הוה חיישינן לחומרא אי לאו דא"ל קצור לי אספסתא כו' דכיון שצוה על היהודי לעשות לו שירותו התם הוא דחיישינן למימר דילמא לא נתכוין עובדי כוכבים ומזלות זה אלא לאיים על זה בדוקא כדי לעשות שירותו וכדמשמע להדיא מפי' רש"י דלא חיישינן שנתכווין להטיל אימה סתמא על היהודי' אלא על זה דווקא כדי שיקצור ספיח לבהמתו כל זה נראה לפע"ד ברור ופשוט בפשט הלכה ומעתה יש לתמוה הפלא ופלא על המאור הגדול מוהר"ם שכתב דלא חיישינן דלהטיל אימה נתכווין היכא דאמר הרגתי פ' סתמא מדלא הזכיר אימה בדבריו ומשמע להדיא דהיכא דמוכחא האימה בדבריו תלינן להחמיר ואעפ"י שלא צוה לעשות שירותו והא ליתא כדפרישית:

ונראה ליישב ולומר דודאי מודה מהר"ם דאפי' היכא דמוכחא האימה מתוך דבריו לא אמר דמשקר ולהטיל אימה נתכווין היכא דלא נתכווין להנאתו וגם איננו מן הערכאות וכדאמרן אצא לפי שבתשובתו השיב לשאוליו שהיה נראה להם לתלות להחמיר באומר אנכי מיתתי לפ' יהודי משום דחיישינן דלהטיל אימה נתכווין והיתה דעתם מאחר דמקמי הכי ולבתר הכי הוי מוכחא מילתא מתוך דבריו במעשה אחר שהיה הרוצח מגזים ומטיל אימה על היהודים בביאור ובפירוש ולהכי היו חוששין לחומרא ועל זה השיב מוהר"ם כלפי דעת השואלים שאפי' לדבריכם אין לחוש והוי שפיר מל"ת מאחד שבאותו עדות שהסיח ל"ת ליכא שום הוכחא מדבריו באותו מעשה ולא חיישינן במה שהיה מוכחא מילתא בדבריו במעשה אחר דמ"מ השתא בדבריו לא מוכחא מילתא לא מקמי הכי ולא לבתר הכי ועל זה מביא הר"ם ראייה והוכחא דלא אמר להטיל אימה נתכווין אא"כ היכא דמוכחא מילתא בדבריו כעובדא דאספסתא ממש דאי איתא דאיכא חד גונא דחיישינן למימר להטיל אימה נתכווין אעפ"י דלא מוכחא השתא מדבריו א"כ קשיא דאמאי נקט תלמודא בההוא עובדי כוכבים ומזלות דא"ל לבר ישראל שקול אספסתא כו' עד ואי לא קטלינן לך לא ה"ל למינקט אלא ההוא עובדי כוכבים ומזלות דאמר לי' לישראל קטלתי לפ' דהוה רבותא טפי אעפ"י דלא מוכחא מילתא מדבריו השתא כל עיקר מדנקט הכי אלמא דלא תלינן בשום דוכתא להחמיר אא"כ מוכחא מילתא בתוך דבריו דהיינו במגזם להנאתו כעובדא דאספסתא ממש והשתא לא הוה מצי מוהר"ם להביא ראייה מפשטא דברייתא דתני בה מקומנטרסין כו' דאיכא לאוקמי דברייתא מיירי היכא דלא הוה מוכחא מילתא כל עיקר לא במעשה זה ולא במעשה אחר לא מקמי הכי ולא לבתר הכי והתם ודאי דוקא בקומנטרסין חיישינן משום דנתכוונו להתפארות או להטיל אימה אבל בשאר עובדי כוכבים ומזלות לא חיישינן ושפיר הוה מל"ת אבל היכא דהוה מוכח מקמי הכי במעשה אחר שהיה מגזם ומטיל אימה איכא למימר דאף בשאר עובדי כוכבים ומזלות חיישינן להחמיר אעפ"י דהשתא לא מוכחא מילתא כל עיקר וכדעת השואלים ולהכי דקדוק הר"מ להביא ראייה מדקאמר בטעמא דקומנטרסין דהיינו משום דעבידו לאחזוקי שיקרייהו אלמא דאפילו בקומנטרסין גופייהו דרגילו להתפארות ולהטיל אימה אי לאו דרגילי בכך לאחזוקי שקרייהו לא הוה תלינן לומר דילמא האי עובד כוכבים ומזלות דקאמר סהדותי' עביד לאחזוקי שקרייהו לשם התפארות או להטיל אימה אלמא דלא תלינן להחמיר אלא במלתא דמוכחא טובא כלומר אעפ"י דמוכחא קצת דמדמשמע מקומנטרסין דרגילי בהתפארות ולהטיל אימה אפילו הכי לא חיישינן אא"כ משום דעבידי לאחזוקי שקרייהו דבעינין דמוכחא טובא ה"נ באותו נדון אעפ"י דהוה מוכח מקמי הכי דלהטיל אימה נתכווין מ"מ מאחר דלא מוכחא בהך מעשה דמל"ת לא חיישינן כלל אלא בעינן דמוכחא טובא והלכך בשאר עובדי כוכבים ומזלות לא אמר כלל דלהטיל אימה נתכווין אלא בעובדא דאספסתא דהוה מגזם להנאתו בההוא מעשה גופי' דמל"ת וכדאמרן:

ומעתה בנ"ד מאחר דלא מוכחא מילתא מתוך דברי הגוי חוועדר שהית' סיחתו לשום תועלת לא להטיל אימה ולא לשום התפארות שהרי לא סיפר שהוא שרפו שיהא לו להתפארות אלא שר העשרה הוא שורפו וגם ליכא הוכחה מדבריו שבא לספר העדות שהעיד לשר העשרה כשהיה דן עם שר המאה אלא סתמא סיפר ל"ת המעשה שנעשה ביהודי ששרף אותו שר העשרה אין לנו להחמיר ולומר דמאחר שכבר העיד במעשה אחר עביד לאחזוקי שקרייהו וחוזר ומספר העדות להחזיק דבריו הראשונים דבעינן דווקא מוכחא מילתא טובא מתוך דבריו באותו מעשה שמל"ת התם הוא דתלינן להחמיר אבל זולת כל זה תלינן להקל והוה שפיר מל"ת:

ומה שיש לבאר עוד הוא משום דאיכא למתלי לחומרא ולומר דמאחר שכבר התפרסום הקול ששר העשרה היה זוכה בכליו של ישראל לפי שהעמיד עדות מקאזקין הרבה ששרפו ליהודי ברכה לכך סיפר הגוי חוועדר גם הוא ששר העשרה שרפו עפ"י התפשטות הקול ואעפ"י שלא היה אצל השריפה ונראה דגם להא ליכא למיחש כל עיקר וכדכתב מהר"מ בתשוב' הנזכרת וז"ל ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות שמסביב כו' עד דלא פלוג רבנן רק כל היכא דבשעת עדות לא מוכחא מלתא בדבריו דנתכווין להתירה או לעדות או למילתא אחריתא מהימן הרי לך דפסק להדיא דלא חיישינן להחמיר במה שנתפרסם תחלה הדבר שהוציאו קול בכל העיירות מסביב וכן הדין דאל"כ היכא מהימנין לשום עובדי כוכבים ומזלות מל"ת ולא חיישינין לדילמא לפי שיצא הקול שזה היהודי נהרג או מת בא זה ושח גם הוא ואעפ"י שאינו יודע ואין לך לומר דאין העובדי כוכבים ומזלות נאמן אא"כ לא יצא הקול דא"כ אין שיעור לדבר איזהו קרי לי' קול ואיזהו לא קרי לי' קול. וכך פסק מהר"י קולין בשורש קכ"א והאריך דלא תלינן להחמיר להוציא מדין מל"ת כשכבר מרדפים אחר הרוצח והביא ראייה מדין מל"ת בנחיל של דבורי' והבי' נמי ראיי' מתשובת מור"ם הנזכרת וזה דבר פשוט ואין להאריך בו רק שצריך ליישב מה שקשה מתשובת מהרא"י בת"ה סי' ר"מ דמשמע היפך זה שהרי כתב וז"ל ולפי זה נראה ג"כ אם ראובן טבע במים שאין להם סוף ואשתו רחוקה הימנו במלכות אחרת ויצא קול במקומה שבעלה טבע אח"כ כתב בחור אחד לחבירו דרך שמועה או דרך התאוננות על הראובן הלזה שמת והזכיר עליו בכתיבה להדיא מיתה והטביעה לא הזכיר אין אומרים נתיר את אשתו וכו' דהכא אמרינן דהא דכתב הבחור על הראובן הלזה שמת זהו מחמת טביעה כמו שיצא הקול כבר ובעבור שלא שמע מעלייתו מן המים ואין ידוע אנה הוא בא החזיק אותו בוודאי מת כדאישתבע רב נחמן בכה"ג עכ"ל אלמא דחיישינן דהבחור לא כתב מת אלא לפי שיצא הקול תחלה וא"כ קשי' ומאי שנא מהך דתשובת מהר"מ ומוהרי"ק דלא חיישינן דהעובדי כוכבים ומזלות מל"ת לפי שיצא הקול:

ונראה לפע"ד דשלש תשובת בדבר חדא דאיכא למידחי ולומר דדוקא גבי טביעה במים שאין להם סוף דאשכחן בתלמוד דאף רב נחמן היה נשבע האלקים אכלי כוורא לחסא הלכך אמרינין התם דאיכא למיחש מאחר דכל כך מחזקין באותו שנטבע במת ודאי עד שנשבע עליו רב נחמן שמת לפיכך אין להתיר את האשה עפ"י הכתב שכתב הבחור דקרוב לודאי שלא כתב כן אלא לפי שיצא הקול שנתבע וכדאשתבע ר' נחמן וזהו שסיים הרב בדבריו כדאשתבע ר"נ בכה"ג עכ"ל דמשמע דוקא בכה"ג הוא דחיישינן אבל בעלמא לא חיישינן שהעדות הוא לפי שיצא הקול:

ועוד איכא למימר דדוקא במצא כתוב בשטר כו' דפליגי בה אמוראי בירושלמי כמו שהביא הרי"ף סוף יבמות אף עפ"י דבפ' מי שאחזו כתב הרי"ף דבעדות אשה דאקילו בה רבנן סמכינן על עדות שכתוב בשטר וכמו שפי' הר"י קארו ז"ל מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דדוקא היכא דליכא ריעותא בהך כתיבה ולא מידי אבל היכא דאיכא ריעותא באותו נדון דאיכא למיתלי דלא כתב כך אלא לפי שידוע שיצא הקול כבר שנטבע במים שאין להם סוף לא סמכינן אכתיבה אבל בעד המעיד בפה לא תלינן דהעיד כן לפי שיצא הקול כו' ועוד איכא למימר דדוקא במצא כתוב בשטר דלא סמכינן עליה מתורת מל"ת אלא מתורת עדות ומשום הכי כתב ה' המגיד בפי"ג מה"ג דוקא שנודע שכתבו ישראל אבל אם הוא כתב העובדי כוכבים ומזלות אין סומכין עליו לפי שלא הוכש' עובדי כוכבים ומזלות אלא במל"ת אבל לא כתבו לפיכך צריך למידע שהוא כתב ישראל וכיון שמדין עדות סומכין עליו הלכך דין כתב זה כאלו היה לפנינו אותו העד והעיד בפיו מת פלוני דפשיטא דהיינו מחוייבים לשאול אותו היאך ידעת שמת פ' ובמה ידעת שמת כדכתב הרמב"ם ששואלין לעד הראשון כשמעיד בב"ד היאך ראית ובמ' ידע' שמת ומאח' שאין העד לפנינו כי אם כתבו ואיכא למיחש שמא לא כתב כן אלא לפי שיצא הקול וכו' ה"ל כאלו הוא לפנינו והיו שואלין אותו לא היה משיב כלום דפשיטא שלא היינו סומכין על עדותו הלכך גם עכשיו אין סומכים על כתב זה מאחר שיש ספק שמא לא כתב כן אלא לפי שיצא הקול כו' אבל במל"ת שאין צריכים לבדוק אחריו ולשאול אותו היאך ידעת ובמה ידעת שמת אלא קים לן במל"ת דקושטא קאמר:

א"כ כל היכא דלא מוכחא מילתא מדבריו שהוא מספר כן לפי שיצא הקול לא תלינן להחמיר דאל"כ אין לדבר סוף בכל מל"ת איכא למימר כמה וכמה אמתלאות שמא לא היתה שיחתו אלא מטעם כך וכך אלא אין לנו אלא מה שארז"ל דדוקא היכא דמוכחא האמתלא מתוך דבריו כעובדא דאספסתא דקא מגזם להנאתו א"נ בקומנטרסין דקאמרו להתפארת או להטיל אימה אבל בשאר גוים וליכא מוכחא מילתא טובא מתוך דבריו לא תלינן להחמיר ולתלות דבריו באמתלאות והלכך בנ"ד נמי לא תלינן להחמיר מאחר דליכא הוכחה לשום אמתלא בדברי הגוי חוועדר כשסיפר אח"כ לפי תומו ששרף שר העשרה ליהודי ברכה לא תלינן לומר שהיתה איזה אמתלא באותו שיחה ובפרט שהוסיף העובדי כוכבים ומזלות ואמר אני הייתי אצל השריפה דפשיטא דסומכים על מל"ת זה ומותרת אשתו של ברכה הנזכר להתנסבא לכל גבר כו' אלא שצריך לחקור אם לא הוחזקו שני יהודי' בשם ברכה ב' הקדוש אהרן מטישוויץ שנתעלמו ונתכסו מן העין וכבר העיד העד שלא היה בחיל שום יהודי שנקרא ברכה זולתי אותו ברכה ב' הקדוש אהרן מטישוויץ א"כ נמשך שכל השיחות של כל הקאזקין לא היה אלא באותו היהודי ברכה ב' הקדוש אהרן מטישוויץ וגדולה מזו כתוב בהגהות המרדכי סוף יבמות דאעפ"י שלא הזכיר שם היהודי נמי מתירין כדאמר בפ' בתרא דיבמות ההוא דהוה קרי ווי ווי לפרשא זריזא דפומבדיתא דמית ואנסב ר' יוסף לדביתהו משום דידוע דליכ' בעיר כזה הכנוי כי אם הוא ותניא בתוספתא אין מעידין אלא א"כ מכירין שמו ושם עירו אבל אם אמרו אחד יצא מעיר פ' בודקין אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו וכ"ש נ"ד שהזכירו הקאזקין שם ברכה בשיחתן ונודע שלא היה בחיל שום יהודי אחד ששמו ברכה אלא זה שהיה נקרא בשם ברכה ב' הקדוש אהרן מטישוויץ ולא הוחזקו שנים בשם זה מטישוויץ דפשיטא דמשיאין את אשתו. הנראה לפע"ד כתבתי להתיר אשת ברכה ב' הקדוש אהרן מטישוויץ ע"פ עדות הגוי חוועדר במל"ת שהיה אצל השריפה כששרף שר העשרה לברכה הנ"ל וחכמי הדור ישימו לב לדבר זה ואם לא יסכימו בהיתר זה הנה דעתי מבוטלת להם שהן רשאין ולא אני אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א כמהור"ר שמואל ז"ל ה"ה חותם יום א' ה' אלול שע"ד לפ"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף