שו"ת הב"ח (הישנות)/ב

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראובן נשא יתומה בר"ח אייר ומתה תוך שנתה כ"ב אדר השני ויורשיה תובעים להחזיר הנדוניא כולה כתקנת ר"ת ותקנת שו"ם וראובן טוען על מקצת מטלטלין שבידו שהן מתנות נתונים לו עוד טוען שכל הבגדים שהיה רגיל ללבשן אינו חיב להחזיר כי לא נתקנה תקנה על זה:

עוד טוען שלשון הכתוב בפוסקים אם מתה תוך שנתה פירושן דוקא באמצע שנה לא בסוף שנה כנ"ד ולפיכך אינו חייב להחזיר כי אם חצי הנדוניא כאלו מתה לאחר כלות שנה ראשונה לפי התקנה:

היורשים משיבים אף את"ל שכדבריך כך הוא מ"מ בנדון דידן אין לך זכות בנדוניא כיון שהכל הוא ביד אפוטרופסים שלה והם היו נושאים ונותנים במעות הנדוניא לטובת הזוג א"כ עדיין הוי לא גבה וראובן טוען האפטרופסים הם שלוחים שלי שפייסתי אותם לשאת ולתת בשלי לטובת הזוג ושיתנו לי השטרות השייכים לי וכן עשו א"כ הוה ליה גבה היורשים תובעים מראובן שיפרע מה שהוציא ממעות הנדוניא לפרעון חובות שהיה חייב קודם הנשואין:

וראובן טוען על הקרובים שיתנו לו המתנות שיעדו לתת לו ולא נתנו עדיין:

תשובה כל הבגדים השייכים לגופו כאן כל מלבוש החול גם בגד שבת מה שהוא משנה מחול לשבת אין צריך להחזיר כיון דמיוחד לגופו דהתקנה לא ניתקנה כי אם בנדוניא ובגדיה ותכשיטיה כמבואר בלשון התקנה וכן הוא בתשובת מהרי"ל סימן פ' אבל בגדים ומלבושים שהיתה אשתו מתלבשת בהן בשבת וי"ט אע"פ שגם הוא היה רגיל ללבשן הוה בכלל בגדיה וחייב להחזיר והמתנות שנתנו לראובן לדרשה או שאר מתנות משום איחחונה הוא והא איתחתני והכל מודים שהוא שלו דאפילו לרשב"א בתשובה הביאו ב"י באבן העזר סי' נ' שצריך להחזיר המתנות היינו דווקא כשמתה קודם שהכניסו לחופה כמבואר בדבריו אבל בהכניסה לחופה כל המתנות בין קודם חופה בין לאחר החופה המתנות שנתנו לחתן א"צ להחזיר והא דכתב מהרי"ו בסי' ס"ה ומהרי"ל סימן פ' דצריך להחזיר המתנות או דמיהן אין זה אלא במתנות שנתנו לכלה בשביל כבוד הכלה כמו שנוהגים במדינת אשכנז אבל למנהג מדינת פולין ושאר מדינות שנותנין מתנות לחתן בשעת דרשה או כשמושיבן אותו אצל הכלה הדבר ידוע שנותנין אותן לחתן למתנה גמורה הלכך אין צריך להחזיר מיהו המתנות שיעדו לו ועדיין לא נתנום נראה דאינו יכול להוציא מהם ולא מיבעיא בעשיר דאין בהם משום מחוסרי אמנה אלא אפילו בעני והיינו טעמא דאזלינן בתר אומדנא דדעתא שלא ייעד לתת לו מתנה אלא כדי שתהנה ממנו בתו או קרובותו וכיון דמתה קודם שגבה המתנה אין יכול להוציא ותדע שהרי ר"ת פירש דאף הנדוניא שכתב לתת לו ולא גבה אין צריך לתת לו אפילו שהתה אחריו כמה שנים וילדה שבכל ענין לא זכה כיון שלא בא לידו הממון כמו שכתב בהגהות מיימונית ר"פ כ"ב מאישות א"כ כש"כ המתנות שיעד לתת לו ולא כתב לו כלום דפשיטא דאזלינן בתר אומדנא דדעתי' כדפרי':

ומה שהוציא בפרעון חובות שלו הדבר פשוט שאינו חייב לשלם דהתקנה לא ניתקנה אלא על דבר שנשאר בעין ואפילו בזבז שלא לצורך פטור מלשלם כש"כ פרעון חוב שב"ח נפרע מהנדוני' להרשב"א בתשובה אעפי' דמהרי"ו בתשובה סי' ע"ח חולק על זה ומביאו הרב בהגהות בש"ע בח"מ סימן צ"ו סעיף כ"ד כ"ו מ"מ ודאי היכא שכבר גבה ב"ח מנדוניא מה שגבה גבה ואם מתה אשתו א"צ לשלם וכל זה ברור אכן במה שטען ראובן כי מתה סוף שנה וא"צ להחזיר אלא החצי צריך להתיישב בדבר ונראה דלפי לשון התקנה שהועתק בספר בנימין זאב וז"ל מטעם המלך וכו' על כל הנושא אשה ומתה בתוך י"ב חדש בלא ולד של קיימא עד עבור שנת הנשואין שיחזיר כל הנדוניא ותכשיטי האשה וכו' מדהזכיר תוך י"ב חדש משמע ולא סוף י"ב חדש וא"כ נ"ד דמת בכ"ב בחדש שנים עשר כיון שנכנס יום אחד בחודש חשוב כחדש וכדאיתא להדיא בפ"ק דר"ה בפלוגתא דר"ג ור"א בדין פר בן שלש שנים דלכ"ע יום אחד בחדש חשוב כחדש ולא פליגי אלא ביום אחד בשנה דלר"מ יום אחד בשנה נמי חשיב שנה ופר בן כ"ד חדש ויום אחד הוא ולר"א ל' יום בשנה חשוב שנה ופר בן כ"ד חודש ושלשים יום הוא ושניהם מקרא א' דרשו ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון בא' לחדש וכו' ע"ש וא"כ נראה נמי בנ"ד כיון שנכנס יום א' בחדש שנים עשר חשוב מתה בסוף י"ב חודש והא דכתב מהרא"י בת"ה גבי אבילות די"ב חודש דכשמת אביו בר"ח ניסן כשיגיע אחריו כ"ט אדר לא אמרינן מקצת יום כ"ט אדר ככולו דלא דמי ל"ז ולשלשים דהתם הספירה היה לפי הימים וקי"ל בכמה מילי מקצת היום ככולו אבל גבי אבילות די"ב חודש דלא הזכירו בשום מקום אלא י"ב חודש ולא שנ"ד ימים וכיון דהספירה היא לפי החדשים אי הוה אמרינן מקצתן ככולה הוי שרי בתחלת חדש די"ב והא וודאי ליתא ולכך לא כלו עד שיכנוס ראש חודש ניסן עכ"ל נראה וודאי דלא פליג מהרא"י אתלמוד ערוך דפ"ק דר"ה דאמרו שם וחדש למנויו ושנה למנויה דאלמא דכ"ע יום א' בחודש חשוב כחדש וכדרשינן מקראי אלא דלגבי אבילות אי אפשר לומר דיום אחד בחדש חשוב כחדש שהרי טעם האבילות אינו אלא משום דמשפט רשעים בגהינם י"ב חדש א"כ גם האבלות צריך להיות כל י"ב חדש כמו המשפט שבגהנים והכא משמע להדיא בברייתא דאבל רבתי דתני' על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד לאחר שלשים יום ועל אביו ואמו כל שנים עשר חודש דמדלא תני נמי ועל אביו ואמו עד לאחר י"ב חדש בע"כ דהיינו משום דהוה משמע כיון שנכנס יום א' בחודש האחרון כלה האבילות והוי יום אחד בחודש כלאחר י"ב חודש לגמרי דשוב אין תוך י"ב חודש כיון שנכנס יום אחד בחדש האחרון לכך תני ולאביו ולאמו כל י"ב חודש לאורויי דבעינן כל י"ב חודש לגמרי ולא כלה האבלות עד נכנס חודש שלשה עשר והיינו מטעמא דפרישית דכיון דמשפט גהינם הוי כל י"ב חודש לגמרי כך האבלות הוי כל י"ב חודש ממש לגמרי אבל בעלמא ודאי משמע דיום א' בחודש חשוב כחודש ואם כן לפי לשון התקנה דלעיל משמע דוקא תוך י"ב חודש קודם שנכנס יום א' בחודש שנים עשר אבל כשנכנס יום א' בחודש האחרון שוב אין תוך י"ב חודש אלא חשוב כלאחר י"ב חודש ומכ"ש בנדון דידן שיצא כבר רובא של חודש דרובו הוה ככולו בכל התורה כולה ואף על גב דבסוף התקנה כתוב וראינו שיעור שנה לדבר זה ולא יותר כי אחרי שנה נשכח מן הלב מה שנתן ולא יוסיף עצב עמה וכו' אין ראיה מכאן דבעינן שנה ממש ואף חודש עיבור בכלל אלא קרא ליה שנה כיון דסתם י"ב חודש הוה שנה אבל עיקר התקנה לא היתה אלא דוקא במתה תוך י"ב חודש דאם לא כן הוה ליה להזכיר שנה בלחוד לאיזה צורך הזכירו תויך י"ב חודש. אבל אפכא לא קשה לאיזו צורך הזכירו שנה בסוף התקנה דהלא כוונתו כדי לתת טעם למה ראו שיעור י"ב חדש ואמר שהוא לפי אחרי שנה נשכח וכו' ותו דאפי' היה ספיקא אי תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון הנה כיון דהבעל מוחזק בנכסים ויורש את אשתו מן התורה או מדרבנן והיורשים כאלו באו להוציא עפ"י התקנה המוציא מחבירו עליו הראיה דתפוס לשון אחרון והלכך נראה מצד לשון התקנה הנ"ל שהדין עם הבעל:

אכן מדברי שאר פוסקים ומחברים לא כתוב לשון זה דתוך י"ב חדש אלא תוך שנה גם בתשובות מהרי"ו סימן ס"ח פסק להדיא דחודש העיבור בכלל כיון שהוזכר שנה ושנה סתם בכל מקום הוי נמי חדש העיבור:

ובעל כרחך צריך לומר דלשון התקנה לפניהם לא היה כתוב בה תוך י"ב חודש כלל אלא תוך שנתה ולכך פסק דחדש העיבור נמי בכלל רק ראיתי התקנה בין תשובות מהר"מ הנדפסת בפראג בסימן תתקל"ד שכתב שם תוך שנתה ולא הוזכר כלל לשון זה תוך י"ב חודש ויש לנו לומר דמהרי"ו ודעימיה היה בקיאין טפי בלשון התקנה:

אי נמי תחלה היתה תקנת ר"ת תוך י"ב חודש ואחר כך בתקנות הקהלות הגיע תוך שנתה כדי שלא ליתן פתחון פה לערעורים וקטטות ומבואר בת"ה סימן שכ"א דתחלה תיקן ר"ת ואחר כך הקהלות וכיון דמהרי"ו עשה מעשה להורות דחדש העיבור בכלל אלמא דתקנה זו עיקר וכדמשמע משאר כל המחברים והכי נקטינן ואם כן מצד זה אין זכות לבעל להחזיק בנדוניא אכן מצד אחר יכול להחזיק בנדוניא כיון דיתומה היתה והגיע לה עשור נכסים ודינה בזו כבעלת חוב אם כן היא עצמה הכניסה לה נדוניא ולא אביה וקרובי' ופסק מהרי"ו בסימן ס"ז דהתקנה לא נתקנה אלא היכא דאבי הכלה נתן הנדוניא או שאר קרוביה נתנוהו דבכולהו שייך למיגזר ותם לריק כוחכם ואיכא אומדנא דדעת קצת שלא נתנו אלא כדי שתהנה מהם אבל היכא דאחרים לא נתנו הנדוניא אלא היא בעצמה נתנוהו לא שייך האי טעמא דותם לריק כוחכם דאנן סהדי דניחא לה למיתב טן דו אפילו יתום לריק כחה שתמות בקרב שנה ושנתיים ופשיטא דאין חלוק בין אלמנה וגרושה ובתו כשהכניסו נדוניא מיגיעת כפם או ירושה מאביה וקרוביה הכל הוא בכלל הכניסה היא עצמה ופשיטא דעישור נכסים שמחויבים היורשים לתת לה מדין התלמוד הוה ליה הכניסה היא עצמה דלא דמי להשיאה אביה בחייו דאמדינן דעתיה שלא נתן לה אלא על מנת שתהנה בתו שהרי בידו היה שלא לתת לה נדוניא כל עיקר אם כן כשנתן לה על פי דעתו נתן לה:

אבל כשמת אביה והגיע לה עישור נכסים מדינא בעי למיתב לה ואי לא בעו יורשים ליתן לה כופים אותם ליתן דהבת בעל חוב היא ה"ל הכניסה היא עצמה ואין צריך להחזיר כל מה שגבה ומה שטוען כיון דהשטרות כתובים על שמו והאפוטרופסים שלוחים ה"ל כמו שגבה ודאי כך הוא לפי דעת התשובה בהגהות מרדכי דיבמות בשם הר"מ המתחלת יען כי ראיתי ושמעתי המפקפקים וכו' כי לשם פסק דבהקנה לו נדונייא על ידי משכנות מונחים ביד נאמן או ערב קבלן שנתערבו כנגדו אף על פי שהאב נשא ונתן בנדונית חתנו לטובת הזוג ליכא מאן דפליג שכבר זכה בו חתנו לפי שגמר בלבו להקנותו וא"כ הכא נמי שהשטרות כתובים על שמו והיה בידו לא גרע מערב קבלן דבשניהם לא גבה ואף על פי כן כיון שיכול להוציא מידם ה"ל כגבה ואף על גב דקיימא לן כבית הלל לגבי ב"ש בפרק השולח דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי מכל מקום בנדון דידן חשבינן ליה כגבוי' לפי שאלו הן הדברים הנקנים באמירה:

אכן בתשובות מיימונית ע"ש מהר"מ כתב להדיא דבלא תקנה נמי אם לא בא ליד בעל אלא ביד נאמן היה שנה ראשונה על מנת שיתן לו מה שפסק לאחר שנה ומתה תוך שנה הוה ליה כנדונית חתנים שלא גבה וכו' ויש ליישב דלא סתרי דברי מהר"מ אהדדי ולחלק בין שליש שהניחו בידו בסתם ולא נתברר לחזקת הזוג ולטובתו דהתם וודאי הוה דלא גבה אבל בשליש שהניחו בידו לטובת הזוג הוה ליה כגבה וכן כתוב מהרי"ל בסימן ס"א ע"ש. מיהו בתרומת הדשן סי' שכ"א כתב אותה תשובה דמיימונית בשם ר"י ואם כן לא צריכים לחלק בחלוק דק כזה אלא צריך לומר דפליגי דר"י אדמהר"מ ותדע דהא בעל כרחך פליגי אמה שכתב במרדכי פרק נערה דבהניחו ביד שליש יחלוקו ואם כן שלשה דעות איכא בדין שליש למהר"מ הכל של אב ולמרדכי יחלוקו:

וטעמא דר"י דבענין שיהא גבוי ממש והלכך אפילו הונח ביד שליש לטובת הזוג נמי של אב וממילא ה"נ בערב קבלן נמי לא הוי של בעל כיון שלא גבה כלל הנדוניא בשום פעם ובספיקא דדינא המוציא מחבירו עליו הראיה וכאן נמי אין הבעל מוחזק בנדוניא ממש:

מיהו בכל הבגדים והמטלטלים ה"ל גבה שהרי היה מוחזק בהם אף קודם שמתה אכן בזה צריך לדקדק דאפילו בגבה ממש מכל מקום אין כל הנדוניא הוה בכלל הכניסה היא עצמה שהרי הדבר ידוע דעכשיו נותנין הנדוניא לבת תשעה חלקים והעישור נשאר לאב או לבנים על הרוב ואפילו מכח אומדנא דאמדינן לאב לאו שפיר למעבד הכי דלא אזלינן בתר אומדנא אלא לפחות מעישור נכסים ולא להוסיף על עישור נכסים וכדברי האישר"י וכמו שקבעתי ההלכה בס"ד בא"ע סימן קי"ג. ואם כן לא שייך לומר הכניסה היא עצמה אלא היכא שלא נתנו לה יותר מעישור נכסים אבל נדון דידן ידועה לכל שהוסיפו על העישור פעם ושלש א"כ אין כל הנדוניא בכלל הכניסה היא עצמה:

ואם מקצת הנדוניא אבד וכלה הנה שורת הדין דליכא למימר דהעישור כלה ומה שהוסיפו על העישור הוא שנשאר ושייך בזה שהשיאוהו קרוביה ויחזור הכל אפילו מה שגבה כיון שהוא תוך שנתה דאימא איפכא דהעישור הוא שנשאר ומה שהוסיפו אפטרופסים הוא שכלה ואבד אלא תלינן דזה וזה אבד ומה שנשאר הוא ג"כ מזה ומזה ואם סך זה אינו יותר מזה תוך שנתה נמי יחלוקו בשוה אי גבה ואם סך זה יותר מזה יחלוקו לפי חשבון אבל בלא גבה אין לו כלום והיכא דאי אפשר להתברר אז הטוב והישר לעשות דרך פשרה וכל שכן היכא דאיכא ספיקא דדינא כגון דהונחו ביד שליש א"נ ערב לקבלן כדאמרן הנלפע"ד כתבתי וחתמתי שמי הקטן יואל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף