שו"ת הב"ח (הישנות)/מז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שמעון היה לו תיישים שעומדים לשחיטה וראובן קנה ממנו אלו העורות כדין קנייתן אלא שהיה תנאי ביניהם שראובן ימתין עד י"ד יום כי אז ישחטם וימכור הבשר ביומא דשוקא ותוך הזמן מתו מקצת תיישים וראובן אינו רוצה ליקח ממנו עורות המתות ושמעון טוען נסתחפה שדך הדין עם מי ואם הדין עם ראובן אם חייב לו להעמיד עורות תיישים שחוטות תחת אלו אם לאו:
תשובה לכאורה נראה דאיכא למימר הכא הדמים מודיעים דקנה ממנו עורות שחוטות ולא מתות וכדאיתא בפ' הפרה ופ' המוכר פירות לגבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דפריך ונחזי אי דמי רדיה לרדיא ואי דמי נכסת לנכסתא ומשני לא צריכה דאייקר בשרא וכו' אלמא דע"י הדמים נוכל לברר מה שקנה ממנו וכ"כ הפוסקי' ואע"ג דשנינו פרק המוכר פירות וכ"פ בח"מ סי' ר"ל מרתף זה אני מוכר לך אפי' כולו חומץ הגיעו ולא אמרינן הדמים מודיעים שאני התם כיון שלא אמר מרתף זה של יין ה"ל כאלו אמר בפירוש אני מוכר לך מרתף זה בדמים אלו בין שהוא של יין בין שהוא של חומץ דאל"כ ה"ל להזכיר יין בדבריו א"כ מוכח מן הלשון מה מכר לו והלכך המקח קיים אלא דמ"מ מחזיר אונאה כדכתב בח"מ בפירוש משא"כ במוכר שור דאין הוכחה בלשון כלל כיון שהראה לו השור שמכר לו הלכך אמרינן הדמים מודיעים וא"כ ה"נ הראה לו התיישים. מיהו נראה דלא דמי נ"ד לההיא דשור ומרתף דהתם הקלקול כבר היה בשעת המקח שהשור כבר הי' נגחן והמרתף כבר היה חומץ הלכך הדמים מודיעים כשאין הוכחה בלשון אבל נדון דידן שהקלקול נעשה אחר גמר המקח ה"ל כקונה שור ונעשה אחר כך נגחן וכקונה מרתף של יין ונעשה אחר כך חומץ דאין המוכר חייב באונסין מן הסת' אלא א"כ התנה כמ"ש בח"מ סי' רכ"ה ואפילו הוא עדיין ברשותו של מוכר הפסד הלוקח הוא כיון שקנאה דרך קנייה ואחר כך נעשה אונס נסתחפה שדיהו:
וכן כתב התוספת והמרדכי בפ' אעפ"י ובפ' נערה וס"פ הגוזל קמא דהלוקח חפץ ואירע בו אונס דלא אמרי' אדעתא דהכי לא קנאה ונבטל המקח דאינו תלוי בדעת הקונה לבדו דהא איכא נמי דעת מקנה שלא הי' מקנה לו לדעתו אם לא יפרש תנאו וכך פסק הרא"ש לגבי עורות וז"ל בתשובה כלל ס"ו סימן ד' ראובן ה"ל ד' בהמות לשחוט ומכר העורות לשמעון בק"ס ובעוד שהוליכן לשחיטה ברחו ונטבעה אחת בנהר ופסק מורינו הרא"ש ששמעון הלוקח הפסיד העור שכבר כשלקח קניין נקנו לו העורות בכ"מ שהן עכ"ל אכן נראה לחלק דהכא שאני כיון שהזכירו שניהם השחיטה בשעת המקח כשהתנה המוכר שימתין הלוקח עד י"ד יום כי אז יגיע זמן שחיטת התיישים א"כ חשוב כאלו אמר בפירוש אני לוקח ממך עורות תיישים אלו שיהיו שלי בק"ס מעכשיו ולאחר שחיטה דנשמע מיני' דכשימותו לא קנה ממנו כלום וגדולה מזו כתב בפרק אלמנה ניזונית המרדכי זה לשונו בשם הר"א ממיץ דיש דברים סתומין דאנו דנין אותם כמפורשים ואזלינין בתר מחשבה ולא מטעם מחשבתו דודאי דברים שבלב אינן דברים אלא מטעם שבאותו דבר לשון העולם מדבר סתם ואין דרכם לפרש כגון זבין ולא איצטריכ' ליה זוזי דהדרי זביני וכגון נודרים להרגין וכו' וכ"ש בנדון דידן דהזכיר שחיטה בשעת המקח גלי דעתי' דלא יחול הקנין אלא אשחוטות אבל לא כשיהיו מתות ואפי' לא הזכירו שניהם השחיטה בשעת המקח נראה לפע"ד דבנ"ד נמי דיינינן הכי דלשון העולם כדבר זה מדבר סתם ולא צריך לפרש דסתמן כפירושן דלא קנה ממנו אלא כשיהיו שחוטו' אבל כשיהיו מתות לא קנה דבר והך דתשובות הרא"ש איכא לפרושי בכמה גוונא חדא דאיכא למימר דהמעשה הוה שהלוקח היה מעכב מלשחוט הבהמות עד זמן שיתרצה הוא התם ודאי מצי למימר ליה מוכר ללוקח לא איבעי לך לשהייי ודמי למוכר מרתף של יין ולא אמר למקפה והחמיץ אחר כך דמצי למימר ליה מוכר ללוקח לא איבעי לך לשהויי כמ"ש בח"מ סי' ר"ל ע"ש רבינו האיי אבל היכא שלא היתה עכבת השחיטה מן הלוקח אינו בדין שהלוקח יפסיד דלא דמי לשאר מטלטלים שנקנו ללוקח בכ"מ שהן ואירע בהן אונס דמעלמא דההפסד הוא ללוקח ובההיא דהלוקח חפץ ואירע בו אונס וכו' דכתבו התו' ומרדכי שהבאתי בסמוך דהכא האונס הגיע מחמתי' דמוכר שהיה ממתין ומעכב מלשוחטם עד י"ד יום לצרכו א"כ מצי למימר ליה לוקח למוכר לא איבעי לך לשהויי ועוד את"ל דעובד' דהרא"ש נמי הוה שהזכירו שניהם השחיטה בשעת המקח מאי איכא לחלק בין נטבעה בנהר דלא שכיח כל עיקר למיתה כדרכה ע"י מלאך המות דכיון דשכיח אסיק אדעתי' וכיון דהזכירו שניהם השחיטה בשעת המקח ה"ל כאלו התנה דווקא שחוטות ולא מתות אבל נטבעה בנהר דלא שכיח כלל לא אסיק אדעתיה ולא חשוב כאלו התנה וכיון שכבר קנה הפסד דידי' הוא:
ועוד אפשר לחלק דבנ"ד קאמר הלוקח למוכר עורות תיישים אלו אני לוקח מעמך לדברי הכל משמעו עורות תיישים אלו שהן בחיים לאפוקי מתות ודמי לחוכר כרם או שדה דאם עמד בתוכה וא"ל כרם זה אפילו נתקלקל המעיין אחר כך מנכה לו מחכירתו ולהרמ"ה אפילו א"ל כרם סתם מנכה לו מחכירתו כשאמר חוכר למחכיר וכדכתב בח"מ סי' שכ"א ותשובות הרא"ש לא הוה המעשה דא"ל לוקח אלו העורות כו' מכל זה נראה דבנ"ד לא הוה דינא כתשובות הרא"ש אלא הדין עם הלוקח ואינו חייב לקבל העורות המתות אבל המוכר ג"כ אינו חייב להעמיד לו עורות תיישים שחוטות שלא היו ברשותו בשעת המקח דלא היה המקח חל אלא ע"ד שהיה ברשותו וזה דבר פשוט הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |