שו"ת הב"ח (הישנות)/כה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גבאי צדקה שלא הי' בארניקו של צדקה להספיק לעניי' וגבו סכו' אחד מהקהל לצורך עניי' ואיכא יתומי' עשירי' מפורעי המס אם חייבים ליתן לגביה זו כי האפטרופסים טוענים דפטורים הם:
תשובה שורת הדין דפטורי היתומים וכדתניא בפ' הנזקין (דף נ"ב) האפיטרופסין תורמי' וכו' ועושין להם לולב וערבה וסוכה וציצית וכל דבר שיש לו קצבה ואין פוסקין עליהם צדקה ואין פודין עליהם את השבויין ולא כל דבר שאין לו קצבה ופי' רש"י צדקה אין לו קצבה דהא בכל שעתא קיימו עניים ונמצאו נכסיהם כלים עכ"ל ונראה דהוה קשיא ליה דבצדקה נמי אשכחן דאיכא קצבה כיון דקצבו ביניהן בני העיר לתת כך וכך לחדש לעניי העיר וכדכתבו התו' בפ' נערה שנתפתתה (דף מ"ט) לתרץ הך דאכפייה רבא לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ארבע מאות זוזי לצדקה והא קי"ל כל מ"ע שמתן שכרן בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה. ותירצו דהכי מיירי דקצבו ביניהן בני העיר לתת כך וכך לחודש הלכך אכפייה כדאמר פ"ק דב"ב רשאין בני העיר להסיע על קיצתן וכיון שכן א"כ קשה נפליג ונתני בצדקה גופי' בין קצבה ביניהן ללא קצבה ביניהן בני העיר וכו' ולכך פי' רש"י דכל צדקה אפי' קצבו ביניהן לתת כך וכך לחודש נמי אין לה קצבה משום דהא בכל שעתא קיימו עניים ולא דמי לסוכה ולולב ולאחריני דקא חשיב התם דאינו אלא לפי שעה ואח"כ המצוה עוברת אלמא דאפי' בנ"ד דקצבו ביניהן לגבות סכום אחד בלבד נמי הוה בכלל דבר שאין לו קצבה משום דבכל שעתא קיימו עניים ולמאי דפרישית דאיכא לחלק בין צדקה לצדקה יתיישב הא דקאמר פ"ק דב"ב רבא רמי צדקה איתמי דבי מר מריון א"ל אביי והתניא רב שמואל בר יהודא אין פוסקין צדקה על היתומים אפי' לפדיון שבוים א"ל אנא לאחשובינהו קא עבידנא קשה דאמאי שביק בריתא ר"פ הניזקין דמיתנייא בי רבי חייא ורבי אושיעיא ונקיט בריית' דתנא לה רב ושמואל בר יהודא. ודוחק לומר דאביי לא הוה שמיע לי' הך בריית' אלא נראה וודאי דידע לה אלא דמהך ברית' לא הוה קשיא לי' דאיכא למדחי דמיירי דווקא בצדקה שאין לה קצבה כדתניא בהדיא בהך בבא ולא כל דבר שאין לו קצבה והך צדקה דרמי רבא איתמי דבי מר מריון הוה צדקה לעני יחיד דעבר ממקום למקום ואותה צדקה הוה ליה קצבה א"נ צדקה שקצבו ביניהן לתת כך וכך לחודש וכיוצא בזה אבל מההאי ברייתא דרב ושמואל בר יהודא דסתמא קא תני אין פוסקין צדקה על היתומים אפי' לפדיון שבויים דמשמע כל צדקה וכל פדיון שבוים אפי' בעני יחיד דעבר ממקום למקום והיינו משום דכל צדקה בעולם קרינן לה שאין לה קצבה מטעמא דבכל שעתא קיימי עניים ושמא יבואו עוד עניים שיעברו ממקום למקום וכן פדיון שבוים אעפ"י דלכאורה יש לה קצבה כגון שגובין לשבוי יחיד מי יודע מה יולד יום שמא יהיה עוד שבוים הרבה:
ויש לתמוה על הרב מהר"י מינ"ץ בתשובתו שכתב לחלק בין צדקה שיש לה קצבה לצדקה שאין לה קצבה דלא כפי' רש"י וכדפרי' ולבי אומר לי דלא כתב דבר זה אלא לסניף אבל עיקר פסקו לשם הוי מטעם דגנאי ופגם הוא ליתומי' שקרוביה יחזרו על הפתחי' והיזק הוא להם בחיתונים ובכמה דברים ועדיף טפי מהא דרבא דרמי צדקה איתמי דבי מר מריון לא יחשבונהו דכיון דאפי' כדי לאחשובינהו כלחוד פוסקין מכ"ש דפוסקין עליהם כדי שלא יתבזו את קרוביהם וישאלו על הפתחים או יטלו מקופה של צדקה:
וג"כ אין לומר בנ"ד נמי יתחייבו היתומים ליתן כדי לאחשובינהו דנראה וודאי דאין זה אלא ביתומים בני בלי שם וע"י שפוסקים עליהם צדקה נודעו לאנשי שם א"נ אחשובינהו דנזכרין בבית המדרש דאלמא דאינן בני רשעים שאם היו בני רשעים לא היה מדקדקין עליהם ולא היו נזכרין בב"ה וכדתנן בס"פ מי שמת ומייתי לה בסוף פ"ק דגיטין דקא"ל ר"א לחכמים בני רוכל תקברם אמם ופי' רש"י לפי שרשעים היו שהם מקיימין קוצים בכרם ולר"א כלאים נינהו לא נלמד מהן ראייה לפי שלא דיקדקנו בהן איך היתה אותה צואה שמתוך שהיו רשעים לא הוזכרו בב"ה עכ"ל איברא דלישנא וקיימו חכמים את דבריהם לא משמע הכי אלא כפירש רשב"ם דכיון דרשעים היו קנסא הוא דקנסוהו רבנן לקיים מתנת אמם לבתה בלא קנין מ"מ אף לפי רשב"ם איכא לפרש אחשיבינהו דנזכרין בב"ה כדפרי' ותו דהך מלתא דאחשובינהו תלינן בה בכוונת הדיין כדכתב הרמב"ן והסמ"ג בה' מתנות עניים וצריך שכוונותו לא תהיה להנאתו כי אם כדי לאחשובינהו ליתמי וכההיא דשני דייני גזרות רבא שאיל שאילת מרבי בר מריון אע"ג דלא שיילו מיניה דלאחשובינהו הוא דבעי והיינו וודאי דלא שאיל מהם כלל להנאתו דאם היה ג"כ להנאתו היה אסור לדון להם אלא וודאי דלא היה צריך כלל לשאול מהם ולא עביד אלא לאחשובינהו ודמי להא דתניא בפ' חזקת האומר תנו מנה לעניי העיר אין דנין בדייני אותה העיר ועוד דכיון דאינן בני רשעים ויוצא להם שם טוב על פני כל אחיו בית ישראל ליכא הכי כדי לאחשובינהו ופשיטא דאין סברא לומר דעכשיו דרמינין עלייהו צדקה זו יגדל שמם בחשיבות ביתר שאת ויתר עוז דא"כ לפי זה לעולם יתחייבו היתומים ליתן כדי לאחשובינהו אלא וודאי דלא שייך האי טעמא דאחשובינהו אלא היכא שאין להם שם ומפני דרמינין עלייהו צדקה יצא להם שם התם הוא דפוסקים וכדמשמע מלשון הרמב"ם שכתוב וז"ל ואם פסק הדיין עלייהו כדי לשום להם שם מותר עכ"ל משמע להדיא דעכשיו הוא דמשים להם ע"י שפסק עליהם ותו נראה מלשון הרמב"ם ומי"ד בסי' רמ"ח שכתבו אין פוסקין צדקה על היתומים ואפילו לפדיון שבוים ואעפ"י שיש להם ממון הרבה ואם פסק הדיין כו' דיש לדקדק דלאיזה צורך כתבו בפירוש ואפילו יש להם ממון הרבה כיון שלא הזכירוהו בגמרא אלא נראה דק"ל לאביי דפסיק מדתני ר"ש בר יהודא אמאי לא משני שאני יתמי דבי בר מריון דהיה להם ממון הרבה מכלל דאין חילוק דאפילו יש להם ממון הרבה נמי אין פוסקין והשתא לפ"ז איכא למימר דהא נמי קי"ל דקאמר ליה רבא אנא לאחשובינהו קא עבידנא נמי דווקא כדבי מר מריון ודכוותא דאית להו ממון הרבה ובכי הא וודאי נימא הבו דלא לוסיף עלה דמאחר דעיקרא דהאי דינא הוי דאין פוסקין עליהן כדתניא בהדיא ואין לנו דפוסקין לאחשובינהו אלא מעובדא דרבא ביתמי דבי מר מריון א"כ אין לנו אלא דומיא דהך עובדא דהוה להו ממון הרבה ומ"ה כתבו הרמב"ם אפי' יש להם ממון הרבה כדי להורות דבכה"ג הוא דקאמרינין ואם פוסקין עליהם לכבוד כדי שיצא עליהם שם שפיר דמי הא לאו הכי לא וכן הא דכתב בח"מ הטור סימן ר"ץ דבאמודין דפוסקין עליהם כדי שיצא עליהם שם טוב הוי נמי במי שיש להם ממון הרבה מכל הלין טעמי נראה דאין לפסוק על היתומים ליתן לצורך עניים באותו סכום שגובין להם אע"פ שהם בכלל פורעי המס:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |